בראשית לו-מ: "ונראה מה יהיו חלומותיו" - על חולמים, חלומות, ופתרונם
הדף מאת: רוני אלדד / אתר מדרשת
את לימוד פרקי השבוע נקדיש הפעם לתופעה אנושית מופלאה - החלום. כטבעם של חלומות, שגם כשהם נפתרים הם נותרים חידה גמורה; גם בשיעורנו, יש להניח שאחרי ההעמקה בהתבוננות בהם ובמשמעויותיהם, הנסתר עדיין יגבר על הגלוי. כתמיד, הלימוד בוחר לו קו מקשר אחד בין פרקי השבוע, ומותיר בצד קווי חיבור נוספים, סיפורים מלאי חשיבות ופסוקים עמוסי משמעות. אך מכיוון שבחלום אנו עוסקים, סיפורי החולמים מופיעים בהם ממילא, וקווים נמתחים מהם אל המציאות וחוזר חלילה. למעשה, אפשר לראות בספר בראשית כולו ספר של חלומות, לעומת ספר שמות למשל, שכולו מציאות: חלום יעקב, חלום אבימלך, חלומותיו של יוסף, חלומות שר האופים והמשקים וחלומות פרעה. את התובנות שלנו על החלומות בפרקינו, ננסה להחיל גם על החלומות האחרים בספר, ולשאול את עצמנו איזו רוח הם מפיחים בין סיפוריו.
פתיחה:
Error loading media...
חוה אלברשטיין, חלומות שמורים, מילים: אהוד מנור, לחן : מתי כספי. מתוך האלבום: 'הלילה הוא שירים' 1977. מתוך אתר You Tube
אהוד מנור, חלומות שמורים
חלומות שמורים/ אהוד מנור
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.

עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.

ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה

ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • מהי ההבחנה היסודית באשר לחלומות שמבטא בשירו אהוד מנור?
  • האם לדעתכם זוהי התכונה הדומיננטית ביותר של חלומות?
  • מתוך סיפורי החלומות המרובים שבבראשית, ומתוך החלומות שאתם נוטים לחלום - אילו 'סוגי' חלומות ישנם, למעט הסוג המתואר בשיר?
א. "הנה בעל החלומות הלזה בא" – על בעלי חלומות ובעלוּת על חלומות
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב: יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם. (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. (ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ? וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. (ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה? (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. (יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. (יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם - לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי. (יד) וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. (טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה תְּבַקֵּשׁ? (טז) וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. (יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. (יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. (יט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. (כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
These are the generations of Jacob. Joseph, being seventeen years old, was feeding the flock with his brethren, being still a lad even with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father’s wives; and Joseph brought evil report of them unto their father. Now Israel loved Joseph more than all his children, because he was the son of his old age; and he made him a coat of many colours. And when his brethren saw that their father loved him more than all his brethren, they hated him, and could not speak peaceably unto him. And Joseph dreamed a dream, and he told it to his brethren; and they hated him yet the more. And he said unto them: ‘Hear, I pray you, this dream which I have dreamed: for, behold, we were binding sheaves in the field, and, lo, my sheaf arose, and also stood upright; and, behold, your sheaves came round about, and bowed down to my sheaf.’ And his brethren said to him: ‘Shalt thou indeed reign over us? or shalt thou indeed have dominion over us?’ And they hated him yet the more for his dreams, and for his words. And he dreamed yet another dream, and told it to his brethren, and said: ‘Behold, I have dreamed yet a dream: and, behold, the sun and the moon and eleven stars bowed down to me.’ And he told it to his father, and to his brethren; and his father rebuked him, and said unto him: ‘What is this dream that thou hast dreamed? Shall I and thy mother and thy brethren indeed come to bow down to thee to the earth?’ And his brethren envied him; but his father kept the saying in mind. . And his brethren went to feed their father’s flock in Shechem. And Israel said unto Joseph: ‘Do not thy brethren feed the flock in Shechem? come, and I will send thee unto them.’ And he said to him: ‘Here am I.’ And he said to him: ‘Go now, see whether it is well with thy brethren, and well with the flock; and bring me back word.’ So he sent him out of the vale of Hebron, and he came to Shechem. And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying: ‘What seekest thou?’ And he said: ‘I seek my brethren. Tell me, I pray thee, where they are feeding the flock.’ And the man said: ‘They are departed hence; for I heard them say: Let us go to Dothan.’ And Joseph went after his brethren, and found them in Dothan. And they saw him afar off, and before he came near unto them, they conspired against him to slay him. And they said one to another: ‘Behold, this dreamer cometh. Come now therefore, and let us slay him, and cast him into one of the pits, and we will say: An evil beast hath devoured him; and we shall see what will become of his dreams.’
דיון
  • אילו תחושות מידיות עולות בכם בקריאה ראשונית בחלומותיו של יוסף ובתגובות האחים? למי אתם רוחשים אמפתיה גדולה יותר, אם בכלל?
  • האם ניתן להאשים את יוסף על עצם חלימת חלומותיו?
נוי פינחס, פרויד והפסיכואנליזה, עמ' 144 ,מודן
מה שמחולל את החלום הוא משאלה, ומילוי המשאלה הוא התוכן של החלום...החלום אינו נותן בפשטות ביטוי למחשבה, אלא מייצג את המשאלה ממולאת כחוויה הזייתית...החלום אינו משחזר בפשטות את הגירוי, אלא מסלק אותו, נפטר ממנו, מטפל בו באמצעות חוויה מסויימת...חלומות הם דברים שנוצרו כדי להיפטר מגירויים פסיכיים המפריעים לשינה באמצעות סיפור הזייתי
© כל הזכויות שמורות ל הוצאת מודן
www.modan.co.il
נורית זרחי, יוסף
יוסף/ נורית זרחי
והשמש והירח קדו לי
ואחתעשרה האלמות
אבל מדוע אתם מביטים בי כך
האני אחראי על החלומות?

בגני השנה שלי קול מופיע
ואחדעשר כוכבים משתחוים
והרי לא אני את החלום פתרתי
פתר אותו אבינו , אבי .

ואם אני הוא הבן האהוב
זה שייזרק עוד לבור ואחר לארץ המצרים
האם כתנת הפסים נתן לי אבי
גמול קטן היא ליסורים?

אם כך ואם כך האם מישהו מכם, אחים,
יחליף גורלו בגורלי,
אתם , שלא חלמוני מעולם
והיושבים לנצח בחלומי.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
פרויד ונורית זרחי מייצגים שני קולות מנוגדים ביחס לאחריותו של יוסף על חלומותיו.
  • עם איזו אמירה אתם מסכימים יותר שהחלום הוא מילוי משאלה, כפרויד,
  • או שיוסף אינו אחראי על החלומות, כזרחי?
  • "אתם שלא חלמוני מעולם והיושבים לנצח בחלומי" - מה משמעות השורה החותמת בשירה של זרחי? על מה היא מאירה כהנחת יסוד בחלומותיו של יוסף על אחיו?
ב. "כאשר פתר להם"- על החלום כחומר גלם
(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד - אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ: הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר. (ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים. (ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. סַפְּרוּ נָא לִי. (ט) וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ - בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. (י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. (יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה. (יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים - שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. (יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל-כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. (יד) כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. (טו) כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. (טז) וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹסֵף, אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי (יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה - מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי. (יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר, זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים - שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. (יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל-עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ. (כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. (כא) וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל-מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה. (כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.
And they dreamed a dream both of them, each man his dream, in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison. And Joseph came in unto them in the morning, and saw them, and, behold, they were sad. And he asked Pharaoh’s officers that were with him in the ward of his master’s house, saying: ‘Wherefore look ye so sad to-day?’ And they said unto him: ‘We have dreamed a dream, and there is none that can interpret it.’ And Joseph said unto them: ‘Do not interpretations belong to God? tell it me, I pray you.’ And the chief butler told his dream to Joseph, and said to him: ‘In my dream, behold, a vine was before me; and in the vine were three branches; and as it was budding, its blossoms shot forth, and the clusters thereof brought forth ripe grapes, and Pharaoh’s cup was in my hand; and I took the grapes, and pressed them into Pharaoh’s cup, and I gave the cup into Pharaoh’s hand.’ And Joseph said unto him: ‘This is the interpretation of it: the three branches are three days; within yet three days shall Pharaoh lift up thy head, and restore thee unto thine office; and thou shalt give Pharaoh’s cup into his hand, after the former manner when thou wast his butler. But have me in thy remembrance when it shall be well with thee, and show kindness, I pray thee, unto me, and make mention of me unto Pharaoh, and bring me out of this house. For indeed I was stolen away out of the land of the Hebrews; and here also have I done nothing that they should put me into the dungeon.’ When the chief baker saw that the interpretation was good, he said unto Joseph: ‘I also saw in my dream, and, behold, three baskets of white bread were on my head; and in the uppermost basket there was of all manner of baked food for Pharaoh; and the birds did eat them out of the basket upon my head.’ And Joseph answered and said: ‘This is the interpretation thereof: the three baskets are three days; within yet three days shall Pharaoh lift up thy head from off thee, and shall hang thee on a tree; and the birds shall eat thy flesh from off thee.’ And it came to pass the third day, which was Pharaoh’s birthday, that he made a feast unto all his servants; and he lifted up the head of the chief butler and the head of the chief baker among his servants. And he restored the chief butler back unto his butlership; and he gave the cup into Pharaoh’s hand. But he hanged the chief baker, as Joseph had interpreted to them.
דיון
  • במובנים רבים חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים הם חלומות מקבילים הבנויים במבנה כמעט זהה. ההבדל הוא במערכת הסימבולים המתקיימים בהם ובזהותו של החולם. מדוע לדעתכם יוסף מפרש באופן הפוך כל כך את שני החלומות?
  • על מה יש לו לסמוך (אם בכלל) בגוף החלום?
כל החלומות הולכים אחרי הפה
אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומי הוא? – רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי. לקיים מה שנאמר: "כל החלומות הולכים אחר הפה". מנין ש"כל החלומות הולכים אחר הפה"? האם מקרא הוא? כן, וכרבי אליעזר. שאמר רבי אליעזר: "מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה?, שנאמר: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (בראשית מ"א, י"ג).
In a long chain of those transmitting this statement, it is said that Rabbi Bizna bar Zavda said that Rabbi Akiva said that Rabbi Panda said that Rav Naḥum said that Rabbi Birayim said in the name of one elder, and who is he, Rabbi Bena’a: There were twenty-four interpreters of dreams in Jerusalem. One time, I dreamed a dream and went to each of them to interpret it. What one interpreted for me the other did not interpret for me, and, nevertheless, all of the interpretations were realized in me, to fulfill that which is stated: All dreams follow the mouth of the interpreter. The Gemara asks: Is that to say that all dreams follow the mouth is a verse cited as corroboration? The Gemara responds: Yes, and in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: From where is it derived that all dreams follow the mouth of the interpreter? As it is stated in the story of the dreams of Pharaoh’s two ministers. The butler and the baker said to Pharaoh: “And it came to pass, as he interpreted to us, so it was” (Genesis 41:13). Rava said, one must attach a caveat to this: This is only in a case where it is interpreted for him in a manner akin to the dream, where the interpretation is relevant to the dream, as it is stated in the story of Joseph’s interpretation of the dreams of Pharaoh’s two ministers: “Each man according to his dream he did interpret” (Genesis 41:12).
דיון
  • חשבו מחדש על פירוש החלומות של שר המשקים ושר האופים, לאור סיפורו של ר' בנאה.
  • "כל החלומות הולכים אחר הפה", האם אמירתו של רבי אליעזר איננה מבטלת כליל את כוחו של החלום? איך ייתכן שפירוש החלום הוא המכריע?
סדר הטבת חלום, מתוך הסידור, ע"פ מסכת ברכות, דף נ"ה עמוד ב'
סדר הטבת חלום:
הרואה חלום (ואפילו חלום טוב) ונפשו עגומה עליו יטיבנו בפני ג' האוהבין אותו ואפילו הדיוטות:
חלום טוב יספרנו לאוהביו ויזכרנו כדי שיתקיים אבל חלום רע חס וחלילה אין לספרו ואין לזוכרו:
בתחילה יאמרו המטיבין להחולם פסוק זה:
הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי:
החולם אומר ג' פעמים רצופים:
חֶלְמָא טָבָא חֲזָאִי:
והמטיבין עונים ג' פעמים:
חֶלְמָא טָבָא חֲזַיְתָא:
והמטיבין אומרים:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:
דיון
  • האם אתם מאמינים כי ניתן להמתיק ולהיטיב חלום? אם כן, כיצד אתם עושים זאת?
  • מה יש בטקס ובטקסט הנאמר בו, שיכול לחולל את השינוי ולהיטיב את החלום?
  • האם באופן היפותטי, שר האופים היה יכול להיטיב את חלומו ולהינצל?
  • האם החלום הוא עד כדי כך 'גמיש' על פי הסיפור שלנו, או שיש תוקף לסמלים אובייקטיבים בתוכו?
ג. לסיכום הלימוד:
הראי"ה קוק, אורות הקֹדש, שער שני / היגיון הקֹדש, נג
הרב קוק על החלומות
החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זֹהר ההרחבה שלו, את עלִיָּתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זֹהר החלום.

רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות.

ואז שב חזון החלום היה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ובמראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט.
דיון
  • הסבירו את המשפט 'בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות'. איזה כוח מייחס הרב קוק לחלום לעומת המציאות?
  • האם אתם נוטים להסכים עם ההשגבה הזאת ועם ההנגדה החריפה שעורך הרב קוק בין החלומות למציאות 'הגסה', לאור סיפורי החלומות של יוסף, שר המשקים ושר האופים?
  • האם החלומות שאתם חולמים על פי רוב, דומים במשהו לתנועה הנפשית המניעה את אחד החלומות שלמדנו עליהם, ולחלופין, את תיאורו של הרב קוק? באיזה אופן?
דף הנחיות למנחה:
בראשית לו-מ למנחה.docx