עצה טובה למורה ולמדריך: לשאלות א, ב ובייחוד ג, קרא מתוך המאמר של מ. וייס "פרק התקיעות" (בחוברת "אמנה", הוצאת משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית תשט"ז) את דבריו לפסוק "עם אלוקי אברהם", בייחוד עמודים 18-19.
| א. הלכות עבודה זרה |
בימי אנוש טעו בני אדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו הייתה טעותם. אמרו: "הואיל והאלוקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד; וזהו רצון הא-ל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך". כיוון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודת הכוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים, שאין שם אלוה אלא כוכב זה. הוא שירמיהו אומר (פרק י') "מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא" – כלומר: הכול יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל – רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי שקר ואמרו, שהא-ל ציוה ואמר להם: עִבדו כוכב פלוני, או כל הכוכבים, והקריבו לו, ונסכו לו כך וכך, ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ. ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר: זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו. והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות, ומתקבצין ומשתחווים להם ואומרים לכל העם, שזו הצורה מיטיבה ומרעה, וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכוהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו, ועשו כך וכך ואל תעשו כך וכך.
והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דיבר עמהם ואמר להם: "עבדוני בכך!" והודיע להם דרך עבודתו: "ועשו כך ואל תעשו כך". ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות.
וכיוון שארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ והנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהישבע בשמה. והחכמים שהיו בהם, כגון כוהניהם, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים, שנעשו הצורות האלה בגללן ולדמותן, אבל צור העולמים – לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם – כגון חנוך ומתושלח, נח, שם ועבר.
ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו.
כיוון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו. והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: "היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג ומי שיסובב אותו, כי אי אפשר שיסובב את עצמו". ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהם, ולבו ישוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים והצורות עד שאבד האמת מדעתם.
ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולדבר, שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוקי העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו.
כיוון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו, ונעשה לו נס, ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא שנאמר: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
In the days of Enosh, the sons of man erred exceedingly, the advice of the wise man of that generation was nullified, and even Enosh himself was among the victims of that folly. Their mistake was this: Seeing, said they, that God created these stars and planets to rule the world, that He placed them high above to share honors with them, for they are ministers who render service in his presence, it is proper that they be praised and glorified and honored, this is the will of God, to exalt and honor him whom He exalted and honored, even as a king desires to honor those who stand in his presence, for such is the honor of the king. As soon as this matter was rooted in their heart, they commenced to erect temples in honor of the stars, to offer sacrifices to them, to praise and glorify them in words, and bow down to them in order to reach the will of God by this evil idea. This was the groundwork for the worship of stars. Thus was the statement of its adherents who knew the principles thereof; not that they asserted that there was no God save a particular star. This is as Jeremiah says: "Who would not fear Thee, O King of the nations? For it befitted Thee; Forasmuch as among all the wise men of the nations, and in all their royalty, there is none like unto Thee. But they are altogether brutish and foolish; the vanities by which they are instructed are but a stock" (Jer. 10.7–8). As if saying: All know that Thou art Alone; but their mistake and foolishness is in supposing that this vanity is Thy will.1Maimonides bases his contention on Gen. 4.26. G.
1. מה הם הפסוקים בפרשת לך לך שיש בהם סעד לדברי הרמב"ם שהיה קורא לכל העולם להודיעם שיש שם אלוקים?
2. מה ראה הרמב"ם להסתמך על הפסוק מפרשת וירא (כ"א ל"ג) ולא על אחד הפסוקים שקדמו לו בפרשתנו? (לדברי רמב"ם אלה עיין גם מכתביו אל הגר צדק שהודפסו גיליון כי תבוא תש"ח!)
| ב. "והיה ברכה" |
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה"
And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.
ד"ה והיה ברכה: והנה זאת הפרשה לא ביארה כל העניין, כי מה טעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא: עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא הייתה כמוה מעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלוקים? ומנהג הכתוב לומר: "התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך" – כאשר בדוד ובשלמה ובעניין התורה כולה: "אם בחקותי תלכו", "אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך". וביצחק אמר: "בעבור אברהם עבדי" – אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ, אין בו טעם.
אבל הטעם מפני שעשו אנשי אור-כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקדוש ברוך הוא, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחילה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני אדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים, שהיו מבזין ומקללין אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש, ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד יקללו יואר.
וזה טעם הפרשה, אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה, ולפרש העניין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קיצרה בעניין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחידשו.
And you shall be a blessing: You will be a blessing in that they will be blessed through you by saying, "God should make you like Avraham." And He also added that all the families of the earth would be blessed through him, and not just the people of his land. Or "and they shall bless themselves by you” [means] that they would be blessed on his account. And behold, this section did not elucidate the whole topic. As what is the reason that the Holy One, blessed be He, should say to him, "Leave your land and I will do good to you, like there had never been [before]," without prefacing that Avraham was a servant of God or perfectly righteous - or that He say a reason for his leaving the land, such that there would be in his going to another land, a coming close to God. And the custom of Scripture is to to say, "Walk in front of Me and listen to My voice and I will do good to you," as with David and Shlomo; and like the matter in all of the Torah: "If you will walk in my statutes" (Leviticus 26:3); "if you will truly listen to the voice of the Lord, your God" (Deuteronomy 28:1); and with Yitzchak, it stated, "on account of Avraham, my servant" (Genesis 26:24). But to promise him [blessing] because of his leaving the land is not a reason. Rather, the reason is because the people of Ur Kasdim did bad things to him due to his faith in the Holy One, blessed be He; and [so] he fled to the land of Canaan, but delayed in Charan - [such] that He told him to leave [Charan] as well, and to do what he thought [to do] at first. This is so that he serve Him and call the people to the name of God in the chosen land. And there his name would grow and all of the nations there would be blessed - not like what they did to him in Ur Kadim, where they would scorn and curse him, and they put him in a pit or into a fiery furnace. And [so] He said to him that He would bless those that bless him; and if an individual would curse him, [the latter] would be cursed. And this is the reason of this section, but the Torah does not want to write at length about the opinions of idolaters and to explain the issue that was between him and the Chaldeans regarding faith; just like it was brief about the matter of the generation of Enosh, and their rationale for the idolatry that they developed.
1. מהי הפליאה הגדולה בתחילת פרשתנו שרצה הרמב"ן ליישב?
2. פרש את דבריו "אבל להבטיח בעבור יציאת הארץ אין בו טעם".
3. מהי דעת הרמב"ן על אגדת חז"ל בנס כבשן האש? ועיין גם ברמב"ן סוף פרשת נח ד"ה על פני תרח החל מן "והנה תרח הוליך בניו הגדולים אברהם ונחור לעבר הנהר...".
4. לשם מה מוסיף הרמב"ן את דבריו המסומנים בקו, מה תיקן בזה?
5. מה היא הקושיה שאותה הוא מיישב בפסקה האחרונה שבדבריו?
6. לאיזה פסוק בפרשת בראשית הוא רומז בעניין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה?
**
7. היכן מצינו ראייה לכך בתנ"ך שלא רצה הכתוב להאריך בדעות עובדי עבודה זרה?
| ג. מדברי המדרש |
לך לך – ר' עזריה פתח (ירמיה נ"א) "ריפאנו את בבל ולא נרפתה, עִזבוה ונלך איש לארצו". "ריפאנו את בבל" – בדור אנוש; "ולא נרפתה" – בדור המבול; "עִזבוה" – בדור הפלגה; "ונלך איש לארצו" – ויאמר ה' אל אברהם לך לך.
(5) R' Azaria opened: "We tried to cure Babylon But she was incurable. Let us leave her and go, Each to his own land" (Jer. 51:9). "We tried to cure Babylon" -- in the generation of Enosh. "But she was incurable" -- in the generation of the flood. "Let us leave her and go" -- in the generation of the dispersion. "Each to his own land" -- "Adonai said to Avram, 'Go forth.'"
**
הסבר את רעיון דברי המדרש האלה!
| ד. "לך לך" |
"לֶךְ לְךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
להנאתך ולטובתך
לך לך GET THEE OUT (literally, go for thyself) — for your own benefit, for your own good: there I will make of you a great nation whilst here you will not merit the privilege of having children (Rosh Hashanah 16b). Furthermore, I shall make known your character throughout the world (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 3)
להנאתך ולטובתך לשון רש"י. ואין צורך, כי מפשט הלשון כן, וכן (שיר השירים) "הגשם חלף הלך לו", וכן (ירמיהו ח') "אלכה לי אל הגדולים".
"Go, yourself" - "For your benefit, and for your own good, and there I will make you into a great nation. Here you will not merit children. And what's more, I will let the world know all about you." That's the language of Rashi. But there is no need, for the structure of the language is like that: "The rain is over and gone (itself)." (Songs 2:11); "I will go (myself) to the mighty..." (Jer. 5:5); "Arise, and cross over (yourselves) over wadi Zered."; and many more like that. But our rabbis (in Talmud Yoma 3:, 72:) came up with an interpretation from what is written (in Deut. 10:1): "Make for yourself an ark of wood," and "Make for yourself two silver trumpets," (Num. 10:2). Since the work doesn't really belong to them, it should have said something like what it says about the tabernacle: "Make the tabernacle." ( Exod. 26:1)
פירש רש"י "להנאתך" והרמב"ן הקשה מכמה קראי, דמצוי זה בלשון. ואני תמה, דמה לנו למרחקים, הרי גם בעקדה כתיב "לך לך"? אבל כוונת רש"י דבכל מקום כוונתו שיהא בודד במועדו ואין לזרים אתו; ועל זה צריך לשון "לך" – לעצמך. וכן היה בעקדה, שאברהם היה הולך בודד במחשבתו, ואפילו הנערים שהלכו עמו לא ידעו דבר. מה שאין כן כאן, שהיה בפרסום רב. ובכל דרכו הוסיף לקחת לבות בני אדם להלוך עמו כדי לעמוד באמונתו לשם הן. ומשום הכי פירש "לך" – להנאתך.
1. מהי תלונת הרמב"ן על דברי רש"י?
2. באיזו דרך מסיר בעל העמק דבר את תלונת רמב"ן מעל רש"י?
3. מדוע אין רש"י מפרש את ה"לך לך" בעקדה?