א. ברכות יצחק את יעקב |
השוה את ברכת יצחק את יעקב בראשונה בחשבו שהוא עשו (כ"ז, כ"ח-כ"ט) לברכת יצחק את יעקב בשניה, בידעו שהוא יעקב (כ"ח ג'-ד').
מה ההבדל העקרוני בין שתי הברכות?
ועיין ספורנו, פרק כ"ח פסוק ד':
ד"ה ויתן לך את ברכת אברהם: כאמרו והיה ברכה, וזה בלמדו דעת את העם, ובזה תהיה ברכת האל יתברך.
ד"ה ויתן לך את ברכת אברהם: כאמרו והיה ברכה, וזה בלמדו דעת את העם, ובזה תהיה ברכת האל יתברך.
ד"ה לך ולזרעך אתך לרשתך: כי כשיהיה גם הזרע מורה צדק יהיה ראוי לירש ויהיה בזה קדוש ה' לא הפכו, כענין ישראל אשר בך אתפאר כי בזה ישמח ה' במעשיו.
*
2. הסבר לשם מה נעזר ספורנו בפסוק ישעיה מ"ט ג'?
ב. "למה אשכל גם שניכם יום אחד" |
"לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד"
until thy brother’s anger turn away from thee, and he forget that which thou hast done to him; then I will send, and fetch thee from thence; why should I be bereaved of you both in one day?’
ד"ה גם שניכם: אם יקום עליך ואתה תהרגנו - יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקודש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה י"ג א').
גם שניכם OF YOU BOTH — If he attacks you and you kill him his children will rise and kill you. The Holy Spirit poured itself forth upon her and she prophesied (had a presage) that they would both die on one day just as it is stated in the Chapter המקנה לאשתו (Sotah 13a).
ד"ה גם שניכם: אם יהרוג אותך, גם הוא יהרג על-ידי גואלי הדם.
גם שניכם, if he will kill you he in turn will be executed by the blood avengers.
אביך ואתה, שהרי עשו אמר "יקרבו ימי אבל אבי...", נמצא שיצחק מת, עשו יהרוג את יעקב, ואז אהיה שכולה משניהם ביום אחד, מבעלי ומבני.
למה אשכל גם שניכם יום אחד, “why should your father and I be bereft of both of you on a single day? Rivkah referred tgo her becoming widowed on the day Yitzchok would die, and immediately thereafter would also be bereft of Yaakov when Esau would carry out his threat. (verse 41) The principal commentary on this line is that of Rashi, who understands Rivkah as saying to Yaakov that even if he were to kill Esau first, his sons would avenge him by killing him. The word: גם, “also,” in this verse refers to herself, who meant that if she were to lose both her sons she would consider herself as dead.
בן אמוזג, "אם למקרא":
אמרה: איזה מכם שיהרג, אהיה שכולה יום אחד, כי ההרוג איננו וההורג את אחיו שנוא בעיני כזר ואויב וכאילו איננו, ועל ידי כן אשכל שניהם.
אמרה: איזה מכם שיהרג, אהיה שכולה יום אחד, כי ההרוג איננו וההורג את אחיו שנוא בעיני כזר ואויב וכאילו איננו, ועל ידי כן אשכל שניהם.
הסבר מהי מעלתו ומהי חולשתו של כל אחד מארבעת הפירושים, ואיזה נראה לך.
ג. "יקרבו ימי אבל אבי" |
"יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי"
And Esau hated Jacob because of the blessing wherewith his father blessed him. And Esau said in his heart: ‘Let the days of mourning for my father be at hand; then will I slay my brother Jacob.’
אמר רבי לוי: אוי להם לרשעים שהם מתעסקים בעצות על ישראל וכל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך.
עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה? אני איני עושה כן, אלא (בראשית כ"ז) "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי".
פרעה אמר: שוטה היה עשו שאמר: "יקרבו ימי אבל אבי", ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו? אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחות כרסיה דאמהון (=קטנים תחת כסא המשבר של אמם), אנא מחנק יתון, שנאמר (שמות א'): "וראיתם על האבנים... כל הבן הילוד היאורה השליכוהו...".
המן אמר: שוטה היה פרעה שאמר: "כל הבן הילוד..." ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם? אני איני עושה כן אלא "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן...".
ואף גוג ומגוג לעתיד לבוא עתיד לומר כן: שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל, ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים? אני איני עושה כן, אלא מתחילה אני מזדווג לפטרון שלהם ואח"כ להם! הדא הוא דכתיב (תהלים ב') "יתיצבו מלכי ארץ... על ה'" אמר לו הקב"ה: רשע! לי באת להזדווג?! חייך שאני עושה עמך מלחמה. הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה" וכתיב (זכריה י"ד) "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם", מה כתיב תמן? "והיה ה' למלך על כל הארץ".
ד"ה יקרבו ימי אבל אבי: כמשמעו, שלא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש.
יקרבו ימי אבל אבי THE DAYS OF MOURNING FOR MY FATHER APPROACH — Explain it according to the evident meaning of the words — (I will wait to kill him until my father is dead), that I may not cause grief to my father. There are Midrashic explanations of various kinds.
ולא יוליד עוד בן שינקום את יעקב אחי.
ויחרד יצחק, “Yitzchok became frightened;” according to Rashi, he had a vision of gehinom opening up beneath him. He had this vision as soon as he wanted to curse Yaakov for having deceived him. Some commentators understand the expression as Yitzchok now realising that if he could not even have known the difference between his two sons he could no longer be surprised why he had been struck with blindness as a punishment. Nonetheless, there was one thing he was not frightened of. Seeing that nothing is concealed from G-d, how could He have allowed the birthright to be transferred from the older son to the younger son?
1. מה בין המדרש לבין רש"י בהבנת פסוקנו?
*
2. מדוע לא הלך רש"י כאן בעקבות המדרש (כשם שעשה חזקוני)?
3. מה בין עשו, פרעה והמן מצד אחד, לבין גוג ומגוג מצד שני במלחמתם בישראל?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה גם שניכם: אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקודש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה י"ג א').
גם שניכם OF YOU BOTH — If he attacks you and you kill him his children will rise and kill you. The Holy Spirit poured itself forth upon her and she prophesied (had a presage) that they would both die on one day just as it is stated in the Chapter המקנה לאשתו (Sotah 13a).
*
מה קשה לו?
ד"ה וישמע יעקב: מחובר לענין של מעלה: וירא עשו כי ברך יצחק... וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם וכי רעות בנות כנען - והלך גם הוא אל ישמעאל.
וישמע יעקב AND THAT JACOB HEARKENED — This is to be connected with the proceeding statement, (v. 6) thus: And when Esau saw that Isaac had blessed Jacob and that he had sent him away to Padan-aram … and that Jacob had hearkened to his father and had gone to Padan-aram and that the daughters of Canaan were evil … then he also determined to take a wife from his own family and went to Ishmael.
א. מה מצריכו לפרש שפסוק ז' מחובר לפסוק ו'?
**
ב. מה מצריכו לומר במקום "וילך" דפסוק ט' "והלך"?
ד"ה אחות נביות: ממשמע שנאמר (לעיל כ"ה י"ג) בת ישמעאל - איני יודע שהיא אחות נביות? אלא, למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה.
אחות נביות THE SISTER OF NEBAIOTH — By a logical inference from what is stated that she was “the daughter of Ishmael” would I not know that she was the sister of Nebaioth? But the words are added to tell us that Ishmael died after he had betrothed her to Esau and before her marriage, and that her brother Nebaioth gave her away in marriage And we may learn, also, that Jacob was at that period sixty-three years old For Ishmael was seventy-four years old when Jacob was born — since Ishmael was fourteen years older than Isaac, and Isaac was sixty when they (Jacob and Esau) were born, making seventy-four and his (Ishmael’s) years were one hundred and thirty seven — as it is said (25:17) “And these are the years of Ishmael etc.” — consequently when Ishmael died Jacob was sixty-three years old. We learn from this that he (Jacob) concealed himself in Eber’s School for fourteen years and only after that did he proceed to Haran. For before Joseph’s birth he had stayed in Laban’s house only fourteen years, as it is said (31:41) “I served thee fourteen years for thy two daughters and six years for thy flock”, and he received the sheep as wages only after Joseph was born, for it is said (30:25) “And it came to pass when Rachel had borne Joseph etc. [that Jacob wished to leave Laban and he agreed to remain with him on condition of receiving certain sheep as wages]. Now Joseph was thirty years old when he became ruler in Egypt, and from then until the time that Jacob came down to Egypt was nine years — seven of plenty and two of famine — and Jacob then said to Pharaoh (47:9), “The days of the years of my pilgrimage are a hundred and thirty years”. Go and calculate: the fourteen years he passed with Laban before Joseph’s birth, and the thirty years of Joseph’s life before he became ruler and the nine years from when he became ruler until the time that Jacob came to Egypt make fifty three years from the time he joined Laban until the time he came to Egypt But when he parted from his father he was sixty-three years old, as shown above, so that you have 116 years as his age when he came to Egypt, on the assumption that the fifty-three years he spent with Laban etc. began immediately after he had left his father. But he (Jacob) himself said to Pharaoh, “[I am] one hundred and thirty years”. So you see that fourteen years are missing on this assumption. Thus you learn that after he had received the blessings he concealed himself in Eber’ School for fourteen years (Megillah 17a). But he received no punishment for them (these fourteen years) on account of the merit of having studied the Torah in Eber’s School during that period For Joseph was separated from his father only twenty-two years — that is, from the age of seventeen to that of thirty-nine - corresponding to the twenty-two years during which Jacob was separated from his father and could not perform the duty of honouring him (by actively attending to his needs), viz, the twenty years he spent in Laban's house and the two years he passed in travelling home - for it is written (33:17) with regard to his journey homewards, "And Jacob built him a house and made booths for his cattle", and our Rabbis, of blessed memory, inferred (Megillah 17a) from this verse that during his travels he passed eighteen months at Succoth, since a house means a dwelling for the rainy season, and "booths" means for the summer time. And this statement that the study of the Torah protects one from punishment fits in with the calculation which we made above, based upon the Sacred Text, regarding the period from when he left his father until the time when he went down to Egypt at the age of 130 years, where we found a surplus of 14 years, so that he must have been absent from his father for 36 years. But we may regard it as certain that when on his journey to Laban he concealed himself in Eber's house it was for the purpose of studying the Torah with him and that because of the merit of studying the Torah he received no punishment for them (those fourteen years) so that Joseph was separated from him only twenty-two years "measure for measure"(Megillah 17a). Thus far (beginning at "But he received no punishment") is found in an old Rashi text.
**
א. מאיזה פסוק בפרשתנו למדו שהשיאה אחיה?
**
ב. מאיזה פסוק בפרשת חיי שרה למדו שמת אביה אחרי שיעדה לישמעאל וטרם נישאה לו?
ה. "וישלח", "ושלח" |
השווה: פרק כ"ח פסוק ה'
"וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב"
"וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב"
And Isaac sent away Jacob; and he went to Paddan-aram unto Laban, son of Bethuel the Aramean, the brother of Rebekah, Jacob’s and Esau’s mother.
"... וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם"
Now Esau saw that Isaac had blessed Jacob and sent him away to Paddan-aram, to take him a wife from thence; and that as he blessed him he gave him a charge, saying: ‘Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan’;
התוכל להסביר למה בא הפועל "שלח" בפסוק ה' בקל ואילו בפסוק ו' בפיעֵל, והלא כל "שליחות של שלוחים" בבנין קל היא נאמרת?
ועיין: | לעומת: |
בראשית ל"ב ד' "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" | שמות י"ג "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה" |
במדבר כ"א ל"ב "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל.." | דברים ט"ו י"ב "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי" |
ד"ה וישלח: אין זה לשון שליחות אלא לשון שילוח, שלחה ללכת לדרכה, ובזו יראה אם קלו המים, שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו.
וישלח And HE SENT FORTH — This does not mean merely “sending on an errand”, but “sending away”, “letting go” — he freed her to go where she liked, and thus he could see whether the waters abated, because if she could find a resting place she would not return to him.
(וכן גיליון חקת תש"ג שאלה ב', גיליון וירא תש"י שאלה ב1).