| א. בטעם פרטי הדינים במצורע |
ד"ה אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב - אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום, ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחוקותיהם וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.
אדם כי יהיה בעור בשרו, none of the verse in the chapters following may be interpreted in the way he sound when read superficially as the phenomena described do not correspond to any skin diseases we are familiar with, and are not subject to medical treatment. What applies to the human skin applies in the same degree to stains on clothing which are described her as well as to manifestations of “mildew” or something similar breaking forth from the walls of houses. The only criteria which we can apply to what is spelled out in these chapters 12-15 are those laid down by our sages of the Midrash, the Talmud, etc, all of which date back to the instructions received orally from Moses.
מהי דעת הרשב"ם בטעם כל הדינים האלה?
ד"ה בהיותם כואבים: לפי דרך ארץ. ופשוטו של מקרא אז היו כואבים מיום ראשון ושני.
בהיותם כואבים, according to normal reactions of people to such an operation, and according to the plain meaning of the text, the meaning is that they had been in pain during the first and second day after the circumcision, and they were now in even greater pain,
ד"ה אשר יבוא עליו מים: מי שרוצה לתת טעם במצוות לפי דרך ארץ, ולתשובת המינין, לא הזקיק הקב"ה טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל ונתינת מים, היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה.
אשר יבא עליו מים יטמא, those who wish to find a reason for G’d’s commandments in order to confound the heretics, and in order to make them intelligible in terms of the laws of nature, would do well to consider this piece of legislation. Foodstuffs, originating in the earth, though subject to ritual impurity under certain conditions, are free from even potential impurity as long as they have not been in contact with water The first step in preparing earth grown food is to wash it, etc. Therefore, as long as no water has fallen on such potential food it is free from such impurity or potential impurity. [Water which fell on it against the wishes of its owner does not count. Ed.]
| ב. בטעם המצוה כולה |
ד"ה אדם: ...ולא אמר איש מבית ישראל, להכניס הגרים... והכניס הגר שלא יטמא אחר, כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם.
Someone [Hebrew: ’adam] Scripture did not use the other term for “man” — ’ish (which denotes anyone of the House of Israel) — in order to include the foreigners. Compare, “any man among you who brings a sacrifice” [1:2]. In sacrifices there is one law for natives and aliens alike. Scripture also includes the foreigner in order that he should not render others ritually impure, since ṣara‘at is a contagious disease.
ד"ה ועל שפם יעטה: להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.
ועל שפם יעטה, “and he shall cover his upper lip.” This is to stop bad smell coming forth from his mouth which might affect people negatively. (Ibn Ezra)
ד"ה מחוץ למחנה מושבו: שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.
All the days wherein the plague is in him he shall be unclean; he is unclean; he shall dwell alone; without the camp shall his dwelling be.
ספר החנוך:
מצוה היא עלינו, שכל מי שהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו והוא יתנהג על פי התורה הכתובה כאשר יצוונו הכהן, ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו, וידע כי גודל עוונו גרם לו... משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת הקב"ה פרטית על כל אחד מבני אדם וכי עיניו פקוחות על כל דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו. וכבר אמרו ז"ל כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה; ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו ענייניו במתון ויפשפש במעשיו. ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאילו תאמר על דרך משל, שחשב להחזיר מחצית גזלתו ואז יחדש בו ה' ית' קצת סימנים, שיוסגר שנית, אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי. וכל ענין הסגרות אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבים בהשגחת האל על ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצוות להורות על ענין זה מהיותו פינה גדולה בתורתנו, שיש כתות בני אדם יחשבו, כי השגחת ה' יתברך על כל ענייני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר הדברים, כלומר: שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו (=בעלי השקפה זו), כי בנפול עלה אחד מן האילן - הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקום זמן נפילתה אפילו רגע. וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו, שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והיא דעת הכופרים. ובעלי הדת האמתיים מאמינים שהשגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו יימצא קיום לכל דבר. ובמין אדם נאמין, כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קיבלנו מגדולינו וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו, כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו; וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו נגעו ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשי תשובתו וירפאהו – וזהו ענין ההסגרים, כמו שאמרנו.
מצוה היא עלינו, שכל מי שהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו והוא יתנהג על פי התורה הכתובה כאשר יצוונו הכהן, ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו, וידע כי גודל עוונו גרם לו... משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת הקב"ה פרטית על כל אחד מבני אדם וכי עיניו פקוחות על כל דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו. וכבר אמרו ז"ל כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה; ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו ענייניו במתון ויפשפש במעשיו. ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאילו תאמר על דרך משל, שחשב להחזיר מחצית גזלתו ואז יחדש בו ה' ית' קצת סימנים, שיוסגר שנית, אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי. וכל ענין הסגרות אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבים בהשגחת האל על ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצוות להורות על ענין זה מהיותו פינה גדולה בתורתנו, שיש כתות בני אדם יחשבו, כי השגחת ה' יתברך על כל ענייני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר הדברים, כלומר: שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו (=בעלי השקפה זו), כי בנפול עלה אחד מן האילן - הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקום זמן נפילתה אפילו רגע. וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו, שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והיא דעת הכופרים. ובעלי הדת האמתיים מאמינים שהשגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו יימצא קיום לכל דבר. ובמין אדם נאמין, כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קיבלנו מגדולינו וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו, כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו; וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו נגעו ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשי תשובתו וירפאהו – וזהו ענין ההסגרים, כמו שאמרנו.
מה בין שני הראשונים לבין דעת ספר החנוך בטעם הסגר מצורע?
ר' מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר...
MISHNA: When symptoms of leprosy appear, they must be examined by a priest, who determines whether or not the symptoms qualify as leprosy. Rabbi Meir says: A priest may initially examine an individual showing symptoms of leprosy on the intermediate days of a Festival in order to be lenient, i.e., he may pronounce the individual to be free of leprosy, but not in order to be stringent; he may not pronounce the individual to be impure. The individual does not become ritually impure until the priest pronounces him to have leprosy, and therefore the priest may remain silent and thereby prevent causing the afflicted individual distress during the Festival. And the Rabbis say: The priest may not examine the symptoms in order to be lenient or in order to be stringent.
כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר, לא להחמיר: שאם רואה הכהן שהוא טמא, אינו אומר כלום, שאם מטמאו, נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים ט"ז) "ושמחת בחגיך".
והתניא (ויקרא י"ג י"ד) "וביום הראות בו" – יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו. מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע, נותנין לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו.
§ The Gemara returns to the original dispute with regard to the priest’s examination of the symptoms of leprosy. Is this to say that the matter depends upon the discretion of the priest, i.e., the priest can decide whether to declare the affected person ritually pure or impure or whether to examine the leprous symptoms or not? The Gemara answers: Yes, and so too it is taught in a baraita: The verse states: “But on the day it appears in him” (Leviticus 13:14), from which it may be inferred that there is a day when you examine the symptoms found in him and there is a day when you do not examine those symptoms. From here they stated: With regard to a bridegroom upon whom leprous symptoms came into being, we give him the seven days of the wedding feast before the examination that determines ritual purity or impurity. This ruling applies whether the leprous symptoms appeared upon him, upon his house, or upon his clothing. Similarly, if the symptoms of leprosy appeared upon an individual during a pilgrimage Festival, we give him the seven days of the Festival in order to avoid causing him distress during that time; this is the statement of Rabbi Yehuda.
רש"י:
לכסותו: אם נראה הנגע בכסותו.
לכסותו: אם נראה הנגע בכסותו.
לאיזו משתי הדעות הנ"ל בטעם המצוה יש להביא ראיה מפרטי דינים אלה?
מה הקשר שמצא ספר החנוך בין השקפתו על ההשגחה הפרטית לבין נגע הצרעת?
היכן מצינו בתנ"ך סימוכין לכך שצרעת באה כעונש על חטאים?
השווה את דברי בעל ספר החנוך על ההשגחה כאן לדברי ר' משה החפץ, בספרו מלאכת מחשבת בגיליון נח תש"ח על ההשגחה. מה ביניהם, ומהם נימוקי בעל מלאכת מחשבת נגד דעת בעל ספר החנוך?