Save "פרשת וישב תשכ"ד - יוסף בבית האסורים"
פרשת וישב תשכ"ד - יוסף בבית האסורים
א. שתי השקפות בפתרון חלומות
1. ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק:
קרוב היה הדבר לפתור שני החלומות שלהם בשווה, כי מה שהיה רואה שהעוף אוכל המאכלים מעל ראשו היה דומה למה שאמר שר המשקה "ואתן את הכוס על כף פרעה", כי המלך דומה אל הנשר גדול הכנפיים (עיין יחזקאל י"ז)... אמנם נמשך יוסף בפתרון החלומות אחר מה שקדם לו מהכרתם ומהתחלפות שררתם והקורבה אשר להם אצל המלך ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפשו, וגזר זה למחילה וזה – לצליבה... הרי נתבאר שמהשערת הפתרון הוא הכרת החולם.
א. הסבר את דברי בעל העקדה המסומנים בקו.
ב. התוכל למצוא בפרטי החלומות סימנים המעידים על השוני באופיים ובטיב עבודתם של שני החולמים? (בלשון בעל העקדה: "התחלפות שררתם ומהבדל החטאים אשר עליהם נתפשו").
ד"ה פתרונו: יש שואלים: מאין ידע יוסף כי שלושה שריגים הם ימים ולא חודשים או שנים? ויתכן "יום הולדת את פרעה" כמו היום שנולד בו, כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות...
ואם תשאל: מי הגיד ליוסף שהיו שלושה ימים – ולא חודשים או שנים? אני אשיבך מילין, שרוח הקודש היה מיישב את יוסף במה שפתר, ולא כחד המשער בלבד.
השווה דברי שניהם לדברי בעל עקדת יצחק דלעיל. שתי השקפות הובעו בזה בפתרון חלומות, אילו הן?
היש סתירה ביניהן או אין?
ב. יוסף למד מן השרים
"וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר"
And the captain of the guard charged Joseph to be with them, and he ministered unto them; and they continued a season in ward.
בעל משך חכמה, (ר' מאיר שמחה מדוינסק):
נראה דמן השמים היה, שיהיה ימים עם שר המשקים והאופים ללמוד טכסיסי מלכות וכל חללה של רשות, אשר ראוי לשליט לידע. ולכן חלמו רק שלושה ימים קודם צאתם, שאם חלמו קודם, אז היה שר האופים קוצף עליו ולא היה מלמדו מסתרי המלוכה ומנהגיה. ושר המשקים ושר האופים המה היו שרי המדינה של כל המשקים והאופים במדינה, עליהם ועל המכס.
מהי התמיהה שרצה לתרץ בדרך זו?
ג. מי מכר את יוסף לישמעלים?
"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים"
For indeed I was stolen away out of the land of the Hebrews; and here also have I done nothing that they should put me into the dungeon.’
השווה את שתי דעות הפרשנים לפרק ל"ז פסוק כ"ח:
"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף"
And there passed by Midianites, merchantmen; and they drew and lifted up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Ishmaelites for twenty shekels of silver. And they brought Joseph into Egypt.
ד"ה ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירה אחרת להודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.
ויעברו אנשים מדינים AND THERE PASSED BY MIDIANITES — This was another caravan: Scripture indicates that he was sold several times.
ד"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים.
וימשכו AND THEY DREW UP — the sons of Jacob drew up את יוסף מן הבור JOSEPH FROM THE PIT, and they sold him to the Ishmaelites, and the Ishmaelites to the Midianites and the Midianites into Egypt (Midrash Tanchuma 1:9:13).
ד"ה ויעברו אנשים מדינים: בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו. ואף על פי אשר כתב (בראשית מ"ה ד') "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע – על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים.
ויעברו אנשים מדינים, while the brothers had been sitting down to consume their meal, having distanced themselves somewhat from the pit into which they had thrown Joseph in order not to be guilty of “eating while spilling blood,” they were waiting for the Ishmaelites whom they had seen in the distance, to arrive. During this period the Midianites, coming from a different direction had passed there, saw Joseph in the pit, pulled him up, and proceeded to sell him to the Ishmaelites. One may assume that the brothers had no knowledge of this. Even though the Torah appears to attribute the sale of Joseph to the Ishmaelites to the brothers, (based on Joseph accusing them of having sold him to Egypt, 45,4) we would have to say that because of their having been instrumental in bringing about that sale they are considered as if having assisted in that sale. This appears to me the deeper meaning of the plain meaning of the text both here and in chapter 45. The line describing the Midianites passing that way is described as something totally coincidental, having nothing to do with what the brothers had planned to do with Joseph. Even if the Torah says:וימכרו (את) יוסף לישמעאלים, this sounds as if the brothers did the selling. It is also possible that the brothers noting the Midianites suddenly materialising out of nowhere, instructed them to pull Joseph out of the pit after which they themselves sold him to the Ishmaelites.
הסבר האם יש ביד פסוקנו להכריע במחלוקת שבין רש"י ורשב"ם בשאלת מכירת יוסף?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויפקד שר הטבחים את יוסף: להיות איתם.
ויפקד שר הטבחים את יוסף AND THE OFFICER OF THE EXECUTIONERS APPOINTED JOSEPH — to be WITH THEM (i.e. supply the word להיות to complete the sense).
**
ד"ה ותורד כדה: מעל שכמה.
**
ותרד כדה SHE LET DOWN HER PITCHER from off her shoulder.
ד"ה אסורה נא: אסורה מכאן להתקרב שם.
אָסוּרָה means I WILL TURN ASIDE from here in order that I may approach thither.
מה הקושי המשותף בפסוקנו ובשני הפסוקים הנ"ל, ומהו הכלל הלשוני שלפיו רש"י מיישב את הקושי?
**
ב. בפרשת וישב מצינו שרש"י עומד שוב על קושי כזה. היכן?
ד"ה ויהיו ימים במשמר: שנים עשר חודש.
ויהיו ימים במשמר AND THEY WERE A YEAR IN WARD — ימים means twelve months (cf. Rashi on Genesis 24:55).
מה הראייה לפירוש זה של "ימים"?
ד"ה ויחלמו חלום שניהם: ויחלמו שניהם חלום, זהו פשוטו. ומדרשו: כל אחד חלם חלום שניהם, שחלם את חלומו ופתרון חברו, וזהו שנאמר (מ' ט"ז) "וירא שר האופים כי טוב פתר".
ויחלמו חלום שניהם means AND BOTH OF THEM DREAMED A DREAM — This is the real meaning (that שניהם is the subject of ויחלמו and is not to be connected with חלום). A Midrashic explanation is, taking חלום as construct case: each dreamed the dream of both of them — i.e. he dreamed his own dream and the interpretation of the other’s dream. This is what it means when it states (v. 16) “And the chief baker saw that he had interpreted well”). (Genesis Rabbah 88:4; Berakhot 55a).
א. מה קשה בפסוקנו?
*
ב. מה ראה רש"י להזכיר את פסוק ט"ז כאן ולא פירשו במקומו?
**
ג. מהו הקושי שבפסוק ט"ז המתיישב על פי דברי רש"י כאן?
**
ד. התוכל ליישב קושי זה בפסוק ט"ז בדרך אחרת (בהתאם לפירוש פסוקנו לפי פשוטו ולא לפי מדרשו)?
ד"ה ישא פרעה את ראשך: לשון חשבון. כשיפקוד שאר עבדיו לשרת לפניו בסעודה, ימנה אותך עמהם.
ישא פרעה את ראשך PHARAOH SHALL LIFT UP THY HEAD — The words נשא ראש denote to count (cf. Exodus 30:12). When he musters his other servants to wait upon him during the meal he will count you also among them.
ומקשים מפרשי רש"י: מניין לרש"י שהוא לשון חשבון, ולמה לא יפרש שהוא לשון הרמת ראש ומתן כבוד? ענה לשאלתם!
ה. שאלות בטעמי המקרא
"... וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה"
And in process of time Shua’s daughter, the wife of Judah, died; and Judah was comforted, and went up unto his sheep-shearers to Timnah, he and his friend Hirah the Adullamite.
בצלע הזאת בא צירוף המפסיקים:
רביע-גרש-פשטא-רביע-תביר-טפחא-סוף פסוק.
א. היכן מתחלקת הצלע?
ב. מדוע לא בא "וינחם יהודה" בטעמים מונח זקף?
ג. ראב"ע:
ד"ה וינחם יהודה: פירוש: אחר שקיבל הניחומים עלה על גוזזי צאנו.
האם דבריו מתפרשים לפי הטעמים?
ד. מהו המשפט הראשי ומהו המשפט הטפל, על פי הטעמים?
"וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי"
But he refused, and said unto his master’s wife: ‘Behold, my master, having me, knoweth not what is in the house, and he hath put all that he hath into my hand;
מנחת שי, מביא את דברי בחיי:
הטעם שבמילת "וימאן" שלשלת מורה על איסור הדבר ועל היותו נמנע אצלו ממאן בו תכלית המיאון. שהרי מתוך הטעמים שבתורה אנו מבינים מה שלא נכתב בה, כעניין התנועות שבאדם, שמתוכם נדע כוונת לבו.
א. הסבר את הערתו הכללית בסוף דבריו.
ב. איך מסבירה השלשלת את אופן המיאון של יוסף?
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור