| א. כוונת "ולא יתבוששו" |
"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ"
And they were both naked, the man and his wife, and were not ashamed.
ד"ה ולא יתבוששו: שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואע"פ שניתנה בו דעה לקרות שמות, לא ניתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.
ולא יתבוששו AND THEY WERE NOT ASHAMED — for they did not know what modestly meant, so as to distinguish between good and evil. Although he (Adam) had been endowed with knowledge to give names to all creatures, yet the evil inclination did not become an active principle in him until he had eaten of the tree, when it entered into him and he became aware of the difference between good and evil.
לדברי רש"י הנ"ל: "טוב ורע" הם הנאה והמגונה, שעדיין לא אכלו מעץ הדעת שבו נכנס בהם יצר הרע , שהוא סיבת ההסתבכות לעניני ההמון ובמנהגותיהם הנקראים "טוב ורע" ולא ידעו להבחין בין טוב ורע, אע"פ שהיו יודעים להבחין בין אמת לשקר.
ר' מרדכי יפה בעל לבוש האורה, לדברי רש"י הנ"ל:
נראה לי דלא דק רש"י בלשונו, שאמר "לא היו יודעים דברי צניעות", כי ודאי היו יודעים כל שאר דברי צניעות ומוסרים, אבל הכוונה (=של רש"י), שלא היו צריכים לכך, כי אם אין יצר הרע, מה צריך לצניעות זה, כי בלא יצר הרע מה הפרש בין גילוי ערוה לגילוי הפנים או הידים, שהם כולם צריכים להוית האדם וקיומו הוא או קיום מינו? אלא שדיבר רש"י בהעברת לשון.
נראה לי דלא דק רש"י בלשונו, שאמר "לא היו יודעים דברי צניעות", כי ודאי היו יודעים כל שאר דברי צניעות ומוסרים, אבל הכוונה (=של רש"י), שלא היו צריכים לכך, כי אם אין יצר הרע, מה צריך לצניעות זה, כי בלא יצר הרע מה הפרש בין גילוי ערוה לגילוי הפנים או הידים, שהם כולם צריכים להוית האדם וקיומו הוא או קיום מינו? אלא שדיבר רש"י בהעברת לשון.
א. האם יש סתירה בין דברי שני פרשני רש"י אלה?
*
ב. מפני איזו תפישה לא נכונה של דברי רש"י רצו שני פרשניו להצילנו?
ג. מה פירוש דברי לבוש האורה שדיבר רש"י "בהעברת לשון"?
...אמנם לפי הפשט אפשר לבאר הכתוב הזה, שהיתה אהבת האדם ואשתו כל כך, שהיו שניהם בעיניהם לבשר אחד, עד שהיו שניהם עירומים ולא יתבוששו, כי כמו שהאיש בהיותו יחידי לא יבוש מעצמו אע"פ שיהיה ערום, ככה להיות שניהם כאיש אחד ובשר אחד לא היו מתבוששים זה מזה לגודל אחדותם וצדקותם.
ואפשר לפרש עוד... כי הבושה בדברים כאלה אינה לפי הסכמת בני אדם, ובמקום שאין המנהג ללבוש, לא תיפול בושה בערום ולא חסרון.
א. האם מסכים אברבנאל באחד משני פירושיו עם פירושי רש"י דלעיל?
**
ב. מה הרמזים בלשון הפסוקים לפירושו הראשון של אברבנאל?
| ב. בביאור דברי הנחש |
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם"
Now the serpent was more subtle than any beast of the field which the LORD God had made. And he said unto the woman: ‘Yea, hath God said: Ye shall not eat of any tree of the garden?’
צריך לדייק לאיזו סיבה הודיענו הכתוב כי הנחש היה ערום?
עוד נתתי לבי לתור הערמה אשר הערים בעניין, ולא ראיתי אלא דבר רשעות. אכן יתבאר העניין בהבין כוונת דבריו באומרו "אף כי אמר א-לוהים לא תאכלו מכל עץ הגן", שנראים דבריו כדברי הוללות (=טפשות וסתם דברים בדויים), אשר על כן קדם הכתוב להודיע כי הנחש היה ערום, כדי להתבונן באמריו שבהם השיג להסית ולהדיח...
והנה בא להודיע אותה ידיעה אחת, כי כיון שלא השיגה לאכול מעץ הדעת, יהיה הדבר בעיניה כאילו אינה אוכלת מכל עץ הגן. הכוונה בזה, כי כולן כאין נגדו (=בהשוואה לעץ הדעת) והיו כלא היו לגודל מעלתו וחשיבותו. והוא אומרו: "אף כי אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן" – "יהיה בעיניך כאילו נצטוית על הכל". נתכוון בזה, להגדיל חשקה בו (=חשקה לאכול מעץ הדעת) ולהבזות כל תאוותיה בכל עצי הגן.
וזו המידה אשר מתנהג בה היצר הרע עם הנשמעים לו, שיסיר מהם תאוות ההיתר, וימאסנו בעיניהם ויגדיל בעיניהם תאוות האיסור עד אין כמוהו.
והנחש היה ערום. The serpent was sly. First we must understand why the Torah told us that the serpent was so sly. I have also tried to find what precise slyness the serpent demonstrated in this episode and have only been able to find elements of רשעות, wickedness. The matter becomes clearer, however, when one examines what the serpent intended to achieve with the words אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן, "even though G'd said not to eat from any of the trees of the garden." Since we know that these words were totally untrue, we would have considered the serpent as feeble-minded. The Torah therefore has to preface the account by pointing out that these words were carefully calculated, that the serpent was exceedingly sly. Any creature which is not exceedingly sly would most certainly not have succeeded in seducing a G'd-fearing woman such as Eve.
*
1. היכן מצאנו בתשובתה של חוה הוכחה לנכונות פירושו של בעל אור החיים, כי "נתכוון להמאיס בעיניה המותר ולהגדיל בעיניה תאוות האיסור עד אין כמוהו"?
**
2. לשם מה הקדימה התורה והודיעה לנו איפוא – לפי פירושו - שהנחש היה ערום?
| ג. "ותפקחנה... וידעו" - שאלות ברש"י |
"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם"
וידעו כי ערומים הם AND THEY KNEW THAT THEY WERE NAKED — Even a blind person knows when he is naked! What then does “and they knew that they were naked” signify? One charge had been entrusted to them and they now knew they had stripped themselves of it (Genesis Rabbah 19:6).
ד"ה ותפקחנה: לענין החכמה דיבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש; וסוף המקרא מוכיח.
‘ותפקחנה וגו [AND THE EYES OF BOTH OF THEM] WERE UNCLOSED — Scripture speaks here with reference to intelligence (the mind’s eye) and not with reference to actual seeing; the end of the verse proves this for it states,
1. מה קשה לרש"י בד"ה ותפקחנה?
*
2. הרא"ם מקשה על דברי רש"י "לעניין החכמה דיבר הכתוב" שהרי רש"י עצמו אמר ב' כ"ה ד"ה ולא יתבוששו דמלכתחילה ניתנה בו דעה, שהרי ידע לקרות בשמות לבהמות ועופות, ומהי חכמה שנתווספה לו עתה?
והוא מיישב את קושיתו בדברי מדרש רבה י"ט (ו') "ותפקחנה עיני שניהם":
וכי סומים היו? ר' יודן בשם ר' יוחנן בן זכאי ור' ברכיה בשם ר"ע אמר: משל לעורוני (=בן עיר קטנה ואיש מסכן, ויש גרסא "משל לעורוני"= לעיור) שהיה עובר לפני חנות הזגג והיתה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין (יוונית: כלי זכוכית) חרותים מגוש של זכוכית ונראים כמעשה רשת, והפשיל במקלו ושברן. עמד הזגג ותפשו ואמר לו: "ידענה דלית מהני מינך כלום (=שאין אני משתלם ממך מאומה, "מהני"= מתהני) אלא בוא ואראך כמה טובה אבדת!"
וכי סומים היו? ר' יודן בשם ר' יוחנן בן זכאי ור' ברכיה בשם ר"ע אמר: משל לעורוני (=בן עיר קטנה ואיש מסכן, ויש גרסא "משל לעורוני"= לעיור) שהיה עובר לפני חנות הזגג והיתה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין (יוונית: כלי זכוכית) חרותים מגוש של זכוכית ונראים כמעשה רשת, והפשיל במקלו ושברן. עמד הזגג ותפשו ואמר לו: "ידענה דלית מהני מינך כלום (=שאין אני משתלם ממך מאומה, "מהני"= מתהני) אלא בוא ואראך כמה טובה אבדת!"
הסבר מה תשובה יש בדברי מדרש אלה לקושיתו של הרא"ם?
ד"ה וידעו כי ערומים הם: אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו "וידעו כי ערומים הם"? מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה.
וידעו כי ערומים הם AND THEY KNEW THAT THEY WERE NAKED — Even a blind person knows when he is naked! What then does “and they knew that they were naked” signify? One charge had been entrusted to them and they now knew they had stripped themselves of it (Genesis Rabbah 19:6).
3. מפרשי רש"י רובם ככולם מקשים על ד"ה וידעו וכו':
מה ראה רש"י לפרש "מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו...", ולמה לא יפרש ידיעתם כמו שפירש הוא עצמו לפסוק י"א שידעו בבושת שיש בעירום?
מה ראה רש"י לפרש "מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו...", ולמה לא יפרש ידיעתם כמו שפירש הוא עצמו לפסוק י"א שידעו בבושת שיש בעירום?
ומישבים כל אחד לפי דרכו.
התוכל לישב קושיה זו?
"מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה"
And He said: ‘Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?’
ד"ה מי הגיד לך: מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום?
מי הגיד לך WHO TOLD THEE? — Whence has the knowledge come to you what shame there is in standing naked?
4. מה הקושי שמישבו רש"י בד"ה מי הגיד לך?
5. מה ראה לשנות לשון הכתוב "מי הגיד" ל"מניין לך לדעת"?
*
ולמה לא פירש "מי הגיד לך - שערום אתה מן המצוה" כמו שפירש לגבי פסוק ז'?
ישב קושיתו !
| ד. הוראת "עירומים" |
"וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם"
וידעו כי ערומים הם AND THEY KNEW THAT THEY WERE NAKED — Even a blind person knows when he is naked! What then does “and they knew that they were naked” signify? One charge had been entrusted to them and they now knew they had stripped themselves of it (Genesis Rabbah 19:6).
אין תחילת הוראת עירום של העדר הבגדים אלא על גילוי מה שראוי להכסות. (ועיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ז).
(ועיין עלון ההדרכה!)
והנה אחר אכלם מן העץ התבוששו מגילוי גופם, והבינו שראוי שיתכסו.
והנה אחר אכלם מן העץ התבוששו מגילוי גופם, והבינו שראוי שיתכסו.
1. מה הביאו לפרש מילת עירום שלא כפי שרגיל לפרשה?
2. המסכים שד"ל עם דברי רש"י דלעיל או לא?
| ה. שיחת האישה עם הנחש - שאלות ברש"י |
ד"ה ולא תגעו בו: הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר אל תוסף על דבריו... (משלי ל').
ולא תגעו בו NEITHER SHALL YE TOUCH IT — She added to God’s command (which did not forbid touching the tree, but only eating of its fruit) therefore she was led to diminish from it. It is to this that the text refers (Proverbs 30:6): “Add thou not unto His words” (Genesis Rabbah 19:3).
מקשים: למה הביא רש"י ממרחק לחמו, ראיה מספר משלי, ולמה לא הביא מן התורה דברים ד' ב'?
ד"ה לא מות תמותון: דחפה עד שנגעה בו. אמר לה: כשם שאין מיתה בנגיעה, כך אין מיתה באכילה.
לא מות תמתון YE SHALL NOT SURELY DIE — He pushed her until she touched it. He then said to her, “Just as there is no death in touching it, so there is no death in eating it” (Genesis Rabbah 19:3).
א. מה הקושי בפסוקנו, שהצריכו להביא דברי מדרש זה?
*
ב. מהי ערמתו של הנחש המתבטאת במעשה זה?
**
ג. רעיון זה מובא בדברי קהלת בפסוק אחד. איזהו?
ד"ה כי יודע אלוקים: כל אומן שונא את בני אומנותו, מן העץ אכל וברא את העולם.
כי ידע FOR [GOD] KNOWS — Every artisan detests his fellow-artisans (“Two of a trade never agree”). The serpent suggested to her: God ate of the tree and created the world (Genesis Rabbah 19:4) so if you eat ...
**
מה קשה לו בפסוקנו?
ד"ה כי טוב העץ: להיות כאלוקים.
כי טוב העץ THAT THE TREE WAS GOOD to make her become like God.
ד"ה וכי תאוה הוא לעינים: כמו שאמר לה:
וכי תאוה היא לעינים AND THAT IT WAS A DELIGHT TO THE EYES — even as he had said to her: “then your eyes shall be opened”.
ד"ה "ונפקחו עיניכם".
ד"ה ונחמד להשכיל: יודעי טוב ורע.
ונחמד להשכיל AND IT WAS TO BE DESIRED TO MAKE ONE WISE — even as he had said to her: “knowing good and evil”.