| א. שאלת הבן החכם (1) |
"כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר..."
When thy son asketh thee in time to come, saying: ‘What mean the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which the LORD our God hath commanded you?
מכילתא בא י"ג י"ד:
"והיה כי ישאלך בנך...": נמצאת אומר: ארבעה בנים הם, אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר (דברים ו' כ'): "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם?" אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר (שמות י"ב כ"ו): "מה העבודה הזאת לכם?" לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י"ג ח'): "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" – לי ולא לך, אילו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר (שמות י"ג י"ד): "מה זאת?" ואמרת אליו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". ושאינו יודע לשאול את פתח לו, שנאמר (שמות י"ג ח'): "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
"והיה כי ישאלך בנך...": נמצאת אומר: ארבעה בנים הם, אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר (דברים ו' כ'): "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם?" אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר (שמות י"ב כ"ו): "מה העבודה הזאת לכם?" לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י"ג ח'): "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" – לי ולא לך, אילו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר (שמות י"ג י"ד): "מה זאת?" ואמרת אליו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". ושאינו יודע לשאול את פתח לו, שנאמר (שמות י"ג ח'): "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
בעל עקדת יצחק, שואל (שער ל"ח):
יש לדעת למה ייחסו חז"ל שאלת "מה העבודה הזאת לכם" (שמות י"ד כ"ו) לרשע ואמרו שהוציא עצמו מן הכלל, והלא החכם אמר (דברים ו') "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם"? ומאמר "אלוקינו" אינה תשובה גמורה, שכבר אפשר שהוא מודה באלוקות ואינו מודה במצוות.
יש לדעת למה ייחסו חז"ל שאלת "מה העבודה הזאת לכם" (שמות י"ד כ"ו) לרשע ואמרו שהוציא עצמו מן הכלל, והלא החכם אמר (דברים ו') "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם"? ומאמר "אלוקינו" אינה תשובה גמורה, שכבר אפשר שהוא מודה באלוקות ואינו מודה במצוות.
1. מדבריו נשמע שקיימת תשובה לקושייתו "ממאמר אלוקינו" אלא שלדעתו אינה תשובה גמורה. הסבר מה כוונתו ב"מאמר אלוקינו"?
**
2. התוכל ליישב קושייתו בדרך אחרת שלא מ"מאמר אלוקינו"? העזר ביהושע פרק כ"ב!
| ב. שאלת הבן החכם (2) |
"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ
לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה
וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת
לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ"
And the LORD commanded us to do all these statutes, to fear the LORD our God, for our good always, that He might preserve us alive, as it is at this day.
ד"ה וטעם כי ישאלך בנך: שישאל תחילה על מה יעידו אלה המצוות הנקראים "עדות", בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה; ומה החוקים, כי נעלם טעמם בתורה; והמשפטים, ישאל מה המשפטים שנעשה במצוות האלה, שנסקל העושה מלאכה בשבת ונכה את הארבעים לזורע כלאים, כי משפטי ישוב המדינות בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הם, כל רואיהם יכירום.
וציוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים. והכוונה בזה הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כי יתכוון, שנודיע לבן השואל, כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול, כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים; וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם, כי ה' אלוקינו הוא האלוקים בשמים ובארץ אין עוד מלבדו. כי כל זה יודע ביציאת מצרים, כאשר פירשתי בדיבור ראשון.
והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, ויצונו לעשות את החוקים האלה הנזכרים בעדות חוקים ומשפטים, 'ליראה אותו' – בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו.
"לטוב לנו" – בעשית החוקים, כי טובים הם, אין בהם חוק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל.
"להחיותנו כיום הזה" – במשפטים, כי בכללם נחיה, וכולם טובים, אין בהם רעה כלל, אבל כולם גורמים חיים טובים בסוף.
והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא שהוא אלוקינו ואנחנו עמו וצאן ידו. ואין בכל מצוותיו רק טוב, ועוד שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלוקינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצוות האלו. קרא גמול המצוה "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן (=רבו) עוד שכר בעבודתו, צדקה יעשה עמו.
1. מה ההבדל בין הבנת הברייתא את שאלת הבן ובין הבנת הרמב"ן?
2. בשני פירושים מפרש הרמב"ן את המילה "חוקים": בפסוק כ' ובפסוק כ"ד. מהם הפירושים? מה הכריחו לפרש מילה אחת בשני פירושים שונים?
**
3. למה אמר הרמב"ן לגבי החוקים "כי טובים הם", ולגבי המשפטים "כולם גורמים חיים טובים בסוף"?
| ג. תכלית עשיית המצוות (1) |
אבן כספי, משנת כסף:
ד"ה וצדקה תהיה לנו: כטעם (דברים ט"ז כ') "צדק צדק תרדוף" וכן פירשנו (בראשית ט"ו) "ויחשבה לו צדקה" – מענין צדק ואמת. והכוונה, כי בעבור שזכר שלא יאמרו לבניהם, כי יעשו המצוות לקבל פרס הטוב בעולם הזה, שהם טובות מדומות, יאמר להם עתה התכלית הגמור, והוא "וצדקה תהיה לנו כי נשמור..." כמאמר החכם "אין תכלית האמת אלא שתדע שהתאמת", וכבר נתבאר זה במה שאחר הטבע.
ד"ה וצדקה תהיה לנו: כטעם (דברים ט"ז כ') "צדק צדק תרדוף" וכן פירשנו (בראשית ט"ו) "ויחשבה לו צדקה" – מענין צדק ואמת. והכוונה, כי בעבור שזכר שלא יאמרו לבניהם, כי יעשו המצוות לקבל פרס הטוב בעולם הזה, שהם טובות מדומות, יאמר להם עתה התכלית הגמור, והוא "וצדקה תהיה לנו כי נשמור..." כמאמר החכם "אין תכלית האמת אלא שתדע שהתאמת", וכבר נתבאר זה במה שאחר הטבע.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. היכן הזכיר הכתוב "שלא יאמרו לבניהם, כי יעשו המצוות לקבל פרס הטוב בעולם הזה"?
| ד. תכלית עשיית המצוות (2) |
"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת... לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה... כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ"
And the LORD commanded us to do all these statutes, to fear the LORD our God, for our good always, that He might preserve us alive, as it is at this day. And it shall be righteousness unto us, if we observe to do all this commandment before the LORD our God, as He hath commanded us.’
משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק):
הענין יראה, דהאדם המצַוה דבר מה הלא הוא רק לתועלתו ולטובתו, ואם כן אין המצוּוֶה צריך לכוון רק לתועליות נפשו גם כן; לא כן הבורא יתברך, אשר אין לו שום תועליות מן הבריאה, כי (איוב ל"ה ז') "אם צדקת מה תתן לו", ואם כך מכוון שלו הוא רק לטובתנו ולחיותנו, ואם כן – מן הראוי שגם אנו לא נכוון לתועליות נפשנו, רק להפיק רצון הבורא המצַוה בלי שום תועלת לעצמותו, וזהו שאמר "ורצונו... לטוב לנו... לחיותנו", רק לטובתנו, "וצדקה תהיה לנו כי נשמור... לפני ה' אלוקינו", הוא להפיק רצונו בלבד, כאשר ציונו בלי שום טובה אליו, כן גם אנחנו בעשייתנו לא נכוון לשום תוחלת מאומה, ודוק.
הענין יראה, דהאדם המצַוה דבר מה הלא הוא רק לתועלתו ולטובתו, ואם כן אין המצוּוֶה צריך לכוון רק לתועליות נפשו גם כן; לא כן הבורא יתברך, אשר אין לו שום תועליות מן הבריאה, כי (איוב ל"ה ז') "אם צדקת מה תתן לו", ואם כך מכוון שלו הוא רק לטובתנו ולחיותנו, ואם כן – מן הראוי שגם אנו לא נכוון לתועליות נפשנו, רק להפיק רצון הבורא המצַוה בלי שום תועלת לעצמותו, וזהו שאמר "ורצונו... לטוב לנו... לחיותנו", רק לטובתנו, "וצדקה תהיה לנו כי נשמור... לפני ה' אלוקינו", הוא להפיק רצונו בלבד, כאשר ציונו בלי שום טובה אליו, כן גם אנחנו בעשייתנו לא נכוון לשום תוחלת מאומה, ודוק.
**
1. מהו הייתור בלשון הפסוקים שעליו מיוסד פירושו?
2. האם פירושו לצדקה תהיה לנו קרוב לפירושו של רמב"ן או של אבן כספי? נמק את תשובתך!
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
1. דברים ד׳:ח׳
"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם"
And what great nation is there, that hath statutes and ordinances so righteous as all this law, which I set before you this day?
ד"ה חקים ומשפטים: צדיקים הגונים ומקובלים.
חקים ומשפטים צדיקים STATUTES AND RIGHTEOUS JUDGMENTS — i.e. proper and acceptable ones.
מהי התפישה הבלתי נכונה של פסוקנו?
2. דברים ד׳:ל״ח
"לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ"
to drive out nations from before thee greater and mightier than thou, to bring thee in, to give thee their land for an inheritance, as it is this day;
א. סדר המפסיקים: רביע-תביר – תביר טפחא. האם תביר ראשון או שני מפסיק יותר?
ב. גם כאן כדלעיל: מהי התפישה הבלתי נכונה של פסוקנו?
3. דברים ד׳:ל״ט
"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ"
know this day, and lay it to thy heart, that the LORD, He is God in heaven above and upon the earth beneath; there is none else.
פסוק זה הבא בתפילת "עלינו לשבח" שגור על פינו, ורבים שוגים בהטעמתו. איך יש להטעים המלים "וידעת" "והשבת"?
4. דברים ו׳:ו׳
"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ"
And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;
מדוע אין המלה "האלה" באה בטעם זקף?