(טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ (יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ (יט) וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ (כ) וַיֵּ֧רֶד ה' עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א ה' לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־ה' לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ (כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־ה' יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם ה' (כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־ה' לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו ה' לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־ה' פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃ (כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵקֶֽם׃ (ס)
(16) On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled. (17) Moses led the people out of the camp toward God, and they took their places at the foot of the mountain. (18) Now Mount Sinai was all in smoke, for the LORD had come down upon it in fire; the smoke rose like the smoke of a kiln, and the whole mountain trembled violently. (19) The blare of the horn grew louder and louder. As Moses spoke, God answered him in thunder. (20) The LORD came down upon Mount Sinai, on the top of the mountain, and the LORD called Moses to the top of the mountain and Moses went up. (21) The LORD said to Moses, “Go down, warn the people not to break through to the LORD to gaze, lest many of them perish. (22) The priests also, who come near the LORD, must stay pure, lest the LORD break out against them.” (23) But Moses said to the LORD, “The people cannot come up to Mount Sinai, for You warned us saying, ‘Set bounds about the mountain and sanctify it.’” (24) So the LORD said to him, “Go down, and come back together with Aaron; but let not the priests or the people break through to come up to the LORD, lest He break out against them.” (25) And Moses went down to the people and spoke to them.
(א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹקִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ (ס) (ב) אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
(1) And God spoke all these words, saying: (2) I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ (טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹקִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
(15) All the people saw the thunder and lightning, the blare of the horn and the mountain smoking; and when the people saw it, they fell back and stood at a distance. (16) “You speak to us,” they said to Moses, “and we will obey; but let not God speak to us, lest we die.”
(ג) ק֥וֹל ה' עַל־הַ֫מָּ֥יִם אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים ה' עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃ (ד) קוֹל־ה' בַּכֹּ֑חַ ק֥וֹל ה' בֶּהָדָֽר׃ (ה) ק֣וֹל ה' שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים וַיְשַׁבֵּ֥ר ה' אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ (ו) וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃ (ז) קוֹל־ה' חֹצֵ֗ב לַהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃ (ח) ק֣וֹל ה' יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר יָחִ֥יל ה' מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃ (ט) ק֤וֹל ה' ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮ וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת וּבְהֵיכָל֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃
(3) The voice of the LORD is over the waters; the God of glory thunders, the LORD, over the mighty waters. (4) The voice of the LORD is power; the voice of the LORD is majesty; (5) the voice of the LORD breaks cedars; the LORD shatters the cedars of Lebanon. (6) He makes Lebanon skip like a calf, Sirion, like a young wild ox. (7) The voice of the LORD kindles flames of fire; (8) the voice of the LORD convulses the wilderness; the LORD convulses the wilderness of Kadesh; (9) the voice of the LORD causes hinds to calve, and strips forests bare; while in His temple all say “Glory!”
(א) "וכל העם רואים את הקולות" – רואין הנראה ושומעין הנשמע, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: רואין ושומעין הנראה, ואין דבר שלא יצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר (תהלים כט) "קול ה' חוצב להבות אש":
(ב) "וכל העם רואין". קולי קולות ולפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? – אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר (שם) "קול ה' בכח". דבר אחר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר (דברים לב י) "יסובבנהו יבוננהו", שכיון שהיו שומעין הדיבור – מפרשים אותו.
(1) (Ibid. 20:15) "And all the people saw the sounds and the lightnings": R. Akiva says: They saw and heard what was audible. There was nothing that left the mouth of the Omnipotent which was not inscribed on the tablets, as it is written (Psalms 29:7) "The voice of the L rd hews (with) flames of fire."
(2) "And all the people saw": the sounds of sounds and the flames of flames...The intent is that each heard according to his power (to absorb what he experienced), viz. (Psalms 29:4) "the voice of the L rd in power, the voice of the L rd in majesty." Variantly: "And all the people saw": to apprise us of the exalted state of Israel. When they all stood at Mount Sinai to receive the Torah, as soon as they heard the pronouncement, they assimilated it. As it is written (Devarim 32:10) "He encircled him; he invested him (with understanding). As soon as they heard the pronouncement, they assimilated it.
שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד
As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God.