| א. יעקב מחשבון שבעים נפש |
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו..."
And these are the names of the children of Israel, who came into Egypt, Jacob and his sons: Reuben, Jacob’s first-born.
רשב"ם:
יעקב מחשבון שבעים נפש כמוכיח לפנינו, לפי הפשט.
יעקב מחשבון שבעים נפש כמוכיח לפנינו, לפי הפשט.
1. מהו הקושי בפסוקנו?
2. למה הוסיף הרשב"ם בסוף דבריו את המילים "לפי הפשט", והלא בכל פירושיו הוא רודף פשט המקרא?
| ב. הראויים שיהיו נחשבים בשמות |
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה"
And these are the names of the children of Israel, who came into Egypt, Jacob and his sons: Reuben, Jacob’s first-born.
הראויים בכל אלה, שיהיה נחשב כל אחד מהם ונודע בשם אישי, והם יעקב ובניו בלבד, כאמרו (שמות כ"ח, כ"ט) "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו... לזכרון לפני ה'...", אבל שאר שבעים נפש, אף על פי שהיו צדיקים לא עלו למעלת אלה.
These are the names … Yaakov and his sons. Although all seventy were righteous, only Yaakov and his sons were truly worthy of being mentioned by name.
מה קשה לו בפסוקנו?
| ג. "הבאים" - על שם השעה - שאלות ברש"י |
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה"
And these are the names of the children of Israel, who came into Egypt, Jacob and his sons: Reuben, Jacob’s first-born.
על שם השעה קורא להם הכתוב "הבאים". ואין לתמוה על אשר לא כתב "אשר באו".
הבאים מצרימה WHO CAME INTO EGYPT — Relative to that time when they were going to Egypt Scripture calls them “those who were coming” to Egypt (the participle) and one, therefore, need not be surprised that it does not state אשר באו “who came” (the perfect tense).
**
הסבר בעזרת דברי רש"י אלה את המדרש התמוה המובא בדברי רש"י שמות ד' י"ט ד"ה כי מתו.
| ד. זהות שאול בן הכנענית |
"וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית"
And the sons of Simeon: Jemuel, and Jamin, and Ohad, and Jachin, and Zohar, and Shaul the son of a Canaanitish woman.
(בראשית ל"ד) "ויקחו את דינה אחותם"... אמר רב הונא: אמרה: "ואני אנה אוליך את חרפתי?!" עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הדא הוא דכתיב "ושאול בן הכנענית" – בן דינה שנבעלה לכנעני.
ר' יהודה ור' נחמיה – ר' יהודה אמר: שעשה (=שכם בן חמור) כמעשה הכנענית, ר' נחמיה אמר: שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים.
בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא הייתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה.
בן הכנענית THE SON OF THE CANAANITISH WOMAN — means the son of Dinah, who had been associated with a Canaanite (Shechem). When they (her brothers) had killed Shechem, Dinah refused to leave the city until Simeon swore to her that he would marry her and regard the child she was about to bear as his own (cf. Genesis Rabbah 80:11).
לעד כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה, בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית.
נראה, כי כולם נזהרו במצוות אברהם זקנם, שלא ליקח אישה מבנות כנען, ושמעון גם כן. אלא אחר שלקח אשתו ראשונה והיה לו בנים ממנה, לקח אשה אחרת כנענית, והיה לו ממנה שאול, לפיכך פרסמו הכתוב.
ושאול בם הכנענית, it appears that all of Yaakov’s sons abided by his aversion to intermarry with Canaanites. Even Shimon also honoured this tradition. However, after he had married a woman who was not a Canaanite and had had children by her, he married an additional wife who was a Canaanite. Shaul was a son of that second wife of his. Seeing that this had been a breach of the tradition, the Torah alludes to it in considering this son as the “son of the Canaanite woman.” Our sages on 34,26 took the view that Shimon had taken pity on his sister Dinah who had been raped by a Canaanite, and married her and the son from the rape was the one named Shaul. (based on Bereshit Rabbah 80,11)
אבן כספי:
ולא זכר על זולתו עניין אשה מהם, וזה להעיר גנותו ולהעיר שבח האחרים.
ולא זכר על זולתו עניין אשה מהם, וזה להעיר גנותו ולהעיר שבח האחרים.
ואני בילדותי אמרתי כי אולי דינה נתעברה משכם וילדה בת, והבת ההיא קראו שמה "כנענית", כי היה אביה כנעני, ולקח אותה שמעון על נשיו לו לאישה וילדה לו את שאול, וזה טעם "שאול בן הכנענית". שלא היה צריך להזכיר שם אמו, אלא הזכירה מפני שגם היא הייתה מיוצאי ירך יעקב, ובה נשלמו השלושים ושלוש נפשות בני לאה. וכשבא לומר (כ"ו) "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב", הוציאה מן הכלל ואמר "ששים ושש", מפני שגם היא אחת מנשי בני יעקב, ועמה היו ששים ושבע; ועם יוסף ובניו – שבעים!
1. מה הקושי בפסוקנו שבו מתחבטים כל הפרשנים?
2. כמה דעות שונות נאמרו בפתרון הקושי?
*
3. האם חולקים ר' יהודה ור' נחמיה על דעת ר' הונא, או מוסיפים על דבריו?
4. מה רמז מצאו חז"ל בכתוב שלא הייתה דינה רוצה לצאת?
*
5. היש או אין בפסוק בראשית ל"ח ב' סתירה לדברי רש"י כאן?
6. מהי הקושיה הנוספת על קושייתנו שמנסה שד"ל ליישבה בפירושו שאמרו בימי ילדותו (ואחר כך חזר בו מפירושו זה)?
| ה. ששים ושש נפש |
"כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ"
All the souls belonging to Jacob that came into Egypt, that came out of his loins, besides Jacob’s sons’wives, all the souls were threescore and six.
ד"ה כל הנפש הבאה: שיצאו מארץ כנען לבוא מצרים, ואין זו לשון עבר אלא לשון הווה. כמו (אסתר ב') "בערב היא באה" (בראשית כ"ט ו') "והנה רחל בתו באה עם הצאן" לפיכך טעמו למטה באל"ף;
לפי שכשיצאו לבוא מארץ כנען לא היו אלא שישים ושש. והשני "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" הוא לשון עבר, לפיכך טעמו למעלה בבי"ת, לפי שמשבאו שם היו שבעים, שמצאו שם יוסף ושני בניו ונתווספה להם יוכבד בין החומות.
כל הנפש הבאה ליעקב EVERY SOUL THAT WAS COMING WITH JACOB — every soul that left Canaan to go to Egypt The word הבאה, here, is not a perfect tense, but a participle with a relative present sense — just as (Ester 2:4) “In the evening she (באה) was coming” and (Genesis 29:7) “and, behold, Rachel his daughter is coming (באה)” and therefore the accent is on the last syllable, on the א, because when they left, coming from the land of Canaan, they were only sixty-six. But at the second mention of this word (Genesis 46:27) — “every soul of the house of Jacob, which came (הבאה) into Egypt were seventy” — it is a perfect tense and therefore it is accented on the last but one syllable, on the ב. The reason is, that when they came there, they were seventy, for they found Joseph and his two sons there, and Jochebed was added to their number “between the walls”. According to the view of the Rabbi (i. e. R. Jehudah, cf. Genesis Rabbah 84) who stated that with each of Jacob’s sons a twin-sister was born, we must say that these died before they (Jacob and his family) went down to Egypt, because they are not enumerated here. In Vayikra Rabbah 4:6 I found the following: When he left Canaan (cf. Genesis 36:6) Esau’s family consisted of only six (himself and his five sons), and Scripture calls them “the souls of his house” (in the plural) and this is because they worshipped many gods (each serving a different god and having as it were, a different soul or religious feeling). But the family of Jacob when he came to Egypt consisted of seventy and Scripture calls them “soul”, in the singular, because they all served One God.
ד"ה יוצאי ירכו הבאים מצרימה כל נפש ששים ושש: כי יעקב שהוא מחשבון של שלשים ושלש של לאה אינו בכלל יוצאי ירכו, כי יוצאי ירכו לא היו כי אם ששים ותשעה, וכי אמר משה (דברים י' כ"ב) "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה", שיעקב ובניו היו שבעים.
1. האם קושי אחד עומד בפני שני המפרשים, או כל אחד מיישב קושי אחר?
2. מה ההבדל בין הפירושים?
**
3. לשם מה מביא הרשב"ם הנה את דברים י' כ"ב?
*
4. בנו יעקב בפירושו לספר בראשית, מוצא סיוע רב לפירוש הרשב"ם (שהוא גם פירוש הראב"ע, הרלב"ג ואברבאנל) בשופטים פרקים ח'-ט'. עיין שם והסבר אילו פסוקים בפרקים ההם מסייעים לפירושו, וכיצד הם מסייעים לו?
| ו. פירוש המילה "כזאת" |
"וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ"
And to his father he sent in like manner ten asses laden with the good things of Egypt, and ten she-asses laden with corn and bread and victual for his father by the way.
שלח כזאת: כחשבון הזה. ומהו החשבון? עשרה חמורים...
שלח כזאת HE SENT AFTER THIS MANNER — according to this amount. And what was the amount? עשרה חמרים וגו׳ ten asses etc (i.e. as much as ten asses could carry).
(אחרי הביאו את דברי רש"י) ... ואיננו נכון שירמוז על החשבון. אבל יתכן שיאמר "כזאת המנחה". ויהי שיעורו: ולאביו שלח זאת המנחה: עשרה חמורים... או יאמר: ולאביו שלח צידה כצידה הזאת אשר נתן לאחיו.
כמו מתנת בנימין, ועם זה שלח עשרה חמורים...
ולאביו שלח כזאת, similar to the gifts given to Binyamin. In addition he sent ten donkeys and ten she-asses. In the plural mode the letter ו indicating who else is included appears at the end [the last word in the sequence. Ed.} Examples of such constructions are: .Exodus 1,2 יששכר זבולון ובנימין.
הרכסים לבקעה:
אם היה פירושו "כזאת" שמזכיר והולך, היה "כזאת" בטעם סגול ולפחות בטעם זקף, ו"עשרה חמרים" במונח זקף או דרגא תביר. שלא נמצא מילת "כזאת" הנאמר על דבר שמספר והולך אלא כולם על מה שכבר ידוע... אבל מוסב שלפניו, שלח כזאת המתנה שנתן לאחיו: עשרה חמורים...
אם היה פירושו "כזאת" שמזכיר והולך, היה "כזאת" בטעם סגול ולפחות בטעם זקף, ו"עשרה חמרים" במונח זקף או דרגא תביר. שלא נמצא מילת "כזאת" הנאמר על דבר שמספר והולך אלא כולם על מה שכבר ידוע... אבל מוסב שלפניו, שלח כזאת המתנה שנתן לאחיו: עשרה חמורים...
1. חלק את המפרשים לקבוצות והסבר את דעתה של כל אחת מהן.
2. הסבר את נימוקיו של בעל הרכסים לבקעה – בענייני טעמים – נגד רש"י.
3. מהם אי הדיוקים – בענייני טעמים – של בעל הרכסים לבקעה?
4. איך אפשר לתרץ את רש"י על פי הטעמים?

