גיליון זה נשלח למנויים לראשונה בשנת תש"ו.
א. מחלוקת קרח |
ואלה דעות מפרשים אחדים בעניין מחלוקת קרח ועדתו והמטרה אליה שאפו.
ד"ה ויקח קרח: פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא.
ויקח קרח — This section is beautifully expounded in the Midrash of Rabbi Tanchuma.
ד"ה ודתן ואבירם: בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה שכן לקהת ובניו החונים תימנה נשתתפו עם קרח במחלוקתו אוי לרשע אוי לשכנו, ומה ראה קרח לחלוק עם משה נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא) שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור, אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנא' (שמות ו) ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א) אלה קרואי העדה והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.
ודתן ואבירם AND DATHAN AND ABIRAM — Because the tribe of Reuben had their place, when they encamped, in the South, thus being neighbours of Kohath and his sons, who, too, encamped in the South (cf. Numbers 3:29), they (the Reubenites) joined Korah in his quarrel. “Woe to the wicked, woe to his neighbour!” — And what induced Korah to quarrel with Moses? He was envious of the princely dignity held by Elzaphan the son of Uziel (Midrash Tanchuma, Korach 1) whom Moses had appointed prince over the sons of Kohath although this was by the express command of God (Numbers 3:30). Korah argued thus: “My father and his brothers were four in number — as it is said, (Exodus 6:18) “and the sons of Kohath were [Amram and Izhar and Hebron and Uziel]”. — “As to Amram, the eldest, his two sons have themselves assumed high dignity, one as king and the other as High Priest; who is entitled to receive the second (the rank next to it)? Is it not “I” who am the son of Izhar, who was the second to Amram amongst the brothers? And yet he has appointed as prince the son of his (Amram’s) brother who was the youngest of all of them! I hereby protest against him and will undo his decision”. — What did he do? He arose and assembled 250 men, fitted to be heads of the Sanhedrin, most of them of the tribe of Reuben who were his neighbours, viz., Elizur the son of Shedeur, (the prince of the tribe of Reuben; cf. Numbers 1:5), and his colleagues, and others of a similar standing, — for here it states (v. 2) that they were “princes of the congregation, those who were called to the assembly (קראי מועד)”, and there (in another passage) it states, (Numbers 1:16) “these were they who were called to the congregation (קרואי העדה)” (amongst whom was also Elizur the son of Shedeur; cf. Numbers 1:5 and Rashi on Numbers 1:16), — and he attired them in robes of pure purple wool. They then came and stood before Moses and said to him, “Is a garment that is entirely of purple subject to the law of Zizith or is it exempt”? He replied to them: “It is subject to that law”. Whereupon they began to jeer at him: “Is this possible? A robe of any different coloured material, one thread of purple attached to it exempts it, and this that is entirely of purple should it not exempt itself (i.e. ipso facto be exempt) from the law of “Zizith”? (Midrash Tanchuma, Korach 2).
ד"ה כולם קדושים: כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה (תנחומא).
כלם קדשים [FOR] ALL [THE CONGREGATION] ARE HOLY — they all heard the utterances on Sinai from the mouth of the Almighty (Midrash Tanchuma, Korach 4).
ד"ה ומדוע תתנשאו: אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו.
ומדוע תתנשאו WHY THEN LIFT YE UP YOURSELVES [ABOVE THE ASSEMBLY OF THE LORD] — “If you have taken royal rank for yourself, you should at least not have chosen the priesthood for your brother — it is not you alone who have heard at Sinai: ‘I am the Lord thy God', all the congregation heard it!” (Midrash Tanchuma, Korach 4).
ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו, גם קרח בכור היה כי כן כתוב. ודגל ראובן חונה בנגב וקרח בנגב המשכן כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים והם היו מקריבים את העולות,על כן לקחו מחתות והראיה על זה הפירוש מופת המטה שראו כל ישראל כי השם בחר שבט לוי תחת הבכורים על כן כתוב ותכל תלונתם כי התלונה על זה היתה. גם אמר משה כי לא מלבי בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה ועוד לא ה' שלחני בשליחות הזה כי כבר האמינו בו כל ישראל ועוד ראיה גמורה כי כל העדה כלם קדושים וזה רמז לבכורים שהם קדושים כי כן כתוב קדש לי כל בכור והם היו הכהנים הנגשים אל ה' והם עיקר כל העדה.
ד"ה ויקח קרח: ...ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה.
וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (ט, א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים.
והנכון בדרש, שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א), וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י). ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם, להמיתנו במדבר (פסוק יג), ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד). והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה. והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם.
וזה טעם "להמיתנו במדבר", אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד.
והקרוב, כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.
Korach took. Rabbi Avraham (Ibn Ezra) wrote. “This event took place in the Sinai desert when the firstborn were exchanged for the Levites. The Bnei Yisroel thought that Moshe did this on his own accord, because he wanted to uplift his bother Aharon, the sons of Kehos, his relatives, and all the sons of Levi, his family. The Levites rose up against him because they were slated to be under the authority of Aharon and his sons. Dasan and Aviram rebelled because Moshe took away the rights of the firstborn from their father Reuven and gave them to Yosef. Korach was a firstborn as well.” In this, Rabbi Avraham follows his view that the Torah was written without regard to chronological order. However, I wrote (at the beginning of Parshas Acharei Mos) that in my opinion the entire Torah is written in chronological order, except for the places in which Scripture notes explicitly that it is out of order. In those places it is because of a certain need or suitable reason. Consequentially, the correct explanation here is that this event occurred in the Paran desert, at Kodeish Barnea, after the incident of the spies. The real reason for Korach’s rebellion is as explained in Midrash Rabbah and Tanchuma — Korach was angry about the appointment of Elitzafan to leadership. He was also envious of Aharon, as it says (v. 10), “And yet you ask to be kohanim as well?” Dasan and Aviram did not join with Korach because Moshe took away the right of the firstborn from the tribe of Reuven, for it was their forefather Yaakov who took it away from Reuven and gave it to Yosef. Rather, they stated their complaint (v. 13): “To kill us in the desert” and (v. 14), “Even into a land flowing with milk and honey you have not brought us.” As long as the Bnei Yisroel were in the Sinai desert, no bad event occurred, for even the very severe Sin of the Golden Calf resulted in relatively few deaths. The rest of the people were saved through Moshe’s prayers, which lasted forty days and forty nights (Devorim 9:28). Consequentially, the nation loved Moshe with all their soul, and obeyed him. If someone would have rebelled at that time he would have been stoned by the people. Therefore, Korach bided his time and refrained from reacting to Aharon’s appointment as Kohein Gadol. In the same way, the firstborn refrained from reacting to the elevation of the Levites and all of Moshe’s actions. However, when they arrived in the Paran desert many were burnt in Taveirah (11:1) and died in Kivros Hataavoh (11:33). When they sinned with the spies, Moshe did not succeed in annulling the decree with his prayer, and the leaders of the tribes died in a plague before Hashem. It was decreed upon the entire people to die in the wilderness. As a result, the people were embittered, and they began to feel that all their failures came as a result of Moshe’s leadership. Korach saw his opportunity now to dispute with Moshe, and he reasoned the people would listen to him. Thus, this is the explanation of Dasan and Aviram’s statement: “To kill us in the desert.” They claimed: You have brought us to this place, and you have not fulfilled the promise to bring us to a land flowing with milk and honey. You have not given us any inheritance at all. We will die in this desert and be annihilated here, and even our children will never leave this desert, for just as you have not fulfilled your promise to us, you will never fulfill your promise to our children.
ד"ה כולם קדושים: מכף רגל ועד ראש כמו שאמר והייתם קדושים לאלהיכם.
כולם קדושים, from head to toe; (compare Numbers 15,8 you will be completely holy”)
ד"ה ומדוע תתנשאו: בענין הקדושה שאסרתם העבודה לבכורות ומשה כבר כיהן כל ז' ימי המלואים ואהרן ובניו כהנים לעולם.
?ומדוע תתנשאו; in respect of the sanctity, by forbidding the firstborn to carry out sacrificial service in the Tabernacle? Moses himself had performed priestly duties during the first seven days of the consecration of the Tabernacle whereas subsequently Aaron and his sons became priests on a permanent basis.
עקדת יצחק:
היה רע בעיניהם, מה שיראה להם ממשה ואהרן, שהם משתדלים אחרי השררה והכבוד מעצמם, ואמר, כי האנשים המעולים היושבים בתוך המדינה החסודה, אשר יושביה צדיקים שמתנהגים בשכל ישר בכל מעשיהם, אין להם להשתדל ברדיפה אחרי הכבוד, כי ודאי, אם יאות להם הכבוד, לא ימנעוהו מהם אנשי המדינה הישרים, אבל בהפך, המה יבחרו בהם וינשאום. וזהו אמרו: "רב לכם, שאתם יושבים בתוך עדה שכולם קדושים וישרים, בלתי מונעים הטוב מבעליו (=מזה שלו יאות הכבוד), וגם כי בתוכם ה' והוא מנהיגם, אם כן מדוע התנשאו על קהל ה', כלומר תבקשו אתם ההתנשאות ותשתדלו ותרדפו להשיגה.
היה רע בעיניהם, מה שיראה להם ממשה ואהרן, שהם משתדלים אחרי השררה והכבוד מעצמם, ואמר, כי האנשים המעולים היושבים בתוך המדינה החסודה, אשר יושביה צדיקים שמתנהגים בשכל ישר בכל מעשיהם, אין להם להשתדל ברדיפה אחרי הכבוד, כי ודאי, אם יאות להם הכבוד, לא ימנעוהו מהם אנשי המדינה הישרים, אבל בהפך, המה יבחרו בהם וינשאום. וזהו אמרו: "רב לכם, שאתם יושבים בתוך עדה שכולם קדושים וישרים, בלתי מונעים הטוב מבעליו (=מזה שלו יאות הכבוד), וגם כי בתוכם ה' והוא מנהיגם, אם כן מדוע התנשאו על קהל ה', כלומר תבקשו אתם ההתנשאות ותשתדלו ותרדפו להשיגה.
קרח ועדתו טעו טעות גדולה מחמת הרגלם בין המצרים עובדי האלילים, ולמדו מהם דעות נפסדות בעניין האלוהות וההשגחה. כי היו מאמינים שהאל ע"י עבודות מיוחדות הוא כורת ברית עם כוהניו וחכמיו היודעים דרכי עבודתו ועושה להם רצונם. והנה האמינו, כי משה פועל גבורות בכוח האל, אבל האמינו גם כן שהאל מתפתה ושומע למשה בעשותו לפניו העבודות הרצויות לו. וא"כ עכשיו אחרי שהוקם המשכן ונודעו משפטי הקרבנות ודרכי העבודה הרצויים לפני ה', יוכל כל אדם להיות כהן ונביא מבלעדי אהרן ומשה. והנה קרח היה מתנשא לאמר: אני אהיה כהן ונביא – וה' יענני בניסים אחרי אשר אעבוד עבודתו כמצווה מפיו... ומשה ראה כוונתו ואמר להם: קחו לכם מחתות, ותראו אם העבודה והקטרת היא מקובלת לפניו מצד עצמה, יהיה המקטיר מי שיהיה, או אם רצון האל הוא שיהיה המקטיר איש מיוחד, הנבחר והחביב לו.
רש"ר הירש:
כל העדה כולם... זו הייתה דעתם: כל אחד מששים רבוא קדוש וקרוב לה'. ולכן אין צורך בכהן, שיקריב עבורו קרבנו כביטוי להקרבת רעיונותיו ודעותיו. ולכל ששים הרבוא ולא לאחד מהם הובטח "ושכנתי בתוכם", ולכן אין צורך לה' בנביא, שעל ידו ישלח דברו לששים הרבוא. כולם קרובים לה', והוא קרוב לכולם ואין צורך במשה ובאהרן, אשר כל מעמדם-התנשאות מיוסדת על שקר. יתר על כן: אם יש צורך – למען הקרבת ה' לעמו – ביחידים העומדים בראש הציבור, למה יהיו אלה דווקא משה ואהרן, מדוע לא יבחר העם מקרבו את העומדים בראשו, מה מזכה את אהרן ומשה להתייצב בעצמם בראש העם?
כל העדה כולם... זו הייתה דעתם: כל אחד מששים רבוא קדוש וקרוב לה'. ולכן אין צורך בכהן, שיקריב עבורו קרבנו כביטוי להקרבת רעיונותיו ודעותיו. ולכל ששים הרבוא ולא לאחד מהם הובטח "ושכנתי בתוכם", ולכן אין צורך לה' בנביא, שעל ידו ישלח דברו לששים הרבוא. כולם קרובים לה', והוא קרוב לכולם ואין צורך במשה ובאהרן, אשר כל מעמדם-התנשאות מיוסדת על שקר. יתר על כן: אם יש צורך – למען הקרבת ה' לעמו – ביחידים העומדים בראש הציבור, למה יהיו אלה דווקא משה ואהרן, מדוע לא יבחר העם מקרבו את העומדים בראשו, מה מזכה את אהרן ומשה להתייצב בעצמם בראש העם?
1. סדר את הדעות הנ"ל לקבוצות והסבר את ההבדל העקרוני שביניהם!
2. במה נוטה בעל עקדת יצחק בפירושו לפסוק ג' מפשט הכתוב?
3. במה רואה שד"ל את השפעת המצרים על קרח ועדתו? מה היא חולשת תפישתו?
ב. שאלה כללית |
רבים מקשים:
אם הייתה סיבת המחלוקת שניטלה העבודה מן הבכורות ונתנה ללווים ושנתנה הכהונה לאהרן ובניו, מדוע זה לא התקוממו מיד אחרי שנבחרו הלווים תחת הבכורות? ובמה היה דווקא רגע זה אחרי שליחת המרגלים מתאים מבחינה פסיכולוגית להתקוממות זו?
אם הייתה סיבת המחלוקת שניטלה העבודה מן הבכורות ונתנה ללווים ושנתנה הכהונה לאהרן ובניו, מדוע זה לא התקוממו מיד אחרי שנבחרו הלווים תחת הבכורות? ובמה היה דווקא רגע זה אחרי שליחת המרגלים מתאים מבחינה פסיכולוגית להתקוממות זו?
העזר בתשובתך בדברי הרמב"ן, לפסוק א':
ד"ה וייקח קרח: ...ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה. וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים. והנכון בדרש, שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א), וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י). ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם, להמיתנו במדבר (פסוק יג), ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד). והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה. והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם. וזה טעם "להמיתנו במדבר", אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד. והקרוב, כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.
ד"ה וייקח קרח: ...ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו, והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה. וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים. והנכון בדרש, שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א), וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י). ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם, להמיתנו במדבר (פסוק יג), ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד). והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה. והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם. וזה טעם "להמיתנו במדבר", אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד. והקרוב, כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.
Korach took. Rabbi Avraham (Ibn Ezra) wrote. “This event took place in the Sinai desert when the firstborn were exchanged for the Levites. The Bnei Yisroel thought that Moshe did this on his own accord, because he wanted to uplift his bother Aharon, the sons of Kehos, his relatives, and all the sons of Levi, his family. The Levites rose up against him because they were slated to be under the authority of Aharon and his sons. Dasan and Aviram rebelled because Moshe took away the rights of the firstborn from their father Reuven and gave them to Yosef. Korach was a firstborn as well.” In this, Rabbi Avraham follows his view that the Torah was written without regard to chronological order. However, I wrote (at the beginning of Parshas Acharei Mos) that in my opinion the entire Torah is written in chronological order, except for the places in which Scripture notes explicitly that it is out of order. In those places it is because of a certain need or suitable reason. Consequentially, the correct explanation here is that this event occurred in the Paran desert, at Kodeish Barnea, after the incident of the spies. The real reason for Korach’s rebellion is as explained in Midrash Rabbah and Tanchuma — Korach was angry about the appointment of Elitzafan to leadership. He was also envious of Aharon, as it says (v. 10), “And yet you ask to be kohanim as well?” Dasan and Aviram did not join with Korach because Moshe took away the right of the firstborn from the tribe of Reuven, for it was their forefather Yaakov who took it away from Reuven and gave it to Yosef. Rather, they stated their complaint (v. 13): “To kill us in the desert” and (v. 14), “Even into a land flowing with milk and honey you have not brought us.” As long as the Bnei Yisroel were in the Sinai desert, no bad event occurred, for even the very severe Sin of the Golden Calf resulted in relatively few deaths. The rest of the people were saved through Moshe’s prayers, which lasted forty days and forty nights (Devorim 9:28). Consequentially, the nation loved Moshe with all their soul, and obeyed him. If someone would have rebelled at that time he would have been stoned by the people. Therefore, Korach bided his time and refrained from reacting to Aharon’s appointment as Kohein Gadol. In the same way, the firstborn refrained from reacting to the elevation of the Levites and all of Moshe’s actions. However, when they arrived in the Paran desert many were burnt in Taveirah (11:1) and died in Kivros Hataavoh (11:33). When they sinned with the spies, Moshe did not succeed in annulling the decree with his prayer, and the leaders of the tribes died in a plague before Hashem. It was decreed upon the entire people to die in the wilderness. As a result, the people were embittered, and they began to feel that all their failures came as a result of Moshe’s leadership. Korach saw his opportunity now to dispute with Moshe, and he reasoned the people would listen to him. Thus, this is the explanation of Dasan and Aviram’s statement: “To kill us in the desert.” They claimed: You have brought us to this place, and you have not fulfilled the promise to bring us to a land flowing with milk and honey. You have not given us any inheritance at all. We will die in this desert and be annihilated here, and even our children will never leave this desert, for just as you have not fulfilled your promise to us, you will never fulfill your promise to our children.
ג. ויקח קרח |
תנחומא ב':
...קפץ קרח ואמר למשה: "טלית שכולה תכלת, מה היא שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: "חייבת בציצית!" אמר לו קרח: "טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה?? בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה?" א"ל משה: "חייב במזוזה". א"ל קרח: "כל התורה כולה, רע"ח פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית – ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?? דברים אלה לא נצטווית עליהם! מלבך אתה בודאן!"
...קפץ קרח ואמר למשה: "טלית שכולה תכלת, מה היא שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: "חייבת בציצית!" אמר לו קרח: "טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה?? בית מלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה?" א"ל משה: "חייב במזוזה". א"ל קרח: "כל התורה כולה, רע"ח פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית – ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?? דברים אלה לא נצטווית עליהם! מלבך אתה בודאן!"
ד"ה ודתן ואבירם: ...מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א) אלה קרואי העדה והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.
ודתן ואבירם AND DATHAN AND ABIRAM — Because the tribe of Reuben had their place, when they encamped, in the South, thus being neighbours of Kohath and his sons, who, too, encamped in the South (cf. Numbers 3:29), they (the Reubenites) joined Korah in his quarrel. “Woe to the wicked, woe to his neighbour!” — And what induced Korah to quarrel with Moses? He was envious of the princely dignity held by Elzaphan the son of Uziel (Midrash Tanchuma, Korach 1) whom Moses had appointed prince over the sons of Kohath although this was by the express command of God (Numbers 3:30). Korah argued thus: “My father and his brothers were four in number — as it is said, (Exodus 6:18) “and the sons of Kohath were [Amram and Izhar and Hebron and Uziel]”. — “As to Amram, the eldest, his two sons have themselves assumed high dignity, one as king and the other as High Priest; who is entitled to receive the second (the rank next to it)? Is it not “I” who am the son of Izhar, who was the second to Amram amongst the brothers? And yet he has appointed as prince the son of his (Amram’s) brother who was the youngest of all of them! I hereby protest against him and will undo his decision”. — What did he do? He arose and assembled 250 men, fitted to be heads of the Sanhedrin, most of them of the tribe of Reuben who were his neighbours, viz., Elizur the son of Shedeur, (the prince of the tribe of Reuben; cf. Numbers 1:5), and his colleagues, and others of a similar standing, — for here it states (v. 2) that they were “princes of the congregation, those who were called to the assembly (קראי מועד)”, and there (in another passage) it states, (Numbers 1:16) “these were they who were called to the congregation (קרואי העדה)” (amongst whom was also Elizur the son of Shedeur; cf. Numbers 1:5 and Rashi on Numbers 1:16), — and he attired them in robes of pure purple wool. They then came and stood before Moses and said to him, “Is a garment that is entirely of purple subject to the law of Zizith or is it exempt”? He replied to them: “It is subject to that law”. Whereupon they began to jeer at him: “Is this possible? A robe of any different coloured material, one thread of purple attached to it exempts it, and this that is entirely of purple should it not exempt itself (i.e. ipso facto be exempt) from the law of “Zizith”? (Midrash Tanchuma, Korach 2).
1. מה ראו חז"ל לשים דווקא שאלה זו בפי קרח, במה היא מתאימה להיות הפותחת במחלוקת זו?
*
2. מדוע השמיט רש"י בהביאו דברי חז"ל אלה את השאלה השנייה (בית מלא ספרים) והסתפק רק בשאלה הראשונה?
ד. שאלות לשון וסגנון |
1. למה נאמר: "ויקח" (א) בלשון יחיד, ונאמר: "ויקומו" (ב) בלשון רבים?
2. בעל צידה לדרך, מקשה:
למה לא אמר בראש הפרק (ב) "ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" ואחריו היה לו לומר: "ויקומו לפני משה" ולמה זה הכניס הנשוא בתוך הנושא?
למה לא אמר בראש הפרק (ב) "ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" ואחריו היה לו לומר: "ויקומו לפני משה" ולמה זה הכניס הנשוא בתוך הנושא?
ענה לשאלתו!
3. למה לא נאמר: "כל העדה כולה קדושה" (ג) ועבר לדבר בלשון רבים "כולם..." ?