הדף מאת: אברהם יוסקוביץ' / גשר - מפעלים חינוכיים
בפרשת 'ויצא' מתעמתים יעקב ורחל על רקע עקרותה של רחל. דו שיח חריף זה מעורר שאלות נוגעות ללב, והעסיק פרשנים ואמנים רבים במהלך הדורות. ננסה לגעת בהיבטים אחדים של הסיפור. על מקומו של הפריון בבניין המשפחה ובזוגיות, על הקושי וההתמודדות עם עקרות, עם קנאה ועם אמהות.
וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי ב. וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי-בָטֶן ג. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּנָּה.
And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: ‘Give me children, or else I die.’ And Jacob’s anger was kindled against Rachel; and he said: ‘Am I in God’s stead, who hath withheld from thee the fruit of the womb?’ And she said: ‘Behold my maid Bilhah, go in unto her; that she may bear upon my knees, and I also may be builded up through her.’
דיון
מהו טיב הוויכוח שבין יעקב לרחל? עם מי אתם מזדהים? מדוע? הפתרון שמציעה רחל בפסוק ג' מזכיר מקרה נוסף. מהו? מהם ההבדלים בין שני המקרים? נסו להבין מדוע רחל שואלת את נפשה למות? מדוע היא איננה מסתפקת במעמדה כאישה האהובה?
כך עונין למעיקות?
"וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי" רבנן דדרומה בשם ר' אלכסנדרי ורבנא בשם ר' אבא בר כהנא [=חכמי הדרום בשם ר' אלכסנדרי והחכם בשם ר' אבא בר כהנא]: "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת-רוּחַ" (איוב טו) זה אברהם שנאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז); "וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ" [המשך הפסוק באיוב טו ] זה יעקב שנאמר "וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל". אמר לו הקב"ה: כך עונין למעיקות?! חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.
"וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי" רבנן דדרומה בשם ר' אלכסנדרי ורבנא בשם ר' אבא בר כהנא [=חכמי הדרום בשם ר' אלכסנדרי והחכם בשם ר' אבא בר כהנא]: "הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת-רוּחַ" (איוב טו) זה אברהם שנאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז); "וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ" [המשך הפסוק באיוב טו ] זה יעקב שנאמר "וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל". אמר לו הקב"ה: כך עונין למעיקות?! חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.
Another answer: (op. cit. 145) "God supports all those who have fallen" - these are the barren, whose [status] have "fallen" within their households. And "straightens the bent" - when the Holy One, Blessed be He rewards them with children, they straighten up [in joy.] Similarly, Leah was hated by her household, and when the Holy One, Blessed be He visited her [and gave her pregnancy], she was straightened. That is the same concept by "And God saw that Leah was hated" - "that Leah was hated" - that she behaved in the manner of the "hated", since she was supposed to marry "the hater" [, Esav] (other mss. read "Assessed by the hater") since that was the custom, the firstborn [Esav] marry the firstborn [Esav] and the younger one [Ya'akov] marry the younger one [Rachel]. Therefore Leah cried and said: "May it be your will, God, that I do not become the possession of an evildoer." R' Huna said: Davening is a strong force, that it annulled the decree, and not only that, but that it made her come before her sister [for marriage. Because of this] everyone would mock her: The unemployed people mocked her, the travelers mocked her, and even the ladies behind their backs mocked her, saying, "This Leah, her inside is not like her outside; she appears righteous but is not really righteous. For if she were righteous she would not have cheated her sister [and would have let her marry first.] Rabbi Chanin in the name of Rabbi Shmuel son of Rabbi Yitzchak said: When Yaakov our Forefather saw matters, that Leah had "cheated" her sister, he made up his mind to divorce her, but when she was blessed with children, he said: "To the mother of these I am divorcing?" And in the end he admitted he was wrong, and that is the meaning of the verse: (Genesis 47) "And Yisrael [Yaakov] bowed low at the head of the bed," [and head of the bed is a euphemism for Leah, as she was the first one of his conjugal bed.] "And Rachel was barren," said Rabbi Yitzchak, Rachel was the main part of the household, as it says, "And Rachel was barren (akarah)" - It's main part (ikrah) was Rachel. Said Rabbi Abba son of Cahana, since most of the diners [at Ya'akov's table] were Leah's [progeny, as a courtesy] they named Rachel as the main part, as it says, "And Rachel was barren (akarah)" - It's main part (ikrah) was Rachel. Rabbi Shimon bar Yochai said: Since all these matters [i.e. helping Leah cheat the system] were done by Rachel, therefore the Children of Israel were called by her name, (Jeremiah 31): "Rachel cries for her children," and there was no end to her name, as her children's names lived on, as it says in (Amos 5): "Perhaps the Lord of Hosts will have compassion on the remnant of Joseph [a son of Rachel]" - now her son's name was recalled. And her son's name did not die out either, as it says (Jeremiah 31) "How precious is my son Ephraim [, Joseph's son and Rachel's grandson." "
דיון
במי מצדד המדרש – ביעקב או ברחל?
המדרש השווה בין רחל ויעקב לשרה ואברהם. מה ההבדל בין תגובות אברהם ויעקב, לדעת הדרשן?
נסו לנסח בלשונכם – מה 'מוסר ההשכל' שהדרשן מציג באמצעות הפסוק מאיוב? מהו המפתח לדו-שיח בריא/תקין/משוחרר ממתחים?
על מה, לדעתכם, הדרשן מסתמך כאשר הוא קובע מה "אמר לו הקב"ה"?
דרך געגועי הנשים
[רחל] דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב - שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים...
[רחל] דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב - שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים...
Yaakov became very angry. See Rashi. According to the Sages (Bereishis Rabbah 71) it was wrong of him to become angry. After all, many great people prayed on behalf of barren women. His punishment was that in the end his other children were obliged to bow before her son Yosef.
דיון
פירושו זה של הרמב"ן מכונה על ידו "על דרך הפשט", ובנוסף לו הוא מציע פירוש אחר על דרך הדרש. במי מצדד הרמב"ן לדעתכם, ומדוע?
מהו שורש המחלוקת בין יעקב לרחל על פי הרמב"ן פירושו? מה דעתכם?
מאיר שלו, בעיקר על אהבה, הוצאת עם עובד, (1995)
ללאה יש ארבעה בנים ואין לה אהבה. לרחל יש אהבה ואין לה אפילו בן אחד. מי תקדים להיוואש? מאיזה צד תתפרץ הקנאה לראשונה? נכון. מצדה של רחל: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה. ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין – מתה אנוכי". אבל הזמן חולל שינויים גם ביעקב, לא רק בנשותיו. עתה, כאשר רחל באה אליו בטענות, הוא משיב לה בכעס ובגסות: "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?" כלומר, אלוהים הוא שמונע ממך פרי בטן, ולא אני. את היא העקרה, ולא אני. עובדה – הרי יש לי ילדים מאחותך. כל האכזריות שבעולם צפונה בתשובה הזאת. אם אנחנו משווים אותה לתשובת אלקנה לחנה, אף היא עקרה שצרתה יולדת, נגלה נשמה אחרת לגמרי. אלקנה אומר לחנה: "למה תבכי [...] ולמה ירע לבבך, הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים." זאת אמנם תשובה של אידיוט, אבל היא מראה לפחות על חיבה ועל טוב-לב. גם יעקב וגם אלקנה אינם מסוגלים לפתור את בעיית העקרות, אבל אלקנה מציע לחנה רגש ונחמה, ואילו יעקב כבר אינו מסוגל להתמודד עם כל עוצמת השנאה והקנאה והייאוש והמתח שרוחשים אצלו בבית. הוא לא עומד בזה. הוא פשוט לא עומד בזה. בקנאתן, מכניסות שתי הנשים גם את השפחות למעגל הפריון המשפחתי, והכול מתעברות ויולדות בבית יעקב. לאה יולדת והשפחות יולדות והכבשים והעזים, כמקובל בבית יעקב, ממליטות בקצב גם הן. רק רחל עומדת בעקרותה, ושנים עוברות עד שמתחולל הנס: "ויזכור אלוהים את רחל, וישמע אליה אלוהים, ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן" ... רחל קוראת לבנה יוסף. שם שיש לו שני הסברים. האחד: "אסף אלוהים את חרפתי" והשני: "יוסף ה' לי בן אחר". עדיין אין הנפשות הפועלות יודעות זאת, אבל התפישה שמאחורי שני ההסברים האלה תביא על רחל את מותה. הנורמות הללו, שהעקרות היא לא רק טרגדיה, אלא גם חרפה, שהאשה מוערכת בפריונה, שאהבתם של רחל ויעקב צריכה להימדד במספר הילדים ולא בשבע השנים ההן, שכימים אחדים היו בעיניו באהבתו אותה – המיתו את רחל... שנים רבות אחרי מותה נזכר בה גם ירמיהו הנביא, שהלאומנים הגסים של תקופתו רדפוהו ואסרוהו. על רחל הוא מדבר, ולא על לאה. עליה ולא על רבקה ושרה. דווקא הוא, האיש שאמר "ארור היום אשר יולדתי בו", ידע לזהות ברחל את האם האמיתית, ובהשראתה העניק לנו את הפסוקים הנפלאים: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו".
ללאה יש ארבעה בנים ואין לה אהבה. לרחל יש אהבה ואין לה אפילו בן אחד. מי תקדים להיוואש? מאיזה צד תתפרץ הקנאה לראשונה? נכון. מצדה של רחל: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה. ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין – מתה אנוכי". אבל הזמן חולל שינויים גם ביעקב, לא רק בנשותיו. עתה, כאשר רחל באה אליו בטענות, הוא משיב לה בכעס ובגסות: "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?" כלומר, אלוהים הוא שמונע ממך פרי בטן, ולא אני. את היא העקרה, ולא אני. עובדה – הרי יש לי ילדים מאחותך. כל האכזריות שבעולם צפונה בתשובה הזאת. אם אנחנו משווים אותה לתשובת אלקנה לחנה, אף היא עקרה שצרתה יולדת, נגלה נשמה אחרת לגמרי. אלקנה אומר לחנה: "למה תבכי [...] ולמה ירע לבבך, הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים." זאת אמנם תשובה של אידיוט, אבל היא מראה לפחות על חיבה ועל טוב-לב. גם יעקב וגם אלקנה אינם מסוגלים לפתור את בעיית העקרות, אבל אלקנה מציע לחנה רגש ונחמה, ואילו יעקב כבר אינו מסוגל להתמודד עם כל עוצמת השנאה והקנאה והייאוש והמתח שרוחשים אצלו בבית. הוא לא עומד בזה. הוא פשוט לא עומד בזה. בקנאתן, מכניסות שתי הנשים גם את השפחות למעגל הפריון המשפחתי, והכול מתעברות ויולדות בבית יעקב. לאה יולדת והשפחות יולדות והכבשים והעזים, כמקובל בבית יעקב, ממליטות בקצב גם הן. רק רחל עומדת בעקרותה, ושנים עוברות עד שמתחולל הנס: "ויזכור אלוהים את רחל, וישמע אליה אלוהים, ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן" ... רחל קוראת לבנה יוסף. שם שיש לו שני הסברים. האחד: "אסף אלוהים את חרפתי" והשני: "יוסף ה' לי בן אחר". עדיין אין הנפשות הפועלות יודעות זאת, אבל התפישה שמאחורי שני ההסברים האלה תביא על רחל את מותה. הנורמות הללו, שהעקרות היא לא רק טרגדיה, אלא גם חרפה, שהאשה מוערכת בפריונה, שאהבתם של רחל ויעקב צריכה להימדד במספר הילדים ולא בשבע השנים ההן, שכימים אחדים היו בעיניו באהבתו אותה – המיתו את רחל... שנים רבות אחרי מותה נזכר בה גם ירמיהו הנביא, שהלאומנים הגסים של תקופתו רדפוהו ואסרוהו. על רחל הוא מדבר, ולא על לאה. עליה ולא על רבקה ושרה. דווקא הוא, האיש שאמר "ארור היום אשר יולדתי בו", ידע לזהות ברחל את האם האמיתית, ובהשראתה העניק לנו את הפסוקים הנפלאים: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו".
דיון
בדו-שיח הקשה בין יעקב לרחל קשורים זה בזה רגשות עמוקים, תפיסות נורמטיביות ושאלות יסוד שהעסיקו. כותבים רבים לאורך הדורות. עיינו בקטע של מאיר שלו. אילו רעיונות הוא מבקר? את מי הוא מבקר?
כיצד הוא מתאר את מערכת היחסים שבין יעקב לרחל במשך השנים? מהן תפיסותיו שלו עצמו בנושאים כמו זוגיות ואהבה, שיח ודיאלוג, עקרות ופריון? תנו דעתכם למשל לשאלה – האם אישה הייתה כותבת ביקורת דומה?
רחל, עקרה, מתוך: רחל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 69
עקרה/ רחל
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד.
קָטָן.
...
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.
עקרה/ רחל
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד.
קָטָן.
...
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.