ואור"ת כי עכשיו לא מצינו טעם פשוט לאיסור בגבינת העובד כוכבים דהא טעם האיסור הוה משום ניקור כריב"ל דקי"ל הלכה כריב"ל אף לגבי ר' יוחנן וכ"ש לגבי שמואל דהא (עירובין מז:) שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכן פסק ר"ח וכן בסדר תנאים ואמוראים פסק הלכה כריב"ל בכ"מ וגם דברי רב אדא בר אהבה אינם כלום כיון שאינו אותו רב אדא בר אהבה שהיה תלמידו של רבא שהיה בתראה שהרי הוזכרו דבריו קודם דברי רב חסדא ורב. נחמן בר יצחק שהיו קדמונים יותר מרבא וגם דברי רב חסדא ורב נחמן בר יצחק עמדו בקושיא וליכא למיחש נמי משום עירוב חלב טמא כדפרי' לעיל (גבי) שלא (עמד) כפרש"י שהרי אין העובדי כוכבים שוטים לערב בו חלב טמא מאחר שאינו עומד אלא ודאי אין הטעם אלא משום נקור ואנו שאין נחשים מצוין בינינו אין לחוש משום גלוי ואין לומר דדבר שבמנין הוא וצריך מנין אחר להתירו כי ודאי הוא כשאסרו תחלה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצוין כמו שאפרש לקמן גבי יין נסך (דף נז: ד"ה לאפוקי) וגם בהרבה מקומות יש שאוכלים אותם מפני שמעמידין אותם בפרחים וגם גאוני נרבונא התירו אותם במקומן מטעם שמעמידין אותם בפרחים מיהו במקומנו שמעמידין בקיבה אומר הרב ר"י בן הר"ר חיים שיש טעם קצת לאסור מפני שמולחין הקיבה בעורה ואיכא איסור דבשר בחלב דמליח הרי הוא כרותח ואני ראיתי מקומות שהן מעמידים בנבלת דבר אחר מליח:
Rabbenu Tam said that now, since we no longer find a simple reason to prohibit since the reason for the prohibition is snake venom, as is said by Rabbi Yehoshua ben Levi, for we uphold the halakhah in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, even when he disputes Rabbi Yochanan, and even the more so when he disputes Shemuel for when Shemuel disputes Rabbi Yochanan, the halakhah is in accordance with Rabbi Yochanan. And this was the ruling of Rabbenu Hannanel and so too Seder Tena'im ve'Amoraim declares that the halakhah is in accordance with Rabbi Yehoshua ben Levi in all cases. And the words of Rav Ada bar Ahava ammount ot nothing since he si tnot the same Rav Ada bar Ahava who was a student of Rava, for he came later - for his words are mentioned earlier than those of Rav Hisda and Rav Nahman bar Yitzchak who were all earlier than Rava. And also the words of Rav Hisda and Rav Nachman bar Yitzchak stand in conflict. And there is no need to be concerned about a mixture of non-kosher milk since it will not become cheese as Rashi explains, for the gentiles are not so foolish as to mix non-kosher milk into their cheese mixtures since it will not form cheese. Rather, it is certain that the reason for the prohibition is for no other reason than the concern about snake venom and we, who do not live in a region with many snakes have no reason to be concerned about uncovered liquids. And do not say that a decree that has been enacted by a court requires another court to gather to overturn the decree for certainly it was never forbidden for any region other than those wherein snakes are found as I will explain concerning wine. And in many places they eat these cheeses because they are are made using flowers. However, in thsoe places wehre the cheeses are made with rennet, Rav Yitzchak ben Rabenu Hayim says there is a slight reason to forbid since the rennet is salted with its skin adn there is a concern of dairy and meat together since salting is equivalent to roasting. And I have seen places where they make the cheese firm with some other salted thing.
(יג) ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד עכו"ם אסור שמא ערב בו חלב בהמה טמאה וגבינת העכו"ם מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אכל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת העכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה ואם תאמר והלא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאד בחלב שעמד בו ולמה לא יבטל במיעוטו מפני שהוא המעמיד הגבינה והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד הרי הכל אסור כמו שיתבאר. (יד) גבינה שמעמידין אותה העכו"ם בעשבים או במי פירות כגון שרף התאנים והרי הן ניכרין בגבינה הורו מקצת הגאונים שהיא אסורה שכבר גזרו על כל גבינת העכו"ם בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר המותר גזירה משום שמעמידין אותה בדבר האסור.
Accordingly, logic would dictate that any milk found in the possession of a gentile is forbidden, lest the gentile have mixed the milk of a non-kosher animal with it. And the cheese of the gentiles should be permitted, for the milk of a non-kosher animal will not form cheese. Nevertheless, during the age of the Sages of the Mishnah, they issued a decree against gentile cheese and forbade it, lest they use the skin of the stomach of an animal they slaughtered - which is forbidden as a nevelah - to cause it to solidify.
If one would say: The stomach skin is a very small entity when compared to the milk that it is used to solidify. Why is it not nullified because of its insignificant size? Because it is used as the catalyst to cause the cheese to curdle. Since the catalyst which causes it to curdle is forbidden, everything is forbidden, as will be explained.
[The following laws apply when] cheese is left to solidify with herbs or fruit juice, e.g., fig syrup, and it is apparent [that these substances were used for] the cheese. There are some of the Geonim who have ruled that it is forbidden, for [our Sages] already decreed that all the cheeses of gentiles are forbidden, whether they caused them to solidify with a forbidden entity or with a permitted entity.This is a decree, [instituted] because they cause them to solidify using forbidden entities.
בית יוסף סי׳ קטו אות ב
גבינות הגוים אסורות ומפרש בגמרא כמה טעמים וכו'. בפרק אין מעמידין (כט:) אמרינן שגזרו על גבינות הגוים ובעי (לה.) מאי טעמא גזרו בה ויהיב רבי יהושע בןלוי טעמא משום גילוי ור' חנינא יהיב טעמא מפני שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה ורב אדא בר אהבה אמר מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר ורב חסדא אמר מפני שמעמידין אותם בחומץ ורב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה ואקשו לרב נחמן ולרב חסדא דאם כן תתסר בהנאה ואסיקנא בקשיא ולכן לא כתב רבינו דבריהם וגם לא כתב טעמו של רבי יהושע בן לוי משום דאנן לא חיישינן לגילוי כמו שיתבארבסימן שאחר זה:
ודע שכתבו התוספות (לה. ד"ה חדא) בשם ר"ת כי עכשיו לא מצינו טעם פשוט לאסור גבינת הגוים דהא טעם האיסור משום ניקור כרבי יהושע בן לוי דקיימא לן כותיה אף לגבי רבי יוחנן וליכא למיחש נמי משום עירוב חלב טמא שהרי אין הגוים שוטים לערב בו חלב מאחר שאינו עומד אלא ודאי אין הטעם אלאמשום ניקור ואנו שאין נחשים מצויים בינינו אין אסור משום גילוי וגם בהרבה מקומות יש שאוכלין אותם מפני שמעמידין אותם בפרחים וגם גאוני נרבונא התירואותם במקומם מפני שמעמידין אותם בפרחים מיהו במקומותינו שמעמידין אותם בקיבה אומר ה"ר יצחק שיש טעם קצת לאסור מפני שמולחים הקבה בעורה ע"כ.
וכתב המרדכי (סי' תתכו) שלא התיר ר"ת אלא בחולב לעשות בו גבינה אבל לא בחלב שחלבו לאכילה ולכותחב וכתב דאין לחוש שמא העמיד בעור קיבת נבלהדהוי ליה ספק ספיקא:
וכתוב בהגהות אשירי (פ"ב סי' מ) ישראל שהלך לכפר לקנות גבינות ואנו יודעים שדעת הישראל להקפיא כל החלב אפילו לא ראה ישראלהחליבה שרי ואפילו אם נפשך לאסור כהאי גוונא היכא שראה הכל לבד התחלת החליבה מותר ופעם אחת אמר גוי לישראל ליקח גבינות והיה החלב נחלב כברוהלך ועשאו והתיר ר"ת ואמנם אין להתיר כולי האי היכא דליכא הפסד מרובה.ג ובסמ"ג (לאוין קלב מה:) כתוב שרבינו יעקב הקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצלהגוי והיה שולח שם בכל בקר את בתו לראות ולא היתה מספקת לבא שם עד שחלבו רובו או כולוד.
וכתב עוד סמ"ג (שם) רבינו חננאל תפס שטתו כרבי יהושע בן לויואף על פי שעכשיו אין אנו רגילין בגילוי אין להקל בגבינות הגוים מפני שנגזר במנין ואף על פי שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו (ביצה ה:) וכ"כ סמ"ק (סי' רכג ובהגהות סק"א) בשם רבי יעקב דאף על גב דאנו נוהגים היתר במים מגולים ולא גזרינן אטו מקומות שהנחשים מצויין היינו משום דלא שייך בהו טעם של איסור אלא משום נחשים הילכך כי שרית להו במקום שאין נחשים מצויים לא יבואו להתיר במקום שהם מצויים אבל גבי גבינות דשייך בהו טעמי טובא לאסור כגון עורקבת נבלה ואינך טעמי דקאמר תלמודא הילכך אי שרית לגבינות במקום שאין הנחשים מצויים אתו למשרי גם במקום שהם מצויים הילכך לפי טעמו של רבי יהושע בן לוי יש לאסור גבינות הגוים אפילו במקום שמעמידים אותם בפרחים והלכה כרבי יהושע בן לוי כמו שפסק ר"ת עכ"ל.
והרשב"א (תוה"ק ב"ג ש"ו צ:) כתב מקומות שידוע ממנהג הגוים שאין מערבין לעולם חלב טמא בטהור שמאוס הוא להם וכן ידוע שנהגו לאסור לטוח פניהם בשומן חזיר כגוים הללו שאוכלים גבינה בימיתעניתם ואסור להם לאכול בשר באותם הימים וכן ידוע שאין מעמידין בעור קבת נבלה אלא בציצי פרחים אפילו כן אסור לאכול גבינת הגוים לפי שדבר זה יראהשנאסר במנין כמו היין וכל דבר שנאסר במנין אף על פי שאסרוהו לטענה ובטלה הטענה האיסור במקומו הוא עומד ע"כ וכן הם דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות (הי"ד) וכתב רבינו דבריו בסמוך ואף על פי שלא כתב הרמב"ם הוראה זו אלא בשם מקצת הגאונים משמע שכדבריהם הוא סובר שאם לא כן הוהליה להביא דברי החולקים עליהם. ומכאן תשובה לבני איטלי"א שנוהגין היתר בגבינות הגוים מפני שמעמידין אותם בפרחים ולא מצאו ידיהם ורגליהם שאפילולדברי רבינו תם שפסק הלכה כרבי יהושע בן לוי דאמר דטעמא דאיסור גבינות הגוים הוא משום גילוי כבר כתבתי בשם סמ"ג וסמ"ק דאע"ג דאין נוהג בינינו איסורגילוי במשקים מכל מקום איסור גבינות במקומו עומד ובהדיא כתב כן בסמ"ק לדעת ר"ת ואף על פי שמדברי התוספות נראה שאין מחלקים בין גבינה למים בעניןגילוי דכי היכי דשרו מים לדידן הכי נמי שריא גבינה מכל מקום אפשר דלא למעשה אמרו כן אלא להוראה וכן מוכיח תחלת דבריהם שכתבו אומר רבינו תם כיעכשיו לא מצינו טעם פשוט לאיסור בגבינות הגוים ואע"פ שכתבו שבהרבה מקומות אוכלים אותם מפני שמעמידין אותם בפרחים וגם גאוני נרבונא התירו אותםבמקומם מזה הטעם אין זה כדאי להתירם עליו דהנך גאונים הוו סברי דהלכה כמ"ד דטעמא הוי מפני שמעמידים בעור קבת נבלה ולא חיישי לאינך טעמי אבללרבינו תם דסבר דהלכה כרבי יהושע בן לוי דאמר דטעמא הוי משום גילוי איכא למימר דהשתא נמי אסור כדכתב בסמ"ק וכל שכן במקום שהרמב"ם והרשב"אשהם עמודי עולם אוסרים וגם כי בכל שאר מקומות ישראל ששמענו שמעם נוהגים לאסור ואינם מבחינים בין מעמידים בפרחים למעמידים בקבה שאסור לפרושמכלל ישראל ולפרוץ גדרן של ישראל קדושים אשר גדרו אבות העולם חכמי משנה ע"ה:
(ב) גבינות העובדי כוכבים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה ואפילו העמידוה בעשבים אסורה: הגה: וכן המנהג ואין לפרוץ גדר (ב"י) אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר (אגור פ' שואל) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא מאחר שעשה גבינות מן החלב כי דבר טמא אינו עומד ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים מאחר שדעתו לעשות גבינות (הגהות אשיר"י פא"מ ובארוך). ומכל מקום אסור לאכול החלב כך (שם):
(2) Cheese made by non Jews was forbidden because that they are produced with the dried stomach of an animal that was not correctly slaughtered. And even when the cheese is produced using vegetarian rennet it is forbidden. Rema: And thus is the custom, and it must not be changed, unless you are in a place that has permitted this since earlier times. And if a Jew oversees the production of the cheese and the milking, it is permitted. And thus is the custom that spread in all of our countries. And if a Jew oversaw the making of the cheese, but not the milking, it is permitted after the fact, because there is no concern that perhaps something non-kosher was mixed in after the cheese was made from the milk, because non-kosher milk will not allow the cheese to form, and of course the non-Jew did not mix anything in once he knew it was for making cheese. And in any case, it is forbidden to eat such milk.
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטו
סעיף טז
אמנם לדינא אין נ"מ כלל שהרי אפילו אם ברור הוא שמעמידין בדבר היתר אסור כמ"ש הרמב"ם שכן הורו מקצת גאונים מפני חשש העמדה בדבר אסור ואפילו אם בכל המדינה מעמידין בדבר היתר ג"כ אסור מפני שגבינה אסרוה במנין וכל דבר שבמנין נאסר לעולם אפילו כשבטל הטעם וצריך גדולים בחכמה ובמנין מאותם שגזרו לאיסור אם רצונם להתיר וזה א"א להיות ובזה גבינה חמור מחלב דחלב האיסור הוא משום חלב טמא ולא נגזרה במנין לאיסור סתמא אבל גבינות נאסרו במנין ואינו מועיל שום דבר כן כתבו הקדמונים [הה"מ שם] ולפ"ז לדידן הגם שמעמידים אותה בעור קיבה שנתייבש כעץ דהוה כעפרא בעלמא ואין בה איסור כלל כמ"ש בסי' פ"ז או גבינה פשוטה שלנו שאין בה העמדה כלל מ"מ האיסור במקומו עומד מטעם שנתבאר
"The Rav and Kraft Cheese"
from "Have Halakha Handbooks Changed Pesikat Halakha" by Rabbi Shlomo Brody.
Available: http://text.rcarabbis.org
Rav Soloveitchik zt”l offered an interesting solution to this conundrum to explain his opinion with regard to consuming Kraft cheese and other “gevinat akum” (non-Jewish cheese). As is well known, the Rav, following the Rama (YD 115:2), ate Kraft cheese when no or little Jewish produced cheese was available, since the curdling process of the cheese was not done inside an animal-skin sac. It has been reported in Rav H. Schachter’s Me-Peninei Ha-Rav (p. 153-154) however, that while the Rav told his talmidim in shiur of this leniency, he would not publicize it to ba’al ha-batim (lay people) who asked him this question, as he considered it to be a case of halakha ve-ein morin ken be-rabim, since it went against the psak of the Shulchan Aruch. One talmid, however, questioned the Rav’s logic, as he had already publicized the heter in shiur. The Rav responded by quoting a kulah found in Rashi’s Talmud commentary (Ta’anit 13a) in which Rashi would allow work to be done on Tisha Be-av night, but asserts that this kulah should not be publicly spread.
כשאמרו אסור [במלאכה] – גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר, מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום, אבל אין מפרסמין הדבר.
Rashi, the Rav noted, was of course publicizing this kulah by writing it in his commentary, but apparently felt that anyone who would be learning gemara and his commentary should be considered one of the “tznuim” who be trusted to use the heter appropriately. Similarly, his learned and committed talmidim could be trusted with the Kraft cheese heter, but it was inappropriately to announce it publicly. In other words, those (elite?) who can learn the heter inside the seforim can be trusted, while others cannot.
If this is indeed the correct distinction – that we can publicize the lenient halakha to the learned who have access to the mekorot – then how does this work with contemporary halakha handbooks? On the one hand, one might assume that anyone is opening the book must care about halakha, and therefore could be trusted with the kulah. On the other hand, the fact that they are resorting to a halakhic handbook might indicate that they are not learned enough to find the kulah inside primary sources, and therefore perhaps are not trustworthy enough. To a certain extent, this relates to the basis of the “heter” for those who can learn the sefarim: does their trustworthiness stem from their erudition, or their effort in learning the sources? (Or to put it lomdishe terms: Is their learning a sibah for the heter, or just a siman for their loyalty to halakha?)
From "Mesorah" the Torah Journal of the Orthodox Union, Shevat 5768 pp. 59-60
דבר המעמיד
הרב אברהם גארדימער
הובא בס' מפניני הרב (ערך גבינות עכו"ם) שמרן הגרי"ד הלוי זצ"ל
נהג לאכל בביתו גבינה של גויים שהועמדה בעשבים, אע"פ שמרן היה אוסר
את אכילת גבינה זו לבע"ב; וביאר מרן דמותרת גבינה זו מעיקר הדין אלא דאין
מורין כן לרבים, שהרי אסרה השו"ע (יו"ד קטו:ב). ויש שהקשו על מרן זצ"ל,
דהלא נהג כשיטת גאוני נרבונא (ע"ז לה ע"א תד"ה חדא) דהתירו גבינת נכרים
באתרייהו מפני דהועמדה הגבינה התם בפרחים ולא בעור קיבה, וס"ל לגאוני
נרבוניא דגבינות הגויים לא נאסרו במנין, ולהכי מותרות כשאין חששא שמא
הועמדו בעור קיבת נבלה; מיהו, כיון דס"ל להרמב"ם (הל' מ"א ג:יד) דנאסרו
גבינותיהן במנין ולהכי אסורות אפי' כשהועמדו בעשבים (כן ביארו הכ"מ [שם]
?והערוה"ש [יו"ד טו:טז-יז ,]) האיך נהג מרן לקולא
ונ"ל דלפי קושטא ס"ל להרמב"ם דגבינות נכרים שהועמדו בעשבים
מותרות, כשיטת גאוני נרבונא דלא נאסרו גבינותיהן במנין. עי' בהל' מ"א
(ג:יג-יד): "... בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הגוים ואסרוה מפני שמעמידין
אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבלה ... גבינה שמעמידין אותה הגוים
בעשבים או במי פירות כגון שרף תאנים והרי הן ניכרין בגבינה הורו מקצת
גאונים שהיא אסורה שכבר גזרו על כל גבינת הגוים בין שהעמידוה בדבר אסור
בין שהעמידוה בדבר מותר; עכ"ל. הרי הביא הרמב"ם את שיטת מקצת
הגאונים האוסרים בתורת י"א, ולא הכריע כוותייהו, ואי הוה ס"ל כשיטת מקצת
גאונים הללו, ה"ל למכתב הכי ולהכריע כוותיהו, כמו שהכריע בשיטות גאונים
בדין חמאה (שם הל' טז). ואע"ג דבאר הכ"מ (ג:יד) דפסק הרמב"ם כשיטת
מקצת גאונים להחמיר בגבינה, שהרי לא הביא את שיטת החולקין עלייהו
(כדהביא בענין חמאה בהל' טו שם ,) נראה דיש לחלק, דכתב הרמב"ם את דין
חמאה בתורת סוג מאכל חדש, ולהכי הביא את ב' השיטות בדינה; משא"כ
בענין גבינה, דנתבאר עיקר דינה כבר בהל' יג, והביא הרמב"ם את שיטת מקצת
גאונים גבה רק דרך הוספה. ובארנו נמי בקובץ מסורה חוברת כ"ב דס"ל
להרמב"ם דחלב עכו"ם ניתר ע"י בירור ואסור רק היכא דאיכא לספוקי שמא
עירב בו חלב בהמה טמאה; וכיון דהביא הרמב"ם את דין גבינת עכו"ם בהדי
דין חלבן (הל' יג) וביאר דגזרת גבינת עכו"ם הויא משום חשש העמדה בעק"נ,
נ' דס"ל דשוה גבינה לחלב היכא דליכא לספוקי לאיסורא ובהכי שריא; וזו היא
שיטת גאוני נרבונא. ולכן מובן שפיר אמאי הביא הרמב"ם את שיטת מקצת
גאונים האוסרים כי"א ודרך הוספה ואמאי לא הכריע כוותייהו כמו שהכריע
בדין חמאה. ונ"ל דכיון דהרמב"ם לא החמיר בדבר, והרמ"א (יו"ד קטו:ב)
הצדיק את שיטת גאוני נרבונא למקום שהנהיגו כוותייהו מקדמונים, תפס מרן
.(דכן עיקר הדין אע"פ דאין מורין כן לרבים (לאור פסק השו"ע