עצה טובה ליודעי גרמנית: קרא לפרקנו c,Neubauber: Bibelexegetische Irrungen 137 ff.
א. שאלות מבנה וסגנון |
"תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ"
Give me my wives and my children for whom I have served thee, and let me go; for thou knowest my service wherewith I have served thee.’
למה חוזרות מילים משורש "עבד" שלוש פעמים בפסוק אחד?
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ:
וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה:
And Laban said unto him: ‘If now I have found favour in thine eyes—I have observed the signs, and the LORD hath blessed me for thy sake.’ And he said: ‘Appoint me thy wages, and I will give it.’
למה חוזרת מילת "ויאמר" בראש פסוק כ"ח, והלא גם פסוק כ"ז גם פסוק כ"ח מכילים את דברי לבן, ולמה לא הסתפק הכתוב ב"ויאמר" בראש דברי לבן פסוק כ"ז?
עיין גם-
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם... וַיֹּאמֶר אַבְרָם..."
And Abram said: ‘O Lord GOD, what wilt Thou give me, seeing I go hence childless, and he that shall be possessor of my house is Eliezer of Damascus?’ And Abram said: ‘Behold, to me Thou hast given no seed, and, lo, one born in my house is to be mine heir.’
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה... וַיֹּאמְרוּ..."
the children of Gad and the children of Reuben came and spoke unto Moses, and to Eleazar the priest, and unto the princes of the congregation, saying:
פסוקים כ"ז, ל': הסבר את סיבת ההבדל בין:
דברי לבן כ"ז:
"וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"
"וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ"
ובין
דברי יעקב ל':
"וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי"
"וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי"
ב. "...והיה שכרי" |
"אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד... וְהָיָה שְׂכָרִי"
I will pass through all thy flock to-day, removing from thence every speckled and spotted one, and every dark one among the sheep, and the spotted and speckled among the goats; and of such shall be my hire.
ד"ה והיה שכרי: אותן שייוולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הַפרש מהם והַפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנולדים מעתה: אלו היו שם מתחילה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקודים וטלואים, תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך.
והיה שכרי AND THEY SHALL BE MY HIRE — those which from now on will be born speckled and spotted among the goats and the brownish ones amongst the sheep shall belong to me. Those that are at present such set them apart and place them in charge of your sons, so that you may not be able to say to me about those that will be born in the future spotted and speckled and brownish. “These were there originally”. And a further reason why these should be set apart is, in order that you may not be able to say to me, “Because of the male animals that are speckled and spotted the females will give birth from now onwards to offspring of their own kind” (i.e., speckled etc.).
ד"ה והיה שכרי: מכאן ולהבא אותן שייוולדו.
והיה שכרי, it will become my wages, from now on.
על יסוד מה מפרשים רש"י ורשב"ם (וכן רוב מפרשינו) ש"שכרי" מוסב על אלה הנקודים וכו' שייוולדו מעתה, ולא על אלה שנולדו כבר, המוסרים עתה?
ג. "וענתה בי צדקתי..." |
"וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי... כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ"
So shall my righteousness witness against me hereafter, when thou shalt come to look over my hire that is before thee: every one that is not speckled and spotted among the goats, and dark among the sheep, that if found with me shall be counted stolen.’
אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, כי תבוא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום, בידוע שגנבתיו לך, ובגניבה הוא שרוי אצלי.
'וענתה בי וגו AND MY RIGHTEOUSNESS SHALL ANSWER FOR ME etc. — Should you suspect me of taking any animals that are yours my righteousness will answer for me, — for my righteousness will come and bear witness before thee as to my hire that you will find in my herd only speckled and spotted ones. Whatever, however, you find amongst them (amongst the animals) that is not speckled or spotted or brownish it will be certain that I have stolen it from your flocks and that it is in my possession by way of theft.
היום ולהבא לפניך. כשתבוא לראות שכרי ולא תמצא בהם אלא נקודים ועקודים.
וענתה בי צדקתי, both today and in the future. לפניך, when you will come to check my wages, that it will not contain animals with a different skin pattern from what we agreed.
שכשתבוא צדקתי להראות הראוי לחלקי בנולדים, תעיד לפניך על שלמות עבודתי, אשר בשכרה ישנה האל יתברך בנולדים את החלק הראוי לך, כדי שיהיה שלי.
My righteousness … when it comes before you. Or, “When my righteousness shall go to show my wage, it will testify before you” — i.e., Hashem will reveal what Yaakov deserves for his faithful service by altering the coloration of the lambs.
סרסהו: וענתה לפניך בי צדקתי ביום מחר, כי אתה תבוא על שכרי, לראות מה לקחתי בשכרי.
וענתה בי צדקתי, an abbreviated verse; the meaning is: “my truthfulness will be demonstrated on the following day i.e. in the future, (when these animals will produce young) when you have a chance to check on what I have selected as the basis for my wages.
*
מה הקושי בפסוקנו, ובמה נחלקו המפרשים? סדרם לקבוצות!
ד. "וענתה" |
"וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי"
So shall my righteousness witness against me hereafter, when thou shalt come to look over my hire that is before thee: every one that is not speckled and spotted among the goats, and dark among the sheep, that if found with me shall be counted stolen.’
רש"י, ספורנו ד"ה וענתה (בשאלה ג).
*
מהי הענייה (העדות) שתענה צדקתו, לפי רש"י, ומה היא, לפי ספורנו?
ה. הצעת יעקב ומימושה |
ו. המקלות |
"וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים"
And the flocks conceived at the sight of the rods, and the flocks brought forth streaked, speckled, and spotted.
מדרש לקח טוב:
ואם תאמר: היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות, והדבר נראה כגנבה? תשובה: חלילה, אין זה גנבה, שהמלאך כבר אמר לו (ל"א י"ב): "שא נא עיניך"... מה שעשה – על פי המלאך עשה, שכן דרך אות שיבוא על עשיית המעשה, כמו שעשה משה רבנו בשחין, שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכינים וכיוצא בו; ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל... כך עשה יעקב אבינו על ידי מעשה והיה מלאך מסייע לו. ואם לא יאמינו בזה הדבר, שעל ידי מלאך היה, כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן? הלא כלא כלום! אלא ללמדך, כי סייעתא מן שמייא היה.
ואם תאמר: היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות, והדבר נראה כגנבה? תשובה: חלילה, אין זה גנבה, שהמלאך כבר אמר לו (ל"א י"ב): "שא נא עיניך"... מה שעשה – על פי המלאך עשה, שכן דרך אות שיבוא על עשיית המעשה, כמו שעשה משה רבנו בשחין, שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכינים וכיוצא בו; ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל... כך עשה יעקב אבינו על ידי מעשה והיה מלאך מסייע לו. ואם לא יאמינו בזה הדבר, שעל ידי מלאך היה, כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן? הלא כלא כלום! אלא ללמדך, כי סייעתא מן שמייא היה.
1. כיצד מתרץ המדרש את קושיית "הרמאות" הידועה?
2. במה שווה עניין המקלות למטה משה בעשיית הניסים?
3. הבא ראייה מהתנהגות לבן לדברי המדרש.
ז. המקלות- אור זרוע |
אור זרוע, (ר' יצחק מוינא) סימן תשס"ט:
אומרים רבים: טוב מי יראנו בפרשת יעקב אבינו – על מחשוף הלבן טעם יביננו – אולי יש אשר לזכות ידיננו – וראיתי כי כולנו כצאן טעינו – כי לא כן כאשר דימינו – אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, - אלא איש תם חסידות לימדנו – מה' וישראל לנקותנו – ומן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו – שלא להיחשד. כי אומר אני כי יעקב אבינו ידע, שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן, שכל שה נקוד וכו' יהיה שכרו ויט מיד, ככתוב: "אעבר... הסר משם כל שה... והיה שכרי". ויאמר לבן: "יהי כדברך", נדמה לו דבר מועט. "ויסר ביום ההוא את..." ויתנם יעקב ביד בניו, ראובן ושמעון, וישם דרך ג' ימים בין עדרו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב, שלא יאמר לבן שבאו מעדרו. ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצב בשקתות המים של עדר יעקב, שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב, ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן, לא ישים המקלות, שלא להפקיע ממונו של לבן, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ולא יכול לבן לחשוד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!
אומרים רבים: טוב מי יראנו בפרשת יעקב אבינו – על מחשוף הלבן טעם יביננו – אולי יש אשר לזכות ידיננו – וראיתי כי כולנו כצאן טעינו – כי לא כן כאשר דימינו – אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, - אלא איש תם חסידות לימדנו – מה' וישראל לנקותנו – ומן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו – שלא להיחשד. כי אומר אני כי יעקב אבינו ידע, שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן, שכל שה נקוד וכו' יהיה שכרו ויט מיד, ככתוב: "אעבר... הסר משם כל שה... והיה שכרי". ויאמר לבן: "יהי כדברך", נדמה לו דבר מועט. "ויסר ביום ההוא את..." ויתנם יעקב ביד בניו, ראובן ושמעון, וישם דרך ג' ימים בין עדרו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב, שלא יאמר לבן שבאו מעדרו. ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצב בשקתות המים של עדר יעקב, שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב, ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן, לא ישים המקלות, שלא להפקיע ממונו של לבן, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ולא יכול לבן לחשוד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!
1. במה שונה תפישתו את כל העניין מתפישת רש"י?
2. כיצד מסיר הוא מיעקב את חשד הרמאות?
3. מה ההבדל העקרוני בין המדרש ובין דעת בעל אור זרוע בהשפעת המקלות?