| א. "אך את שבתותי תשמרו" |
"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you.
ד"ה אך את שבתותי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה, שבת אל תידחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן.
אך את שבתתי תשמרו BUT NEVERTHELESS MY SABBATHS SHALL YE KEEP — Even though you be anxious and alert to do the work promptly the Sabbath nevertheless you must not set aside on its account. The words אך and רק wherever they occur in Scripture have limitative force (Rosh Hashanah 17b; cf. Rashi on Rosh Hashanah 17b on אכין ורקין). Here Scripture intends by the word אך to except the Sabbath from the days on which the work of the Tabernacle may be done.
ד"ה אך את שבתותי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה, אל תדחה שבת מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רש"י. ולא נתכון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת, כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו, ואם תדרוש המיעוט בעניין מלאכת המשכן, יהיה מותר לעשותה בשבת. אבל המיעוט הזה למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהן, שהן דוחין את השבת. וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ"ח הלכה ה') ומניין שספק נפשות דוחה שבת? רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אך את שבתותי תשמורו, מיעוט. ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, מפני שהזהיר בה בכאן. ועל דרך הפשט הוא כן יאמר תעשו מלאכת אוהל מועד, אבל שבתותי תשמורו לעולם. ובתורת כהנים (ויקרא י"א ל'): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'". וטעם שבתותי, בעבור כי שבתות השנה רבים.
1. מה הן טענות הרמב"ן נגד רש"י?
2. כיצד לומד הרמב"ן שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת?
3. האם מתאימים דברי הרמב"ן לכלל שהורה המלבי"ם, באילת השחר תקצ"א:
מילת "אך" מורה מיעוט במשפט השני, רוצה לומר במשפט שבאה בו מלת אך, ובזה מובדל מן מילת "רק" שמוציא דבר מן המשפט הקודם.
מילת "אך" מורה מיעוט במשפט השני, רוצה לומר במשפט שבאה בו מלת אך, ובזה מובדל מן מילת "רק" שמוציא דבר מן המשפט הקודם.
(והשווה ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ז:
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'"
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'"
Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
ד"ה אך בחמשה עשר יום תחוגו: קרבן שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת, תלמוד לומר אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.)
אך בחמשה עשר יום... תחגו BUT ON THE FIFTEENTH DAY… YE SHALL OFFER A חג — i. e., a sacrifice of peace-offerings as a חגיגה (the pilgrims’ sacrifice on the Festivals) (Chagigah 9a). Since it states that this has to be brought on the fifteenth day of the month, one might think that it (the offering of קרבן חגיגה) shall set aside the Sabbath (supersede the Sabbath law, if that day be the fifteenth of the month)! Scripture, however, uses the word אך (the particle that implies a limitation; cf. Rashi on v. 27): suggesting that it must not be offered on Sabbath because it has a supplementary period consisting of all the seven days of the Festival.
4. מה ההבדל בין חז"ל בפירושם למילת "אך" (בדבריהם המובאים ברמב"ן), ובין פירוש מילת אך ברמב"ן "על דרך הפשט"?
| ב. מדברי המדרש |
השווה את דברי המפרשים הנ"ל לדברי המכילתא ג':
...מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת? ר' יוסי הגלילי אומר (י"ג): "אך את שבתותי תשמרו" אך – חלק. יש שבתות שאתה דוחה, יש שבתות שאתה שובת. ר' שמעון בן מנסיא אומר: הרי אתה אומר (י"ד): "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" – לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורים לשבת. ר' נתן אומר (ט"ז): "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" – חלל שבת אחת, כדי שתשמור שבתות הרבה.
...מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת? ר' יוסי הגלילי אומר (י"ג): "אך את שבתותי תשמרו" אך – חלק. יש שבתות שאתה דוחה, יש שבתות שאתה שובת. ר' שמעון בן מנסיא אומר: הרי אתה אומר (י"ד): "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" – לכם שבת מסורה, ואי אתם מסורים לשבת. ר' נתן אומר (ט"ז): "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" – חלל שבת אחת, כדי שתשמור שבתות הרבה.
1. מה ביניהם?
2. בעקבות מי מהם הלך הרמב"ן?
3. מדוע לא הלך רש"י בעקבות אחד מהם?
| ג. "כי אות היא..." - שאלות ברש"י |
"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you.
ד"ה כי אות היא ביני וביניכם: אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה.
כי אות היא ביני וביניכם FOR IT IS A SIGN BETWEEN ME AND YOU — There is a mark of distinction in the relation that exists between us, viz., the fact that I have chosen you by letting you inherit for rest that day on which “I” rested.
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you.
ד"ה אך את שבתותי תשמרו: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה, שבת אל תידחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן.
אך את שבתתי תשמרו BUT NEVERTHELESS MY SABBATHS SHALL YE KEEP — Even though you be anxious and alert to do the work promptly the Sabbath nevertheless you must not set aside on its account. The words אך and רק wherever they occur in Scripture have limitative force (Rosh Hashanah 17b; cf. Rashi on Rosh Hashanah 17b on אכין ורקין). Here Scripture intends by the word אך to except the Sabbath from the days on which the work of the Tabernacle may be done.
צידה לדרך:
רש"י "כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת..." נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י, וזה מכמה טעמים, מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן... אחרי זמן רב שכתבתי זה כתב לי הרב מיכל כ"ץ מקהילת קודש טריעסט, איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן, שלא היה כתוב שם כלל לשון זה, ושמחתי כמוצא שלל רב, כי נחני אלוקים בדרך האמת.
רש"י "כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת..." נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י, וזה מכמה טעמים, מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן... אחרי זמן רב שכתבתי זה כתב לי הרב מיכל כ"ץ מקהילת קודש טריעסט, איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן, שלא היה כתוב שם כלל לשון זה, ושמחתי כמוצא שלל רב, כי נחני אלוקים בדרך האמת.
נסה למצוא את הטעמים ("מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן") להגהה זו בלשון רש"י!
| ה. "לדעת כי אני ה' מקדשכם" |
"כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"
’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you.
אמר רב: הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר "לדעת כי אני ה' מקדשכם" (רש"י: להודיעם אני בא, שאני רוצה לקדשם).
Incidental to the halakhic statement in his name, the Gemara also cites another statement that Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: One who gives a gift to another must inform him that he is giving it to him. As it is stated: “Only keep My Shabbatot for it is a sign between Me and you for your generations to know that I am God Who sanctifies you” (Exodus 31:13). When the Holy One, Blessed be He, gave Shabbat to Israel, He told Moses to inform them about it. That was also taught in a baraita: The verse states: “For I am God Who sanctifies you,” meaning that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: I have a good gift in My treasure house and Shabbat is its name, and I seek to give it to Israel. Go inform them about it. From here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of bread to a child needs to inform his mother that he gave it to him. The Gemara asks: What does he do to the child, so that his mother will know that he gave him a gift? Abaye said: He should smear him with oil or place blue shadow around his eye in an obvious manner. When the mother of the child notices and asks him about it, he will tell her that so-and-so gave him a piece of bread. The Gemara asks: And now that we are concerned about witchcraft involving oil or eye shadow, what should one who gives a gift do? Rav Pappa said: He should smear him with food of the same type that he gave him to eat.
תניא נמי הכי: "לדעת כי אני ה' מקדשכם – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם... (רש"י: ד"ה לדעת: האומות [בה] כי אני ה' מקדשכם).
Incidental to the halakhic statement in his name, the Gemara also cites another statement that Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: One who gives a gift to another must inform him that he is giving it to him. As it is stated: “Only keep My Shabbatot for it is a sign between Me and you for your generations to know that I am God Who sanctifies you” (Exodus 31:13). When the Holy One, Blessed be He, gave Shabbat to Israel, He told Moses to inform them about it. That was also taught in a baraita: The verse states: “For I am God Who sanctifies you,” meaning that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: I have a good gift in My treasure house and Shabbat is its name, and I seek to give it to Israel. Go inform them about it. From here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of bread to a child needs to inform his mother that he gave it to him. The Gemara asks: What does he do to the child, so that his mother will know that he gave him a gift? Abaye said: He should smear him with oil or place blue shadow around his eye in an obvious manner. When the mother of the child notices and asks him about it, he will tell her that so-and-so gave him a piece of bread. The Gemara asks: And now that we are concerned about witchcraft involving oil or eye shadow, what should one who gives a gift do? Rav Pappa said: He should smear him with food of the same type that he gave him to eat.
ראב"ע, בפירוש הקצר (שאינו בחומשים שלנו):
ויאמר הגאון רב סעדיה שלא ייוודע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה; ואם בדרך – שלא ילך. וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמד דברי התורה, וכן (מלכים ב' ד' כ"ד) "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת", כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמן בשנת השמיטה שהיא כמו השבת, ואמר הכתוב שתיקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות... ואמר (דברים ל"א י"ב) "למען ישמעו ולמען ילמדו".
ויאמר הגאון רב סעדיה שלא ייוודע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה; ואם בדרך – שלא ילך. וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמד דברי התורה, וכן (מלכים ב' ד' כ"ד) "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת", כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמן בשנת השמיטה שהיא כמו השבת, ואמר הכתוב שתיקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות... ואמר (דברים ל"א י"ב) "למען ישמעו ולמען ילמדו".
1. מה ההבדל בין דברי הגמרא ובין דברי רש"י כאן בפירוש הפסוק "לדעת כי אני ה' מקדשכם"?
2. בעקבות מי הולך הגאון, ובעקבות מי מהם הראב"ע?
3. מהי ראיית ראב"ע משנת שמיטה?