גיליון זה הוא המשך גליון נח תשי"ח שעסק בפסוקים הראשונים של פרשתנו.
א. פירוש מילת "הארץ" |
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס"
And the earth was corrupt before God, and the earth was filled with violence.
ד"ה ותשחת הארץ: הטעם: "אנשי הארץ" וכן (יחזקאל י"ב י"ב) "ארץ כי תחטא". וכן (בראשית מ"א נ"ז) "וכל הארץ באו מצרימה לשבור".
Before Elokim. That is, in public. Alternatively, it means that performed their corrupt deeds in private so that only Hashem knew of them.
קאסוטו, מנח עד אברהם עמוד 28:
ותשחת הארץ: וי"ו של ניגוד. כלומר: אבל בניגוד לאלה הנזכרים קודם, כל בני הארץ מושחתים היו. והתנהגותם המושחתת היתה מחניפה ומשחיתה את הארץ אשר הם יושבים עליה. הרעיון רגיל במקרא...
ותשחת הארץ: וי"ו של ניגוד. כלומר: אבל בניגוד לאלה הנזכרים קודם, כל בני הארץ מושחתים היו. והתנהגותם המושחתת היתה מחניפה ומשחיתה את הארץ אשר הם יושבים עליה. הרעיון רגיל במקרא...
1. מה ההבדל בין שני הפירושים למילת "הארץ"?
2. התוכל להביא סיוע לקאסוטו מפסוק אחר בפרשתנו וממקום אחר בתורה שהתנהגות מושחתת משחיתה את הארץ?
ב. פירוש מילת "לפני" |
יש אומרים כי טעם "לפני האלוהים" – בפרהסיא, ואחרים אמרו, כי הטעם שנשחתו בסתר ובדברים מכוסים שלא ידעם כי אם השם. והקרוב אלי, שהתורה דיברה בלשון בני אדם על דרך שיבינו השומעים. כעבד שיעשה עברה לפני רבו ולא יראנו. והאומרים כי אלוהים במקום הזה איננו קודש, לא אמרו מאומה.
Before Elokim. That is, in public. Alternatively, it means that performed their corrupt deeds in private so that only Hashem knew of them.
מדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוך (במאה ה-14):
לפני האלוהים: נגד כוונתו יתברך, כמו שאמר ישעיה (ס"ה ג') "המכעיסים אותי על פני תמיד", (וזה כי הוא יתברך רצה בקיום המינים והם היו נזקקים לשאינם מינם וזה גורם הפסד המין, כמו שתראה בפרד) ואמר "לפני" דרך כבוד כמו שאמר בנמרוד (בראשית י' ט') "גבור ציד לפני ה'", שנתחכם ונתגבר להפסיד ולהחסיר לגמרי מין מן המציאות, וזהו "לפני ה'" – נגד רצונו. כי הוא יתברך חפץ בקיום המינים. "על כן יאמר" לכל מי שירצה לבטל כוונתו יתברך, שתהיה פעולתו פועל בטל כמו מחשבת נמרוד, שלא השיג מה שדימה במחשבתו.
לפני האלוהים: נגד כוונתו יתברך, כמו שאמר ישעיה (ס"ה ג') "המכעיסים אותי על פני תמיד", (וזה כי הוא יתברך רצה בקיום המינים והם היו נזקקים לשאינם מינם וזה גורם הפסד המין, כמו שתראה בפרד) ואמר "לפני" דרך כבוד כמו שאמר בנמרוד (בראשית י' ט') "גבור ציד לפני ה'", שנתחכם ונתגבר להפסיד ולהחסיר לגמרי מין מן המציאות, וזהו "לפני ה'" – נגד רצונו. כי הוא יתברך חפץ בקיום המינים. "על כן יאמר" לכל מי שירצה לבטל כוונתו יתברך, שתהיה פעולתו פועל בטל כמו מחשבת נמרוד, שלא השיג מה שדימה במחשבתו.
1. מה ביניהם בפירוש המילה "לפני"? נסה להכריע ביניהם.
*
2. מהי הפליאה הסגנונית בפסוקנו שאותה מישב הראב"ע בדבריו המסומנים בקו?
ג. בביאור פסוק "וירא אלהים" וכו' |
"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה"
And God saw the earth, and, behold, it was corrupt; for all flesh had corrupted their way upon the earth. .
קאסוטו, מנח עד אברהם עמוד 28:
בפסוק הקודם מסופר באופן אובייקטיבי שהארץ נשחתה, ועכשיו בא הכתוב לספר על היחס הסובייקטיבי של האלוהים למצבה של הארץ. שופט הארץ לא נשאר אדיש לגבי המצב, אלא ראה וידע והחליט מה שהיה מן הראוי להחליט. הביטוי "וירא אלוהים" מעורר בקורא את זכרון הכתוב שבמעשה בראשית...
בפסוק הקודם מסופר באופן אובייקטיבי שהארץ נשחתה, ועכשיו בא הכתוב לספר על היחס הסובייקטיבי של האלוהים למצבה של הארץ. שופט הארץ לא נשאר אדיש לגבי המצב, אלא ראה וידע והחליט מה שהיה מן הראוי להחליט. הביטוי "וירא אלוהים" מעורר בקורא את זכרון הכתוב שבמעשה בראשית...
**
1. היכן מצינו עוד בתורה שתתואר תופעה מסוימת בפסוק אחד מבחינת מצבה האובייקטיבי ובפסוק שלאחריו (או קרוב לו) תובא אותה תופעה שנית מבחינת יחסו הסובייקטיבי של משהו אליה?
2. מהו הפסוק במעשה בראשית שלדעתו הוא מקביל לפסוקנו?
3. מהו הרעיון שיש ללמוד מתוך הקבלה זו?
ד. חטא החמס |
"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם"
And God said unto Noah: ‘The end of all flesh is come before Me; for the earth is filled with violence through them; and, behold, I will destroy them with the earth.
ד"ה חמס: הוא הגזל והעושק, ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם.
ורבותינו אמרו עליו נחתם גזר דינם (עיין רש"י י"ג כי מלאה הארץ חמס), והטעם, מפני שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך לנביא מזהיר.
ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות; והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ.
Violent crime. Specifically, banditry and injustice. Hashem mentioned to Noach only their violent deeds and not their moral corruption because the former were more commonly known. According to the Sages it was only on account of these that their verdict was sealed. This is because they are proscribed even by unaided reason. Moreover, they offend both God and man.
1. מה הקושי (או הקשיים) שרצה ליישב בדבריו, מלבד פירוש המילה "חמס"?
2. מניין לרבותינו שעל החמס בלבד נחתם גזר דינם?
3. מהן הסיבות לכך?
**
4. היכן מצינו בתורה שוב שגזל הוא "רע לשמים ורע לבריות"?
ה. ההנמקה להצלת נח |
"וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ"
But I will establish My covenant with thee; and thou shalt come into the ark, thou, and thy sons, and thy wife, and thy sons’wives with thee.
"אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי..."
And the LORD said unto Noah: ‘Come thou and all thy house into the ark; for thee have I seen righteous before Me in this generation.
הסבר, למה לא באה ההנמקה להצלתו ("כי אותך ראיתי..."), אחרי בשורת ההצלה הראשונה, אחרי פרק ו' פסוק י"ח – ובאה רק בפרק ז' פסוק א'?
ו. זכר המבול בדברי הנחמה |
כיצד משתלב זכר המבול לתוך דברי נחמה אלה? הסבר מהו הקשר שבין הפסוק הדן במבול (ט') לפסוקים שלפניו ושלאחריו.
ז. "ברגע קטן, בשצף קצף" |
"בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְך"
For a small moment have I forsaken thee; But with great compassion will I gather thee.
"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ"
In a little wrath I hid My face from thee for a moment; But with everlasting kindness will I have compassion on thee, Saith the LORD thy Redeemer.
בשצף קצף: מנחם פתר: בחרי אף. ודונש אמר: במעט קצף.
מכל אשר בחרו OF ALL WHOM THEY CHOOSE — even if it were a married woman or a man or an animal (Genesis Rabbah 26:5).
פסוק ח':
זה הפסוק כענין הפסוק הראשון, אלא שכפל הענין במילות שונות לחזק הענין. ומילת "בשצף" פירשו אדוני אבי ז"ל: במעט קצף.
זה הפסוק כענין הפסוק הראשון, אלא שכפל הענין במילות שונות לחזק הענין. ומילת "בשצף" פירשו אדוני אבי ז"ל: במעט קצף.
ראב"ע, פסוק ז':
ד"ה ברגע... ויש מפרש שפירש שהוא מן (ישעיה נ"א ט"ו) "רוגע הים ויהמו גליו". והעד "וברחמים".
ד"ה ברגע... ויש מפרש שפירש שהוא מן (ישעיה נ"א ט"ו) "רוגע הים ויהמו גליו". והעד "וברחמים".
1. הסבר באילו שתי הוראות שונות מפרש ראב"ע את המילה "רגע" שבפסוק ז' ובפסוק ח'.
מה הניע אותו שלא לפרש "רגע" בשני הפסוקים באותה הוראה, כרד"ק?
כמי משני המפרשים הנ"ל תרגמו המתרגמים:
הביאור:
אין קורצעם אונווילען פערשטיס איך דיך אונד מיט גרויסער ליבע נעהמע איך דיך ווידער אויף.
אין קורצעם אונווילען פערשטיס איך דיך אונד מיט גרויסער ליבע נעהמע איך דיך ווידער אויף.
בובר-רוזנצוויג:
/ Eine klein Regung lang / have ich dich verlassen
/ Eine klein Regung lang / have ich dich verlassen
;aber in grossem Erbarman / hole ich dich wieder ein
/ als der Groll ueberschwoll / verbarg ich main Antilitz
ein Regung lang vor dir / aber in Weltzeit-huld / erbarme ich mich nun dein
(שים לב לתרגום האחרון למילים בשצף קצף!)
ח. "כל כלי יוצר" - מדברי המדרש |
"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח
וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי"
No weapon that is formed against thee shall prosper; And every tongue that shall rise against thee in judgment thou shalt condemn. This is the heritage of the servants of the LORD, And their due reward from Me, saith the LORD.
תנחומא תולדות, ה':
"כל כלי יוצר עליך..." אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה; ריבון העולמים! ראה היאך העכו"ם משתעבדים בנו, אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר (איכה ג'): "שבתם וקימתם הביטה – אני מנגינתם". אמר להם הקב"ה: מה הם מועילים?! גוזרים עליכם גזרות ואני מבטלן ושוברן שנאמר "אני מנגינתם"! (כד"א (בראשית י"ג) "אשר מגן צריך בידיך"): (שמות א') "ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ורוח הקודש צווחת (איכה ג') "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה?!" פרעה ציוה? ה' לא ציוה! אלא (שמות א') "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". המן ביקש להשמיד את כל היהודים וה' לא ביקש אלא (אסתר ט') "ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים המה בצריהם". בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל וה' לא ביקש, שנאמר (דברים כ"ג): "ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויהפך לו את הקללה לברכה". לפיכך כתיב: "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה?!" הוי: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי."
"כל כלי יוצר עליך..." אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה; ריבון העולמים! ראה היאך העכו"ם משתעבדים בנו, אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו, שנאמר (איכה ג'): "שבתם וקימתם הביטה – אני מנגינתם". אמר להם הקב"ה: מה הם מועילים?! גוזרים עליכם גזרות ואני מבטלן ושוברן שנאמר "אני מנגינתם"! (כד"א (בראשית י"ג) "אשר מגן צריך בידיך"): (שמות א') "ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" ורוח הקודש צווחת (איכה ג') "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה?!" פרעה ציוה? ה' לא ציוה! אלא (שמות א') "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". המן ביקש להשמיד את כל היהודים וה' לא ביקש אלא (אסתר ט') "ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים המה בצריהם". בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל וה' לא ביקש, שנאמר (דברים כ"ג): "ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויהפך לו את הקללה לברכה". לפיכך כתיב: "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה?!" הוי: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי."
1. מדוע מביא הדרשן את הדוגמאות ל"כלי היוצר עלינו" לפי הסדר: פרעה, המן, בלק ובלעם, ולא לפי סדרם הכרונולוגי?
2. מהן שתי ההוראות של "מגן" שבהן המילה משמשת כאן פעמים?