בחירה חופשית ותשובה
הדף מאת: הרבה גליה סדן / מרכזי דניאל
כבר מתחילת חודש אלול אנו מתחילים להתכונן לשנה החדשה. בתקופת הסליחות שבין ראש-חודש אלול ליום הכיפורים, אנו אמורים לעבור תהליך פנימי של סליחה – לבקש סליחה מכל מי שפגענו בו, ולהיות מסוגלים לסלוח לאנשים אחרים. במערך שיעור זה נבחן אספקטים שונים של רעיון הבחירה החופשית והתשובה, והקשר ביניהן השתיים. נסתמך בעיקר על קטעים מספרו של הרמב"ם 'משנה תורה'.
א. הפרדוכס – בחירה חופשית ואלוהים כל יכול
הסבר (אחר) לפסוק "זאת תהיה תורת המצורע". על זה כתבו: "מי האיש החפץ חיים". מעשה במוכר אחד שהיה עובר מעיר לעיר באזור ציפורי, והיה מכריז ואומר: - מי רוצה לקנות סם חיים [תרופה לחיי-נצח]? באו אליו כולם. רבי ינאי היה יושב בחדר שלו, שמע שהמוכר אומר: - מי רוצה לקנות סם חיים? אמר לו רבי ינאי: - בוא, עלה לכאן, מכוֹר לי. אמר לו המוכר: - לא אתה צריך תרופה כזאת, ולא אנשים כמוך. ביקש ממנו רבי ינאי שוב ושוב. עלה אליו המוכר. הוציא ספר תהילים והראה לו את הפסוק: "מי האיש החפץ חיים [אוהב ימים לראות טוב]". מה כתוב אחר כך? "נצור לשונך מרע [ושפתיך מדבר מִרְמָה], סור מרע ועשה טוב [בקש שלום ורודפהו]". אמר רבי ינאי: - גם שלמה המלך [ב ספר משלי] אומר: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו". אמר רבי ינאי: - כל החיים שלי קראתי את הפסוק הזה ולא ידעתי מה הפרוש שלו, עד שבא המוכר הזה והסביר לי אותו. בגלל זה משה מזהיר את עם ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" כלומר, תורת המוציא שם רע.

הסברים
  • תהלים פרק לד (יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: (יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: (טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
מושגים
  • ויקרא רבה - מדרש אגדה ארצישראלי קדום לספר ויקרא. נערך באמצע המאה ה-5 לספירה (תקופת האמוראים).
"This will be the law of the metsora" (Leviticus 14:2). This is that which is written (Proverbs 6:16), "Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul"... And these are them: "A haughty bearing, a lying tongue, hands that shed innocent blood; A mind that hatches evil plots, feet quick to run to evil; A false witness testifying lies, and one who incites brothers to quarrel" (Proverbs:17-19). And Rabbi Yochanan said, "And all of them are struck with tsaraat." Another interpretation: "This shall be the law for a leper" - this is what is written (Psalms 36:13), "Who is the man who desires life?" There is a story of a peddler who would go around to towns that were close to Tzippori. He would shout out and say, "Who wants to buy the [potion] of life?" They would [all] cling to him. Rabbi Yannai was sitting and interpreting [texts] in his reception room [and] heard him shouting out, "Who wants to buy the [potion] of life?" [Rabbi Yannai] said, "Come down to here, sell [it] to me." He said [back] to him, "You do not need it and those like you do not [need it]." [Nonetheless,] he made the effort to come and go down to him. He took out a book of Psalms and showed him the verse, "Who is the man who desires life?" [The peddler said,] "What is written after it - 'guard your tongue from evil [...] Turn away from evil and do good' (Psalms 34:14-15)." Rabbi Yannai said, "Shlomo also shouted out and said (Proverbs 21:23), 'He who guards his mouth and his tongue, guards his soul from troubles.'" Rabbi Yannai said "All of my days I was reading this verse and I did not know how to interpret it until this peddler came and made it understood - 'Who is the man who desires life?'" Therefore, Moshe warns Israel and says to them, "This shall be the law for a leper (metsora)" - the law of the one that gives out a bad name (motsee shem) [to another]. Another interpretation: "This shall be the law for a leper" - this is what is written (Job 20:6), "If his height ascends to the heavens and his head reaches the clouds."
דיון
מה מלמד המדרש? מהו "סם החיים"? מה מלמד הרוכל את רבי ינאי? מהו הקשר בין הפסוק מספר תהלים המצוטט במדרש, לבין בחירה חופשית?

המתכון לחיים ארוכים הוא להימנע מלעשות רע ולרדוף אחר השלום. הכול תלוי בנו והתנהגותנו תקבע אילו חיים יהיו לנו - ארוכים, קצרים, טובים או רעים.
(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: (טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: (יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (כ) לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:
See, I have set before thee this day life and good, and death and evil, in that I command thee this day to love the LORD thy God, to walk in His ways, and to keep His commandments and His statutes and His ordinances; then thou shalt live and multiply, and the LORD thy God shall bless thee in the land whither thou goest in to possess it. But if thy heart turn away, and thou wilt not hear, but shalt be drawn away, and worship other gods, and serve them; I declare unto you this day, that ye shall surely perish; ye shall not prolong your days upon the land, whither thou passest over the Jordan to go in to possess it. I call heaven and earth to witness against you this day, that I have set before thee life and death, the blessing and the curse; therefore choose life, that thou mayest live, thou and thy seed; to love the LORD thy God, to hearken to His voice, and to cleave unto Him; for that is thy life, and the length of thy days; that thou mayest dwell in the land which the LORD swore unto thy fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give them.
דיון
מהו הפרדוקס המופיע בפסוקים אלה? השוו פסוק טו לפסוקים יז-יח.

איך יכולה להיות בחירה אם אלוהים יודע כול ושולט על הכול? מצד אחד האדם מצטייר כשולט על חייו, ומצד אחר אלוהים הוא הקובע את סדרי העולם.
ב. איך ניתן לפתור את הפרדוקס?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פסיקתא עמוד 497 - 496
קודם שנברא העולם היה הקב"ה לבדו בגבורתו, ועלה במחשבתו לבראות העולם והיה מחריש וחושב: היאך יברא [את העולם] ויתקיים מפני עונותיהם של בני אדם? וברא תשובה קודם שברא העולם [...]. דתנן [למדנו]: "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה" (אבות פרק ג, ט"ו). כיצד? אדם יוצא לשוק ונשבע לַשֶּׁקֶר על מקח וממכר, רואה נשים ומהרהר, נכנס לפני השלטון ואינו מתנקה מלספר לשון הרע ונכנס לביתו מלא עוונות [חטאים]. ישן על מיטתו והפקיד רוחו ביד הקב"ה [...]. אמר דוִד לפני הקב"ה: אם אתה גובה מאדם עונו [מעניש אותו על פי חטאיו] לא יעמוד [יקום בבוקר] לעולם ממיטתו. אלא - בראת תשובה בעולמך: אף על פי שחטא, כיון שעשה תשובה מוחלין [סולחים] לו.

הסברים
  • האדם אמנם חוטא בחטאים רבים, אבל אלוהים, שהוא כל יכול, ברא גם את התשובה והותיר לאדם את האחריות לחייו - לעשות תשובה ולבקש סליחה על החטאים שחטאנו.
הלכה א: רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע [...].

הלכה ב אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש-ברוך-הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו [בריאתו] להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי [...]. הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה. [...] הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו הוא.

הסברים
  • בהלכה א' הרמב"ם כותב, שהאחריות מוטלת לחלוטין על האדם – אם ללכת בדרך הטובה או הרעה. ומוסיף הרמב"ם בהלכה ב' ואומר, שאלוהים לא מחליט מראש מה יהיה גורלנו ואופיינו, זוהי בחירה שלנו והדרך לחזור בתשובה תמיד פתוחה בפנינו.
Every man was endowed with a free will; if he desires to bend himself toward the good path and to be just it is within the power of his hand to reach out for it, and if he desires to bend himself to a bad path and to be wicked it is within the power of his hand to reach out for it. This is known from what it is written in the Torah, saying: "Behold, the man is become as one of us, to know good and evil" (Gen. 3.22), that is as if saying: "Behold, this species, man, stands alone in the world, and there is no other kind like him, as regards this subject of being able of his own accord, by his reason and thought, to know the good and the evil, and to do whatever his inclination dictates him with none to stay his hand from either doing good or evil; and, being that he is so, 'Lest he put forth his hand, and take also from the tree of life, and eat, and live forever'" (Ibid.)1Abodah Zarah, 16b; Megillah, 25a. G. Permit not your thought to dwell upon that which ridiculous fools of other peoples and a majority of asinine individuals among the children of Israel say, that the Holy One, blessed is He! decrees at the very embryonic state of every man whether he should be just or wicked. The matter is not so. Every man is capable of being as just as Moses our Master or as wicked as Jeroboam, wise or incony, merciful or human, miser or philanthropist, and so in all other tendencies. There is none to either force things upon him or to decree things against him; either to pull him one way or draw him another way, but he alone, of his own free will, with the consent of his mind, bends to any path he may desire to follow. It is concerning this that Jeremiah said: "Out of the mouth of the Most High proceedeth not the evil and the good" (Lam. 3. 38),2I am amazed that the English version of the American Jewish Publication Society, too, makes this sentence interrogatory. G. which is as if saying, the Creator decrees not that man should be either good or bad. Now, this being so, the consequence hereof is that the sinner alone brought harm upon himself. It is, therefore, meet that he should lament and shed tears because he sinned, and because of what he did to his soul and rewarded it with evil. Even this is the meaning of the succeeding Verse: "Wherefore doth a living man complain, or a strong man? Because of his sins" (Ibid.)3The English version in all existing translations is entirely opposed to what was an accepted doctorine by all medieval and modern Hebrew scholars. I corrected it to harmonize the texts. G. Again, he continues, in the succeeding Verse seeing that it all is in our power, and we did all the evil of our own free will and accord, it is, indeed meet for us to turn in repentance and abandon our wickedness, for our free will is in our hands now as well as at the time we committed the sins saying: "Let us search and try our ways, and return to the Lord" (Ibid.–40).4See Niddah, 16b; but the Maimoni doctorine does not contradict that text; you can not teach a brainless idiot wisdom, but a man with brains is often a charlatan; the choice is his. C. G.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע [...], היאך [איך] היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא [האדם] מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו? [...] ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, [אלוהים, שהוא] השופט כל הארץ, לא יעשה משפט? ואל תתמה ותאמר היאך [איך] יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ [שירצה] [...] וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו [אלוהים]?! [...] דע, שהכל כחפצו [של אלוהים] יעשה [...]. כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות [שתהיה] האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה [...], ככה חפץ להיות [שיהיה] האדם רשותו בידו [...], אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל, עושה כל שהאדם יכול לעשות. [...]

הסברים
  • אם אלוהים היה מחליט מראש אם אדם יהיה צדיק או רשע, לא היה טעם לשלוח את הנביאים, שיראו לעם מהי הדרך הטובה ולא היה צורך בתורה! אלוהים רוצה שתהיה בידינו האפשרות לבחור כיצד להתנהג
Had the decree of God prompted man to be either just or wicked, or had there been a fundamentally inborn something to draw man to either of the paths, or to any one branch of knowledge, or to a given tendency of the tendencies, or to particular act of all actions as the astrologists maintain by their foolish inventions, how did He charge us by the prophets, to do thus and not to do such, improve your ways, and do not follow your wickedness, whereas man from his embryonic state already had a decree of his conduct issued, or his inborn nature draws him toward a given path of conduct from which he can not deviate? Moreover, what need would there be, under such circumstances, for the Torah altogether? And by what law, and under what system of justice could the wicked be punished, or the just rewarded? Shall the judge of the whole earth not exercise justice? Now, do not wonder and ask: "How is it possible for man to do what his heart desires, and have his entire course of action lodged within himself seeing that he can not do aught in the world without the permission of his Master and without His Will, even as the Verse says: "Whatsoever the Lord pleased, that hath He done, in heaven and in earth, in the seas and in all deeps" (Ps. 135.6)? Know all that man does is in accordance with His Will, although our actions are really in our own keeping. For example? Even as it is the Creator's Will that fire and air shall ascend upward, and that water and earth shall descend downward, or that the sphere shall revolve in a circle, and that other creatures of the universe should likewise follow their respective natural laws, as it was His Will for them to be, so was it His Will that man shall have the free choice of conduct in his own hand, and that all his actions should be lodged within him, and that he should be neither forced or drawn, but he, of his own free will and accord, as God endowed him with, he exercises in all that is possible for man to do. He is, therefore, judged according to actions; if he did good, his is rewarded with good; and if he did wrong, he is punished. This is in harmony with what the prophet said: "This hath been of your own doing" (Mal. 1.9); and: "According as they have chosen their own ways" (Is. 66.3); and of this very subject Solomon said: "Rejoice O young man, in thy youth, and let thy heart cheer thee in the days of thy youth, and walk in the ways of thy heart, and in the sight of thine eyes; but know thou, that for all these things God will bring thee into judgment" (Ecc. 11. 9); as if saying: "True, it is within the power of thine hand to do so, but thou art to render an accounting on the day of judgment".6See Shabbat, 156a; Maimonides, herein, does not deny the variations in human intelligence, nor native excellence of one and native shortcomings of another; what he maintains is that man is not governed in his conduct by natural laws, as is every creature below him. G.
רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ה, הלכה ה
שמא [=אולי] תאמר: והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע, או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו [=באמת]?! דע, שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מִדה ורחבה מִני ים [...]. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, [...], אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא .[...] אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך. [...]

הסברים
  • הרמב"ם מסיים עניין זה ואומר, שברור לו שיש בחירה חופשית, אבל השאלה היא מה מקומו של אלוהים בעולם שיש בו גם אלוהים וגם בחירה חופשית, היא שאלה קשה מאוד, 'רחבה מני ים'
ג. מה פירוש "לעשות"? איך ומתי עושים תשובה?
רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א
אי זו היא תשובה גמורה [אמיתית]? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח. כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה [ששכב עם אישה שהיה אסור לו לשכב איתה], ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר [והחליט לא לחטוא]. זהו בעל תשובה גמורה [...].
דיון
איזו דוגמה נותן הרמב"ם לחזרה בתשובה? מדוע הוא בוחר דווקא בדוגמה מן התחום המיני?

על פי הרמב"ם, התשובה האמיתית היא כאשר האדם מעמיד את עצמו באותה סיטואציה שבה חטא בעבר, ואינו חוזר שוב על החטא. לא בגלל פחד מאלוהים או בגלל שאינו יכול, אלא בגלל שהוא רוצה בכנות לעשות תשובה.
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד. [...] וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו [=שהחליט עליהם].

הסברים
  • משמעות התשובה היא לעזוב את החטא ולא לחזור עליו לעולם. וכדי שיהיה ברור לאדם ולסביבה מהו אותו חטא שהאדם מבקש להשתפר במעשיו, רצוי שיאמר זאת בקול.
What is repentance? The sinner shall cease sinning, and remove sin from his thoughts, and wholeheartedly conclude not to revert back to it, even as it is said: "Let the wicked forsake his way" (Is. 55.7); so, too, shall he be remorseful on what was past, even as it is said: "Surely after that I was turned, I repented" (Jer. 31. 19). In addition thereto he should take to witness Him Who knoweth all secrets that forever he will not turn to repeat that sin again, according to what it is said: "Say unto Him.… neither will we call any more the work of our hands our gods" (Hos. 14.3–4). It is, moreover, essential that his confession shall be by spoken words of his lips, and all that which he concluded in his heart shall be formed in speech.2Yoma, 57b; Shabbat, 121. G. He who confesses by speech but has not his heart's consent to abandon his erstwhile conduct, behold him, he is like one taking an immersion of purification and in his grasp is an impure creeping thing, when he knows the immersion to be of no value till he cast away the impure creeping thing. Even so it is advised to do, saying: "But whoso confesseth and forsaketh them shall shall obtain mercy" (Pro. 28. 13). In confessing to God, it is obligatory to name the sin, even as it is said: "Oh, this people have sinned a great sin, and have made them a god of gold" (Ex. 32.31).3Ta’anit, 16a; Yoma, 86b. C.
מִדַרכי התשובה להיות השָב צועק תמיד לפני השם [=אלוהים] בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

הסברים
  • הרמב"ם מציע לא רק להתרחק מן החטא, אלא גם לשנות את החיים – את השם, את ההתנהגות, ואפילו את מקום המגורים. שינוי אווירה מסייע לאדם להתרחק מהחטא ולשפר את הדימוי העצמי שלו – הוא כבר אינו אותו אדם חוטא אלא אדם חדש.
Among the ways of repentance are, for the penitent to continue to cry out in tearful supplication before the Name, to bestow alms according to his means, and to distance himself exceedingly from the thing wherein he sinned, to have his indentity changed, as if saying: "I am now another person, and not that person who perpetrated those misdeeds", to completely change his conduct for the good and straight path, and to exile himself from his place of residence, for exile atones iniquity, because it leads him to submissiveness and to be meek and humble-spirited.4Rosh-ha-Shanah, 16b. C.
לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב שמא ימות טרם שיזקין [...].

הסברים
  • אדם צריך להתנהג כאילו כל יום הוא היום האחרון בחייו, ולחזור בתשובה מיד.
Ever should man look upon himself as if he is nigh to death, lest he die during the interval, as a consequence whereof he will be outstanding in his sin; he should, therefore not tarry but repent presently. He should not say: "In old age I will repent", perhaps he will die before old age overtakes him. To this Solomon in his wisdom pointed, saying: "Let thy garments always be white". (Ecc. 9.8).1Pirke Abot, 2.15; Shabbat, 153a. C.
רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ז, הלכה ג
אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם [כמו] שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן. מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העוונות [החטאים] קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע [שקוע] באלו, קשה הוא לפרוש מהם [קשה לו לעזוב אותם] [...].

הסברים
  • מקור זה חשוב ביותר, מפני שהוא מקרב לכל אחד מאתנו את הצורך בחזרה בתשובה - יש לקוות שאיננו רוצחים וגנבים, אבל כעס, קנאה ותאוות מאכלות הם חטאים המוכרים לכולנו... צריך לחזור בתשובה לא רק מחטאים שהם מעשים – כמו גנבה, אלא גם מחטאים שקשורים לרגשות – כמו כעס, שנאה וקנאה. ודווקא חטאים אלה, שקשורים ברגשות, הם החטאים שקשה מאוד להיגמל מהם.
ד. מה מעמדו של אדם שחזר בתשובה לעומת אדם צדיק?
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו [ועזב אותו] וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו [...].

הסברים
  • על פי הרמב"ם, אדם שחזר בתשובה נחשב בפני האלוהים כאילו לא חטא, ואפילו נחשב יותר מצדיק, כי הוא הרי חטא ובחר בחירה מודעת להפסיק לחטוא. הרמב"ם מקפיד על דימויו העצמי החיובי של החוזר בתשובה, מתוך רגישות פסיכולוגית לכך שבזה טמון כוח הרצון של האדם]
Let not a penitent man imagine that he is removed at a distance from the degree of the righteous on account of the iniquities and sins which he had committed. It is not so, forsooth, but the Creator considers him beloved and desirable, as if he had ever known of no sin. Moreover, his reward is great; for, after having partaken of the taste of sin, he separated himself therefrom and conquered his passion. The sages said: "The place whereon the penitent stand the wholly righteous could not stand;" as if saying: "their degree is above the degree of those who ever did not sin, because it is more difficult for them to subdue their passion than for the others.2Berakot, 34b. C. G.
רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ז, הלכה ח
בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענווים ביותר. אם חרפו [קיללו] אותן הכסילים [הטיפשים] במעשיהם הראשונים, ואמרו להן: אמש [אתמול] היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן [שלא יתייחסו אליהם], אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם. [...] וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה: זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן [את המעשים] לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים וענינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה [...].

הסברים
  • אסור להזכיר למי שחזר בתשובה את חטאיו מהעבר.
ה. למה לעשות תשובה? מה המטרה של תהליך זה?
אמרו חכמים הראשונים: שמא [=אולי] תאמר, הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקַרֵא 'רבי', בשביל שאקבל שכר בעולם הבא. תלמוד לומר: "לאהבה את ה'". כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה. [...]

הסברים
  • מטרת התשובה היא לאהוב את ה', ולא להרוויח מכך שכר כלשהו. במילים אחרות, התשובה היא אמונה אמיתית בטוב, בדרך הטובה, פשוט כי ככה נכון להתנהג.
Said the ancient sages: "Peradventure you will say, behold, I study the Torah so that I will become rich, so that I will be called Rabbi, or so that I will receive reward in the World to Come, learn from what it is said: "That thou mayest love the Lord" (Deut. 30.20), all that you do, you shall not do save because of love. The sages, moreover, said: "For his commandments crave exceedingly, but not for the reward of His commandments". And the great sages likewise commanded particularly their intelligent and progressive disciples: "Be not like servants who minister to their master on condition of receiving a reward; but be like servants who minister to their master without condition of receiving a reward"; for, because he is the master it is proper to minister to him, as if saying, minister because of love.
דיון
לסיכום...
רעיון הבחירה החופשית, שממנו נגזר רעיון התשובה, הוא רעיון יסודי ובסיסי במסורת ובהגות היהודית, הרלוונטי גם למי שאינו מאמין באלוהים. נקודת המוצא היא שהאדם הוא יצור משתנה שמסוגל לשנות את דרכיו ולהיטיב את מעשיו בכל עת ועל פי בחירתו. בכך מוטלת על האדם אחריות רבה, גם אם איננו אנשים מאמינים, אך יחד עם זאת זוהי עמדה אופטימית הממלאת את חיינו בתקווה ובאמונה בטוב.