(24) and took him and cast him into the pit. The pit was empty; there was no water in it.
(כד) וְנָסְבוּהִי וּרְמוֹ יָתֵיהּ לְגֻבָּא וְגֻבָּא רֵיקָא לֵית בֵּיהּ מַיָּא:
(א)...מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים.
מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז:
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית
He happened upon an exceedingly ugly person, who said to him: Greetings to you, my rabbi, but Rabbi Elazar did not return his greeting. Instead, Rabbi Elazar said to him: Worthless [reika] person, how ugly is that man. Are all the people of your city as ugly as you? The man said to him: I do not know, but you should go and say to the Craftsman Who made me: How ugly is the vessel you made. When Rabbi Elazar realized that he had sinned and insulted this man merely on account of his appearance, he descended from his donkey and prostrated himself before him, and he said to the man: I have sinned against you; forgive me. The man said to him: I will not forgive you go until you go to the Craftsman Who made me and say: How ugly is the vessel you made.
(א) וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם, זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, דַּהֲוָה אָמַר לְהוּ וַוי רֵקַיָּיא לִמְחַר מַבּוּלָא אָתֵי, עַבְדוּן תְּתוּבָא, וַהֲווֹ אָמְרִין לֵיהּ אִן מְשָׁרְיָיא פֻּרְעָנוּתָא, מִן בַּיְיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא מְשָׁרְיָיא, כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח אָמְרִין לֵיהּ, לָא מִבֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא מְשָׁרְיָיא פֻּרְעָנוּתָא. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא, אֲמַר לְהוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתּוּן לָא אַדְכַּרְתּוּנֵיהּ אֲנָא מַדְכַּר לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, א): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וגו'.
ת"ר לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו
(ד) ד"א "אנכי ה' אלהיך", שכשעמד הקב"ה ואומר "אנכי ה' אלהיך" היתה הארץ חלה, שנאמר (שופטים ה ד)"ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה" ואומר (שופטים ה ה) "הרים נזלו מפני ה'", ואומר (תהלים כט) "קול ה' בכח קול ה' בהדר... עד "ובהיכלו כולו אומר כבוד", עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה. באותה שעה נכנסו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע וכו', וכיון ששמעו מפיו הדבר – פנו כלם והלכו איש איש למקומו. ולפיכך נתבעו אומות העולם, כדי שלא ליתן פתחון פה להם כלפי שכינה, לומר אלו נתבענו כבר קיבלנו עלינו. הרי שנתבעו – ולא קבלו עליהם! שנאמ' (דברים לג ב) "ויאמר ה' מסיני בא..." ונגלה על בני עשו הרשע ואומר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתיב בה? – אמר להם "לא תרצח". אמרו: זו היא ירושה שהורישנו אבינו, שנאמר (בראשית כז מ) "על חרבך תחיה"! נגלה על בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? – אמר להם "לא תנאף". אמרו לו: כלנו מניאוף, דכתיב (בראשית יט לו) "ותהרין שתי בנות לוט מאביהם", והיאך נקבלה? נגלה על בני ישמעאל, אמר להם: מקבלין אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? – אמר להם "לא תגנוב". אמרו לו: בזו הברכה נתברך אבינו, דכתיב (בראשית טז יב) "הוא יהיה פרא אדם", וכתיב (בראשית מ טו) "כי גנוב גנבתי". וכשבא אצל ישראל (דברים לג ב) "מימינו אש דת למו" פתחו כלם פיהם ואמרו (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"! וכן הוא אומר (חבקוק ג ו) "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים". אמר רבי שמעון בן אלעזר: אם בשבע מצות שנצטוו בני נח, שקבלו עליהן – אינן יכולין לעמוד בהן – קל וחומר למצות שבתורה! משל למלך שמנה לו שני אפטרופסין: אחד ממונה על אוצר של תבן, ואחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב. זה שהיה ממונה על התבן נחשד, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב. וזה שהיה ממונה על הכסף ועל הזהב אמר לו: ריקה, בתבן כפרת, בכסף וזהב על אחת כמה וכמה! והלא דברים קל וחומר: ומה בני נח, בשבע מצות בלבד לא יכלו לעמוד בהם, בשש מאות ושלש עשרה מצות על אחת כמה וכמה! מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר לפי שנתנה בארצו לפיכך לא קבלנו. דבר אחר: שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה וזה אומר בארצי נתנה, לפיכך נתנה במדבר, דימוס פרהסיא במקום הפקר.
(4) Variantly: "I am the L rd your G d": When the Holy One Blessed be He arose and proclaimed "I am the L rd your G d," the earth took ill, as it is written (Judges 5:4) "O L rd, when You came forth from Seir, when You strode from the field of Edom, the earth shook; the heavens, too, dripped," and (Ibid. 5) "Mountains dripped before the L rd," and (Psalms 29:4) "The voice of the L rd in strength; the voice of the L rd in glory!" … (Ibid. 9) "And in His sanctuary all proclaim "'Glory!'" Until their houses were suffused with the splendor of the Shechinah… And it was for this reason that the nations of the world were solicited (to accept the Torah.) So as not to give them a pretext vis-à-vis the Shechinah — to say: Had we been solicited, we would have accepted it. They were solicited and did not accept it! As it is written (Devarim 33:2) "And he said: L rd came from Sinai, etc." He came and revealed Himself to the sons of the wicked Esav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: "You shall not kill." They: But this is what we have inherited from our father, as it is written (Genesis 27:40) "By your sword shall you live!" He revealed Himself to the sons of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: "You shall not commit adultery." They: But we are all the sons of incest, as it is written (Genesis 19:36) "And the two daughters of Lot conceived by their father." How, then, shall we accept it? He came and revealed Himself to the sons of Ishmael and asked them: Will you accept the Torah? They: What is written in it? He: "You shall not steal." They: But this is the blessing by which our father was blessed, as it is written (Genesis 16:12) "And he (Ishmael) shall be a brutish man, etc." And when He came to Israel (Devarim 32:2), "in His right hand, the fire of the Law for them," they all opened their mouths and cried (Exodus 24:7) "All that the L rd says, we shall do and we shall hear!" And thus is it written (Habakkuk 3:6) "He stood and measured the land; He looked and dispersed the nations." R. Shimon b. Elazar said: If the sons of Noach could not abide by the seven mitzvoth commanded them, how much more so (could they not abide) by all the mitzvoth of the Torah! An analogy: A king appoints two caretakers, one over stores of grain, and one over stores of silver and gold. The first bridles at not having been appointed over the stores of silver and gold, and the second says to him: Empty one, if you were faithless with grain, how much more so with silver and gold! If the sons of Noach could not abide by seven mitzvoth alone, how much more so (could they not abide by the six hundred and thirteen mitzvoth (of the Torah)! Why was the Torah not given in Eretz Yisrael? So as not to provide a pretext to the nations of the world, viz.: Because it was not given in our land, that is why we did not accept it. Variantly: So as not to rouse contention among the tribes, one saying, it was given in my land; the other: it was given in my land. That is why it was given in the open desert. In three settings was the Torah given — desert, fire, and water. Just as these are free for all, so, Torah.
אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו
Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the statement of the Tosefta, was taught in the days of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: There was an incident with regard to one man who desired to repent after having been a thief for many years. His wife said to him: Empty one [reika], if you repent you will have to return all the stolen items to their rightful owners, and even the belt that you are wearing is not yours, and he refrained and did not repent. At that time, the Sages said: With regard to robbers or usurers that returned either the stolen item or the interest to the one from whom they took it, one should not accept it from them. And concerning one who does accept it from them, the Sages are displeased with him.
(ג) לעולם יהיו כל בני אדם חשובין לפניך כלסטים. והוי מכבדן כר״ג. ומעשה ברבי יהושע שהשכים אצלו אדם. ונתן לו אכילה ושתיה והעלהו לגג לשכב ונטל סולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש. עמד בחצי הלילה. ונטל את הכלים וכרכן בטליתו וכיון שביקש לירד נפל מן הגג ונשברה מפרקתו. לשחרית השכים רבי יהושע ובא מצאו כשהוא נופל. אמר לו ריקה כך עושין בני אדם שכמותך. אמר לו רבי לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי. אמר לו ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. מכאן א״ר יהושע (בן לוי) לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כר״ג:
(ב) יצר הרע כיצד אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו [הורג נפשות אין ממחה בידו הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו] לאחר י״ג שנה נולד יצר טוב כיון שמחלל שבתות א״ל ריקה הרי הוא אומר (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת. הורג נפשות א״ל ריקה הרי הוא אומר (בראשית ט׳:ו׳) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. הולך לדבר עבירה אומר לו ריקה הרי הוא אומר (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. בזמן שאדם מחמם את עצמו והולך לדבר זימה כל אבריו נשמעין לו מפני שיצה״ר מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצוה התחילו מתענין (לו) כל אבריו מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין שנאמר (קהלת ד׳:י״ד) [כי] מבית הסורים יצא למלוך זה יצר טוב וי״א זה יוסף הצדיק כשבאתה אותה רשעה היתה מענה אותו בדבריה אמרה לו אני אחבשך בבית האסורין אמר לה ה׳ מתיר אסורים אמרה לו אני אנקר את עיניך אמר לה ה׳ פוקח עורים אמרה לו אני אכפוף את קומתך אמר לה ה׳ זוקף כפופים (אמרה לו אני עושה אותך רשע אמר לה ה' אוהב צדיקים אמרה לו אני עושה אותך ארמאי אמר לה ה׳ שומר את גרים עד שאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת) אל תתמה על יוסף הצדיק שהרי רבי צדוק היה גדול הדור כשנשבה נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה כיון שראה אותה נתן עיניו בכותל שלא יראנה והיה יושב ושונה כל הלילה לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה אמרה לה שוה לי המות משתתנני לאיש הזה שלחה וקראה לו ואמרה לו מפני מה לא עשית עם אשה זאת כדרך שיעשו בני אדם אמר לה ומה אעשה מכהונה גדולה אני ממשפחה גדולה אני אמרתי שמא אבא עליה והרביתי ממזרים כישראל כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול. (א״ל) אל תתמה על רבי צדוק שהרי ר׳ עקיבא גדול ממנו כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן הלכו להן והקבילו פני השלטון ואמרו לו שוה לנו מות משתתננו לאיש הזה שלח וקרא לו א״ל מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותם. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים. אל תתמה על ר׳ עקיבא שהרי ר״א הגדול גדול ממנו שגדל את בת אחותו י״ג שנה עמו במטה עד שבאו לה סימנים אמר לה צאי והתנשאי לאיש אמרה לו הלא אמתך (אנכי) לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך אמר לה בתי כבר זקנתי צאי והתגשאי לבחור שכמותך אמרה לו לא כך אמרתי לפניך הלא אמתך לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך כיון ששמע את דבריה נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה:
(ח)...וכן מי שעובר עבירה והוליד ממזר אומרים לו ריקה חבלת בעצמך חבלת בו [שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים] שהיו יושבין ושונין בירושלים והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיע לאשדוד עומד שם ואומר אוי לי אילו לא הייתי ממזר כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו ולפי שאני ממזר איני יושב ושונה בין התלמידים לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר שנאמר (זכריה ט) וישב ממזר באשדוד (והכרתי גאון פלשתים:
(8)...And so with one who committed a sin and begot a mamzer. They say to him "Fool [lit. empty one]! That which you bound yourself with, binds him [too]!" (Since this mamzer wishes to learn Torah with these students) that are sitting and studying in Jerusalem. And the mamzer walks with them until they reach Ashdod, stands there, and says "Woe is me! If I were not a mamzer I would already be sitting and studying between the students, and I would now have learned! And since I am a mamzer I do not sit and study between the students, since a mamzer does not enter Jerusalem at all!" As it says (Zechariah 9:6) "And a mamzer shall sit in Ashdod, I will uproot the grandeur of Philistia".
ההוא מיבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'
(ד) וְלָמָּה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז), וּמֹשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע לֵיצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִין אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה וְגוֹ' וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה (שמות לג, ח). וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים. רַבִּי יִצְחָק הָיָה דוֹרֵשׁ לְשֶׁבַח (וכו', כי תשא כז). וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ, רֵיקָה, אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן, מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָשִׁיר? כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר חַיֵּיכֶם, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמְרָה, אָמַר לָהֶם: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.
(4) What prompted him to sit down and give an accounting: These are the accounts of the Tabernacle? Why did he trouble to render an accounting, since the Holy One, blessed be He, trusted him, as it is said: He is trusted in all My house (Num. 12:7)? He gave them an accounting because he heard the scoffers of that generation whispering behind his back, as is said: And it came to pass, when Moses entered into the tent … and they looked after Moses (Exod. 33:8). What were they saying? R. Isaac explained: When one person would praise him, his companion would retort: “Fool, do you imagine that a man in charge of the work of building a Sanctuary, with weights of silver and gold that are not examined, nor weighed or accounted for, will not become wealthy!” When he heard that he said: “Be assured, when the work of the Tabernacle is completed, I will give them an accounting.” When it was completed he said to them: These are the accounts of the Tabernacle.
(א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו וגו' (תהלים קל"ז א' וב)...היה רבי יצחק בן טבלאי אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקני כוס אחד ולא רצת להשקותו כעס עליה והוציאה מתוך ביתו הלכה ונשאת למוכה שחין אמר לה עמדי והשקני כוס אחד אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד והייתי במקומי עכשיו אתה אומר לי עמדי והשקיני אף כך ישראל אומרים לאומות העולם אילו אמרנו שירה לפני הקדוש ברוך הוא במקומינו על כל הניסים שעשה לנו ישבנו במקומינו ולא גלינו מארצינו ועכשיו נאמר שירה לפני עבודה זרה...
(1) ... R ‘ Yitzchak Tavlai would say: to what is this to be compared? To a king of flesh and blood who married the daughter of kings. He said to her: get up and bring me a cup to drink, and she did not want to serve him. He was angry with her and drove her from his house, and she went and married a man who was afflicted with boils. He said: get up and bring me a cup to drink. She said to him: worthless one! I was a daughter of kings, married to a king, and because he said ‘bring me a drink’ and I did not want to serve him he was angry with me and drove me from his home. In that case if I had served him I would have added to my honor and had honor in my place, and now you say to me get up and serve me?! So Israel says to the nations of the world: if we had sang songs before the Holy One in our place on all the miracles which He did for us, we would have stayed in our place and not been exiled from our land. Now we should sing songs before idols?!...
(ה)...וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְרָאֵל הָיָה גּוּפָן תּוֹסֵס כַּהֲדָא מֶרְקַחְתָּא. וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִלּוּ נֶאֱמַר שְׁבוּרָה לֹא הָיָה לָהּ תַּקָּנָה לְעוֹלָם, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר רֵיקָה כָּל כְּלִי שֶׁהוּא רֵיקָן סוֹפוֹ לְהִתְמַלְאוֹת, כָּל כָּךְ לָמָּה, לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ וגו'. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.
(כא)...לְפִיכָךְ כָּל שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו לְאַחַר הַמָּזוֹן כְּהוֹרֵג נֶפֶשׁ, וּלְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֲפִלּוּ דְּבַר מִצְוָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ רֵקָה וְקַלָּה, בָּהּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים.
(ג) ר׳ יוחנן בן דהבאי אומר האומר אין הלכה זאת נבראת אין לו חלק לעוה״ב. הוא היה אומר אל תרחק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה נוטל מי הים ומטיל ליבשה ים אינו חסר ויבשה אינה מתמלאה היה מקצר בדעתו אמר לו ריקה מפני מה אתה מקצר בדעתך בכל יום טול שכרך דינר של זהב:
(3) Rabbi Yochanan son [?] used to say, the one who says "This halacha was not created" does not have a portion in the world to come. He would say, "Do not distance yourself from a measure which has no end, or from a work which has no completion." An analogy: to what is the matter similar? To one who would take seawater and pour it on the dry land; the sea was not lessened, nor was the dry land filled [with water]. He was discouraged [lit. shortened in his mind] -- [another person] said to him, "Fool [lit. empty one]! Why are you discouraged?! Every day take your wage: a golden dinar."
(ב) לעולם יהא כל אדם בעיניך כליסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל. מעשה בר׳ יהושע שהיה אכסניא אצלו בא אדם אחד נתן לו אכילה ושתיה והעלהו לעליה. ונטל סולם מתחתיו מה עשה אדם זה עמד בחצי הלילה פרש טליתו ונטל את הכלים וכרכן בטליתו וביקש לירד ונפל ונשברה מפרקתו לשחרית בא ר׳ יהושע ומצאו א״ל ריקה כך עושין בני אדם שכמותך אמר לא הייתי יודע שנטלת סולם מתחתי א״ל אין אתה יודע שאנו זהירין בך מאמש.
(א) לעולם תהא נאה בכניסתך ונאה ביציאתך ותהא ממעט בעסק ועסוק בתורה מעשה ברשב״א שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ומצאו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו ריקה כמה מכוערין בניו של אברהם אבינו. אמר לו ומה אעשה לך אמור לאומן שעשאני. מיד ירד ר״ש בן אלעזר מן החמור ומשתטח לפניו אמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו אין אני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית. הלך אחריו חצי מיל שמעו בני עירו ויצאו לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי. אמר להם למי אתם קורין רבי. אמרו לו לזה שמטייל אחריך. אמר להם אם זה רבי אל ירבה כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו ומה עשה לך. אמר להם כל הענין. הפצירו בו מאד שימחול לו. אמר הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לומר כן. אותו היום ישב ר״ש ודרש בבית המדרש הגדול שלו לעולם הוי רך כקנה ואל תהיה קשה כארז. מה קנה יצאו ארבע רוחות העולם קנה הולך ובא עמהן עמדו הרוחות קנה עומד במקומו מה סופו של קנה זה זכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ס״ת אבל ארז זה אינו כן. יצתה רוח צפונית מערבית עוקרתו. מצד דרומית מזרחית עוקרתו והופכתו על פניו. נמצא ארז זה שהיה עומד על שרשיו מושלך. מה סופו של ארז זה באין כותתין ומכתתין אותו ומסבבין בו בתים והשאר מניחין על האור. לכך אמרו חכמים לעולם הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז.
(ד) אמרו עליו על רבי חנינא בן תרדיון שפעם אחת נתחלפו לו מעות פורים במעות של צדקה והיה יושב ותמיה ואמר אוי לי שמא נתחייבתי מיתה לשמים. עד שהיה יושב ותמיה בא קסטינר א״ל רבי גזרו עליך לכורכך ולשורפך בתורתך ולישראל עמך ועמד וכרכוהו בתורתו והקיפוהו חבילי זמורות והציץ בו האור והיה אור מצטנן ומתרחק ממנו. עמד קסטינר בבהלה א׳׳ל רבי אתה הוא שגזרו לשורפך א״ל הן. א״ל ולמה האור מכבה א״ל נשבעתיו בשם קוני שלא יגע בי עד שאדע אם גזרו עלי מן השמים המתן לי שעה אחת ואודיעך. היה קסטינר יושב ותמיה אמר הללו שגוזרין מיתה וחיים לעצמן למה עול מלכות עליהן. א׳׳ל קום לך וכל מה שמלכות רוצה לעשות בי יעשה אמר לו ריקה הסכימה עלי גזרה מן השמים ואם אין אתה הורגני הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים ונמרים ואריות וזאבים והרבה נחשים ועקרבים שיפנעו בי אלא סוף שהמקום עתיד ליפרע דמי מידך. וידע קסטינר שכך היא המדה מיד עמד ונפל על פניו וכיון אבד והשמיע קולו מן האש ואמר באשר תמותי אמות ושם אקבר באשר תחיה אחיה מיד יצתה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקסטנירו מזומנין לחיי העולם הבא. ר׳ אליעזר אומר הנותן שלום לרבו חייב מיתה. בן עזאי אומר כל הנותן שלום לרבו ומחזיר לו שלום וחולק על ישיבתו חייב מיתה. וכל האומר דבר משם חכם שלא אמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב׳:כ״ב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ואיזהו רבו כל שלמדו משנה וש״ס אבל לא מקרא דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו. רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו. (ואם היה סומא לא יאמר לו שקעה החמה אלא יאמר לו סלוק תפלתך):