הדף מאת: אמנון ריבק / המדרשה באורנים
כחלק ממערך של שיעורים הבוחן "משפטים מכוננים" בתרבות היהודית, מברר השיעור את הדיבֵּר המצַווה על כיבוד אב ואם, את משמעותו המעשית ואת גבולותיו, תוך נגיעה אישית של הלומדים בדילמות המלוות אותם כהורים וכבנים להורים מזדקנים.
פתיחה
דיון
כולנו מכירים את הציווי החמישי מתוך עשרת הדיברות - 'כבד את אביך ואת אמך'. מן הסתם למדנו על מקומו בחמישייה הראשונה של הדיברות, על מיוחדותו בכך שיש שכר בצידו ('למען יאריכון ימיך..'), ועוד...
אבל בסדרת לימוד זו ננסה, כמו תמיד, לגעת גם בחיים במלוא מורכבותם: לא בסיסמאות - אלא בפריטתן למעשים; לא בהצהרות - אלא במתח בין ערכים, בין מה שנראה לנו ראוי לבין מה שאפשר. וכפי שנראה, בכל אחד מאלה גם ההלכה אינה מהססת 'ללכלך את הידים'.
צלילה נעימה.
כולנו מכירים את הציווי החמישי מתוך עשרת הדיברות - 'כבד את אביך ואת אמך'. מן הסתם למדנו על מקומו בחמישייה הראשונה של הדיברות, על מיוחדותו בכך שיש שכר בצידו ('למען יאריכון ימיך..'), ועוד...
אבל בסדרת לימוד זו ננסה, כמו תמיד, לגעת גם בחיים במלוא מורכבותם: לא בסיסמאות - אלא בפריטתן למעשים; לא בהצהרות - אלא במתח בין ערכים, בין מה שנראה לנו ראוי לבין מה שאפשר. וכפי שנראה, בכל אחד מאלה גם ההלכה אינה מהססת 'ללכלך את הידים'.
צלילה נעימה.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ו
הרמב"ם על כיבוד אב ואם
א כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם--שקלם הכתוב בכבודו ובמוראו: כתוב "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו), וכתוב "כבד את ה', מהונך" (משלי ג,ט); ובאביו ואימו כתוב "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), וכתוב "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם.
ב המקלל אביו או אימו בסקילה, והמגדף בסקילה - הנה השווה אותן בעונש. הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא.
ג איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים, משנה את שמם.
ד ייראה לי, שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פליא שאין הכול דשין בו; אבל השמות שקוראין בהן כל העם, כגון אברהם יצחק ויעקוב משה ואהרון וכיוצא בהן, בכל לשון ובכל זמן--קורא בהן לאחרים שלא בפניו, ואין בכך כלום.
ה איזה הוא כבוד--מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה משל אב. ואם אין ממון לאב, ויש לבן, כופין אותו, וזן אביו ואימו כפי מה שהוא יכול. ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד בפניו כדרך שעומד מפני רבו. [ד] והאב שהיה תלמיד בנו, אין האב עומד בפני הבן, אבל הבן עומד מפני אביו, אף על פי שהוא תלמידו.
ו וחייב לכבדו בשאר דרכיו, בשעת משאו ומתנו ועשיית חפציו. כיצד: הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא, פטרוני בשביל אבא; וכן כל כיוצא בזה. לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו, ושהוא מתיירא ממנו.
ז [ה] וחייב לכבדו, אפילו לאחר מותו. כיצד: היה אומר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא, אלא אומר כך אמר אבא מרי, אני כפרת משכבו. במה דברים אמורים, בתוך שנים עשר חודש שלאחר מיתתו; אבל אחר השנים עשר חודש, אומר זכרונו לחיי העולם הבא.
ח [ו] אחד האיש ואחד האישה, חייבין במורא וכבוד: אלא שהאיש בידו לעשות; והאישה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה. לפיכך אם נתגרשה, או נתאלמנה - הרי שניהם שווין.
מושגים
הרמב"ם על כיבוד אב ואם
א כיבוד אב ואם מצות עשה גדולה, וכן מורא אב ואם--שקלם הכתוב בכבודו ובמוראו: כתוב "כבד את אביך, ואת אימך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו), וכתוב "כבד את ה', מהונך" (משלי ג,ט); ובאביו ואימו כתוב "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), וכתוב "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ). כדרך שציווה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כך ציווה על כבודם ומוראם.
ב המקלל אביו או אימו בסקילה, והמגדף בסקילה - הנה השווה אותן בעונש. הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא.
ג איזה הוא מורא, ואיזה הוא כבוד: מורא לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים, משנה את שמם.
ד ייראה לי, שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פליא שאין הכול דשין בו; אבל השמות שקוראין בהן כל העם, כגון אברהם יצחק ויעקוב משה ואהרון וכיוצא בהן, בכל לשון ובכל זמן--קורא בהן לאחרים שלא בפניו, ואין בכך כלום.
ה איזה הוא כבוד--מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה משל אב. ואם אין ממון לאב, ויש לבן, כופין אותו, וזן אביו ואימו כפי מה שהוא יכול. ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד בפניו כדרך שעומד מפני רבו. [ד] והאב שהיה תלמיד בנו, אין האב עומד בפני הבן, אבל הבן עומד מפני אביו, אף על פי שהוא תלמידו.
ו וחייב לכבדו בשאר דרכיו, בשעת משאו ומתנו ועשיית חפציו. כיצד: הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא, פטרוני בשביל אבא; וכן כל כיוצא בזה. לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו, ושהוא מתיירא ממנו.
ז [ה] וחייב לכבדו, אפילו לאחר מותו. כיצד: היה אומר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא, אלא אומר כך אמר אבא מרי, אני כפרת משכבו. במה דברים אמורים, בתוך שנים עשר חודש שלאחר מיתתו; אבל אחר השנים עשר חודש, אומר זכרונו לחיי העולם הבא.
ח [ו] אחד האיש ואחד האישה, חייבין במורא וכבוד: אלא שהאיש בידו לעשות; והאישה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה. לפיכך אם נתגרשה, או נתאלמנה - הרי שניהם שווין.
מושגים
- הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי ישראל שבכל הדורות, נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) ונפטר בשנת ד"א תתקס"ה (1204) בפוסטט (קהיר העתיקה) שבמצרים. פילוסוף ורופא. ספריו הם מהמרכזיים בתחומי היהדות השונים: פרשנות - פירוש למשנה, הלכה - משנה תורה לרמב"ם, פילוסופיה יהודית - מורה נבוכים. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
דיון
שאלות לשיחה במליאה
שאלות לשיחה במליאה
- "איזהו כבוד" - מה דעתכם על הפירוט המעשי של הרמב"ם כתשובה לשאלה זו?
- האם הדרישות הן מוגזמות?
- תארו כיצד מיושמת אצלכם מצוות כיבוד אב ואם.
- מדוע אנו מצווים לכבד ולא לאהוב?
- מה מסמלים העונשים הכבדים: "המקלל אביו או אמו - בסקילה"?
דיון בחברותא - גבולות המצווה, עד היכן כיבוד אם ואם?
תלמוד ירושלמי, מסכת פיאה, דף ג עמוד ב; פרק א הלכה א
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך הירושלמי
כתיב (איוב לז) 'ומשפט ורב צדקה לא יענה'
אין הקב"ה משהא מתן שכר של עושה מצות בגוי
אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת
והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה
פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו
אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי
אמרו לה מה עביד ליך [מה עשה לך] ותניית להון עובדא [וסיפרה להם את המעשה]
אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע
אמו של ר' ישמעאל באה וקיבלת עלוי [והתלוננה עליו] לרבותינו
אמרה להן גיערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד
באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו אמר איפשר ר' ישמעאל לא נהרג בכבוד אבותיו
אמרו לה מה עביד ליך [מה עשה לך]
אמרה כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי משנז ריגלוי ומישתי מיהן ולא שביק לי [כשהוא בא מבית המדרש אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את המים והוא אינו מתיר לי]
אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה
מושגים
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך הירושלמי
כתיב (איוב לז) 'ומשפט ורב צדקה לא יענה'
אין הקב"ה משהא מתן שכר של עושה מצות בגוי
אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת
והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה
פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו
אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי
אמרו לה מה עביד ליך [מה עשה לך] ותניית להון עובדא [וסיפרה להם את המעשה]
אמרו לה אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע
אמו של ר' ישמעאל באה וקיבלת עלוי [והתלוננה עליו] לרבותינו
אמרה להן גיערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד
באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו אמר איפשר ר' ישמעאל לא נהרג בכבוד אבותיו
אמרו לה מה עביד ליך [מה עשה לך]
אמרה כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי משנז ריגלוי ומישתי מיהן ולא שביק לי [כשהוא בא מבית המדרש אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את המים והוא אינו מתיר לי]
אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה
מושגים
- תלמוד ירושלמי - אוסף פירושים והרחבות על המשנה שחובר בתקופת האמוראים בארץ ישראל, במאות ה-3-5 לספירה. התלמוד הירושלמי חובר במקביל לתלמוד הבבלי, ושניהם כוללים דברי הלכה ואגדה. התלמוד הירושלמי נוצר בעיקר בטבריה, ושיקף את ההלכה והנוהג הארץ-ישראליים. כתוב ארמית גלילית.
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך הבבלי
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא [היתה לו אם],
דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא [כל פעם שהיתה רוצה לעלות למיטה] -
גחין וסליק לה [הוא התכופף והיא היתה עולה עליו],
וכל אימת דהות נחית [כל פעם שהיתה יורדת מן המיטה] - נחתת עלויה [ירדה עליו]
אתא וקא משתבח בי מדרשא [בא והשתבח בבית המדרש],
אמרי ליה [אמרו לו]: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה [כשהיה שומע את קול צעדי אמו]
אמר איקום מקמי שכינה דאתיא [ אקום לפני השכינה שבאה]
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא [היתה לו אם],
דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא [כל פעם שהיתה רוצה לעלות למיטה] -
גחין וסליק לה [הוא התכופף והיא היתה עולה עליו],
וכל אימת דהות נחית [כל פעם שהיתה יורדת מן המיטה] - נחתת עלויה [ירדה עליו]
אתא וקא משתבח בי מדרשא [בא והשתבח בבית המדרש],
אמרי ליה [אמרו לו]: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה [כשהיה שומע את קול צעדי אמו]
אמר איקום מקמי שכינה דאתיא [ אקום לפני השכינה שבאה]
and this action brings him to the life of the World-to-Come. Rabbi Abbahu said: One such as Avimi, my son, properly fulfilled the mitzva of honoring his parents. The Gemara relates: Avimi had five sons during his father’s lifetime who were ordained to issue halakhic rulings, and he too was ordained. And yet when Rabbi Abbahu, his father, came and called at the gate to enter, Avimi would himself run and go to open the door for him. And before he arrived there, he would already say: Yes, yes, so that his father would not think that he was being ignored. One day Rabbi Abbahu said to Avimi his son: Give me water to drink. Before he brought him the water, Rabbi Abbahu dozed off. Avimi bent over and stood over him until his father awoke. The performance of this mitzva aided him, i.e., as a reward God helped him in his studies, and Avimi succeeded in homiletically interpreting the psalm: “A song to Asaph” (Psalms 79). Rav Ya’akov bar Avuh said to Abaye: With regard to one such as I, so beloved by my parents that before I return from the study hall my father brings me a cup and my mother pours for me, how should I act? Is it disrespectful to accept this honor from them? Abaye said to him: Accept it from your mother, but do not accept it from your father, as, since he is a Torah scholar he will be disheartened if his son does not show him the proper level of respect. The Gemara relates: Rabbi Tarfon had a certain manner of treating his mother, that whenever she wished to ascend into her bed he would bend over and help her to ascend, and whenever she wished to descend from the bed, she would descend onto him. He came and praised himself in the study hall for performing the mitzva of honoring one’s father and mother so thoroughly. They said to him: You still have not reached even half of the honor due to her. Has it ever happened that she threw a purse into the sea in front of you, and you did not embarrass her? When Rav Yosef heard his mother’s footsteps, he would say: I will stand before the arriving Divine Presence. Rabbi Yoḥanan said: Fortunate is one who never saw his father and mother, as it is so difficult to honor them appropriately. The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan himself never saw his parents. When his mother was pregnant with him, his father died; and when she gave birth to him, his mother died. And the same is true of Abaye. The Gemara asks: Is that so, that Abaye never saw his mother? But didn’t Abaye say on many occasions: My mother told me? The Gemara answers: That mother was actually his foster mother, not his birth mother. Rav Asi had an elderly mother. She said to him: I want jewelry, and he made jewelry for her. She said to him: I want a man whom I can marry, and he said to her: I will seek one for you. She said to him: I want a husband who is as handsome as you. At this point, he realized that she was senile, and that he would be unable to fulfill all her requests. Therefore, he left her and went to Eretz Yisrael. Rav Asi heard that she was following him to Eretz Yisrael. He came before Rabbi Yoḥanan and said to him: What is the halakha with regard to leaving Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael? Rabbi Yoḥanan said to him: It is prohibited. Rav Asi further asked: If one is going to greet his mother, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: I do not know. Rav Asi waited a little while, and then came back to him. Rabbi Yoḥanan said to him: Asi, you are evidently determined to leave. May the Omnipresent return you in peace, and he said no more. Rav Asi came before Rabbi Elazar, because he did not know how to interpret Rabbi Yoḥanan’s statement. He said to Rabbi Elazar: God forbid, perhaps he is angry with me that I wished to leave? Rabbi Elazar said to him: What exactly did he say to you? Rav Asi said to him: May the Omnipresent return you in peace. Rabbi Elazar said to him: If it is so that he was angry, he would not have blessed you. Rabbi Yoḥanan certainly gave you permission to leave. In the meantime, while he was traveling to meet her, Rav Asi heard that her coffin was coming, i.e., his mother had died and her coffin was being brought to Eretz Yisrael. He said: Had I known I would not have left, as after his mother’s death he was not obligated to leave Eretz Yisrael to honor her. The Sages taught: One honors his father in his life and honors him in his death. How does he honor him in his life? One who goes to a place on the command of his father should not say to the people to whom he has been sent, to hurry them along: Send me on my journey on my own behalf, or: Hurry up on my own behalf, or: Allow me to take leave of this business on my own behalf. Rather, he should say all of the above in the following manner: Act in this manner on Father’s behalf, as a mark of respect for his father. How does he honor him in his death? If he says a matter he heard from his father’s mouth, he should not say: So said Father. Rather, he should say: So said Father, my teacher, may I be an atonement for his resting soul. And this halakha applies within twelve months of his death. From this time onward he says: May his memory be for a blessing, for the life of the World-to-Come. The Sages taught: A Sage who lectures in public must change the name of his father, i.e., when he quotes his father he should not mention him by name. And similarly, he changes the name of his teacher. The disseminator, who explains the statements of a Sage to the audience, changes neither the name of his father nor the name of his teacher. The Gemara asks: To whose father is this referring? If we say it is referring to the father of the disseminator, whom the Sage mentioned in his lecture, is that to say that the disseminator is not obligated to observe the mitzva of honoring one’s father? How can a disseminator mention his own father by name? Rather, Rava said: This is referring to the name of the Sage’s father and the name of the Sage’s teacher. This is like that which Mar bar Rav Ashi would do, as when he would teach Torah at his regular lecture and would mention a halakha in the name of his father, Rav Ashi, he would say: So said my father, my teacher; and his disseminator would say: So said Rav Ashi. Although a son may not mention his father’s name, the disseminator of his lecture may do so. The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs. A dilemma was raised before the Sages:
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים, פרק ו
עד היכן כיבוד אב ואם - הרמב"ם משנה תורה
ט [ז] עד היכן כיבוד אב ואם: אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכוהו לפניו לים--לא יכלים אותן, ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם; אלא יקבל גזירת הכתוב, וישתוק.
י ועד היכן מוראן: אפילו היה לובש בגדים חמודות, ויושב בראש בפני קהל, ובא אביו או אימו וקרעו בגדיו, או הכוהו על ראשו, וירקו בפניו--לא יכלים אותן, אלא ישתוק, ויירא ויפחד ממלך המלכים, שציווהו בכך: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצטער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר; קל וחומר, למי שאמר והיה העולם ברצונו.
יא [ח] אף על פי שבכך נצטווינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם: שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. [ט] והמכה בנו גדול--מנדין אותו, שהרי הוא עובר על "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).
יב [י] מי שנטרפה דעתו של אביו או של אימו, ישתדל לנהוג עימהם כפי דעתם, עד שירוחם עליהן. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתטו ביותר--יניחם וילך לו, ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם.
יג [יב] מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי.
טו [יג] אמר לו אביו השקני מים, ומצוה לעשות--אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים--תיעשה, ויתעסק בכבוד אביו: שאין מבטלין מצוה, מפני מצוה. ואם אין שם אחרים לעשותה--יתעסק במצוה, ויניח כבוד אביו: שהוא ואביו חייבין בדבר מצוה. ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם.
עד היכן כיבוד אב ואם - הרמב"ם משנה תורה
ט [ז] עד היכן כיבוד אב ואם: אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכוהו לפניו לים--לא יכלים אותן, ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם; אלא יקבל גזירת הכתוב, וישתוק.
י ועד היכן מוראן: אפילו היה לובש בגדים חמודות, ויושב בראש בפני קהל, ובא אביו או אימו וקרעו בגדיו, או הכוהו על ראשו, וירקו בפניו--לא יכלים אותן, אלא ישתוק, ויירא ויפחד ממלך המלכים, שציווהו בכך: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצטער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר; קל וחומר, למי שאמר והיה העולם ברצונו.
יא [ח] אף על פי שבכך נצטווינו, אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם: שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. [ט] והמכה בנו גדול--מנדין אותו, שהרי הוא עובר על "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).
יב [י] מי שנטרפה דעתו של אביו או של אימו, ישתדל לנהוג עימהם כפי דעתם, עד שירוחם עליהן. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתטו ביותר--יניחם וילך לו, ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם.
יג [יב] מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי.
טו [יג] אמר לו אביו השקני מים, ומצוה לעשות--אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים--תיעשה, ויתעסק בכבוד אביו: שאין מבטלין מצוה, מפני מצוה. ואם אין שם אחרים לעשותה--יתעסק במצוה, ויניח כבוד אביו: שהוא ואביו חייבין בדבר מצוה. ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם.
דיון
- עד היכן כיבוד אב ואם? האם לחובה זו יש גבולות?
- ספרו על עצמכם כהורים לילדים, או כבנים להורים מזקינים - מהם המתחים שעמם אתם מתמודדים? אילו גבולות אתם נאלצים להציב? כיצד אתם מרגישים?
דיון
עיינו בדוגמאות שמביא אדם ברוך בספרו "סדר יום".
עיינו בדוגמאות שמביא אדם ברוך בספרו "סדר יום".
- "יניחם וילך לו, ויצווה אחרים להנהיגם כראוי להם." - מה דעתכם?
- עד היכן כיבוד אב ואם? - נסו לצייר את קו הגבול הנכון בעיניכם והציגו אותו במליאה.
אדם ברוך, סדר יום, הוצאת כתר, 2000 עמודים 120, 273, 302
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך "סדר יום", אדם ברוך
1 – עמוד 120)
כבר קשה לנו לראות שמעון מתאמץ לכבד את הוריו שדעתם השתבשה. הוא מכבד אותם, והם מעליבים אותו בפומבי. התקין להם דירה נאה ושכר אשה שתטפל בהם וביקר אותם כל יום – והם באו למשרדו, התפרעו וביזו שם את הכל. מה יעשה? והרמב"ם (הלכות ממרים) שואל: "עד היכן כיבוד אב ואם?" – ופוסק כך: "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג אתם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד בכך מפני שנשתטו ביותר – יניחם וילך לו. ויצוה על אחרים להנהיגם כראוי להם".
2– עמוד 273)
ע.ב. הנכבדה, לדברייך אין את יכולה עוד לקיים מצוות כיבוד אם, כיוון שאמך עברה את "כל הקווים האדומים", והתרופפות מנטלית זו של אמך כבר פוגעת בפרנסתך ובחיי המשפחה שלך.... – ובכן, גברתי, אמנם מצוות כיבוד אב ואם הינה מאוד נעלה, ועם זאת אין ההלכה חפצה שתתרסקי, תוך קיום המצווה, ושתשבשי את כל חייך, ועל כן ההלכה מתירה לך להרפות מקיום המצווה, ולהעביר את הטיפול באמך לאנשים מקצועיים וכיו"ב. וזאת בתנאי שכל אדם סביר רואה בעליל שאכן אמך חצתה את "כל הקווים האדומים". ותמיד מומלץ לחכות עוד חודש חודשיים, כי הנה הקב"ה אולי יחזק את נפש אמך. והלוואי שכך.
3 – עמוד 302)
מר א.ד. מכובדי, אענה לך בקיצור נמרץ, וכבר בתחילת התשובה אחזק ידיך: טוב אתה עושה שאתה מתנה עם אביך הקשיש כאילו הוא איש מעשה, וכאילו מחלותיו לא החשיכו דעתו, ואתה דן עמו ברצינות גמורה על ענייני היום ועל עניינים אחרים, ומתווכח אתו, ואף חולק על דעתו לפעמים וכו'. .... מוטב לך לנהוג כפי שאתה נוהג עם אביך, למרות שמישהו מהצד יכול לטעות לחשוב שאינך מכבד את אביך, אלא תובע ממנו בהירות, מעשיות, כוח טיעון, נימוקים, דיאלוג ממשי. וטוב אתה עושה, כי בכך אתה תורם לחיוניות אביך, ומאותת לו שאין הוא בעיניך עובר בטל, שיש רק לכבד אותו בהסכמות שבשתיקה, אלא הוא אדם וכו'.
© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור בע"מ, ת.ד. 7145, ירושלים
www.keter-books.co.il
עד היכן כיבוד אב ואם - מתוך "סדר יום", אדם ברוך
1 – עמוד 120)
כבר קשה לנו לראות שמעון מתאמץ לכבד את הוריו שדעתם השתבשה. הוא מכבד אותם, והם מעליבים אותו בפומבי. התקין להם דירה נאה ושכר אשה שתטפל בהם וביקר אותם כל יום – והם באו למשרדו, התפרעו וביזו שם את הכל. מה יעשה? והרמב"ם (הלכות ממרים) שואל: "עד היכן כיבוד אב ואם?" – ופוסק כך: "מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג אתם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד בכך מפני שנשתטו ביותר – יניחם וילך לו. ויצוה על אחרים להנהיגם כראוי להם".
2– עמוד 273)
ע.ב. הנכבדה, לדברייך אין את יכולה עוד לקיים מצוות כיבוד אם, כיוון שאמך עברה את "כל הקווים האדומים", והתרופפות מנטלית זו של אמך כבר פוגעת בפרנסתך ובחיי המשפחה שלך.... – ובכן, גברתי, אמנם מצוות כיבוד אב ואם הינה מאוד נעלה, ועם זאת אין ההלכה חפצה שתתרסקי, תוך קיום המצווה, ושתשבשי את כל חייך, ועל כן ההלכה מתירה לך להרפות מקיום המצווה, ולהעביר את הטיפול באמך לאנשים מקצועיים וכיו"ב. וזאת בתנאי שכל אדם סביר רואה בעליל שאכן אמך חצתה את "כל הקווים האדומים". ותמיד מומלץ לחכות עוד חודש חודשיים, כי הנה הקב"ה אולי יחזק את נפש אמך. והלוואי שכך.
3 – עמוד 302)
מר א.ד. מכובדי, אענה לך בקיצור נמרץ, וכבר בתחילת התשובה אחזק ידיך: טוב אתה עושה שאתה מתנה עם אביך הקשיש כאילו הוא איש מעשה, וכאילו מחלותיו לא החשיכו דעתו, ואתה דן עמו ברצינות גמורה על ענייני היום ועל עניינים אחרים, ומתווכח אתו, ואף חולק על דעתו לפעמים וכו'. .... מוטב לך לנהוג כפי שאתה נוהג עם אביך, למרות שמישהו מהצד יכול לטעות לחשוב שאינך מכבד את אביך, אלא תובע ממנו בהירות, מעשיות, כוח טיעון, נימוקים, דיאלוג ממשי. וטוב אתה עושה, כי בכך אתה תורם לחיוניות אביך, ומאותת לו שאין הוא בעיניך עובר בטל, שיש רק לכבד אותו בהסכמות שבשתיקה, אלא הוא אדם וכו'.
© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור בע"מ, ת.ד. 7145, ירושלים
www.keter-books.co.il
סיכום במליאה
דיון
- ספרו לקבוצה על השיחה שניהלתם בחברותא.
- האם תפיסתכם את המשפט "כבד את אביך ואת אמך" השתנתה במהלך השיעור?
דף הנחיות למנחה:
כבד את אביך ואת אמך.rtf
כבד את אביך ואת אמך.rtf