| א. "וירץ עשו" - נהפך לבו |
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ"
And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept.
ד"ה וירץ עשו: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כענייננו בגלות עם בני עשו האומר בגבהו מי יורדני ארץ. והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה, כאמרם ז"ל שאחיה השילוני קילל את ישראל כקנה הנכנע לכל הרוחות, הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבן יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.
וירץ עשו, his attitude changed suddenly when he realised to what extent Yaakov had humbled himself before him. It is of great concern to us seeing that we live among the descendants of Esau, people who are arrogant, consider themselves invincible. Yaakov’s conduct vis a vis Esau teaches that the only way to escape the sword of Esau is through self degradation and gifts. This corresponds to what our sages taught us (Taanit 20) that the curses of the prophet Achiyah Hashiloni were more beneficial to the Jewish people than the blessing showered upon them by Bileam. Achiyah had cursed the Jewish people describing them as a reed which bends in all directions, a reference to someone demeaning himself rather than facing up to adversaries. (Kings I 14,15) If the Jewish people during the period of the second Temple had taken his advice to heart, the Temple would not have been destroyed. Rabbi Yochanan ben Zakkai testified to this when he said “if not for the militant extremists the Romans would not have destroyed the Temple.”
והנה דברי חז"ל שעליהם ירמוז:
תענית ב' א':
מאי דכתיב (משלי כ"ז) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא - שטובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השילוני קיללם בקנה אמר להם לישראל (מלכים א' י"ד) והכה ה' את ישראל כאשר יגוד הקנה במים. מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן כארז שנאמר (במדבר כ"ד ו') כארזים, מה ארז זה, אפילו כל רוחות שבעולם נושבים בו אין מזיזין אותו ממקומו, כיוון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו.
מאי דכתיב (משלי כ"ז) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא - שטובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השילוני קיללם בקנה אמר להם לישראל (מלכים א' י"ד) והכה ה' את ישראל כאשר יגוד הקנה במים. מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן כארז שנאמר (במדבר כ"ד ו') כארזים, מה ארז זה, אפילו כל רוחות שבעולם נושבים בו אין מזיזין אותו ממקומו, כיוון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו.
לשם מה הביא ספורנו דברי חז"ל אלה, ומה הקשר בינם ובין פסוקנו?
| ב. יחסו של עשו ליעקב |
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ"
And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept.
קרא:
רש"י:
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו.
באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU — to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Genesis Rabbah 75:7).
ד"ה ויחבקהו: נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו.
ויחבקהו AND EMBRACED HIM — His pity was aroused when he saw him prostrating himself so many times (Genesis Rabbah 78:8).
ד"ה וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך ס"ט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
וישקהו AND HE KISSED HIM — Dots are placed above the letters of this word, and a difference of opinion is expressed in the Baraitha of Sifré (בהעלותך) as to what these dots are intended to suggest: some explain the dotting as meaning that he did not kiss him with his whole heart, whereas R Simeon the son of Johai said: Is it not well-known that Esau hated Jacob? But at that moment his pity was really aroused and he kissed him with his whole heart. (Sifrei Bamidbar 69.2)
ראב"ע:
ד"ה וגם הולך לקראתך: שהוגד לו שאתה בא.
ראב"ע, סוף פירושו לפרק ל"ב:
הדרש על הנקודות וישקהו טוב הוא לעתיקי משדים, כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד, ויבכו כאשר עשה יוסף עם אחיו.
הדרש על הנקודות וישקהו טוב הוא לעתיקי משדים, כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד, ויבכו כאשר עשה יוסף עם אחיו.
רמב"ן:
פרק ל"ב-
ד"ה וישובו המלאכים: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך. וטעם וגם הולך לקראתך - לאמר כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה.
ד"ה ויירא יעקב: בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי.
והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו כי לא נתן רשות שיבאו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם מה שלום אחי ומה ענינו ועניני ביתו ובניו, וקראו לו בשלומו, ואמרו לו כי אני הולך לקראתו לראותו, והם היו מגידים כן ליעקב, והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב: וזה טעם 'וגם', כי אמרו באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום, וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, ויירא יעקב מאד ויצר לו. וכך אמרו רבותינו (בראשית רבה ע"ה ז') כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: באנו אל אחיך אל עשו, אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף, כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב ואשר השפיל עצמו לפניו שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו ובגדולתו עליו כאשר פירשתי (לעיל בפסוק ה'), והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה לכל אשר יחפוץ יטה אותם.
רשב"ם:
פרק ל"ב-
פסוק ז':
ד"ה באנו אל אחיך: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה והוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד' י"ד).
ד"ה באנו אל אחיך: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה והוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד' י"ד).
ד"ה ויירא יעקב: אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.
(1) YA'AKOV FEARED. Internally. Even though he [Ya'akov?] gave the messengers the impression that he [Esav] intended this out of respect, he [Ya'akov] did not believe that Esav's thinking was favorable, but was rather for ill.
ספורנו:
ד"ה וגם הולך: לא בלבד ראינו שלא הייתה בעיניו כל בשורה מוצאת כאשר הגדנו את עשרך אבל גם הולך לקראתך עם ד' מאות איש ואין זה אלא להלחם כעניין ויצא אדום לקראתו בעם כבד.
וגם הולך לקראתך, not only have we seen him, but he did not react with satisfaction when we told him about your wealth. But, אגם הולך לקראתך עם ארבע מאות איש, he also marches toward you with 400 men in order to attack you. The expression לקראת meaning to approach with hostile intent is repeated in Numbers 20,20 when again Edom (Esau) is threatening the Israelites.
פרק ל"ג-
ד"ה ועמו ארבע מאות איש: שלא התכפרו פניו במנחה.
ועמו ארבע מרות איש. To tell us that he had not been appeased even by the substantial gift Yaakov had sent him.
ד"ה וירץ: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כענייננו בגלות עם בני עשו, האומר בגבהו מי יורדני ארץ. והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה כאמרם ז"ל שאחיה השילוני קילל את ישראל כקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבן יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.
וירץ עשו, his attitude changed suddenly when he realised to what extent Yaakov had humbled himself before him. It is of great concern to us seeing that we live among the descendants of Esau, people who are arrogant, consider themselves invincible. Yaakov’s conduct vis a vis Esau teaches that the only way to escape the sword of Esau is through self degradation and gifts. This corresponds to what our sages taught us (Taanit 20) that the curses of the prophet Achiyah Hashiloni were more beneficial to the Jewish people than the blessing showered upon them by Bileam. Achiyah had cursed the Jewish people describing them as a reed which bends in all directions, a reference to someone demeaning himself rather than facing up to adversaries. (Kings I 14,15) If the Jewish people during the period of the second Temple had taken his advice to heart, the Temple would not have been destroyed. Rabbi Yochanan ben Zakkai testified to this when he said “if not for the militant extremists the Romans would not have destroyed the Temple.”
האם קרה שינוי פתאומי ביחס עשו ליעקב, ואם כן, מה סיבת שינוי זה? סדר את המפרשים לקבוצות לפי שיטתם.
| ג. בביאור הפסוק "אם נא מצאתי" וכו' |
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ... כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי..."
כי על כן עברתם FORASMUCH AS YE HAVE PASSED —For (כי) I ask you this thing because that (על כן) you have honoured me by calling at my place. כי] על כן] has the same meaning as על אשר “because that”. So, too, is the meaning wherever כי על כן occurs in Scripture, e. g., (Genesis 19:9) “For (כי) I ask you this because that (על כן) they have come under the shadow of my roof”; (Genesis 33:10)
ד"ה אל נא: אל נא תאמר לי כן.
אל נא NAY, I PRAY THEE — Do not, I pray thee, speak to me thus.
מה קשה לו, ומה בין פירושו לבין פירוש רבי שמואל הנגיד המובא בדברי ראב"ע?
ד"ה אל נא: אל יאמר אדוני כן. וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד.
לשם הבנת דברי הנגיד עיין פרק י"ט פסוק י"ח, ראב"ע:
ד"ה אל נא אדוני: חול. ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל כי אל נא מגזרת הואל. ועל דעתי שהוא כמו לא. כי כשאמרו לו ההרה המלט, השיב לא כן רבותי...
ד"ה אל נא אדוני: חול. ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל כי אל נא מגזרת הואל. ועל דעתי שהוא כמו לא. כי כשאמרו לו ההרה המלט, השיב לא כן רבותי...
(שבועות ל"ה) רבותינו אמרו ששם זה קודש שנאמר בו להחיות את נפשי: מי שיש בידו להמית ולהחיות. ותרגומו בבו כען ה'.
אל נא אדני OH NOT SO, MY LORD — Our Rabbis said, that this name (Lord) is holy (i. e. refers to God; Shevuot 35b), since it is said regarding him (i.e. regarding the one who was addressed by this name) (v. 19) “[and thou hast magnified thy mercy …] in keeping alive my soul”. Therefore it must refer to Him who has the power to kill or keep alive. Indeed the Targum renders it, “I beg of thee, O Lord)”
מי ממפרשינו הולך בשיטה דומה לזו של ר' שמואל הנגיד?
"כִּי עַל כֵּן"
כי על כן עברתם FORASMUCH AS YE HAVE PASSED —For (כי) I ask you this thing because that (על כן) you have honoured me by calling at my place. כי] על כן] has the same meaning as על אשר “because that”. So, too, is the meaning wherever כי על כן occurs in Scripture, e. g., (Genesis 19:9) “For (כי) I ask you this because that (על כן) they have come under the shadow of my roof”; (Genesis 33:10)
האם המלים האלה מורות על הסיבה או על התוצאה?
ד"ה כי על כן: כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי, תרגום בטלל שרותי, תרגום של קורה שרותא.
כי על כן באו FOR AS MUCH AS THEY HAVE COME — For (כי) this kindness please do out of respect to me because that (על כן) they have come בצל קורתי UNDER THE SHADOW OF MY ROOF. — In the Targum this is given by בטלל שרותי: the Targum (Aramaic) for קורה (a beam) is שרותא.
"רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים"
And Jacob said: ‘Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me.
איתא בגמרא סוטה מ"א:
דרש ר' יהודה... מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא (יש להביא ראיה, בראשית ל"ג): "כראות פני אלקים ותרצני". ופליגא דאמר ר' לוי: משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה? לאדם שזימן את חברו והכיר בו שמבקש להרגו, אמר לו: טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ליה: מלכא מסתפי ולא קטיל ליה.
דרש ר' יהודה... מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא (יש להביא ראיה, בראשית ל"ג): "כראות פני אלקים ותרצני". ופליגא דאמר ר' לוי: משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה? לאדם שזימן את חברו והכיר בו שמבקש להרגו, אמר לו: טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ליה: מלכא מסתפי ולא קטיל ליה.
(ועיין רש"י שם ד"ה ופליגא.)
כמי משניהם מפרש רש"י את פסוקנו, כר' שמעון בן לקיש או כר' לוי?
| ד. פגישת יעקב ועשו - "פרשת גלות" |
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"
And Esau said: ‘Let me now leave with thee some of the folk that are with me.’ And he said: ‘What needeth it? let me find favour in the sight of my lord.’
ד"ה למה זה אמצא חן: למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכוונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת. ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (בראשית רבה ע"ח ט"ו) רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומא בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.
1. מה מגמת הרמב"ן בפירושו זה?
2. מה פירוש הביטוי "שזו פרשת גלות"?
3. למי התכוון במילים "הזקן החכם"?
| ה. ארבע מאות האיש - שאלות ברש"י |
"וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה"
So Esau returned that day on his way unto Seir.
ד"ה וישב ביום ההוא עשו לדרכו: עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקב"ה, בימי דוד, שנאמר (שמואל א' ל' י"ז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו SO ESAU RETURNED THAT DAY ON HIS WAY — Esau alone returned, but the four hundred men who had accompanied him slipped away from him one by one. When did the Holy One, blessed be He, reward them for this? In the days of David, as it is said (1 Samuel 30:17) (in reference to an attack which he made upon the Amalekites, descendants of Esau) “[and there escaped not a man of them] save four hundred young men who rode upon camels” (Genesis Rabbah 78:15).
דברי מדרש רבה המובאים ברש"י בוודאי אין להבינם כפשוטם. פרש את הרעיון המסומל בהם!
ד"ה לכלב תשליכון אותו: ... למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שמות י"א ז') ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו.
לכלב תשלכון אתו YE SHALL CAST IT TO THE DOGS — You may give it to a heathen as well as to the dog. Or, perhaps this is not so, but כלב is to be taken literally? Scripture, however, states with regard to carrion, (Deuteronomy 14:21) “Thou shalt give it to a stranger or sell it unto an alien”, from which it follows by a conclusion à fortiori that you may derive whatever benefit you like from the Trefa (and so you also may give it to heathen). But if this be so, what is the force of Scripture expressly saying “to the dog”? It is to teach you that the dog is to be given preference in this respect and Scripture tells you at the same time that God does not withhold the reward due to any of His creatures. The dog is entitled to reward because it is stated, (Exodus 11:7) “But against the children of Israel shall not a dog move its tongue”, and this happened. The Holy One, blessed be He, said: Give it the reward it deserves (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 32:30:3).