א. צרעת הבגדים |
ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: זה העניין איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה', יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב. וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו לראות כי השם סר מעליו, ולכך אמר הכתוב (ויקרא י"ד ל"ד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי הוא מכת ה' בבית ההוא.
והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שאמר (ויקרא י"ד ל"ד) "וכי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אלא מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר ה' שוכן בתוכה.
ובתורת כהנים דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כיבוש וחילוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים, שלא ינהגו אלא בארץ. (ולא הוצרך למעט חוץ לארץ, כי לא יארעו שם לעולם.)
ומפני זה עוד אין נוהגין אלא בבגדים לבנים, לא בצבועים, כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא בטבעו ולא אצבע אלוהים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים – מטמאין.
ועל דרך הפשט: מפני זה יחזיר הכתוב בכל פסוק ופסוק הבגד או העור או השתי או הערב, כי הדבר נס.
And the garment if there be in it a pock of tsaraat: This is not natural at all and it does not happen in the world; and so [too] pocks of houses. But since Israel are complete for God, the spirit of God is always upon them, to keep their bodies and clothing and houses in good appearance. And when sin and iniquity happen to one of them, his skin or his clothing or his home becomes ugly, to show that God has departed from him. And hence the verse states (Leviticus 14:34), "and I shall put a pock of tsaraat in the house in the land of your possession" - as it is a plague of God in that house. And behold, it is only practiced in the land that is the inheritance of the Lord, as it states (Leviticus 14:34), "When you come to the land of Canaan, that I give to you as a possession." And the reason for this is not because it is an obligation on the soil [of the land], but [rather] because this matter will only come in the chosen land that the glorious God will dwell within. And in Torat Kohanim (Sifra, Metsora 5:3), they also expounded that a house only becomes impure after the conquest and division of the land and [when] each and every one knows what is his. And the reason [for this] is that [only] then did their minds become settled about them - to know the Lord - and that the [Divine] presence should dwell among them. And so do I think with the pocks of clothing, that it is only practiced in the land, and [that] it was not necessary to [specifically] exclude outside the land from them, as they would never occur there. And because of this, they are also only practiced on white clothes, and not with colored ones - as maybe the dye released that ugliness in that place according to its nature, and it is not 'the finger of God.' And therefore, clothes that become colored by the Heavens, can become impure, like the words of Rabbi Shimon (Mishnah Negaim 11:3). And according to its simple understanding, it is because of this that Scripture goes back in each and every verse [to mention], "the garment or the skin or the warp or the woof," because the matter is a miracle. And our rabbis have homilies about them and they are all in Torat Kohanim.
רלב"ג:
ועניין הצרעת באלו הדברים (בגדים, בתים) הוא שיגבר בהן הלחות הנכרי והחום הנכרי, ייחלש חומם היסודי, באופן שידרכו אל הבילוי וההפסד... והנה תמצא כי המראה שיורה על כמו זה העיפוש הוא הירוק או האדום, כבר תמצא זה במקום העפושים כמו מימי האשפות...
ועניין הצרעת באלו הדברים (בגדים, בתים) הוא שיגבר בהן הלחות הנכרי והחום הנכרי, ייחלש חומם היסודי, באופן שידרכו אל הבילוי וההפסד... והנה תמצא כי המראה שיורה על כמו זה העיפוש הוא הירוק או האדום, כבר תמצא זה במקום העפושים כמו מימי האשפות...
1. מה ההבדל העקרוני בין שניהם בתפישת צרעת הבגדים?
2. מקשין: והלא גם הרמב"ן הכיר אותה תופעה טבעית המתוארת בדברי הרלב"ג (של עיפוש ירוק ורקב אדום), ואינו יכול להכחיש מציאותה בבגדים ובבתים – ומה היה עונה לדברי רלב"ג?
*
3. הסבר, למה אין דיני נגעי בגדים נוהגים אלא לאחר כיבוש וחילוק הארץ, לדעת הרמב"ן. השווה דברי הרמב"ן האלה לדברי מהר"ל מפראג, בספרו גור אריה על דברי רש"י לדברים ו' י"ח, המובאים בגיליון עקב תשי"א שאלה ב. מה הרעיון המשותף בדברי שניהם?
ב. דיני נגעי בגדים |
"וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים..."
And when the plague of leprosy is in a garment, whether it be a woolen garment, or a linen garment;
ד"ה ממארת: וטעם שלא הזכיר משי וצמר גפן, ייתכן שהדבר הכתוב על ההווה הנמצא, כטעם (שמות כ"ג ה') "כי תראה חמור שונאך" וכן משפט הסוס והפרד. או ייתכן שלא יארע הנגע כי אם לצמר ופשתים.
malignant As in, “a pricking briar” [Ezekiel 28:24] — just as the “briar” is parallel to the “thorn”, so the word “pricking” is parallel to the word “painful”. The second mem in the word malignant is part of the root, thus it is not related to the word “disaster” [Deuteronomy 28:20]. The reason the passage does not mention silk, or cotton, is probably that: Scripture was speaking of materials that are commonly found. Likewise, Scripture says, “When you see your enemy’s donkey…” [Exodus 23:5], although the law is the same for a horse or a mule. or This disease rarely attacks anything other than wool or linen.
ד"ה והבגד כי יהיה בו: נגעי בתים ובגדים בלי ספק שאינן באים מצד הטבע, כי אין בהם דם וליחות המסבבים העיפוש או כל חולי וכל מכה; ועל כורחך אתה צריך לומר שבאים בדרך נס על צד העונש...
והנה נגעי בתים אמרו חז"ל שבאים על צרות העין אבל בנגעי בגדים לא אמרו כלום. והקרוב אלי לומר, כי הם באים על גסות הרוח, כי דרך העולם להתכבד ביותר במלבושי כבוד... ועל כן דין הבגד הנגוע בשריפה, כי כל מתגאה נידון באש כמבואר למעלה פרשת צו "היא העולה על מוקדה".
(ועיין גיליון צו תשי"ד שאלה ב!)
...ודין שריפת החמץ יוכיח, וטהרתו בכיבוס מים המורה על גדר ענוה, כי מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך. ולפיכך לא הזכיר בפסוקים כי אם בגד צמר ופשתים וכלי עור ולא הזכיר בגדי משי העשויין מתולעת שני, וזה לפי שהתולעת מרמזת על גדר הענווה וטהרת המצורע באזוב השני תולעת יוכיח
...ודין שריפת החמץ יוכיח, וטהרתו בכיבוס מים המורה על גדר ענוה, כי מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך. ולפיכך לא הזכיר בפסוקים כי אם בגד צמר ופשתים וכלי עור ולא הזכיר בגדי משי העשויין מתולעת שני, וזה לפי שהתולעת מרמזת על גדר הענווה וטהרת המצורע באזוב השני תולעת יוכיח
(ועיין י"ד ג' ברש"י כל הפסוק) (ועיין גיליון מצורע תש"ח ב וגיליון תזריע מצורע תש"י שאלה א2 (ד) .),
על כן אין הנגע מצוי בבגדי שני תולעת.
על כן אין הנגע מצוי בבגדי שני תולעת.
1. מה הוא הטעם שאין דיני נגעי בגדים חלים אלא על בגדי צמר ופשתים – ואף אלה רק בהיותם בלתי צבועים – לפי דעת הרמב"ן (עיין בשאלה הראשונה), הראב"ע ובעל כלי יקר. (שים לב: בראב"ע מובאות שתי דעות!)
2. במה יש לסייע בידי הכלי יקר על ידי הפסוקים הבאים: תהלים ק"ט י"ח-י"ט; ק"ט כ"ט; תהלים קל"ב ט'; קלב י"ח?