פרשת וזאת הברכה תשי"ח - הברכות לזבולון וליששכר
"ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך"
א. פסוקנו ובראשית
השווה:
בראשית מ"ט
"זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן"
Zebulun shall dwell at the shore of the sea, And he shall be a shore for ships, And his flank shall be upon Zidon.
"יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה..."
יששכר חמר גרם means ISSACHAR IS A BONY ASS — he bears the yoke of the Torah (i.e. obligations) like a strong ass upon which may be placed a heavy load (Genesis Rabbah 99:9).
ד"ה וירכתו על צידון: שהוא מקום סחורה רבה... ולכן אמר משה: "שמח זבולון בצאתך" בים לסחורה.
בין המשפתים at the outer edges of town, where the surrounding fields are under cultivation. We encounter the expression for tilling the soil as applying not only to oxen but also to donkeys in Isaiah 32,20 אשריכם זרעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור, “happy shall you be who sow by the waters, who send out oxen and donkeys to plough and spread the seed.” We find a similar contrast between these two tribes expressed in Moses‘ blessing in Deut. 33,18שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך “enjoy your departures (on voyages) Zevulun, and you, Issachar, enjoy your pursuing your vocation in your tents.”
ד"ה יששכר חמור גרם: לא כזבולון שהולך עם עוברי ים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה, כחמור בעל איברים חזק, מצוי בין המשפתים, תחומי העיר, לחרוש ולעבוד את האדמה, וכן אמר משה: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך".
יששכר חמור גרם, he is not like Zevulun who engages in voyages with mariners to distant lands to engage in trade and commerce. He stays at home toiling his earth sharing the fate of his donkeys, his beasts of burden. בין המשפתים at the outer edges of town, where the surrounding fields are under cultivation. We encounter the expression for tilling the soil as applying not only to oxen but also to donkeys in Isaiah 32,20 אשריכם זרעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור, “happy shall you be who sow by the waters, who send out oxen and donkeys to plough and spread the seed.” We find a similar contrast between these two tribes expressed in Moses‘ blessing in Deut. 33,18שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך “enjoy your departures (on voyages) Zevulun, and you, Issachar, enjoy your pursuing your vocation in your tents.”
מה ראה הרשב"ם להסתמך בפירושו לפסוק ההוא על פסוקנו כאן?
ב. שאלות בדברי תרגום אונקלוס
"שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"
And of Zebulun he said: Rejoice, Zebulun, in thy going out, And, Issachar, in thy tents.
חדי זבולון במפקך לאגחא קרבא על בעלי דבבך. ויששכר למעבד זמני מועדיא בירושלם.
במה שונה התרגום כאן ממה שנראה פשט הכתוב (כפי שפירשוֹ הרשב"ם בשאלה א) – ומה הביאו לסטות מן הפירוש המילולי בשני חלקי הפסוק?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה לחוף אוניות: על חוף ימים תהיה ארצם, והוא יהיה תדיר מצוי אל חוף אוניות במקום הנמל, שאוניות מביאות שם פרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה (דברים ל"ג י"ח) "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" – זבולון יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באוהלים.
לחוף ימים TOWARDS THE COASTS OF THE SEAS — (לחוף is the same as על חוף): by the shore of the seas will be his land. הוף means “border” as Onkelos has it; old French marche; English border. [והוא לחוף אניות] means he will constantly be at the haven of ships — the port — whither the ships bring merchandise. For Zebulun was engaged in business and provided food for the tribe of Issachar whilst these engaged in the study of the Torah. It is to this that Moses alludes, (Deuteronomy 33:18) “Rejoice Zebulun in thy going out. and Issachar in thy tents”, — Zebulun goes forth to trade and Issachar studies the Torah in the tents (Midrash Tanchuma, Vayechi 11; cf. Rashi on Genesis ישב אהלים 25:27)
ד"ה שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך: (ע"פ מדרש תנחומא) זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות, ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון הייתה.
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך REJOICE, ZEBULUN. IN THY GOING OUT, AND, ISSACHAR, IN THY TENTS — Zebulun and Issachar entered into a partnership: Zebulun dwelt at the harbour of ships and went out in ships to trade; he made profit and used to provide food for Issachar who sat at home and occupied themselves with the Torah. Consequently he mentioned Zebulun before Issachar (although the latter was the elder) because Issachar’s knowledge of Torah was due to Zebulun (Genesis Rabbah 99:9).
ד"ה שמח זבולון בצאתך: הצלח בצאתך לסחורה.
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך REJOICE, ZEBULUN. IN THY GOING OUT, AND, ISSACHAR, IN THY TENTS — Zebulun and Issachar entered into a partnership: Zebulun dwelt at the harbour of ships and went out in ships to trade; he made profit and used to provide food for Issachar who sat at home and occupied themselves with the Torah. Consequently he mentioned Zebulun before Issachar (although the latter was the elder) because Issachar’s knowledge of Torah was due to Zebulun (Genesis Rabbah 99:9).
ד"ה ויששכר באוהלך: בישיבת אהלך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים, כמו שנאמר (דברי הימים א' י"ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, ראשיהם מאתים", ראשי סנהדרין היו עוסקים בכך...
ויששכר AND ISSACHAR, be successful when you sit in your tents (באהליך) to study the Torah — to sit in the Sanhedrin and to intercalate the years and to fix the day of New Moon, as it is said, (I Chronicles 12:33) “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, … the heads of them were two hundred”: as the heads of the Sanhedrin they used to busy themselves with this (Genesis Rabbah 72:5), and in accordance with their fixing of the seasons and their calculation of intercalary years,
1. למה סמך רש"י בפירושו לבראשית מ"ט י"ג על פסוקנו באמרו "הוא שאמר משה שמח זבולון..." ומניין לו שעיקר ההוכחה מפסוקנו ואינו מפרשת ויחי?
2. למה לא כתב רש"י גם בפרשת ויחי "לפיכך הקדים זבולון ליששכר" כמו שכתב כאן, וכי אין לתמוה גם שם אותה תמיהה?
3. למה לא הסתפק רש"י במקומנו במה שאמר בד"ה הראשון והוסיף עליו עוד ד"ה שמח זבולון בצאתך וד"ה ויששכר באוהלך. האין דברים אלה חזרה על דבריו הראשונים?
ד. שאלות בדברי ספורנו
זבולון יירש מקום חוף ימים. והקדים זבולון העוסק בפרקמטיא ליששכר העוסק בתורה. וכן משה רבנו בברכתו באמרו: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך", כי אמנם אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו, באמרם: "אם אין קמח אין תורה", וכשיסייע האחד את חברו להמציאו די מחסורו, כדי שיעסוק בתורה, כמו שאמרו בזבולון, הנה עבודת האל יתברך בהשתדלות העוסק בתורה תהייה מיוחדת לשניהם.
Zevulun will settle. See Rashi. Zevulun’s blessing precedes that of Yissachar both here and Devarim (33:18) because Torah study is impossible unless someone provides the scholars with their basic needs. For the same reason the study is accredited to scholar and supporter alike.
מה ההבדל בכיוון הכללי בין דברי רש"י על פי מדרש תנחומא (שהובאו בשאלה ג) לבין דברי ספורנו?
ה. השוואת מפרשים
השווה לדברי רש"י, וספורנו את דברי הרמב"ם, בשני המקומות הבאים:
הלכות תלמוד תורה כ' הלכות י'-י"א:
כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את ה', וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים על הנהנה מדברי תורה: "נטל חייו מן העולם". ועוד ציוו ואמרו: "אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהם". ועוד ציוו ואמרו: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון"... מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומידת חסידים הראשונים היא.
פירושו לפרק אבות ד' משנה ה':
"אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו": אחרי אשר הסכמתי שלא אדבר בזאת הצוואה מפני שהיא מבוארת, ולדעתי גם כן (מפני שגם ידעתי) שדברי לא יאותו לרוב חכמי התורה הגדולים – ואפשר לכולם – חזרתי והסכמתי ואדבר בה מבלי שאשגיח לקודמים או לנמצאים. (מבלי שאשים לב לדברי חכמים שקדמוני או לבני זמני). דע! זה שאמר, שלא תעשה התורה קרדום לחפור בו, כלומר: לא תחשבהו כלי לחיות בו. וביאר ואמר, כי כל מי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה נוטל חייו מן העולם. פירוש: מחיי העולם הבא, והתעוותו בני אדם בזה הלשון הנגלה והשליכוהו אחרי גוום וקבעו להם חוקים על יחידים ועל קהילות, והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה, שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים ותלמידים ואנשים המתעסקים בתורה, ותורתן אומנותן. – וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ולא בדברי חכמים דבר שיאמת אותן, ולא רגלים שיישען עליהם כלל. שאנחנו כשנעיין בדברי חז"ל לא נמצא אצלם מבקשים ממון מבני אדם, ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא לראשי הגלויות ולא למרביצי התורה ולא לאחד מן הגדולים ולא לאחד בני אדם מן העם, אבל נמצא בכל דור ודור בכל קהילותיהם, שהיה בהם עני בתכלית עניות ועשיר גדול בתכלית העושר. וחלילה לי לחשוד הדורות ההם, שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה, כי אמנם העני ההוא (תלמיד חכם הלומד תורה), אילו פשט ידו לקחת, היו ממלאים ביתו זהב ופנינים, אלא שלא היה רוצה, אבל היה מסתפק במלאכתו שהיה מתפרנס בה, אם ברווח אם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כי התורה מנעתו מזה. וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים, והיה לומד לפני שמעיה ואבטליון, והיה עני בתכלית העניות, ומעלתו הייתה כאשר ידעת מתלמידיו, שנמשלו כמשה, אהרן ויהושע, והקטן שבתלמידיו רבן יוחנן בן זכאי. ואין ספק שאילו היה מורה לאנשי דורו ליהנות מהן, לא היו מניחין אותו לחטוב עצים. ורבי חנינא בן דוסא - יצאה בת קול ואמרה: "כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת", ולא היה מבקש מבני אדם. וקרנא היה דיין בארץ ישראל והיה דלי דולאה (דולה מים להשקות שדותיו), וכשהיו באים בעלי דין לפניו, היה אומר: תנו לי מי שידלה במקומי, או תנו לי דמי בטלותי ואדון לכם. ולא היו ישראל שבדורם לא אכזריים ולא בלתי גומלי חסדים, ולא מצאנו חכם מן החכמים העניים שהיה מגנה אנשי דורו על שלא היו מעשירים אותם, חלילה לשם, אבל הם בעצמם היו חסידים מאמינים האמת, והיו מאמינים בה' יתברך ובתורת משה, אשר בה יזכה האדם לחיי העולם הבא, ולא היו מתירין לעצמם לבקש ממון מבני אדם, והיו רואים שלקיחתו היא חילול השם בעיני ההמון, מפני שחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם האדם, ותתבזה בעיניהם. ויהיה מי שעושה זה (במדבר ט"ו, ל"א) "דבר ה' בזה". ואמנם התעו אלה המתגברים לחלוק על האמת ועל הפסוקים הנגלים והפשוטים בלקיחת ממון מבני אדם ברצונם או בעל כורחם, מהמעשים אשר ימצאו בגמרא מאנשי בעלי מומין בגופותיהם או זקנים באו בימים, עד שאי אפשר להם לעשות מלאכה, שאין עצה להם אלא לקחת ממון מאחרים, ואם לא – מה יעשו? הימותו? זה לא ציוותה התורה... ורב יוסף היה מוליך עצים ממקום למקום, והיה אומר: "יפה מלאכה שמחממת בעליה", ורוצה לאמור: עם טורח אבריו, כי בהוליכו העצים הכבדים היה מתחמם גופו, והיה משבח זה ושמח בו והיה נהנה במה שחלק לו ה' יתברך.
1. מה ההבדל בין השקפת הרמב"ם לבין ההשקפה שהתבטאה בדברי רש"י (על פי תנחומא) ובדברי ספורנו?
2. מה גרם לרמב"ם שהאריך כל כך בדבריו בעניין זה?
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור