"אמר אויב ארדוף אשיג" – זה היה תחילת הפרשה (=השירה), ולמה נכתב כאן? שאין מוקדם ומאוחר בתורה. כיוצא בו (ישעיה ו') "בשנת מות המלך עוזיה" – זה היה תחילת הפרשה, ולמה נכתב כאן? לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
(Exodus 15:9) "The foe said: I shall pursue, etc.": This appertains (chronologically) to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Isaiah 6:1) "In the year of the death of King Uzziahu, etc." This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Ezekiel 2:1) "Son of man, stand on your feet" (Some say [Ibid. 17:1] "Son of man, propose a riddle.") This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Jeremiah 2:2) "Go and call out in the ears of Jerusalem." This belongs in the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Hoshea 10:1) "Israel is (like) a vine that has shed, etc." This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Koheleth 1:12) "I, Koheleth, was king over Israel in Jerusalem." This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah."
...ולהיותו מאמר מגונה בעיני לתאר את ה' יתברך בשם "איש" נראה לי לפרש את הפסוק הזה באחד משני פנים אחרים:
האחד הוא נאמר בתמיהה, האומר: "האם ה' איש מלחמה?" ובאמת הוא אינו איש שיעשה מלחמה עם איש אחר, אבל בהיפך כי "ה' שמו" – טוב ומיטיב ומלא רחמים, ואינו "איש מלחמה" אבל כל הרעה שבאה על המצריים בטביעתם בים – הם סברו ועשו אותה לעצמם, והוא אמרו "מרכבות פרעה וחילו ירה בים" ומילת "ירה" אינו חוזר אל הקב"ה אלא לפרעה עצמו, שהוא ירה מרכבותיו וחילו בים בהביאו אותם שמה, וכן מבחר שלישיו – הם עצמם טובעו בים סוף, וכאשר טובעו שמה – "תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן", כי הים עשה כפי טבעו כל מה שעשה והם היו אם כן סיבת רעתם, כי אין רעה יורדת מלמעלה.
והפירוש השני הוא שבעבור שפרעה אמר במצרים (שמות ה') "מי ה' אשר אשמע בקולו", "לא ידעתי את ה'", אמר משה כאן כמהתל ממנו: "ה' איש מלחמה ה' שמו" ו"איש מלחמה" הוא תואר לפרעה. אמר כנגדו: אתה, איש מלחמה וחפץ רע שבאת לרדוף אחרי בני ישראל להלחם בם, זהו ה' אשר לא ידעת "ה' שמו", עתה תדעהו מפאת פעולותיו. ויהיה הפסוק מקושר עם מה שאחריו, איש מלחמה, פרעה! ה', אותו ה' אשר בזית, הוא, מרכבות פרעה וחילו ירה בקלות כחץ בים, כאילו השליך ה' משמים אל תוך הים כל רכב מצרים עד שמבחר השלישים, שרי הצבא, שהיו ממונים על חיל פרעה כולם טובעו בים סוף בתוך הטיט שהיה בקרקע הים, ואז תהומות, שהם גלי הים הרבים והעצומים, יכסיומו כאילו לא היה בם איש יודע לשוט, וזה ה', זהו שמו. ולכן כפל זכרון השם לגודל עניינו, על דרך (תהלים קי"ג) "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם" (תהלים צ"ב) "כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך יאבד".
"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"
The enemy said: ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.’
דהוה אמר שנאה: ארדוף אדבק אפלג ביזתא.
"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"
The enemy said: ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.’
ד"ה אמר אויב: לעמו כשפתם בדברים: "ארדוף אשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי".
אמר אויב THE ENEMY SAID to his people, when he was persuading them with words (cf. Rashi on 14:6), I WILL PURSUE and I WILL OVERTAKE them and I WILL DIVIDE THE SPOIL with my captains and my subjects.
ד"ה אמר אויב: (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל) וראיתי במדרש חזית (מפרשי הרמב"ן מגיהים: בקהלת רבה) כך תני ר' ישמעאל: "אמר אויב" היה צריך להיות תחילת השירה ולמה לא נכתב... (עיין שאלה א1 במכילתא).
ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו, כי מתחילה אמר שטבעו בים, וירדו במצולות, והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, ואחר כך שב לומר איך נעשה זה, כי ברוח אפך – היא רוח קדים עזה – נערמו מים מתחילה וקפאו התהומות, ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם, ונשפת עליהם ברוחך וכסמו ים...
"אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג"
The enemy said: ‘I will pursue, I will overtake, I will divide the spoil; My lust shall be satisfied upon them; I will draw my sword, my hand shall destroy them.’
"ארדוף אשיג" – העדר וי"ו החיבור Asyndeton מורה על תכיפות הפעולה, כאילו הרדיפה, ההשגה וחילוק השלל תכופות זו לזו.
ודוגמתו במקרא: שופטים ה' כ"ז: "בין רגליה כרע נפל שדוד"
ודוגמתו בספרי העמים דבר יוליוס קיסר: באתי ראיתי ניצחתי - veni vidi vici
1. שמות ט״ו:י׳
"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים"
Thou didst blow with Thy wind, the sea covered them; They sank as lead in the mighty waters.
אדירים: אלה המצרים, דכתיב צללו כעופרת במים אדירים.
Rabbi Ezra explained this statement: With regard to Addir in the phrase: Let the Addir come, this is the Holy One, Blessed be He, as it is written: “The Lord on high is mighty [addir]” (Psalms 93:4). In the phrase: And exact punishment for the addirim, these addirim are the Jews, as it is stated: “The excellent [ve’addirei] in whom is all My delight” (Psalms 16:3). In the phrase: From the addirim, these addirim are the Egyptians, as it is written with regard to the splitting of the Red Sea: “The mighty [addirim] sank as lead in the waters” (Exodus 15:10). In the phrase: In the addirim, these addirim are the waters, as it is stated: “Above the voices of many waters, the mighty [addirim] breakers of the sea” (Psalms 93:4).
... ובמים אדירים דבק עם "צללו", כאילו אמר: צללו במים אדירים, כעופרת.
אדירים: שרים וראשי עם צללו כעופרת במים, ומהם היו השלישים על כולו שמינה פרעה על כל רכב מצרים.
אדירים, not a reference to the waters but to the men who had been considered mighty, invincible, etc. [I suppose the unusual exegesis is based on the dividing tone sign tipcha under the word במים, which indicates that it belongs to the preceding words. Ed.] The people to whom Moses refers are the ones who had been described in 14,7 as שלישים על כולו.
"תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד"
תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך, may it be Your will that fear will overcome them in a manner which will make them flee because they are afraid of Your arm. Moses refers to what the Torah described in 14,25 when the Egyptians announced that they would flee as they realised that G’d was fighting on behalf of Israel.
3. שמות ט״ו:י״ז
"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"
Thou bringest them in, and plantest them in the mountain of Thine inheritance, The place, O LORD, which Thou hast made for Thee to dwell in, The sanctuary, O Lord, which Thy hands have established.
הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה'.
מקדש ה׳ The accent on it (the word מקדש) is a Zakef Gadol (a disjunctive accent) which serves to separate it from the word expressing the Divine Name (ה׳) which follows it, so that the translation is: “The sanctuary which Thy hands have established, O Lord”. The Temple is an object of affection to God because the Universe was created by one hand — as it is stated, (Isaiah 48:13) “Yea, My hand hath laid the foundation of the earth” — whilst the Temple by two hands, as stated here. And when will it be rebuilt by God, with the two hands? At the time when “the Lord shall reign for ever and ever”: at that future period when all the kingdom will be His (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:17:5).