Triennial and Yearly Torah Cycles
בני מערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין.
Those in the West (i.e., living in Israel) completed the Torah cycle in three years.
Benjamin of Tudela (1130-1173) was a medieval Jewish traveler who visited Europe, Asia, and Africa in the 12th century. His vivid descriptions of western Asia preceded those of Marco Polo by a hundred years.
מסעות בנימין, צ"ט
ושם (בקהיר) שני בתי כנסיות, אחת לאנשי ארץ ישראל ואחת לאנשי בבל 'כניסה אל עראקיין', ואינן נוהגים כולם מנהג אחד בפרשיות ובסדרים של תורה, כי אנשי בבל נוהגים לקרות בכל שבוע פרשה, כמו שעושין בספרד, ובכל שנה ושנה מסיימים את התורה, ואנשי ארץ ישראל אינם נוהגים כך, אבל עושים מכל פרשה ג' סדרים ומסיימים את התורה לסוף ג' שנים, ויש ביניהם מנהג ותקנה להתחבר כולן ולהתפלל ביחד ביום שמחת תורה וביום מתן תורה.
Benjamin of Tudela, Itineraries, 98
Two large synagogues are there [in Cairo], one belonging to the men of the land of Israel and one belonging to the men of the land of Babylon… the men of Babylon are accustomed to read a portion every week… the men of Palestine do not do so, but divide each portion into three sections and finish the Torah at the end of three years. The two communities, however, have an established custom to unite and pray together on Simchat Torah and on Shavuot.
החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל (מתקופת הגאונים – מהדורת מרדכי מרגולית [5698], עמ' 88)
אנשי מזרח (- בני בבל) עושין שמחת תורה בכל שנה, ובני ארץ ישראל - לשלוש שנים ומחצה.
מהרש"ל מביא נוסח אחר בספרו "ים של שלמה" למסכת בבא קמא, אות מח:
אנשי מזרח עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות, ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר קורין בפרשה אחת. ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה.
The Differences Between Those in the East and Those in Eretz Yisrael, pg. 88
Those in the East make Simchat Torah each and every year on Chag Sukkot, and in every city and state they read the same Torah section. Whereas those who live in Eretz Yisrael make their Simchat Torah every three and a half years, and each village finishes at a different pace.
הלכה א
הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת וְקוֹרִין בְּסֵדֶר (בראשית א:א) ״בְּרֵאשִׁית״. בַּשְּׁנִיָּה (בראשית ו:ט) ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת״. בַּשְּׁלִישִׁית (בראשית יב:א) ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם״. וְקוֹרְאִין וְהוֹלְכִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁגּוֹמְרִין אֶת הַתּוֹרָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט.
הלכה ב
עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א:א) ״בְּמִדְבַּר סִינַי״ קֹדֶם עֲצֶרֶת, (דברים ג:כג) ״וָאֶתְחַנַּן״ אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, (דברים כט:ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, (ויקרא ו:ב) ״צַו אֶת אַהֲרֹן״ קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב:ב) ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ וְ(ויקרא יד:ב) ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״. (ויקרא כו:ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עִם (ויקרא כה:א) ״בְּהַר סִינַי״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן.
Halacha 1
The custom prevailing through Yisrael is that we complete [reading] the Torah within one year. We begin on the Shabbat after Sukkot by reading the portion “In the Beginning” (Gen. 1:1). On the second Shabbat, “These are the generations of Noah” (Gen. 6:9); on the third, “And God said to Avraham" (Gen. 12:1); and we continue on reading in this order until we complete the Torah on Sukkot. There are some who complete the Torah every three years, but this is not the prevalent custom.
Halacha 2
Ezra instituted for Yisrael that the portion containing the Curses in the book of Vayikra (26:3-end of book) should be read before Shavuot; and those in Devarim (26:1-29:8) before Rosh HaShana. The prevalent custom is to read the portion Bemidbar Sinai (Num. 1:1-4:20) before Shavuot; Va’etchanan (Deut. 3:23-7:11) after the Tisha B’Av; Atem Nitzavim (Deut. 29:9-30:20) before Rosh HaShana; [and] Tzav et Aharon (Lev. 6:1-8:36) before Pesach in an ordinary year (of twelve months). Hence, on some Shabbats, two portions are read during the morning service, for example, Isha Ki Tazria (Lev. 12:1-13:59) and Vezot Tiheyeh Torat HaMetzora (ibid. 14:1-15:33); Bechukotai (ibid. 26:3-end of book) and Behar Sinai (ibid. 25:1-26:2) and so on; the purpose being to ensure that the reading of the Torah shall be completed in one year and that the portions above mentioned shall be read at their appointed periods.
Celebrating the Completion of Torah
"וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלָיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו" (מלכים א ג:טו), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁעוֹשִׂין סְעוּדָה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
“And [Shlomo] went to Jerusalem, stood before the Ark of the Covenant of God and offered burnt offerings and peace offerings... and he made a banquet for all his servants” (Kings I 3:15). Rabbi Elazar said: From here we learn that one makes a feast for the completion of the Torah.
(מתורגם לעברית)
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, פָּר אֶחָד אַיִל אֶחָד." הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים, לְאַחַר שֶׁשָּׁלַח אוֹתָם, אָמַר לְאֵלּוּ בְּנֵי בֵיתוֹ: אֲנִי וְאַתֶּם נַעֲשֶׂה סְעוּדָה קְטַנָּה. וּמָה עֲצֶרֶת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ט:יז) זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי, וְאֵין עֶצֶר אֶלָּא מַלְכוּת. מִצַּד הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה עוֹשֶׂה סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וּמִצַּד הַמַּלְכוּת סְעוּדָה קְטַנָּה. וְנוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ שִׂמְחָה, וְנִקְרֵאת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה בַּכֶּתֶר שֶׁלּוֹ, רֶמֶז סֵפֶר תּוֹרָה לְתִפְאֶרֶת, הַשְּׁכִינָה - עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת.
“And on the eighth day, a finale, one bull, one ram”. The bearers of our tradition have explained: This is like a king who invited guests, and after he sent them away, he said to his household, “You and I, let’s make a small meal together”.
And what is “Atzeret”? It means as it says (Shmuel I 9:17), “This [man] will govern my nation” – the word עֶצֶר means Malchut, kingship. From the side of the Upper Shechina, a large feast is made; while from the side of Malchut, a small meal.
And Yisrael is accustomed to rejoice on this day, and call it Simchat Torah. And they crown the Sefer Torah with its’ crown, as the Sefer Torah is a hint to Tiferet, the Shechina – the crown of Tiferet.
Historical Origins of Simchat Torah
The first mention of Yom Tov Sheni of Shemini Atzeret by the name “Simchat Torah” can be found in the late 11th century French work, Machzor Vitry, by a student of Rashi, R. Simcha b. Shmuel:
יום תשיעי ספק שמיני, קורין וזאת הברכה, כדי לסמוך שמחת התורה שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת, לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה.
On the ninth day of Sukkot (which is safek shemini), we read Vezot HaBeracha, in order to align the Simchat Torah – which we have merited to complete – with the Simchat HaChag. For the verse uses the term “Simcha” twice in discussing Shemini Atzeret, since the happiness of the festival is abundant. Further, [we read this portion] so as to align the “Blessing of the King” with the Blessing of Moshe. As our wise men say, the final day of Yom Tov is the King’s Blessing, which is set apart from the rest of the festival for its’ own blessing.
More explanation appears a few years later in the late 12th-century Spanish work, Sefer HaManhig, by R. Avraham b. Natan 'HaYarchi':
ספר המנהיג, סוכה ע' תיג
וביום שמיני שהוא תשיעי ספק שמיני עצרת קורין כל ישראל וזאת הברכה, לפי ששלמה המלך ע"ה בירך את ישראל בשמיני של חג, שנאמר (מלכים א ח:יד) "ויברך את כל קהל ישראל" לפיכך אנו קורין בתשיעי ספק שמיני וזאת הברכה אשר בירך משה ע"ה את ישראל. ולפיכך היום שמחת תורה... ושבת שאחרי ר"ה קורין האזינו להעיד על ישראל ולהזהיר על התשובה, וזאת הברכה בשמחת תורה שכתוב בו בשמיני עצרת והיית אך שמח, ודרשו בו (חגיגה ח/א) "לרבות כל מיני שמחות לשמחה" לפי שהוא תשלום כל קורבנות החג...
Sefer HaManhig, Sukkah 413
On the ninth day of Sukkot (which is safek Shemini Atzeret), all of Yisrael read Vezot HaBeracha, for King Shlomo blessed Yisrael on the eighth day of the festival, as it says (Kings I 8:14), “And he blessed the entire congregation of Yisrael”. Therefore, we read on this day Vezot HaBeracha, wherein Moshe blessed Yisrael. Therefore, the day is Simchat Torah… and on the Shabbat following Rosh HaShana, we read Ha’azinu to testify on Yisrael and caution about Teshuva; and [we read] Vezot HaBeracha on Simchat Torah about which the Torah writes for Shemini Atzeret “a finale, and you shall be only happy”, about which our wise men expound (Chagiga 8a): “This comes to include all forms of rejoicing” for this happiness completes all the offerings of the festival…
The customs of Simchat Torah found their way into the Halachic literature with the publication of the Arba'ah Turim, known as the Tur, by Rabbi Yaakov ben Asher (1269-1343):
...וקורין אותו שמחת תורה לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה. ורגילין להתחיל מיד בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד. ומרבין בפיוטים כמו אשר בגלל אבות. ויש מקומות שמוציאין כל הספרים ואומרים על כל אחד ואחד פיוט – כל מקום לפי מנהגו. ונוהגין באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדבות וקוראין לכל מרעיהן ועושין משתה ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה ולהתחלתה...
And we call it Simchat Torah, because we complete the Torah on it, and it is fitting to rejoice for its’ completion. And we are accustomed to immediately begin Bereishit, so that there shouldn’t be an opening for the Satan to prosecute by saying “they have finished and won’t start again!” And we read numerous liturgical poems, such as “For the sake of our fathers”. And there are some places where they take out all the Torah scrolls and recite different poems over each one – and each place should do according to its’ custom. And in Ashkenaz, the custom is that the one who reads and concludes [the Torah reading] make pledges and donations, and call to all their friends and make a feast, celebration and Yom Tov for the completion and renewal of the Torah…
The first explanation of the name "Simchat Torah" can be found in the early 15th century work, Sefer HaMinhagim, by R. Isaac Tirna, in the Hagahot section:
ספר המנהגים, הגהות
למה נקרא שמחת תורה? על שבשעה שסיימו ישראל את התורה הלך השטן לפני הקב"ה לקטרג עליהם ואומר: ישראל לומדים תורה ואין מסיימים אותה, כשמסיימים אותה אומר לו הקב"ה: הלוא סיימוה. והוא משיב: אף על פי שסיימוה אין מתחילין אותה. וכשמתחילין אותה ע"י חתן בראשית, משיב לו הקב"ה: הלוא התחילוה. נמצא שאין יכול לקטרג, על שם זה נקרא 'שמחת תורה'.
Sefer HaMinhagim, Hagahot
Why is it called Simchat Torah? Since before Yisrael completed the Torah, the Satan went to the Holy One to prosecute against them and said: Yisrael learns Torah but doesn’t complete it. So, when Yisrael completes it, the Holy One says to him, “Behold, they have completed it!” And the Satan replies, “Even if they’ve finished it, they won’t begin again!” Then, once they begin with Chatan Bereishit, the Holy One replies to him, “Look! They’ve begun again!” It emerges that there is nothing to prosecute against – and for this reason it is called Simchat Torah.
The Abravanel presents a unique approach to the origins of Simchat Torah:
וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול, או הנביא, או השופט, או גדול הדור, קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, ושהיה משלים ספר בראשית ואלה שמות ויקרא ובמדבר סיני בשש שנים... ובשנה השביעית היה המלך מסיים התורה, ומכאן נשאר המנהג בימינו, שהיום השמיני חג העצרת האחרון, נקרא יום שמחת תורה, בו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה... לדמיין מעשה המלך בזמן ההוא.
I’ve seen written that each year, the Kohen Gadol – or the prophet, or Judge, or Gadol HaDor – would [publicly] read a portion of the Torah on Sukkot, and would complete Bereishit through Bamidbar within six years; and in the seventh year, the king would complete the Torah… And it is for this reason that the custom remains in our days that the final [second] day of Shemini Atzeret is called Simchat Torah, on which we complete the Torah, and where a great person within the community goes up to complete it… to be similar to the events of the king during that time.
The customs of Simchat Torah became enshrined in normative Halacha with their publication in the Shulchan Aruch:
(א) סדר יום שמחת תורה ובו סעיף אחד
הגה: וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה... ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורות הבימה שבבית הכנסת... והכל משום שמחה ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה... עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה..
Rama: This last day is referred to as Simchat Torah, because we rejoice and make a celebratory feast on that day to celebrate the completion of the Torah… We also have the custom in these lands… to remove all of the Torah scrolls in the ark and recite songs and praises… We also have the custom to encircle the bimah with the scrolls… all [of these customs are] out of joy. We also have the custom to call up many people to the Torah… we also call up all of the children.