הדף מאת: לינדה ששון / 929- תנ"ך ביחד
דף זה יעסוק בנושא מנהיגות בכלל ומנהיגות נשים בפרט, בעקבות מגילת אסתר. נבקש להתחקות אחר תהליך הפיכתה של אסתר למלכה ולהבין את עוצמת ההשראה שהיא מהווה עד היום.
דיון
פתיחה
לכאורה, מגילת אסתר יכולה הייתה להיקרא 'מגילת מרדכי היהודי'. אולם מנהיגותה יוצאת הדופן של אסתר (ובשמה העברי: הדסה), התושייה ואומץ הלב שהיא גילתה בהצלת העם היהודי מהשמדה - זיכו אותה בחיי נצח. היא אף מוזכרת ככותבת המגילה ('וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה ... אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית' פרק ט פסוק כט) ונחשבת בתלמוד הבבלי כאחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל, שלא הסתפקו בקבלת הדין, אלא ניסו לשנות את המציאות (מסכת מגילה, דף יד עמוד א). בלימוד זה נבקש להתחקות אחר תהליך הפיכתה של אסתר למלכה ולהבין את עוצמת ההשראה שהיא מהווה עד היום.
פתיחה
לכאורה, מגילת אסתר יכולה הייתה להיקרא 'מגילת מרדכי היהודי'. אולם מנהיגותה יוצאת הדופן של אסתר (ובשמה העברי: הדסה), התושייה ואומץ הלב שהיא גילתה בהצלת העם היהודי מהשמדה - זיכו אותה בחיי נצח. היא אף מוזכרת ככותבת המגילה ('וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה ... אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית' פרק ט פסוק כט) ונחשבת בתלמוד הבבלי כאחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל, שלא הסתפקו בקבלת הדין, אלא ניסו לשנות את המציאות (מסכת מגילה, דף יד עמוד א). בלימוד זה נבקש להתחקות אחר תהליך הפיכתה של אסתר למלכה ולהבין את עוצמת ההשראה שהיא מהווה עד היום.
"הסוררת" - דמותה של ושתי
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי-כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין. וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת. כְּדָת מַה-לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים. וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים וְעַל-כָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא-בָאָה. וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.
On the seventh day, when the heart of the king was merry with wine, he commanded Mehuman, Bizzetha, Harbona, Bigtha, and Abagtha, Zethar, and Carcas, the seven chamberlains that ministered in the presence of Ahasuerus the king, to bring Vashti the queen before the king with the crown royal, to show the peoples and the princes her beauty; for she was fair to look on. But the queen Vashti refused to come at the king’s commandment by the chamberlains; therefore was the king very wroth, and his anger burned in him. Then the king said to the wise men, who knew the times—for so was the king’s manner toward all that knew law and judgment; and the next unto him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan, the seven princes of Persia and Media, who saw the king’s face, and sat the first in the kingdom: ’What shall we do unto the queen Vashti according to law, forasmuch as she hath not done the bidding of the king Ahasuerus by the chamberlains?’ And Memucan answered before the king and the princes: ‘Vashti the queen hath not done wrong to the king only, but also to all the princes, and to all the peoples, that are in all the provinces of the king Ahasuerus. For this deed of the queen will come abroad unto all women, to make their husbands contemptible in their eyes, when it will be said: The king Ahasuerus commanded Vashti the queen to be brought in before him, but she came not. And this day will the princesses of Persia and Media who have heard of the deed of the queen say the like unto all the king’s princes. So will there arise enough contempt and wrath.
ויליאם שייקספיר, אילוף הסוררת, מערכה שנייה, תמונה ראשונה, תרגום: דורי פרנס, מתוך אתר: שייקספיר ושות'
אילוף הסוררת מאת ויליאם שייקספיר
הורטנסיו: קליינטים, גברת? שום קליינט
לא תקבלי עד שתמתיקי קצת
את הגלולה שלך.
קתרינה: אדון, באמת,
אין לך מה לדאוג: לַגברת אין
שום חשק. אם כבר, מתחשק לה כן
ל'שות 'ךָ שביל בָּאמצע עם שרפרף,
לשטוף לך, ליצן, בדם ת'אף. [ולאפּר לך בדם ת'אף.]
הורטנסיו: שאלוהים ישמור משד כזה!
גְרֶמיוֹ: אמן, וגם אותי.
טְרָאניוֹ: פססט, זה בידור! הבחורה פשוט
או מטורפת או שיא העקשות.
לוצ'נצ'יו: אבל יש בשתיקה של השניה
צניעות בתולה רכה, זכה, שפויה.
ששש, טְרָאניוֹ.
טְרָאניוֹ: א-בראבו! שוּש, תשטוף את העיניים.
בפטיסטה: כדי להוכיח שאני דורש
ומקיים ביאנקה, הביתה. אל
תקחי מדי ללב, ביאנקה טובה.
אני אוהב אותך, מה שיהיה.
קתרינה: בובונת מתוקונת! תדחפי אצבע לעין, תמצאי סיבה לבכות.
© כל הזכויות שמורות למתרגם
www.shakespeare.co.il
הסברים
אילוף הסוררת מאת ויליאם שייקספיר
הורטנסיו: קליינטים, גברת? שום קליינט
לא תקבלי עד שתמתיקי קצת
את הגלולה שלך.
קתרינה: אדון, באמת,
אין לך מה לדאוג: לַגברת אין
שום חשק. אם כבר, מתחשק לה כן
ל'שות 'ךָ שביל בָּאמצע עם שרפרף,
לשטוף לך, ליצן, בדם ת'אף. [ולאפּר לך בדם ת'אף.]
הורטנסיו: שאלוהים ישמור משד כזה!
גְרֶמיוֹ: אמן, וגם אותי.
טְרָאניוֹ: פססט, זה בידור! הבחורה פשוט
או מטורפת או שיא העקשות.
לוצ'נצ'יו: אבל יש בשתיקה של השניה
צניעות בתולה רכה, זכה, שפויה.
ששש, טְרָאניוֹ.
טְרָאניוֹ: א-בראבו! שוּש, תשטוף את העיניים.
בפטיסטה: כדי להוכיח שאני דורש
ומקיים ביאנקה, הביתה. אל
תקחי מדי ללב, ביאנקה טובה.
אני אוהב אותך, מה שיהיה.
קתרינה: בובונת מתוקונת! תדחפי אצבע לעין, תמצאי סיבה לבכות.
© כל הזכויות שמורות למתרגם
www.shakespeare.co.il
הסברים
- רקע: האציל הצעיר לוצ'נצ'יו מגיע אל העיר האיטלקית פדואה, שם בכוונתו ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה. העדפותיו משתנות משהוא רואה את ביאנקה היפהפייה ומתאהב בה. שתי בעיות עומדות בפניו: ראשית, לביאנקה יש כבר שני מחזרים: גרמיו והורטנסיו. שנית, אביה של ביאנקה, בפטיסטה העשיר, לא ייתן לאיש לחזר אחרי ביאנקה עד שישיא את אחותה הגדולה ורעת המזג, קתרינה. הוא אף מוכן לתת הון לאדם שישא את קתרינה, אולם אין קופצים על ההצעה. לוצ'נצ'יו מוצא דרך להתקרב אל אהובתו ביאנקה: הוא מתחפש למורה ללטינית ושולח את משרתו טרניו, לבקש את ידה של ביאנקה כשהוא מחופש כלוצ'נצ'יו. גם המחזרים האחרים פועלים בסתר. הורטנסיו מתחפש למורה למוזיקה וביחד עם גרמיו ומשרתו הם מחליטים לחפש חתן לקתרינה על מנת להסירה מדרכם. ואכן, לפדואה מגיע פטרוקיו, אציל מוורונה שבא לפדואה למצוא אישה עשירה. לא אכפת לו מה טיבה כל עוד היא מביאה עמה נדוניה מכובדת. בשומעו מגרמיו על הנדוניה שהבטיח בפטיסטה לבתו הוא מחליט לשאת את קתרינה אף לפני שפגש אותה. לאחר שהוא נפגש עם בפטיסטה ומוודא את גודל הנדוניה הוא נפגש עם קתרינה עצמה, לדו-קרב מילולי, מלא עלבונות ועקיצות הדדיות, שבסופו הוא מודיע לבפטיסטה כי קתרינה נאותה להינשא לו וכי החתונה תתקיים ביום ראשון הקרוב. ביום החתונה מחכים הכלה ופמלייתה, אך פטרוקיו מבושש להגיע. בהגיעו, הוא לבוש בצורה מגוחכת, רכוב על סוס עלוב ומתנהג בכנסייה בצורה מבישה. לאחר החתונה מאלץ פטרוקיו את קתרינה לעזוב את בית אביה לפני הסעודה החגיגית בהכריזו כי מעתה היא רכושו. בדרך לביתו של פטרוקיו נופלת קתרינה מסוסה ופטרוקיו משאירה בבוץ. היא מגיעה לביתו רטובה, עייפה ומורעבת, אלא שפטרוקיו מונע ממנה לאכול ולשתות ואינו מניח לה לישון, כל זאת בתירוץ כי האוכל או המיטות אינם טובים מספיק, ולמעשה על מנת לשבור את רוחה ולאלפה.
- ויליאם שייקספיר - ויליאם שייקספיר (באנגלית: William Shakespeare; הוטבל ב-26 באפריל 1564 – נפטר ב-23 באפריל (הלוח היוליאני) או 3 במאי (הלוח הגרגוריאני) 1616), מחזאי ומשורר אנגלי. שייקספיר נחשב בעיני רבים לגדול הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב, כמו גם לאחד הדרמטורגים הגדולים שפעלו אי פעם.
דיון
- קראו את הפסוקים ונסו למצוא: מה נגזר על ושתי? מה עלה בגורלה?
- האם ושתי היא אישה סוררת, לפי המקרא? ולפי שייקספיר? מה דומה ומה שונה בין השתיים.
- תרגיל בכתיבה: כתבו בקצרה את המשך סיפורה של ושתי. אפשר לדון בקבוצה: מה האפשרויות לעתידה של ושתי? האם היא בנתה את מקומה מחדש כמלכה במקום אחר, אולי היא ייסדה תנועה פמיניסטית? אולי היא בחרה להיות אשת איש והחליטה שמנהיגות איננה בשבילה. מה האפשרויות השונות לדעתכם? מה הן משקפות עבורכם?
חנה הרצוג, נשים בפוליטיקה ופוליטיקה של נשים, בתוך: ד' פרידמן, א' יזרעאלי ואחרות (עורכות), מין מיגדר ופוליטיקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמ' 307-355
שאלת שיוויון הנשים בפוליטיקה, כמו בתחומי חברה אחרים, היא שאלה מודרנית בעיקרה. היא עולה מן הסתירה בין הרעיונות והאידיאולוגיות שהתפתחו בעידן הנאורות המודרני, שדיברו על סדר חברתי אוניברסלי דמוקרטי שבו כל בני האדם שווים, לבין מציאות של אי שיוויון מגדרי. משחר ההיסטוריה, היה השלטון נתון בידי מעטים, ואלה גויסו מקרב השכבות החברתיות בעלות הייחוס וזכויות היתר. גברים ונשים שלא היו שייכים למעמד המיועד לשלוט (מלוכה, אצולה, החמולה, או הקסטה השלטת) לא העלו כלל על דעתם לתבוע השתתפות פוליטית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
שאלת שיוויון הנשים בפוליטיקה, כמו בתחומי חברה אחרים, היא שאלה מודרנית בעיקרה. היא עולה מן הסתירה בין הרעיונות והאידיאולוגיות שהתפתחו בעידן הנאורות המודרני, שדיברו על סדר חברתי אוניברסלי דמוקרטי שבו כל בני האדם שווים, לבין מציאות של אי שיוויון מגדרי. משחר ההיסטוריה, היה השלטון נתון בידי מעטים, ואלה גויסו מקרב השכבות החברתיות בעלות הייחוס וזכויות היתר. גברים ונשים שלא היו שייכים למעמד המיועד לשלוט (מלוכה, אצולה, החמולה, או הקסטה השלטת) לא העלו כלל על דעתם לתבוע השתתפות פוליטית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
דיון
האם ושתי היא דמות של מנהיגה לדעתכם? הסבירו.
האם המלכה רשאית לסרב לקריאת המלך?
האם פוליטיקה היא עניין לנשים / לגברים? הסבירו.
האם ושתי היא דמות של מנהיגה לדעתכם? הסבירו.
האם המלכה רשאית לסרב לקריאת המלך?
האם פוליטיקה היא עניין לנשים / לגברים? הסבירו.
"על פרשת דרכים" - שליחותה של אסתר
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים. לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד...
וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ. וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ. אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי.
וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ. וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ. אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי.
So it came to pass, when the king’s commandment and his decree was published, and when many maidens were gathered together unto Shushan the castle, to the custody of Hegai, that Esther was taken into the king’s house, to the custody of Hegai, keeper of the women. And the maiden pleased him, and she obtained kindness of him; and he speedily gave her her ointments, with her portions, and the seven maidens, who were meet to be given her out of the king’s house; and he advanced her and her maidens to the best place in the house of the women. Esther had not made known her people nor her kindred; for Mordecai had charged her that she should not tell it.
דיון
המלך אחשוורוש מבקש מלכה תחת ושתי. בתום "תחרות מלכת היופי", ולאחר שנבדקות ונסקרות נשים בתולות רבות, מגיעה אסתר לארמון, ובפיה הבטחה שנתנה לדודה מרדכי היהודי שלא לגלות את מוצאה ואת דתה. היא נושאת חן בעיני אחשוורוש הממליך אותה תחת ושתי ועורך לכבודה משתה. אסתר עדיין לא מספרת על מוצאה.
המלך אחשוורוש מבקש מלכה תחת ושתי. בתום "תחרות מלכת היופי", ולאחר שנבדקות ונסקרות נשים בתולות רבות, מגיעה אסתר לארמון, ובפיה הבטחה שנתנה לדודה מרדכי היהודי שלא לגלות את מוצאה ואת דתה. היא נושאת חן בעיני אחשוורוש הממליך אותה תחת ושתי ועורך לכבודה משתה. אסתר עדיין לא מספרת על מוצאה.
- כיצד יכולה אישה המגיעה מדלות ומשולי החברה להיות מלכה ראויה?
- חשבו, מהם היתרונות ומהם החסרונות בהגעה מחיים 'פשוטים' ו'רגילים' למלכות?
- מדוע אסתר הצניעה את מקורותיה ואת יתמותה? נסו לחשוב מה היה קורה לו היתה מזכירה את מוצאה. כיצד הדבר היה משפיע על הסיפור?
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
Then Mordecai bade them to return answer unto Esther: ‘Think not with thyself that thou shalt escape in the king’s house, more than all the Jews. For if thou altogether holdest thy peace at this time, then will relief and deliverance arise to the Jews from another place, but thou and thy father’s house will perish; and who knoweth whether thou art not come to royal estate for such a time as this?’ Then Esther bade them return answer unto Mordecai: ’Go, gather together all the Jews that are present in Shushan, and fast ye for me, and neither eat nor drink three days, night or day; I also and my maidens will fast in like manner; and so will I go in unto the king, which is not according to the law; and if I perish, I perish.’
דיון
אסתר מגיעה לארמון הודות ליופיה הרב והיא מקפידה על היטהרות, רחצה בשמנים ומראה חיצוני. לפתע היא מקבלת קריאה מההיסטוריה, כשמרדכי דודה מגיע על תקן השליח, ומזהיר אותה שההיסטוריה תשפוט אותה, מכיוון שלא בכדי היא הגיעה למעמד זה. הוא מדרבן אותה לדבר ולנקוט פעולה, ומזהיר כי אם תחריש, היהודים יינצלו בלעדיה, אך היא, שהתכחשה למסורתה, תאבד.
אסתר מגיעה לארמון הודות ליופיה הרב והיא מקפידה על היטהרות, רחצה בשמנים ומראה חיצוני. לפתע היא מקבלת קריאה מההיסטוריה, כשמרדכי דודה מגיע על תקן השליח, ומזהיר אותה שההיסטוריה תשפוט אותה, מכיוון שלא בכדי היא הגיעה למעמד זה. הוא מדרבן אותה לדבר ולנקוט פעולה, ומזהיר כי אם תחריש, היהודים יינצלו בלעדיה, אך היא, שהתכחשה למסורתה, תאבד.
- איזו החלטה מנהיגותית מקבלת אסתר? מהן ההשלכות של החלטה זו?
- האם אסתר פועלת כמנהיגה יוזמת או כמנהיגה פסיבית? מה מעמדה כמלכה בהשוואה למעמדו של המלך אחשוורוש?
- השינוי הפנימי שעוברת אסתר מקביל לשינוי במצבם של היהודים ומוביל להפיכת הפור. כיצד אדם אחד יכול להשפיע על אומה שלמה?
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין וְאֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ.
And she sent and called Baraq the son of Avino῾am out of Qedesh-naftali, and said to him, Has not the Lord God of Yisra᾽el commanded, saying, Go and gather your men to mount Tavor, and take with thee ten thousand men of the children of Naftali and of the children of Zevulun? And I will draw out to thee to the wadi of Qishon, Sisera, the captain of Yavin’s army, with his chariots and his multitude; and I will deliver him into thy hand. And Baraq said to her, If thou wilt go with me, then I will go: but if thou wilt not go with me, then I will not go.
דיון
מה ההבדל בסגנון ההנהגה בין אסתר ודבורה? באילו מרחבים פועלת כל אחת מהן?
מה ההבדל בין מנהיגות במרחב הפרטי למנהיגות במרחב הציבורי?
דבורה הוגדרה כשופטת והעם עלה אליה לקבל את פרשנותה ושפיטתה. אסתר נדרשה להכיר בכוחות הפנימיים הגנוזים בה. איזו מנהיגות נראית לכם יותר מאתגרת ומדוע?
מהם היתרונות ומהם החסרונות ביציאה מאזור הנוחות לעומת פעולה מתוך אזור הנוחות?
מה ההבדל בסגנון ההנהגה בין אסתר ודבורה? באילו מרחבים פועלת כל אחת מהן?
מה ההבדל בין מנהיגות במרחב הפרטי למנהיגות במרחב הציבורי?
דבורה הוגדרה כשופטת והעם עלה אליה לקבל את פרשנותה ושפיטתה. אסתר נדרשה להכיר בכוחות הפנימיים הגנוזים בה. איזו מנהיגות נראית לכם יותר מאתגרת ומדוע?
מהם היתרונות ומהם החסרונות ביציאה מאזור הנוחות לעומת פעולה מתוך אזור הנוחות?
"אחרי הפעולות (המעשים) נמשכים הלבבות" - התנהלותה של אסתר
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת-הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת-דְּבַר אֶסְתֵּר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
Now it came to pass on the third day, that Esther put on her royal apparel, and stood in the inner court of the king’s house, over against the king’s house; and the king sat upon his royal throne in the royal house, over against the entrance of the house. And it was so, when the king saw Esther the queen standing in the court, that she obtained favour in his sight; and the king held out to Esther the golden sceptre that was in his hand. So Esther drew near, and touched the top of the sceptre. Then said the king unto her: ‘What wilt thou, queen Esther? for whatever thy request, even to the half of the kingdom, it shall be given thee.’ And Esther said: ‘If it seem good unto the king, let the king and Haman come this day unto the banquet that I have prepared for him.’ Then the king said: ‘Cause Haman to make haste, that it may be done as Esther hath said.’ So the king and Haman came to the banquet that Esther had prepared.
דיון
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" אסתר נוקטת פעולה ומזמינה את אחשוורוש אליה למשתה. היא גורמת לו ללכת אחריה ולהיעתר לבקשותיה. יש האומרים שהיא פועלת בצורה סדורה, מחושבת ומתוכננת ויש הסוברים שהיא ניסתה על אחשוורוש טקטיקות של פיתוי. אסתר הזמינה גם את המן לאותו המשתה, וטמנה לו פח בדרך מניפולטיבית; האם זוהי "מצווה הבאה בעברה" (מצווה שבבסיסה מתקיימת עברה)? כיצד תגדירו את אופן פעולתה של אסתר? איזו אסטרטגיה היא נקטה כדי לשנות את דעתו של אחשוורוש? ומה דעתכם על פעולתה? אילו דרכי פעולה נוספות היו לפניה?
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" אסתר נוקטת פעולה ומזמינה את אחשוורוש אליה למשתה. היא גורמת לו ללכת אחריה ולהיעתר לבקשותיה. יש האומרים שהיא פועלת בצורה סדורה, מחושבת ומתוכננת ויש הסוברים שהיא ניסתה על אחשוורוש טקטיקות של פיתוי. אסתר הזמינה גם את המן לאותו המשתה, וטמנה לו פח בדרך מניפולטיבית; האם זוהי "מצווה הבאה בעברה" (מצווה שבבסיסה מתקיימת עברה)? כיצד תגדירו את אופן פעולתה של אסתר? איזו אסטרטגיה היא נקטה כדי לשנות את דעתו של אחשוורוש? ומה דעתכם על פעולתה? אילו דרכי פעולה נוספות היו לפניה?
סיכום - המלכה אסתר, מסעה של גיבורה מעוררת השראה
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל... שבע נביאות מאן נינהו [מי הן]? שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר.
The Sages taught in a baraita: Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, and they neither subtracted from nor added onto what is written in the Torah, introducing no changes or additions to the mitzvot except for the reading of the Megilla, which they added as an obligation for all future generations. The Gemara asks: What exposition led them to determine that this was a proper mode of action? On what basis did they add this mitzva? Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said that they reasoned as follows: If, when recalling the exodus from Egypt, in which the Jews were delivered from slavery to freedom, we recite songs of praise, the Song of the Sea and the hymns of hallel, then, in order to properly recall the miracle of Purim and commemorate God’s delivering us from death to life, is it not all the more so the case that we must sing God’s praise by reading the story in the Megilla? The Gemara asks: If so, our obligation should be at least as great as when we recall the exodus from Egypt, and let us also recite hallel on Purim. The Gemara answers: Hallel is not said on Purim, because hallel is not recited on a miracle that occurred outside Eretz Yisrael. The Gemara asks: If so, with regard to the exodus from Egypt as well, which was a miracle that occurred outside Eretz Yisrael, how are we able to recite songs of praise? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: Prior to the time when the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But after the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. Rav Naḥman said an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel. Rava said a third reason why hallel is not recited on Purim: Granted that hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after the salvation there, they could recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1); after their servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the limited salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? No, even after the miracle of Purim, we were still the servants of Ahasuerus, as the Jews remained in exile under Persian rule, and consequently the salvation, which was incomplete, did not merit an obligation to say hallel. The Gemara asks: Both according to the opinion of Rava and according to the opinion of Rav Naḥman, this is difficult. Isn’t it taught in the baraita cited earlier: After the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. Therefore, there should be no hallel obligation on Purim for the miracle performed outside of the land of Israel, and Rav Naḥman’s and Rava’s alternative explanations are incorrect. The Gemara answers: They understood differently, as it can be argued that when the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel on miracles performed within them. With regard to the statement that forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, the Gemara asks: Is there no one else? Isn’t it written with regard to Samuel’s father, Elkanah: “And there was a certain [eḥad] man from Ramathaim-zophim” (I Samuel 1:1), which is expounded as follows to indicate that Elkanah was a prophet: He was one [eḥad] of two hundred [mata’im] prophets [tzofim] who prophesied on behalf of the Jewish people. If so, why was it stated here that there were only forty-eight prophets? The Gemara answers: In fact, there were more prophets, as it is taught in a baraita: Many prophets arose for the Jewish people, numbering double the number of Israelites who left Egypt. However, only a portion of the prophecies were recorded, because only prophecy that was needed for future generations was written down in the Bible for posterity, but that which was not needed, as it was not pertinent to later generations, was not written. Therefore, the fifty-five prophets recorded in the Bible, although not the only prophets of the Jewish people, were the only ones recorded, due to their eternal messages. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said another explanation of the verse “And there was a certain man from Ramathaim-zophim”: A man who comes from two heights [ramot] that face [tzofot] one another. Rabbi Ḥanin said an additional interpretation: A man who descends from people who stood at the height of [rumo] the world. The Gemara asks: And who are these people? The Gemara answers: These are the sons of Korah, as it is written: “But the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), and with regard to them it is taught in the name of our teacher, Rabbi Yehuda HaNasi: A high place was set aside for them in Gehenna, as the sons of Korah repented in their hearts, and were consequently not propelled very far down in Gehenna when the earth opened to swallow Korah and his followers; and they stood on this high place and sung to the Lord. They alone stood at the height of the lower world. § The Gemara asks with regard to the prophetesses recorded in the baraita: Who were the seven prophetesses? The Gemara answers: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther. The Gemara offers textual support: Sarah, as it is written: “Haran, the father of Milcah, and the father of Iscah” (Genesis 11:29). And Rabbi Yitzḥak said: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? For she saw [sakhta] by means of divine inspiration, as it is stated: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, for all gazed [sokhin] upon her beauty.
דיון
אסתר המלכה, אחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל, זכתה להגיע למעמדה הרם הודות לתושייה ואומץ הלב שגילתה.
אסתר המלכה, אחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל, זכתה להגיע למעמדה הרם הודות לתושייה ואומץ הלב שגילתה.
- סכמו את מסעה של אסתר, מנערה יפת תואר למלכה שמצילה את עם ישראל. מסע פנימי, חיצוני או שניהם.
- חשבו על דוגמאות נוספות בתנ"ך למסע של גיבורים וגיבורות, שלא התכוונו להיות כאלו ובשעת מבחן, התעלו מעל הפחדים שלהם והביאו לשינוי.
- חשבו וספרו על מנהיגים ומנהיגות שאתם מכירים שעשו את מסע הגיבור.
- האם המסע והגבורה הם מרכיבים הכרחיים למנהיג, ושמא אפשר להפוך למנהיגים גם ללא מסע חיצוני או פנימי?
- באיזה מקום בחיים שלכם, אתם נדרשים לנקוט פעולות מנהיגותיות ולהתעלות מעל הפחדים שלכם? מהו 'מסע הגיבור' שלכם?
דף הנחיות למנחה:
אסתר ב-ו למנחה.docx
אסתר ב-ו למנחה.docx
דף מספר 148 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161