כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֔ה זֹ֚את יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת׃
Thus said GOD: I set this Jerusalem in the midst of nations, with countries round about her.
בתוך הגוים שמתיה. באמצע העולם:
in the midst of the nations I have placed it – In the center of the world.
לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִ֑ים לָכֵן֙ הִנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃
Assuredly, thus said GOD: Because you have all become dross, I will gather you into Jerusalem.
רד"ק יחזקאל פרק כב פסוק יט
(יט) לכן יען היות כלכם לסיגים - תחת אשר היה הדין עליכם להיות כסף והייתם סיגים אקבץ אתכם ואתיך אתכם באש עברתי כי כמו שהדבר המותך תאבד צורתו הראשונה בהתכה וכל שכן המתכות המעורבים שתאבד צורתם בהתכתם כן אמר שיאבדו הם בחרב וברעב ובדבר ואף הנשארים מהם יאבדו ממה שהיו בארצם בטובה יגלו ממנה לרעה: אל תוך ירושלם - היא תהיה לכם כמו הכור למתכות:
Radak Ezekiel 22:19 Because you have all become dross – Since it was decreed that you should be silver but you were dross, I will gather you together and smelt you with “the fire of my wrath” (Ezekiel 21:36) Because just as something which is melted down loses its original form, and all the more so mixed metals lose their forms when smelted, so it says that that will be destroyed through sword, famine and plague. Even those who remain will be destroyed through exile from their good situation in land into a bad situation: into the midst of Jerusalem – she will be to you as a furnace is to metals:
יען היות כלכם לסגים הנני קבץ אתכם, לכן קבץ אותם לשלחם בגולה שעי''כ ברר הטובים שבהם, והיה להם שארית ופליטה בגלותם, כמ''ש (ירמיה כ''ד) הראני ה' שני דודאי תאנים וכו', שבאר שם שגלות יכניה היה כתאנים הטובות ששלחם לבבל לטובה ולפליטה, והפרישם מן התאנים הרעות שנשארו שם והיו לקללה, וז''ש
Because you have all become dross, therefore behold, I gather you together¬ – He gathered them together in order to send them into exile, because through this the good among them will be sorted out and be a remnant and a remainder in their exile, as it says “God showed me two pots of figs…” (Jeremiah 24:1) It explains there that the exile of Yochanya was like good figs, because He sent them to Babylon for the good as a saved remnant, separating them from the bad figs which remained behind and were a curse.
לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר׃
I will not act on My wrath, Will not turn to destroy Ephraim. For I am God, not man, The Holy One in your midst: I will not come in fury.
בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר. אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר ל' שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך:
In your midst is the Holy One, and I will not enter a city – Into any other city, because I have already promised to cause my Presence to dwell in your midst in Jerusalem and not to bring it to rest anymore in another city. There are those who translate b’ir as a language of hatred, as in “and has become your adversary (arecha)” (Samuel I 28:16)
רד"ק הושע פרק יא פסוק ט
ולא אבא בעיר - פי' הגאון רב סעדיה ז"ל ולא אבא בעיר אחרת אלא בירושלם, ועל הדרך הזה ת"י ולא אחליף בקרתא אוחרי עוד ית ירושלם והחכם ר' אברהם ן' עזרא פי' בקרבך קדוש אף על פי שלא אבא בעיר כמו שאמר האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ ורז"ל פירשו ואמרו משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר אלא שלא אבא בירושלים של מעלה עד שאבנה ירושלם של מטה ומי איכא ירושלם למעלה אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו:
Radak Hoshea 11:9
and I will not enter a city – Rav Saadia Gaon explained this ‘I will not enter any city other than Jerusalem.’ In a similar manner Yonatan translated it into Aramaic as ‘I will not exchange Jerusalem for another city.’ The wise R’ Avraham ibn Ezra explained the verse as ‘the Holy One is in your midst, even though I will not enter the city’, as it says elsewhere “But will God indeed dwell with man on the earth?” (Chronicles II 6:18) And our Rabbis explained it as ‘because the Holy One is in your midst, I will not enter the city?! Rather, I will not come into Jerusalem above until I build Jerusalem below. And is there a Jerusalem above? Yes, as it is written “The built-up Jerusalem is like a city that was joined together within itself.” (Psalms 122:3):
וַיהוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽיהוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד׃ (ס) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְהוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים׃ מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וֶאֱד֕וֹם לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה מֵֽחֲמַס֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁפְכ֥וּ דָם־נָקִ֖יא בְּאַרְצָֽם׃ וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלִַ֖ם לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃ וְנִקֵּ֖יתִי דָּמָ֣ם לֹֽא־נִקֵּ֑יתִי וַֽיהוָ֖ה שֹׁכֵ֥ן בְּצִיּֽוֹן׃
And the LORD will roar from Zion, And shout aloud from Jerusalem, So that heaven and earth tremble. But the LORD will be a shelter to His people, A refuge to the children of Israel. And you shall know that I the LORD your God Dwell in Zion, My holy mount. And Jerusalem shall be holy; Nevermore shall strangers pass through it. And in that day, The mountains shall drip with wine, The hills shall flow with milk, And all the watercourses of Judah shall flow with water; A spring shall issue from the House of the LORD And shall water the Wadi of the Acacias. Egypt shall be a desolation, And Edom a desolate waste, Because of the outrage to the people of Judah, In whose land they shed the blood of the innocent. But Judah shall be inhabited forever, And Jerusalem throughout the ages. Thus I will treat as innocent their blood Which I have not treated as innocent; And the LORD shall dwell in Zion.
וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהוָה֙ מִצִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔ג וּמִירוּשָׁלִַ֖ם יִתֵּ֣ן קוֹל֑וֹ וְאָֽבְלוּ֙ נְא֣וֹת הָרֹעִ֔ים וְיָבֵ֖שׁ רֹ֥אשׁ הַכַּרְמֶֽל׃ (פ)
He proclaimed: The LORD roars from Zion, Shouts aloud from Jerusalem; And the pastures of the shepherds shall languish, And the summit of Carmel shall wither.
מציון ישאג. מבית קדשי הקדשים הדיבור יוצא: ואבלו נאות הרועים. ויצדון מדורי מלכיא ויחרוב תקיף כרכיהון:
Shall roar from Zion – communication comes out from the Holy of Holies:
נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֤ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ׃
My GOD swears by Godself: I loathe the Pride of Jacob, And I detest his fortresses. I will declare forfeit city and inhabitants alike —declares Adonai, the God of Hosts.
בנפשו. מדעת וכוונה: מתאב. כמו מתעב וכן תירגם יונתן מנבל אנא ית בית מקדש' רבותיה דיעקב שהמקדש נקרא גאון עוזם שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם (יחזקאל כד): עיר ומלואה. ירושלים ויושביה:
swore by Godself – consciously and with intention: I abhor – This means abhor (even though it is written with an aleph and not an ayin.) This is how Yonatan translated it into Aramaic ‘I despise the great Holy Temple of Yaakov.’ He calls it this because the Temple is called the pride of their strength, as it says “Behold I am profaning My sanctuary, the pride of your strength…” (Ezekiel 24:21): the city and the fullness thereof - Jerusalem and its inhabitants:
וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶם׃
But on Zion’s mount a remnant shall survive, And it shall be holy. The House of Jacob shall dispossess Those who dispossessed them.
מלבי"ם עובדיה פרק א פסוק יז
(יז) ובהר ציון. אחר שכמה אומות שהיו ממחריבי הארץ יכלו ויאבד זכרם אז תהיה פליטה בהר ציון ונדחי ישראל יתקבצו שם מעט מעט, (כמ"ש בפי' ישעיה סס"ה על בטרם תחיל ילדה): והיה קדש ובית יעקב יירשו את ירושתם:
(יז) ובהר ציון. אחר שכמה אומות שהיו ממחריבי הארץ יכלו ויאבד זכרם אז תהיה פליטה בהר ציון ונדחי ישראל יתקבצו שם מעט מעט, (כמ"ש בפי' ישעיה סס"ה על בטרם תחיל ילדה): והיה קדש ובית יעקב יירשו את ירושתם:
And on Mount Zion – after many of the nations who were among those that ruined the land have been consumed and their memory wiped out, then there will be a surviving remnant on Mount Zion. The scattered of Israel will gather there little by little (as I wrote in explanation of Isaiah 66:7 “When she has not yet travailed, she has given birth”): and it shall be holy, and the house of Jacob shall inherit – their inheritance:
לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ (פ)
Assuredly, because of you Zion shall be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps of ruins, And the Temple Mount A shrine in the woods.
רד"ק מיכה פרק ג פסוק יב
(יב) לכן בגללכם - פי' בעבור עונותיכם שרבו ולא יפנה אל כבודו ואל ביתו כאשר אמרתם וציון שבניתם בדמים שדה תחרש כלומר כשדה תחרש שלא ישאר בה בנין ותהיה כמו השדה הנחרש וירושלם שבניתם בעולה עיין תהיה גלי אבנים שיהרסו האויבים ויתנו אבן על אבן ויהיו אבני הבנין לגלים וכן אמר שמו את ירושלם לעיים וכת"י ליגרין ותרגום והיתה בבל לגלים ליגרין לעי השדה ליגרי חקלא:
Radak Micah 3:12
Therefore, because of you – Meaning, because of your many sins and He will be concerned for His honor or His house as you said. And Zion which you built with blood ‘will be plowed as a field,’ that is to say, like no building remains in plowed field, it will be as a plowed field. And Jerusalem, which you built with iniquity, ‘shall become heaps’ – it will be piles of stones because the enemy will destroy it and pile up the stones of the buildings into heaps. So too it says “…they have made Jerusalem into heaps.” (Psalms 79:1) Yonatan translated it into Aramaic as ‘piles,’ and he translated “Babylon will become heaps” (Jeremiah 51:37) ‘piles’ and “a heap in the field” (Micah 1:6) as a pile in the field.
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:
§ Apropos tribulations of exile and hope for redemption, the Gemara relates: And it once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road in the Roman Empire, and they heard the sound of the multitudes of Rome from Puteoli at a distance of one hundred and twenty mil. The city was so large that they were able to hear its tumult from a great distance. And the other Sages began weeping and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And you, for what reason are you weeping? They said to him: These gentiles, who bow to false gods and burn incense to idols, dwell securely and tranquilly in this colossal city, and for us, the House of the footstool of our God, the Temple, is burnt by fire, and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing. If for those who violate His will, the wicked, it is so and they are rewarded for the few good deeds they performed, for those who perform His will, all the more so will they be rewarded. The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah. In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah with regard to the destruction of the city was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled, as the two prophecies are linked. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.
וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
And the many nations shall go and shall say: “Come, Let us go up to the Mount of God, To the House of the God of Jacob; That God may instruct us in God's ways, And that we may walk in God's paths.” For instruction shall come forth from Zion, The word of God from Jerusalem.
והלכו. גוי אל גוי: ואמרו. אלו לאלו: ויורנו. המקום ילמד אותנו ע״י יודעי התורה: מדרכיו. מה מדרכיו: כי מציון. כי התורה האמיתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם:
For out of Zion – because the true Torah is that which comes out from Zion, and there is no other in the world:
וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִֽׁי׃ (ס)
and throughout the days of King Jehoiakim son of Josiah of Judah, and until the end of the eleventh year of King Zedekiah son of Josiah of Judah, when Jerusalem went into exile in the fifth month.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א יְהוָ֔ה וְנִקְוּ֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה לִירוּשָׁלִָ֑ם וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע׃ (ס)
At that time, they shall call Jerusalem “Throne of the LORD,” and all nations shall assemble there, in the name of the LORD, at Jerusalem. They shall no longer follow the willfulness of their evil hearts.
שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ׃
Roam the streets of Jerusalem, Search its squares, Look about and take note: You will not find a man, There is none who acts justly, Who seeks integrity— That I should pardon her.
ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] (אם יש איש) עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה ישנן בידיך והמכשלה הזאת תחת ידך דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהן ישנן תחת ידיך קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש וגו׳ אין ישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר לא תשא את שם ה׳ לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא וממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרו ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל לא קשיא כאן בדברי תורה כאן במשא ומתן:
And Rava said: Jerusalem was destroyed only because there were no more trustworthy people there, as it is stated: “Roam about the streets of Jerusalem and see, and search its plazas, if you can find a person, who acts justly, who seeks integrity, that I should forgive it” (Jeremiah 5:1). The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ketina say: Even at the time of Jerusalem’s failure, trustworthy people did not cease there, as it is stated: “For a man will grab his brother of his father’s house and say: You have a garment. Come be a chief over us and let this ruin be under your care” (Isaiah 3:6)? Things that people use to cover up like a garment, secrets, are in your hands and you know about them. Therefore, you should be a leader of the community. And that which is stated: “And let this ruin be under your care,” meaning: Matters of Torah that people do not ascertain unless they misunderstand them are in your hands; therefore, be a chief over us. It is stated later on in that passage: “He will rise [yissa] on that day, saying, I will not be a ruler while in my house there is no bread and no garment, you shall not appoint me as chief of the people” (Isaiah 3:7). The term rise [yissa] means nothing other than an oath, as it says: “Do not raise [tissa] the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:17). I will not be a ruler, means: I will not be one of those who close themselves up in the study hall, as I do not regularly do so, while in my house there is no bread and no garment, for I have neither Bible nor Mishna nor Gemara in my hands. According to this explanation, there were people of faith who truthfully admitted that they did not study Torah, even during the time of the destruction of Jerusalem. The Gemara rejects this: And from what do you conclude that this admission was due to their faithfulness? Perhaps it is different in that case, as had he told them: I studied Torah, they would have said to him: Tell us what you studied. As he would not know to respond, he would have no choice other than to admit that he did not study. The Gemara rejects this: That is not difficult, as he could have at least said he learned and forgot. The Gemara asks: Therefore, what is: I will not be a ruler? It means that he is telling the truth and although he could have lied, he admits that he did not study Torah at all. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where it was taught that they were faithful, that was with regard to matters of Torah; whereas here, where it was taught that there were no more people of faith in Jerusalem, that was with regard to matters of business.
וְנָתַתִּ֧י אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֖י יוֹשֵֽׁב׃ (ס)
I will turn Jerusalem into rubble, Into dens for jackals; And I will make the towns of Judah A desolation without inhabitants.
ונתתי ר''ל רק על ההרים ועל נאות מדבר אשא קינה, לא על ירושלים וערי יהודה שאתן אותם בעצמי שממה, כמ''ש אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי :
And I will make – That is to say – Only on the mountains and the pastures of the wilderness will I lament, not on Jerusalem and the cities of Yehudah which I myself will make a desolation. This is as it says “…or for such a nation shall My soul not take vengeance?” (Jeremiah 5:29)
וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ (פ)
But if you do not obey My command to hallow the sabbath day and to carry in no burdens through the gates of Jerusalem on the sabbath day, then I will set fire to its gates; it shall consume the fortresses of Jerusalem and it shall not be extinguished.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳ והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם
Rav Yehuda, son of Rav Shmuel, said in the name of Rav: Fire is only found in a place where there is desecration of Shabbat, as it is stated: “And if you do not heed Me to sanctify the day of Shabbat, and to refrain from carrying burdens and come to the gates of Jerusalem on the day of Shabbat, and I will light a fire in its gates and it will consume the palaces of Jerusalem and it will not be extinguished” (Jeremiah 17:27). The Gemara asks: What is the meaning of: And it will not be extinguished? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Fire will break out at a time when people are not found to extinguish it. Abaye said: Jerusalem was destroyed only because people desecrated the Shabbat in it, as it is stated: “And from My Shabbatot they averted their eyes, and I was profaned among them” (Ezekiel 22:26). Several punishments were decreed to befall Jerusalem as punishment for this transgression.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת־שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃
Thus said the God of Hosts, the God of Israel: They shall again say this in the land of Judah and in its towns, when I restore their fortunes: “God bless you, Abode of righteousness, O holy mountain!”
עוד יאמרו וכו׳. עוד יבוא זמן אשר הכל יאמרו: בשובי. בעת אשיב בני השבי למקומם יאמרו יברכך ה׳ אתה נוה הצדק והוא ירושלים: הר הקדש. זהו בית המקדש:
when I return – At the time when I bring back the children of captivity to their place they will say ‘May God bless You, dwelling of righteousness’ which refers to Jerusalem.