| א. שאלה כללית |
פסוקים ב' – ה'
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"
the children of Gad and the children of Reuben came and spoke unto Moses, and to Eleazar the priest, and unto the princes of the congregation, saying:
ד"ה ויאמרו... יותן: אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים...
מדוע הפסיק הכתוב את דברי בני גד ובני ראובן במילה "ויאמרו", ועוד נפסקו על ידי פרשה סתומה, והלוא דבריהם כולם המשך אחד? 1. מהי תשובת ראב"ע? 2. מה תשובה אחרת אפשר לענות לשאלה זו?
| ב. שאלה כללית |
פסוקים ט"ז – י"ט
"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"
"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"
עיין:
ד"ה ויבואו בני גד ובני ראובן: הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" - כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג' ט"ז) "ולראובני ולגדי נתתי". אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת, והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) "וטרף זרוע אף קדקד", ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ. והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם המרגלים (לעיל י"ג ל"א) "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם, ויסף עוד להענישם כהם להניחם במדבר. ולכך ענו אותו: חלילה שנירא מהם, אבל נעבור חלוצים למלחמה, ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להילחם באויבי ה', כי לחמנו הם.
The Reubenites came first in v. 1, as they should have—Reuben was Jacob’s first-born and also the son of his chief wife
והנה בני גד ובני ראובן, פחד קראם ורעדה מדברי משה רבנו, ורצו לאמר שחוץ ממעלת תורתו לא הבין כונתם, כי הם באומרם "אל תעבירנו את הירדן", לא כיוונו שלא ילכו שמה עם אחיהם, אלא לעניין הירושה אמרו כן, שלא יעבירם שם להתנחל בארץ.
הנה הודו, כי צדקו דברי משה וחדלו עוד מבקשה השנייה שביקשו: אל תעבירנו את הירדן, כי הבטיחו שיעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה, רק שלפי זה צריך להתעכב עד שיבנו גדרות צאן וערי מבצר...
האם שינו בני גד ובני ראובן את בקשתם אחרי שמעם את תוכחת משה, או רק ביררוה בירור נוסף?
| ג. שאלה כללית |
(כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:
And Moses said unto them: ‘If ye will do this thing: if ye will arm yourselves to go before the LORD to the war, and every armed man of you will pass over the Jordan before the LORD, until He hath driven out His enemies from before Him, and the land be subdued before the LORD, and ye return afterward; then ye shall be clear before the LORD, and before Israel, and this land shall be unto you for a possession before the LORD. But if ye will not do so, behold, ye have sinned against the LORD; and know ye your sin which will find you. Build you cities for your little ones, and folds for your sheep; and do that which hath proceeded out of your mouth.’
חוזר משה רבנו על הצעת בני גד ובני ראובן, בפסוקים ט"ז–י"ט
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:
And they came near unto him, and said: ‘We will build sheepfolds here for our cattle, and cities for our little ones; but we ourselves will be ready armed to go before the children of Israel, until we have brought them unto their place; and our little ones shall dwell in the fortified cities because of the inhabitants of the land. We will not return unto our houses, until the children of Israel have inherited every man his inheritance. For we will not inherit with them on the other side of the Jordan, and forward, because our inheritance is fallen to us on this side of the Jordan eastward.’
ומסכים לה.
1. מה הם השינויים שהוא מכניס להצעתם? (על אחד מהם עומד רש"י)
2. מניין לנו שהסכימו בני גד ובני ראובן לשינויים אלה?
| ד. "תנאי כפול" |
"וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה"
And the children of Gad and the children of Reuben answered, saying: ‘As the LORD hath said unto thy servants, so will we do.
ד"ה ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור: אמרו לו: אין אדוננו צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, חלילה לעבדיך מעבור על מה שאדוני מצוה, כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו. וזה טעם "את אשר דיבר ה'", כי מתחילה אמרו (פסוק כ"ה) "כאשר אדוני מצוה".
The tribes of Gad and Reuvein answered. They were saying as follows: You, our master, do not need to command us with a double-sided condition, because we would never, God forbid, transgress what you, our master, has commanded. Your command is the word of Hashem and we would never transgress it. This is the meaning of: As Adonoy has spoken to your servants, as opposed to the previous promise they made (v. 25): “Your servants will do as my master instructs”.
מה פירוש הביטוי "תנאי כפול" המוזכר בדבריו?
עיין קדושין פרק ג' משנה ד':
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן", וּכְתִיב, "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים". רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן", וּכְתִיב, "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים". רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ.
| ה. שאלה כללית |
על עמדת משה כלפי דרישת שני השבטים תמה בעל עקדת יצחק, ואלה דבריו:
יש לעורר ספק עצום על דבריו של משה רבנו עמהם. והוא, כי היה ראוי שישאל בתחילה, אם היה רצונם לעבור עמהם למלחמה, אם לאו. ואם יאמרו לו מה שאמרוהו באחרונה, למה יחרפם על פניהם באמור להם כל אותם קינטורין וחירופין ולא נתקררה דעתו עד ששלח לשונו באבותיהם ואמר: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" וכו', וכמדומה שבהשיבם: "גדרות צאן נבנה... ואנחנו נחלץ..." שהתנחם מאוד על מה שהתריס כנגדם, לא פשעם ולא חטאתם.
יש לעורר ספק עצום על דבריו של משה רבנו עמהם. והוא, כי היה ראוי שישאל בתחילה, אם היה רצונם לעבור עמהם למלחמה, אם לאו. ואם יאמרו לו מה שאמרוהו באחרונה, למה יחרפם על פניהם באמור להם כל אותם קינטורין וחירופין ולא נתקררה דעתו עד ששלח לשונו באבותיהם ואמר: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" וכו', וכמדומה שבהשיבם: "גדרות צאן נבנה... ואנחנו נחלץ..." שהתנחם מאוד על מה שהתריס כנגדם, לא פשעם ולא חטאתם.
מהי התשובה לתמיהה זו?
קרא: יהושע פרק כ"ב;
מדרש במדבר רבה מטות (ו'):
ומקנה רב היה לבני ראובן: שלוש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן - נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל; ואימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכוח התורה... ומתנות אלה בזמן שאינן באין מן הקדוש ברוך הוא סופן להיפסק ממנו... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים, והיה להם מקנה גדול, וחיבבו את ממונם, וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים שנאמר (דברי הימים א, ה') "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה". ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם.
ומקנה רב היה לבני ראובן: שלוש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן - נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל; ואימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכוח התורה... ומתנות אלה בזמן שאינן באין מן הקדוש ברוך הוא סופן להיפסק ממנו... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים, והיה להם מקנה גדול, וחיבבו את ממונם, וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים שנאמר (דברי הימים א, ה') "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה". ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם.