ויקרא כא - כה: מום בו
הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
הפרקים שקראנו השבוע גדושים בעניינים רבים ושונים: מעמד הכוהנים, עיצוב הזמן (פרק כג - חגים, ושמיטה) ועיצוב המרחב באמצעות שמיטת קרקעות. כל זה נועד ליצור סדר חברתי שבו החלשים נתמכים על ידי החזקים כמפורט בפרק כה. דף זה יתמקד בנושא אחד, שולי לכאורה: יחסנו לבעלי צרכים מיוחדים. בפרקים שלנו נקבע שכוהן בעל מום אינו יכול לעבוד בבית המקדש, ובעל חיים שיש בו מום אינו יכול להיות מוקרב כקורבן. האם וכיצד חוקים אלה מעצבים עד היום את יחסנו לבעלי צרכים מיוחדים?
דיון
מכל שלל הנושאים בפרקי השבוע, שלא נעסוק בהם, נתמקד בדף זה ביחסנו לבעלי צרכים מיוחדים.
בפרקים שלנו נקבע שכהן בעל מום אינו יכול לעבוד בבית המקדש, ושבעל חיים שיש בו מום אינו יכול להיות מוקרב כקורבן. נשאל האם וכיצד חוקים אלה מוסיפים לעצב את יחסנו לבעלי צרכים מיוחדים.
ראשית, נעיין בפסוקים:
דינו של כוהן בעל מום
(טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו. (יח) כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. (יט) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. (כ) אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. (כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה' מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב. (כב) לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל. (כג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.

מילים
  • פסח - מי שהליכתו אינה תקינה, פגיעה מולדת או נרכשת בגפיים התחתונות (עולם התנ"ך)
  • חרם - מום באף
  • שרוע - אדם שאחד מאיבריו גדול מחברו (רש"י)
  • גבן - בעל חטוטרת (אבן עזרא) או "ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש ביניהן (רש"י)
  • דק - ננס (אבן עזרא) או "שיש לו דוק בעיניו"(רש"י)
  • תבלל - "דבר המבלבל את העיניים" (בכורות לח ע"ב)
  • גרב או ילפת - נגעי עור (עולם התנ"ך)
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto Aaron, saying: Whosoever he be of thy seed throughout their generations that hath a blemish, let him not approach to offer the bread of his God. For whatsoever man he be that hath a blemish, he shall not approach: a blind man, or a lame, or he that hath any thing maimed, or anything too long, or a man that is broken-footed, or broken-handed, or crook-backed, or a dwarf, or that hath his eye overspread, or is scabbed, or scurvy, or hath his stones crushed; no man of the seed of Aaron the priest, that hath a blemish, shall come nigh to offer the offerings of the LORD made by fire; he hath a blemish; he shall not come nigh to offer the bread of his God. He may eat the bread of his God, both of the most holy, and of the holy. Only he shall not go in unto the veil, nor come nigh unto the altar, because he hath a blemish; that he profane not My holy places; for I am the LORD who sanctify them.
קורבן בעל-חיים בעל מום
(יז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה' לְעֹלָה. (יט) לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים. (כ) כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם. (כא) וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לה' לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. (כב) עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה' וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה'. (כג) וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה. (כד) וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. (כה) וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם.

הסברים
  • לפירוש המומים השונים ראו לעיל
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto Aaron, and to his sons, and unto all the children of Israel, and say unto them: Whosoever he be of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that bringeth his offering, whether it be any of their vows, or any of their free-will-offerings, which are brought unto the LORD for a burnt-offering; that ye may be accepted, ye shall offer a male without blemish, of the beeves, of the sheep, or of the goats. But whatsoever hath a blemish, that shall ye not bring; for it shall not be acceptable for you. And whosoever bringeth a sacrifice of peace-offerings unto the LORD in fulfilment of a vow clearly uttered, or for a freewill-offering, of the herd or of the flock, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein. Blind, or broken, or maimed, or having a wen, or scabbed, or scurvy, ye shall not offer these unto the LORD, nor make an offering by fire of them upon the altar unto the LORD. Either a bullock or a lamb that hath any thing too long or too short, that mayest thou offer for a freewill-offering; but for a vow it shall not be accepted. That which hath its stones bruised, or crushed, or torn, or cut, ye shall not offer unto the LORD; neither shall ye do thus in your land. Neither from the hand of a foreigner shall ye offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them, there is a blemish in them; they shall not be accepted for you.
דיון
רוב המומים המפורטים הם מומים בולטים לעין, אך לא כולם.
מדוע אסור לכהן בעל מום לעבוד בבית המקדש? באיזה אופן הוא "מחלל את המקדש"?
האם הכהן אינו מסוגל למלא את תפקידו בשל מומו? האם הוא אינו ייצוגי?
נסו להשוות בין איסור זה לעניינים מקבילים בימינו - למי דואגים כאשר נוקטים הפרדת אוכלוסיות שונות: האם לשלומם וטובתם או לחברה הכללית?
ומדוע אסור להקריב בעל חיים בעל מום? המומים הטבעיים המוזכרים בפסוק כב פוסלים את הקורבנות לחלוטין אך בפסוק כג יש כבר הבחנה בין קורבנות נדבה ונדר. מה הדבר עשוי ללמד?
לפי הפסוקים הללו, המקדש הוא שטח "נקי מבעלי מום". האם יש בכך כדי לעצב תודעה של יחס מסוים לבעלי מום?
כעת נראה מקורות המצווים לדאוג לצרכיהם של בעלי צרכים מיוחדים. הדאגה לצרכיהם היא חובה דתית וחברתית כאחת.
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה':
Thou shalt not curse the deaf, nor put a stumbling-block before the blind, but thou shalt fear thy God: I am the LORD.
'ה' פוקח עורים' (תהילים קמ"ו ח). אין צער גדול ואין יסורין גדולים וקשים כעורון עינים. למה הדבר דומה?
למי שהיה מעביר משאות של גמלים ושל חמורים טעונין ועוברין בדרך, נתנו על אחד מהם משאוי שוה לכלם, ועוד טענו מזונותיהן של כלם על אחד מהם. והיה מזהיר עליו ואומר: הזהרו בו שלא תבן נתון בו, אלא אני יודע מה נתתי עליו.

נכנסו למדינה, באו להתיר מן הבהמה. אמר להן בעל הבית: מזה התירו תחלה שטענתי עליו יותר מכלן. כך הקב"ה מצוה על העורים שאין יסורין גדולים מהם. וכן הוא אומר: "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" (דברים פרק כז).

וכשיבא לרפאות העולם, אינו מרפא תחלה אלא העורים, שנאמר: 'ה' פוקח עורים'.
ספר חסידים, סימן תקפט
ויש בני אדם שהם בלא יד או בלא רגל או בלא עינים נולדו או נוגפו. הרי ברא בני אדם שלמים בגופם שעושים צרכיהם של חסרי איברים.
שהרי הולד נולד ואינו הולך ואמו מתקנת לו צרכיו - כן כל חסרי אבר מזמן להם הקב"ה עושי צרכיהם. וכן כל ישראל אבות ואמהות זה לזה שנאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (דברים פרק כט, ט-י). "טפכם" - וטפכם לא נאמר, אלא טפכם בלא ו'. לומר כל איש ישראל יהיה בעיניכם כטפכם לתקן כל צרכיהם.

מושגים
  • ספר חסידים - חיבור של רבי יהודה החסיד ואביו, מן המאה ה-12 באשכנז, העוסק בחזון חברתי-מוסרי תובעני.
דיון
מה פירוש "טענתי עליו יותר מכולם"?
מה משמעות המשל?
האם מדובר רק בעיוור או שהעיוור הוא דוגמה לכל נכות?
דיון
מה היתרונות בקביעה "כל איש מישראל יהיה בעיניכם כטפכם לתקן כל צרכיהם"?
מהם החסרונות של קביעה זו?
האם די בדאגה לצרכיהם של בעלי מום כדי שיחיו בכבוד?
דיון
חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו קובע שכל אדם זכאי לכך שישמרו על כבודו ועל זכויותיו. אנשים בעלי צרכים מיוחדים אמורים להיות כלולים במילה "אדם". המאמר שלהלן מראה מה קורה היום בחברה הישראלית:
אורן הלמן, האנשים שהמדינה מפחדת מהם בלי סיבה, Ynet, 2.2.15
האנשים שהמדינה מפחדת מהם בלי סיבה
בשבועות האחרונים התפרסמו שני סקרים מטרידים מאוד, שעסקו בעמדות הציבור כלפי אנשים וכלפי ילדים עם מוגבלות. סקר של אקי"ם וסקר של נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. התמונה שעולה משני הסקרים האלה קשה ביותר. 52% מאיתנו לא ישמחו להכיר אנשים עם מוגבלות שכלית. 37% לא ישמחו להכיר אדם עם מוגבלות פיזית. 40% לא רוצים להיות שכנים של אנשים עם מוגבלות. 28% מתנגדים לכך שאדם עם מוגבלות יקיים יחסי מין. פשוט נורא.

החלק המזעזע של הסקרים הללו היא העובדה ש-69% מהציבור העידו על עצמם שהם מכירים אנשים עם מוגבלות. כלומר, חלק גדול הציבור מכיר אנשים עם מוגבלות ועדיין חושב כך עליהם. ועוד נתון חמור: 37% מהציבור חושב שאסור לתת לאנשים עם מוגבלות להצביע בבחירות. כלומר: למנוע מאנשים עם מוגבלות את הזכות הבסיסית ביותר, את הזכות להשפיע על עתידה של החברה והמדינה.

הנתונים האלה מעידים על תופעה רחבת היקף ולא על משהו ממוקד ונקודתי. מסתבר שאנחנו חיים במדינת עולם שלישי. שהחברה שלנו פרימיטיבית. לא מסוגלת ולא רוצה לקבל את השונה.

ובואו נשים עוד כמה נתונים על השולחן: אנשים עם מוגבלות מהווים כ-14% מאוכלוסיית ישראל: כ-318,000 ילדים עם מוגבלות; כ-800,000 אנשים עם מוגבלות בגילאי עבודה. ובחישוב גס: כ-1.1 מיליון ילדים ומבוגרים. בהחלט קבוצה משמעותית.

אני רוצה שתדעו: אני מכיר ואוהב מאוד ילדים עם מוגבלות. אני חבר של אנשים עם מוגבלות. עובדים אצלי עובדים עם מוגבלות. זה מביא לי אושר גדול. הם אנשים נפלאים. מלאי אהבה וחום. כיף גדול לחבק אותם, לקבל מהם חיבוק. לדבר איתם. לצחוק איתם. לעבוד איתם. מוגבלות אינה מחלה מידבקת!
... ומתברר שאנחנו, בישראל, תקועים לנו אי-שם מאחור. עם דעות קדומות. עם סוג של גזענות. עם חוסר נאורות. עם דעות חשוכות.

© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ynet.co.il
דיון
- חשבו על אנשים מוכרים לכם בעלי מוגבלות שכלית - האם יש קשר בין מה הכתוב במאמר לבין המציאות? באיזה מובן? האם נכון לדעתכם למנוע מאנשים בעלי מוגבלות להצביע בבחירות? נמקו.
- האין הפיסקה האחרונה המצוטטת כאן מנציחה דווקא התבוננות מחפצנת על בעלי מוגבלות שכלית? האם כולם בהכרח מביאים שמחה וכיף להתחבק איתם? ואם לא, האם זה אמור לפגוע בזכויותיהם?
- בין הצעות החוק הרבות המונחות כעת על שולחן הכנסת, יש הצעות שנועדו לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הממלכתי במידת האפשר. הצעת חוק אחרת מחייבת מעסיקים להעסיק אחוז מינימלי של עובדים בעלי צרכים מיוחדים במקומות העבודה; וכן הצעה על הנגשת מוסדות ציבור ועוד. הצעות אלה נמצאות בשלבים שונים של חקיקה ויישום והן אינן נאכפות.
עם זאת, כל עוד לא יוכשרו הלבבות, לא יהיה בכוחם של חוקים לשנות את המצב הנוכחי של פגיעה בזכויותיהם ובכבודם של בעלי מום ובעלי צרכים מיוחדים. המאמר מעלה תמונה קשה של התייחסות לבעלי מוגבלות שכלית כאילו אינם בני אדם השווים לכל בני האדם. כאילו המום פוגע בעצם אנושיותו של בעל המום.
האם אפשר לדעתכם לשנות התייחסות זו? מה צריך לעשות לשם כך?
- רבים מהחוקים המקראיים אינם מיושמים היום, ודאי חוקים הנוגעים לעבודת המקדש. אך חוקים אלה מוסיפים לעצב תודעה ויחס שלנו אל מי שגופו, שכלו או נפשו אינם "מושלמים".
- כיצד נוכל לשנות את יחסנו לאנשים בעלי צרכים מיוחדים או בעלי מום? הציעו הצעות מעשיות.
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
דף הנחיות למנחה:
ויקרא כא-כה למנחה.doc