(י) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל ה׳ בִּ֣י אדנ-י לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י ה'׃ (יב) וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶֽהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר׃... (יז) וְאֶת־הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־בּ֖וֹ אֶת־הָאֹתֹֽת׃ (פ) (יח) וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב ׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם׃
| 10. Moses said to the Lord, "I beseech You, O Lord. I am not a man of words, neither from yesterday nor from the day before yesterday, nor from the time You have spoken to Your servant, for I am heavy of mouth and heavy of tongue." |
| 11. But the Lord said to him, "Who gave man a mouth, or who makes [one] dumb or deaf or seeing or blind? Is it not I, the Lord? |
| 12. So now, go! I will be with your mouth, and I will instruct you what you shall speak. " |
| 17. And you shall take this staff in your hand, with which you shall perform the signs." |
| 18. Moses went and returned to Jether, his father in law, and he said to him, "Let me go now and return to my brothers who are in Egypt, and let me see whether they are still alive." So Jethro said to Moses, "Go in peace." |
What is the purpose of Hashem's conversation with Moshe?
What would you have expected Moshe to do?
(א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ.
(ג) וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אֵינִי יָכוֹל, מִפְּנֵי שֶׁקִּבְּלַנִי יִתְרוֹ וּפָתַח לִי אֶת פֶּתַח בֵּיתוֹ וַאֲנִי עִמּוֹ כְּבֵן. וּמִי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, נַפְשׁוֹ הוּא חַיָּב לוֹ...
(ה) וְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָם, קִבְּלַנִי יִתְרוֹ וְנָהַג בִּי כָּבוֹד, אֵלֵךְ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתוֹ. לְכָךְ כְתִיב: וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן. מֵאַחַר שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ בַּסְּנֶה, חָזַר וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּמִדְיָן. הָעִנְיָן צָרִיךְ הָיָה מִשֶּׁלְּפָנָיו.
(1) And Moses went and returned to Jethro, his father-in-law (Exod. 4:18).
(3) At the time the Holy One, blessed be He, said to Moses, "Now, go, and I will send you to Pharaoh" (Exod. 3:10), Moses replied: “Master of the Universe, I cannot leave, for Jethro welcomed me and opened his home unto me, and I am like a son to him.” If one opens his door to his friend, the friend owes him [in return]...
(5) So, Moses said to the Holy One, blessed be He: “Jethro welcomed me and treated me with kindness, I cannot leave without his permission.” Therefore, it is written: And Moses went and returned to Jethro, his father-in law (Exod. 4:18). And the Lord said to Moses in Midian (ibid., v. 19). After He had spoken to him at the bush, He returned and spoke to him once again in Midian!...
What is bothering the Midrash? (Discuss)
Would you agree with Moshe's response? (Discuss)
שפתי חיים חלק ב. ער
משה רבינו נצטווה לשוב מצרימה והוא
עצמו גם יודע שבני ישראל במצור ובמצוק ובמצב של פיקוח נפש וכאומרו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ואעפ׳כ במקום למהר מצרימה הוא שב אל יתרו לבקש רשותו כי נפשו הוא חייב לו
Sifsei Chaim S.2 p.270 (Rav Chaim Friedlander)
Moses was commanded to return to Egypt, but he himself knew that the people of Israel are besieged and in distress, and in a state of life or death, (and he said, "I will go and see my brothers in Egypt, and I will see if they are still alive.") and, instead of rushing to Egypt, he returns to Yitro to ask for his permission!?
The Sifsei Chaim is asking, even if you agree that Moshe should have appreciation to Yitro, and MAYBE that's a reason not to listen immediately to Hashem,
but is that still true in a situation of life or death?? (Discuss)
(טו) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃ (טז) וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃ (יז) וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃ (יח) וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם׃ (יט) וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃ (כ) וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃
(15) When Pharaoh learned of the matter, he sought to kill Moses; but Moses fled from Pharaoh. He arrived in the land of Midian, and sat down beside a well. (16) Now the priest of Midian had seven daughters. They came to draw water, and filled the troughs to water their father’s flock; (17) but shepherds came and drove them off. Moses rose to their defense, and he watered their flock. (18) When they returned to their father Reuel, he said, “How is it that you have come back so soon today?” (19) They answered, “An Egyptian rescued us from the shepherds; he even drew water for us and watered the flock.” (20) He said to his daughters, “Where is he then? Why did you leave the man? Ask him in to break bread.”
רשי שמות ב:כ
ויאכל לחם: שמא ישא אחת מכם
Rashi, Shemot 2:20
"And let him eat bread"
Perhaps he will marry one of you
How altruistic was Yisro's kindness toward Moshe?
Was he looking out for himself or looking out for Moshe? (Discuss)
שפתי חיים חלק ב. רעא
כידוע היה יתרו מוחרם בעירו אחר שעזב את עבודת הע׳ז, וראה יתרו בזה הזדמנות להשיא את בתו למשה. נמצא שיתרו עשה חסד עם משה מתוך חשבונות של טובות עצמו! ולא עוד אלא שמחיוב היה לפתוח פתחו למשה, שהרי משה הציל את בנותיו ודלה להן מהבאר, ואם כן מדוע היה משה מחיוב עד כדי מסירות נפשו עבור יתרו, ומדוע היה חשוב בעיניו כבוד יתרו יותר מלהזדרז לגאול את בני ישראל?
Sifsei Chaim S.2 p.271 (Rav Chaim Friedlander)
It is known, Jethro was banned in his city after he stopped worshiping idols, and Yitro saw an opportunity here to marry off his daughter to Moses. Therefore, we see that Yitro did kindness with Moshe for his own benefit!
Moreover, Yitro was obligated to open his door to Moshe, because Moshe had saved his daughters, and drew water for them from the well. If so, why did Moshe owe Yitro anything, and why wasYitro more important than rushing to redeem B'nei Yisroel?
If Yisro really helped Moshe only for his own benefit, then did Moshe really have an obligation of Hakarat HaTov at the cost of the Jewish people's safety? (Discuss)
שפתי חיים חלק ב. רעב
למדנו בזה כלל גדול. הן אמנם משה רבינו מצווה מאת ה׳ לשוב מצרימה, אך יש להשתדל ולעשות כל מאמץ שלא לרמוס איזושהי מידה טובה כדי לקיים מצוה, ולא כאותם האנשים שבעשותם דבר ״לשם מצוה״ אינם מתחשבים באחרים ועלולים בשם ״המצוה״ כביכול, להחריב כל העולם! המידות הן יסוד לתורה ולמצוות, וצריך לחפש את הדרך לקיים את המצוה רק מתוך שלימות המידות.
Sifsei Chaim S.2 p.272 (Rav Chaim Friedlander)
We learn an important rule from this. It is true that Moses is commanded by Hashem to return to Egypt, but we must try and make every effort not to trample any good measure in order to fulfill a mitzvah, and not to be as people who do something "for the sake of the mitzvah" while not taking others into consideration, and will destroy everything in the process. Proper character is the foundation of Torah and mitzvot, and one must look for a way to fulfill the mitzvah only while perfecting one's character.
We learned that one shouldn't neglect having proper appreciation in their efforts to do a Mitzvah,
but, in our case, where Yisro's kindness to Moshe was self-serving,
why is there an obligation at all for Moshe to have appreciation? (Discuss)
(עא) ואם ישלם על ידי אחד מהם יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו. ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (גמרא בבא בתרא קיט ב) מגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב
(71) And if someone does something for you, you should thank the Creator who fulfilled your desire, and thank the person through whom it was done, for his good will towards you, and that the Creator brought his benefit through this person, and it is known that the Creator does not bring good except through the tzadikim (righteous), and it is rare that He brings a loss through them, as the sages said "merit occurs through the meritorious and guilt through the guilty" (Bava Basra 119b)
חמרא למריה טיבותא לשקייה
While the wine belongs to its owner, the gratitude is given to the one who pours it
רשי בבא בתרא קיט:
היין של המלך הוא והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא למלך
Rashi Talmud Bava Batra 119b
The wine belongs to the king, but the one who drinks it gives thanks to the wine pourer and not to the king
שפתי חיים חלק ב. רעב
כלומר קודם כל על המקבל להכיר ולהוקיר מעלת הנותן שהוא זכאי שעל ידו התגלגלה הזכות להטיב עם המקבל
Sifsei Chaim S.2 p.272 (Rav Chaim Friedlander)
Meaning, it's incumbent on any recipient to recognize and appreciate the value of the giver, who had the merit to be chosen to be the conduit to benefit the recipient.
We learned that proper character is important even when doing a Mitzvah (the end doesn't justify the means), and appreciation is crucial even to the intermediary.
But why is it that Moshe needs to teach us the lesson of appreciation before going down to Egypt?
(ב) וטעם מבית עבדים שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלקים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים... כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך...אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני ה' ואני אלקיכם מארץ מצרים קבלו כל מצותי:
(2) And the reason it says "from the house of slavery" is because:
[prior to this] they were standing in Egypt in the house of servants, captives to Pharaoh, and the reason they become obligated to serve Hashem, is because He saved you from the slavery of Egypt...therefore G-d says to the Jewish people, " I am Hashem your G-d who took you out of the land of Egypt"...[meaning] Once I have taken you out of Egypt, and you are indebted with gratitude, [now] I am your G-d. [As a result of] the land of Egypt itself you accepted my commandments.
שפתי חיים חלק ב. רעד
הרי שיסוד כל המצוות כולן - יציאת מצרים. ויסוד יציאת מצרים הכרת הטוב
Sifsei Chaim S.2 p.274 (Rav Chaim Friedlander)
It comes out then, that the foundation of all the mitzvot is the Exodus from Egypt, and the foundation of the exodus from Egypt is appreciation.
(מא) אֲנִ֞י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִ֑ים אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (פ)
(41) I the LORD am your G-d, who brought you out of the land of Egypt to be your G-d: I, the LORD your G-d.
(3) אשר הוצאתי אתכם [I AM THE LORD YOUR GOD] WHO BROUGHT YOU OUT [OF THE LAND OF EGYPT TO BE YOUR GOD] — On this condition I took you out — that you should take upon yourselves My decrees (i.e. that I should be your God) (Sifrei Bamidbar 115:1).
שפתי חיים חלק ב. רעד
משנתבאר שיסוד יצי״מ הוא הכרת הטוב יובן היטב מפני מה חשש משה כ״כ מפגימה בהכרת הטוב דוקא בשעה שנצטוה לשוב ולגאול את ישראל. שהרי ידע משה שבשורש מהות יצי״מ מונח היסוד של הכרת הטוב ואם הוא עצמו יהיה פגום בהכרת הטוב שוב לא יוכל להשפיע על ישראל את תוכן יצי״מ בשלימות יסוד הכרת הטוב שהוא המבסס והמחזק את עבודת ה׳ וקיום מצוות לדורות
Sifsei Chaim S.2 p.274 (Rav Chaim Friedlander)
Now that we have explained that the foundation of the Exodus from Egypt is gratitude, we can now understand why Moses was so concerned from erring in the area of appreciation (for Yisro) precisely when he was commanded to return and redeem the Jewish people. Since Moses knew that the essence of the Exodus from Egypt was the foundation of gratitude, and if he himself was defective in the area of appreciation he would no longer be able to impress upon the Jewish people the essence of the Exodus from Egypt with the and its underlying foundation of gratitude, upon which the entire service of G-d and the observance of mitzvot for future generations are built on.
We learned that the purpose of the Exodus of Egypt was to generate a feeling of indebtedness to the Almighty, and thereby have the clarity that we must become proper Ovdei Hashem.
(Meaning, the purpose of Seder night is to generate that sense of gratitude to the Almighty, which will be the natural lead up to Shavuot where we will want to accept the Torah).
But, on a practical note: How do we generate appreciation for something that happened to our ancestors over 3,000 years go? (Discuss)