עצה טובה: לסדר הבאת הביכורים למד משנה ביכורים ג' משנה א'-ד'.
א. שם אחר למתנת הביכורים |
באיזה שם מכנה ספר דברים את מתנת הביכורים במקום אחר?
ב. "בהניח ה'" - "כי תבוא" |
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ"
And it shall be, when thou art come in unto the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and dost possess it, and dwell therein;
ד"ה והיה כי תבוא: בעבור שכתוב בהניח ה', אמר ה' כי יש מצוות הן קודש בהניח ה', רק כאשר תבוא, והם: הביכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקללה על שני ההרים.
When you enter After previously saying “when God grants you rest” [25: 19], God now states that there are other commandments which apply before “God grants you rest” — in fact, as soon as you enter the land — namely, first-fruits [: 2 ff], tithes [: 12 ff], the writing of the Torah on stones [27: 2 ff], the building of an altar [27: 5 ff], and the recitation of the blessing and the curse upon the two mountains [27: 12 ff].
1. על איזו שאלה רצה לענות?
2. היכן מצינו את ראב"ע עוד עוסק בשאלה זו?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה זית שמן: זית אגורי ששמנו אגור בתוכו.
זית שמן mentioned as one of these distinguished products is the Agari olive, in which the oil is gathered in one place.
ד"ה דבש: הוא דבש תמרים.
ודבש HONEY is honey of dates (not of bees).
**
** למה פירש רש"י ד"ה האלה כאן, והלא לא נזכרו בפסוקנו, והיה לו לפרשם בפרק ח' פסוק ח':
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"
**
זית שמן (lit., the olive of oil) means, olives that produce oil (i.e. good olives, not hard fruits that give no oil).
ד"ה מראשית: ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא ז' המינין בלבד. נאמר כאן ארץ ונאמן להלן ארץ חטה ושעורה וגו'. מה להלן מז' המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל, שהן ז' המינין.
מראשית [THEN THOU SHALT TAKE] OF THE FIRST [OF ALL THE FRUIT OF THE GROUND] — of the first fruits, but not all the first fruits, for not all fruits are subject to the duty of bringing to the Temple their first-fruits, only the seven chief kinds of products of Palestine alone, for there is mentioned here ארץ, “the land” (אשר תביא מארצך) and it states there (Deuteronomy 8:8) “a land (ארץ) of wheat, and barley, etc.”, (thus suggesting an analogy — that the fruits of the land referred to here are those enumerated there). What is it that Scripture is speaking of there? Of the seven products through which the land of Israel is distinguished! So, too, here it speaks only of the distinguished products of the land of Israel which are seven species only (Sifrei Devarim 297:4; Menachot 84b).
צידה לדרך:
לאו דווקא תאנה, אלא הוא הדין "אשכול ענבים שביכר, רימון שביכר" (ביכורים פרק ג' משנה א') ושאר מינים משבעת המינים, אלא חד מנייהו (אחד מהן) נקט רש"י, ויש לשאול: כיוון דגפן מוקדם בפסוק (דברים ח' ח'), למה לא נקט רש"י "ורואה אשכול ענבים שביכר"?
לאו דווקא תאנה, אלא הוא הדין "אשכול ענבים שביכר, רימון שביכר" (ביכורים פרק ג' משנה א') ושאר מינים משבעת המינים, אלא חד מנייהו (אחד מהן) נקט רש"י, ויש לשאול: כיוון דגפן מוקדם בפסוק (דברים ח' ח'), למה לא נקט רש"י "ורואה אשכול ענבים שביכר"?
נסה לענות על שאלתו.
ד"ה אשר יהיה בימים ההם: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא.
אשר יהיה בימים ההם [AND THOU SHALT GO UNTO THE PRIEST] THAT SHALL BE IN THOSE DAYS — These apparently redundant words suggest: you have none else than the priest who lives in your days (you are only concerned with him) (cf. Sifrei Devarim 298:3; Rosh Hashanah 25b; see also Rashi on Deuteronomy 17:9).
**
ד"ה וטעם אל הכהן: אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם, כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב ביכוריו. ורש"י כתב אין לך אלא כהן שיהיה בימיך, כמות שהוא. ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (לעיל י"ז ט'), אע"פ שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם, צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הביכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו. וכן ראיתי בספרי (תבוא ג'), ובאת אל הכהן אשר יהיה, זו היא שר' יוסי הגלילי אומר וכי תעלה על דעתך כהן שאינו בימיך, אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך באותן הימים, היה קרוב ונתרחק כשר, וכן הוא אומר (קהלת ז' י') אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו'. ונראה שהם ידרשו בזה, שאם הקריב ביכורים או עולה וקרבנות בכהן שהוא בחזקת כשר ולאחר זמן נמצא שהוא בן גרושה הקרבנות כשרין, כמו שמוזכר בפרק האחרון של קידושין (ס"ו ע"ב). ויכנס בו עוד, שאם היה קרוב ונתרחק כשר, וזה לענין הזקן שאינו נדון על פי קרוב, ואינו ענין בביכורים.
והשווה דברים פרק י"ז פסוק ט', רש"י:
ד"ה אל השופט: (ספרי) ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך.
ד"ה אל השופט: (ספרי) ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך.
ואל השפט אשר יהיה בימים ההם [AND THOU SHALT COME UNTO THE PRIESTS …] AND UNTO THE JUDGE THAT SHALL BE IN THOSE DAYS — The last apparently redundant words suggest: and even though he is not as eminent as other judges that have been before him, you must obey him — you have none else but the judge that lives in your days (i.e. you are only concerned with him) (Rosh Hashanah 25b).
מהי תלונת הרמב"ן על רש"י?
כיצד תוכל להגן על רש"י בפני טענות הרמב"ן?
ד"ה ואמרת אליו: שאינך כפוי טובה.
ואמרת אליו AND SAY UNTO HIM that you are not ungrateful (Sifrei Devarim 299:1).
למה יש צורך להוסיף מילים אלו?
ד. שאלות לשון וסגנון |
"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי..."
And thou shalt come unto the priest that shall be in those days, and say unto him: ‘I profess this day unto the LORD thy God, that I am come unto the land which the LORD swore unto our fathers to give us.’
למה אומר "הגדתי", והלא עדיין לא הגיד?
"ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה"
Behold, this day thy eyes have seen how the Lord had delivered thee to day into my hand in the cave: and some told me to kill thee: but my eye spared thee; and I said, I will not put out my hand against my lord; for he is the Lord’s anointed.
"כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים"
in that thou lovest thy enemies, and hatest thy friends. For thou hast declared this day, that thou regardest neither princes nor servants: for this day I perceive, that if Avshalom had lived, and all we had died this day, then it had pleased thee well.
כיצד יש להסביר למה נאמר "לה' אלוקיך" ולא נאמר "לה' אלוקי"?
"וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱ-לֹהֶיךָ"
Then he said, I have sinned: yet do me honour now, I pray thee, before the elders of my people, and before Yisra᾽el, and turn again with me, that I may worship the Lord thy God.
"אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה"
It may be the LORD thy God will hear all the words of Rabshakeh, whom the king of Assyria his master hath sent to taunt the living God, and will rebuke the words which the LORD thy God hath heard; wherefore make prayer for the remnant that is left.’
ה. "ארמי אובד אבי" |
"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב"
And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.
ותתיב ותימר קדם ה' אלהך לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא ונחת למצרים ודר תמן בעם זער והוה תמן לעם רב תקיף וסגי.
מזכיר חסדי המקום: ארמי אובד אבי - לבן - ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.
ארמי אבד אבי A SYRIAN DESTROYED MY FATHER — He mentions the loving kindness of the Omnipresent saying, ארמי אבד אבי, a Syrian destroyed my father, which means: “Laban wished to exterminate the whole nation” (cf. the Haggadah for Passover) when he pursued Jacob. Because he intended to do it the Omnipresent accounted it unto him as though he had actually done it (and therefore the expression אבד which refers to the past is used), for as far as the nations of the world are concerned the Holy One, blessed be He, accounts unto them intention as an actual deed (cf. Sifrei Devarim 301:3; Onkelos).
מילת "אובד" מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן היה כתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר לבן ביקש להאביד אבי וירד מצרימה - ולבן לא סיבב לרדת אל מצרים.
והקרוב, שארמי הוא יעקב, כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם היה אובד, והטעם, עני בלא ממון. וכן: תנו שכר לאובד והעד ישתה וישכח רישו. והנה הוא ארמי אובד היה אבי. והטעם, כי לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים, והוא היה במתי מעט ואחר כן שב לגוי גדול ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה. ואל יטעון טוען, איך יקרא יעקב ארמי. והנה כמוהו יתרא הישמעאלי והוא ישראלי, כי כן כתוב.
lost is an intransitive verb. If the Aramean referred to Lavan, then the verb would be in the transitive hif‘il or pi‘el form. Besides, what sense is there to say, “Lavan tried to destroy my forefather, and he went down to Egypt”? Lavan never considered going down to Egypt! The plausible interpretation is that the Aramean refers to Yaaqov, as if Scripture had said, “When my forefather was in Aramea, he was lost” — meaning, he was a pauper, without property. Compare, “give strong drink to him who is lost” [Proverbs 31: 6], where it is immediately followed by, “let him drink, and forget his poverty” [Proverbs 31: 7]. Thus the lost Aramean was my forefather. The intent of this passage is: I did not inherit this land from my forefather, for he was a pauper when he came to Aramea, and he was a stranger in Egypt, where he was few in number. Afterwards, he became a great nation; and you, God , brought us out of slavery, and gave us the good land. Do not object to Yaaqov’s being called an Aramean, since similar apellations can be found. Consider “Yeter the Ishmaelite” [I Chronicles 2: 17], even though he was really an Israelite (for so it is written [II Samuel 17: 25]).
אברהם ארמי היה אובד וגולה מארץ ארם, כדכתיב: לך לך מארצך, וכדכתיב: ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתי:ב תעיתי כשה אובד בקש עבדך, צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום. כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.
ארמי אובד אבי, as if the Torah had written” my father Avraham was an Aramite, lost, and exiled from his birthplace Aram.” G’d had told him in Genesis 12,1 “go forth for yourself from your homeland, etc.” Later on, Avraham himself relates to Avimelech the king of the Philistines, (Genesis 20,13) that G’d had made him wander, away from his father’s house, etc. The meaning of the word אובד here is similar to תועה, the root Avraham used to describe wandering without specific objective, almost like walking because one is lost. The word occurs clearly in that sense in Psalms 119,176 תעיתי כשה אובד בקש עבדך, “I have strayed like a lost sheep; search for Your servant, etc.!” We also find the word in this connotation in Jeremiah 50,6 עמי רועיהם התעום, “My people were lost sheep; their shepherd led them astray.” In other words, the recital by the farmer goes back to the Jewish people’s origin, the farmer saying: ‘our forefathers came to this land from an alien country and now G’d has given it to us.
הנה אבי, שהיה יעקב, היה זמן מה ארמי אובד, שלא היה לו בית מושב, וכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ.
ארמי אובד אבי, my father, i.e. Yaakov, who was for a while a wandering lost person without a home of his own, was not at the time able to establish a nation deserving or fit to inherit this land.
1. מה פירוש שלוש המילים הראשונות לפי אונקלוס, רש"י, ראב"ע, רשב"ם וספורנו? סדר את המפרשים לקבוצות, והסבר מעלותיה וחסרונותיה של כל דעה!
אברבנאל:
...ולכל הדעות יקשה הקשר, מה עניין ארם לעניין מצרים?
...ולכל הדעות יקשה הקשר, מה עניין ארם לעניין מצרים?
2. נסה להסביר את הקשר הזה.
וירד מצרימה: אנוס על פי הדבור.
And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.
3. היכן נאמר דיבור זה? (שאלה זו סובלת שתי תשובות, מצא את שתיהן והכרע ביניהן.)
נוסחת הגדת ליל פסח שברמב"ם, (סוף הלכות חמץ ומצה):
גדול ועצום כמו שנאמר (שמות א' ז') ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו... ורב כמו שנאמר (יחזקאל ט"ז ז') "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי..."
גדול ועצום כמו שנאמר (שמות א' ז') ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו... ורב כמו שנאמר (יחזקאל ט"ז ז') "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי..."
**
4. למה לא הסתפק בשמות פרק א' פסוק ז' המוכיח את צדקת שלושת התארים "גדול עצום ורב", ומה צורך להביא לתואר "רב" ראיה מיחזקאל פרק ט"ז פסוק ז'?
ו. "וירעו אותנו" |
"וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים"
And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage.
נוסחת אגדת ליל פסח שברמב"ם:
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות א' י') הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו.
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות א' י') הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו.
השווה מדרש תנאים:
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות ה' כ"ג) ומאז באתי אל פרעה... הרע לעם הזה...
וירעו אותנו: כמו שנאמר (שמות ה' כ"ג) ומאז באתי אל פרעה... הרע לעם הזה...
And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage.
1. כיצד מפרשת האגדה את הביטוי "וירעו אותנו".
2. במה היא נוטה מן הפשט?
3. מה מאלצה לנטות מן הפשט?