א. מה' יצא הדבר |
"מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב"
Then Laban and Bethuel answered and said: ‘The thing proceedeth from the LORD; we cannot speak unto thee bad or good.
ד"ה לא נוכל דבר אליך: למאן בדבר הזה לא ע"י תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון וניכר, לפי שמה' יצא הדבר, לפי דבריך, שזימנה לך.
לא נוכל דבר אליך WE CANNOT SPEAK UNTO THEE — refusing this proposition either by answering you with unpleasant words (i. e. a flat refusal) or by giving you a reasoned reply, for it is evident that the matter proceedeth from the Lord since, according to your statement, He brought her and you together.
ד"ה לא נוכל דבר אליך רע או טוב: לא הסתירה ולא הבנין תלוי ברצוננו, כי על כרחנו – רוצים ולא רוצים – כי הקב"ה עשה שהיכולת בידו.
לא נוכל דבר אליך רע או טוב, the success or failure of His plan is not up to us to either confirm or thwart. This has been fated by G’d regardless of whether we like it or not. G’d will accomplish His will as He has the power to bring this about.
*
1. מה קשה לכל אחד משני המפרשים?
*
2. מה ההבדל בין שני הפירושים?
ב. אמונתם של לבן ובתואל |
ר' אברהם בן הרמב"ם:
מורה שאף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, היה זה על דרך עבודת המיוחדים שבהם שאמונתם שהיא אמצעי.
מורה שאף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, היה זה על דרך עבודת המיוחדים שבהם שאמונתם שהיא אמצעי.
1. מה קשה לו? (השווה דבריו ל-ל' כ"ז ד"ה ויברכני ה' בגללך: וזה מורה כי עבודתו לעבודה זרה כעבודת הגדולים בין עובדיה.)
2. הסבר את דבריו.
ג. "התלכי" - לשון תמיהה - שאלות ברש"י |
ד"ה אלך: מעצמי, ואף אם אינכם רוצים.
ותאמר אלך AND SHE SAID, I WILL GO — of my own accord even though you do not consent (Genesis Rabbah 60:12).
1. דברי רש"י אלה תמוהים. הסבר במה.
2. בעל דברי דוד, על פירוש רש"י מעיר לדברים:
דקדקה בלשונם והבינה שאינה שאלת ספק אלא קושיית תמיהה.
דקדקה בלשונם והבינה שאינה שאלת ספק אלא קושיית תמיהה.
הסבר מהיכן בדבריהם דקדקו זאת.
ד. מעשי יצחק טרם הפגישה עם רבקה |
"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב"
And Isaac came from the way of Beer-lahai-roi; for he dwelt in the land of the South.
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים"
And Isaac went out to meditate in the field at the eventide; and he lifted up his eyes, and saw, and, behold, there were camels coming.
ויצחק בא מבא – אתא מן לאיתא – (בא מלבוא, בא מלהלך) ולהיכן הלך? לבאר לחי רואי. הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים: "ראה בעלבוני".
(תנחומא ישן:
"ויצחק בא מבא באר לחי ראי" ואמר כך (כ"ה ה') "ויוסף אברהם וייקח אשה", אלא שבשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק: "נלך ונביא לאבי אשה!" היא הגר – היא קטורה, דכתיב "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי". אותה שכתיב בה "על כן קרא לבאר באר לחי רואי".)
"ויצחק בא מבא באר לחי ראי" ואמר כך (כ"ה ה') "ויוסף אברהם וייקח אשה", אלא שבשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק: "נלך ונביא לאבי אשה!" היא הגר – היא קטורה, דכתיב "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי". אותה שכתיב בה "על כן קרא לבאר באר לחי רואי".)
אמר ר' יהושע בן לוי: האבות הראשונים תיקנו שלוש תפילות.
אברהם תיקן תפילה של שחרית שנאמר (פרק י"ט) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'", ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר (תהלים ק"ו ל') "ויעמד פנחס ויפלל".
יצחק תיקן תפילה מנחה, שנאמר (כ"ד ס"ג): ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלה תפילה, שנאמר (תהלים קט"ב ג'): "אשפך לפניו שיחי" וכן הוא אומר (תהלים נ"ה) "אשיחה ואהמה וישמע קולי".
יעקב תיקן תפילת הערב, שנאמר "ויפגע במקום"...
ד"ה מבוא באר לחי ראי: שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה.
מבוא באר לחי ראי HE HAD JUST COME FROM THE WELL LACHAI-ROI— For he had gone there to bring Hagar back to Abraham that he might take her again as his wife (Genesis Rabbah 60:14).
ד"ה לשוח: לשון תפילה, כמו (תהלים ק"ב) "ישפוך שיחו".
לשוח TO MEDITATE — this means “to pray” (Genesis Rabbah 60:14), as we find (Psalms 102:1) “[A prayer of the afflicted …] when he poureth forth his plaint.
1. מקובלנו שאין רש"י מביא דברי מדרש אלא אם כן יש קושי בפסוק, המתיישב על ידי אותו מדרש. מה הוא הקושי המתיישב על ידי המדרש הראשון (על החזרת הגר)?
2. למה לא הסתפק המדרש על "ויצא יצחק לשוח" בהבאת הפסוק הראשון (תהלים ק"ג) והוסיף עליו גם את השני (נ"ה י"ח)?
**
3. למה לא הביא המדרש את הפסוקים כסדרם בספר תהלים?
*
4. השווה לדברי רש"י את דברי הרמב"ן הבאים:
...והנה יצחק בא מן הבאר ההיא אל עיר אחרת, אשר הייתה בדרך עירו: ויצא לפנות ערב לשוח בשדה עם רעיו ואוהביו אשר שם ומצא את העבד ורבקה...
...והנה יצחק בא מן הבאר ההיא אל עיר אחרת, אשר הייתה בדרך עירו: ויצא לפנות ערב לשוח בשדה עם רעיו ואוהביו אשר שם ומצא את העבד ורבקה...
הסבר למה נמנע רש"י מלפרש את המילה לשוח מלשון "שיחה" סתם כדרך שפירשה הרמב"ן - מה אילצו ללכת בדרך המדרש?
ה. פגישת יצחק ורבקה |
"וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל"
ותרא את יצחק AND SHE SAW ISAAC — She saw his lordly appearance and gazed at him in astonishment (Genesis Rabbah 60:15).
ד"ה ותרא את יצחק: ראתה אותו הדור ותוהה (נוסח אחר: ותמהה) מפניו.
ותרא את יצחק AND SHE SAW ISAAC — She saw his lordly appearance and gazed at him in astonishment (Genesis Rabbah 60:15).
ד"ה ותפל: השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו "ואתרכינה" הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו "הטי נא כדך" – "ארכיני", (שמואל ב' כ"ב) "ויט שמים" – "וארכין" לשון מוטה לארץ, ודומה לו (תהלים ל"ז) "כי יפל לא יוטל" כלומר: אם יטה לארץ – לא יגיע עד הקרקע.
ותפל SHE ALIGHTED (literally, she fell) — She let herself slide towards the ground; as the Targum renders it וארכינת —she inclined herself towards the earth, but did not actually reach the ground. Similarly in (Genesis 24:14) “let down thy pitcher, I pray thee”, the word הטי let down, Onkelos translates by ארכיני “incline”, and (Psalm 18:10) “He bowed (ויט) the heavens” he translates by וארכין which means “He bent them towards the ground”. A similar idea is (Psalms 37:24) “Though he fall (יפול) he shall not be utterly cast down” which is as much as to say, “though he bends himself towards the earth yet he shall not touch the ground (i. e. shall not fall entirely)” (Genesis Rabbah 60:15).
ד"ה ותפל מעל הגמל: ברצונה, כמו (במדבר ט"ז ד') "ויפל על פניו" והפסוק הבא מאוחר הוא מוקדם, כי "ותאמר אל העבד" וכבר אמרה אל העבד.
ר' אליהו מזרחי לדברי רש"י:
הדור בלבושו, וחשבה שהוא שר משרי הארץ ותוהה מפניו דאם לא כן – למה נפלה מעל הגמל. וליכא למימר: אין מוקדם ומאוחר בתורה ופסוק "ותאמר אל העבד" הוא קודם ותפול, דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם, ומאי דמאוחר מאוחר.
הדור בלבושו, וחשבה שהוא שר משרי הארץ ותוהה מפניו דאם לא כן – למה נפלה מעל הגמל. וליכא למימר: אין מוקדם ומאוחר בתורה ופסוק "ותאמר אל העבד" הוא קודם ותפול, דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם, ומאי דמאוחר מאוחר.
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
2. לשם מה מביא רש"י את הפסוקים בראשית כ"ד י"ד ושמואל ב' כ"ב, הלא אין בהם מילת "נפילה"?
*
3. ולמה בהביאו את הפרק מתהלים ל"ז "כי יפל לא יוטל" שבו מופיעה מילת נפילה יאמר שהוא רק "דומה" לפסוקנו, ואילו בשני הפסוקים הקודמים אמר שהם כמו פסוקנו?
4. במה מסכים ראב"ע עם רש"י, ובמה הוא מתנגד לו?
*
5. התוכל להביא ראיה מפסוקי פרקנו נגד טענת הרא"ם ולהגנת תפיסת הראב"ע.
*
6. מהי חולשת פירוש הראב"ע, גם אם לא נקבל את טענת הרא"ם?