דברים יג-יז: כיצד מכוננים אומה?
הדף מאת: אביע״ד סנדרס / נאמני תורה ועבודה
דף הלימוד בוחן, דרך מצוות שונות המופיעות בפרקים יג-יז בספר דברים, מהם העקרונות שמכוננים עם - שמירת הגבולות, בניית ייחודיות והיבדלות במאכלים ובמנהגים, אתוס וזיכרון היסטורי משותף ומלוכה.
אחדות אתניקס מילים: זאב נחמה לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי
אחדות - אתניקס
ראיתי אותך עוברת למטה
בבגדי שבת
אל בית הכנסת של יוצאי רומניה,
בך אני מאוהב
אני שחום ואת כה לבנה
זה מה שיפה
הילדים יצאו בהזמנה
בצבעי קפה -
בואי נתחתן
הקהל יגיד אמן
כי העם רוצה אחדות
יש כאן אהבה
והכוונה טובה
חיים במציאות
לה לה לה...

אקח אותך לירח דבש בפלמה
יום אחרי שנתחתן
אקנה סירה ואפליג איתך הימה
ביום שאת תגידי כן
לכל עדה יש משהו מיוחד
בואי ננסה
הילדים יצאו אחד אחד
בצבעי קפה -

בואי נתחתן...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
  • במה עוסק השיר? מהי הדילמה המופיעה בו?
  • איזו הנחת מוצא מסתתרת בו לדעתכם?
  • האם הפתרון שמציע הדובר הוא טוב בעיניכם?
  • מדוע "העם רוצה אחדות"? מה אחדות מועילה לעם והאם היא עלולה גם לפגוע בו?
חלק א: שמירת הגבולות
(ב) כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת. (ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם--וְנָעָבְדֵם. (ד) לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא: כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם... (ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ אוֹ-בִנְךָ אוֹ-בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ--בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. (ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ, אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ--מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ. (ט) לֹא-תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו; וְלֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא-תַחְמֹל וְלֹא-תְכַסֶּה עָלָיו. (י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה-בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ; וְיַד כָּל-הָעָם, בָּאַחֲרֹנָה.
If there arise in the midst of thee a prophet, or a dreamer of dreams—and he give thee a sign or a wonder, and the sign or the wonder come to pass, whereof he spoke unto thee—saying: ‘Let us go after other gods, which thou hast not known, and let us serve them’; thou shalt not hearken unto the words of that prophet, or unto that dreamer of dreams; for the LORD your God putteth you to proof, to know whether ye do love the LORD your God with all your heart and with all your soul. After the LORD your God shall ye walk, and Him shall ye fear, and His commandments shall ye keep, and unto His voice shall ye hearken, and Him shall ye serve, and unto Him shall ye cleave. And that prophet, or that dreamer of dreams, shall be put to death; because he hath spoken perversion against the LORD your God, who brought you out of the land of Egypt, and redeemed thee out of the house of bondage, to draw thee aside out of the way which the LORD thy God commanded thee to walk in. So shalt thou put away the evil from the midst of thee. If thy brother, the son of thy mother, or thy son, or thy daughter, or the wife of thy bosom, or thy friend, that is as thine own soul, entice thee secretly, saying: 'Let us go and serve other gods,' which thou hast not known, thou, nor thy fathers; of the gods of the peoples that are round about you, nigh unto thee, or far off from thee, from the one end of the earth even unto the other end of the earth; thou shalt not consent unto him, nor hearken unto him; neither shall thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him;
דיון
  • מהפסוקים לעיל עולה שעלינו להרוג את מי שקורא לעם להאמין באלוהים אחרים. מדוע לדעתכם העונש על דבר כזה הוא כה חמור? האם אתם מזדהים עם עונש זה?
  • נסו להציג את הטענות המנוגדות לתחושתכם האישית - הצדקה לעונש אם אתם מתנגדים לו והתנגדות לעונש אם אתם תומכים בו.
  • כיצד יחס כזה ל"נביא שקר" עשוי לתרום או לפגוע ב"אחדות" העם? האם האחדות מצדיקה פגיעה בפרטים?
חוק העונשין: בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים מחברת: עו"ד שרית שפיגלשטיין, מתוך: חוקי המשחק : זכותי לדעת את חובתי, הוצאת לשכת עורכי הדין בישראל
חוק העונשין
חוק העונשין מתייחס לכמה מקרים של בגידה במדינה. בוגד במדינה ייחשב מי שעשה מעשה של פגיעה בשלטון הבלעדי של מדינת ישראל, ודינו יהיה מוות או עונש מאסר
© כל הזכויות שמורות להמרכז המשפטי לילדים ולנוער
www.mamilaw.org
דיון
  • מהו לדעתכם היחס בין החוק במדינת ישראל לבין החוק המקראי?
  • האם "בגידה" באחדות האמונה של העם דומה לבגידה המופיעה בחוק?
  • במה החוק דומה ושונה מהחוק המקראי? עם איזה חוק אתם מזדהים יותר?
חלק ב- כי עם קדוש אתה, ייחוד והיבדלות
(א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ג) לֹא תֹאכַל כָּל-תּוֹעֵבָה. (ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. (ה) אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר (ו) וְכָל-בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה - אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. (ז) אַךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה: אֶת הַגָּמָל וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת וְאֶת-הַשָּׁפָן כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ - טְמֵאִים הֵם לָכֶם. (ח) וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה - טָמֵא הוּא לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ. (ט) אֶת-זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ. (י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ - טָמֵא הוּא לָכֶם. (יא) כָּל-צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ. (יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא-תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה. (יג) וְהָרָאָה וְאֶת-הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ. (יד) וְאֵת כָּל-עֹרֵב לְמִינוֹ. (טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף וְאֶת-הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. (טז) אֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת. (יז) וְהַקָּאָת וְאֶת-הָרָחָמָה וְאֶת-הַשָּׁלָךְ. יחוְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף. (יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ. (כ) כָּל-עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ. (כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי - כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
Ye are the children of the LORD your God: ye shall not cut yourselves, nor make any baldness between your eyes for the dead. For thou art a holy people unto the LORD thy God, and the LORD hath chosen thee to be His own treasure out of all peoples that are upon the face of the earth. Thou shalt not eat any abominable thing. These are the beasts which ye may eat: the ox, the sheep, and the goat, the hart, and the gazelle, and the roebuck, and the wild goat, and the pygarg, and the antelope, and the mountain-sheep. And every beast that parteth the hoof, and hath the hoof wholly cloven in two, and cheweth the cud, among the beasts, that ye may eat. Nevertheless these ye shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven: the camel, and the hare, and the rock-badger, because they chew the cud but part not the hoof, they are unclean unto you; and the swine, because he parteth the hoof but cheweth not the cud, he is unclean unto you; of their flesh ye shall not eat, and their carcasses ye shall not touch. These ye may eat of all that are in the waters: whatsoever hath fins and scales may ye eat; and whatsoever hath not fins and scales ye shall not eat; it is unclean unto you. Of all clean birds ye may eat. But these are they of which ye shall not eat: the great vulture, and the bearded vulture, and the ospray; and the glede, and the falcon, and the kite after its kinds; and every raven after its kinds; and the ostrich, and the night-hawk, and the sea-mew, and the hawk after its kinds; the little owl, and the great owl, and the horned owl; and the pelican, and the carrion-vulture, and the cormorant; and the stork, and the heron after its kinds, and the hoopoe, and the bat. And all winged swarming things are unclean unto you; they shall not be eaten. Of all clean winged things ye may eat. Ye shall not eat of any thing that dieth of itself; thou mayest give it unto the stranger that is within thy gates, that he may eat it; or thou mayest sell it unto a foreigner; for thou art a holy people unto the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk.
דיון
שאלה
  • המשפט החוזר בתחילת הקטע וסופו "כי עם קדוש אתה לה׳ אלוקיך" - איך ניתן להסביר את הקשר בין המצוות המופיעות בקטע לעובדה שהעם קדוש?
  • מהי לדעתכם הפרשנות למושג "קדוש"?
  • האם לדעתכם יש קשר בין אחדות העם למעשים שהם מצווים עליהם?
השבעיה הסודית איניד בליטון - תורגם על ידי שרגא גפני הוצאת אחוזת בית
השביעייה הסודית
אֶת חֲבוּרַת הַשְּׁבִיעִיָּה הִמְצִיאוּ פִּיטֶר וְגָ'נֶט. הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת כֵּיף גָּדוֹל לְהָקִים חֲבוּרָה שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת שֶׁמַּכִּירִים אֶת הַסִּסְמָה וְעוֹנְדִים אֶת הַתָּג סִכַּת-כַּפְתּוֹר וְעָלֶיהָ הָאוֹתִיּוֹת שב"ס.
"הִנֵּה, גָּמַרְתִּי," אָמַר פִּיטֶר וְהוֹשִׁיט לְגָ'נֶט אֶת הַדַּף. "אַתְּ יְכוֹלָה לְהַעֲתִיק."
"אֲנִי לֹא צְרִיכָה לִכְתֹּב בַּכְּתָב הֲכִי יָפֶה שֶׁלִּי, נָכוֹן?" שָׁאֲלָה גָ'נֶט. "אֲנִי נוֹרָא אִטִּית כְּשֶׁאֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב יָפֶה."
"זֶה בְּסֵדֶר, כָּל עוֹד אֶפְשָׁר לְהָבִין מָה אַתְּ כּוֹתֶבֶת," אָמַר פִּיטֶר. "לֹא מֻכְרָחִים לִשְׁלֹחַ אֶת הַהוֹדָעוֹת בַּדֹּאַר."
גָ'נֶט קָרְאָה אֶת מָה שֶׁכָּתַב פִּיטֶר: "חָשׁוּב בְּיוֹתֵר! אֲסֵפָה שֶׁל הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית תִּתְקַיֵּם מָחָר בַּבֹּקֶר בַּמַּחְסָן בִּקְצֵה הַגִּנָּה אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת בְּשָׁעָה עֶשֶׂר. בְּבַקָּשָׁה תַּגִּידוּ אֶת הַסִּסְמָה."
"אוֹי, מָה בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַסִּסְמָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּנוּ?" שָׁאֲלָה גָ'נֶט בְּבֶהָלָה. "עָבַר הֲמוֹן זְמַן מֵאָז הָאֲסֵפָה הָאַחֲרוֹנָה, וּכְבָר שָׁכַחְתִּי."
דיון
  • מדוע לדעתכם החבורה צריכה סיסמה?
  • מה באה הסיסמה לבטא?
  • האם מי שאין לו סיסמה הוא חלק מהחבורה?
  • האם אפשר להתייחס למצוות של כשרות ואיסור קרחה למת כאל 'סיסמאות'?
חלק ג- הסיפור ההיסטורי המשותף
(יב) כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ. (יג) וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ. (טו) וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה--הַיּוֹם. (טז) וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ
If thy brother, a Hebrew man, or a Hebrew woman, be sold unto thee, he shall serve thee six years; and in the seventh year thou shalt let him go free from thee. And when thou lettest him go free from thee, thou shalt not let him go empty; thou shalt furnish him liberally out of thy flock, and out of thy threshing-floor, and out of thy winepress; of that wherewith the LORD thy God hath blessed thee thou shalt give unto him. And thou shalt remember that thou wast a bondman in the land of Egypt, and the LORD thy God redeemed thee; therefore I command thee this thing to-day. And it shall be, if he say unto thee: ‘I will not go out from thee’; because he loveth thee and thy house, because he fareth well with thee;
דיון
הסיבה שמציינת התורה לשחרור העבדים לאחר שש שנים היא ״כי עבד היית במצרים״. משמע, לא ראוי שאומה שמבינה היטב מה זה להיות עבד, תשעבד אחרים לנצח. סיפור העבדות במצריים הופך להיות אתוס משותף שאמור להנחות את העם מבחינה מוסרית.
  • האם לדעתכם לסיפור היסטורי יש משמעות מוסרית?
  • האם הוא יכול להנחות אותנו כעם גם היום, אלפי שנים לאחר מכן?
  • האם סיפור היסטורי יכול לתרום לאחדות העם? האם הוא יכול לפגוע בה?
(א) שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה. (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. גלֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: כִּי בְחִפָּזוֹן, יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. (ד) וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלְךָ, שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר. (ה) לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (ו) כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. (ז) וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים, תֹּאכַל מַצּוֹת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ--לֹא תַעֲשֶׂה, מְלָאכָה. {ס} (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, ה' אֱלֹהֶיךָ. (יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם. (יב) וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.
Observe the month of Abib, and keep the passover unto the LORD thy God; for in the month of Abib the LORD thy God brought thee forth out of Egypt by night. And thou shalt sacrifice the passover-offering unto the LORD thy God, of the flock and the herd, in the place which the LORD shall choose to cause His name to dwell there. Thou shalt eat no leavened bread with it; seven days shalt thou eat unleavened bread therewith, even the bread of affliction; for in haste didst thou come forth out of the land of Egypt; that thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life. And there shall be no leaven seen with thee in all thy borders seven days; neither shall any of the flesh, which thou sacrificest the first day at even, remain all night until the morning. Thou mayest not sacrifice the passover-offering within any of thy gates, which the LORD thy God giveth thee; but at the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell in, there thou shalt sacrifice the passover-offering at even, at the going down of the sun, at the season that thou camest forth out of Egypt. And thou shalt roast and eat it in the place which the LORD thy God shall choose; and thou shalt turn in the morning, and go unto thy tents. Six days thou shalt eat unleavened bread; and on the seventh day shall be a solemn assembly to the LORD thy God; thou shalt do no work therein. Seven weeks shalt thou number unto thee; from the time the sickle is first put to the standing corn shalt thou begin to number seven weeks. And thou shalt keep the feast of weeks unto the LORD thy God after the measure of the freewill-offering of thy hand, which thou shalt give, according as the LORD thy God blesseth thee. And thou shalt rejoice before the LORD thy God, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite that is within they gates, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are in the midst of thee, in the place which the LORD thy God shall choose to cause His name to dwell there. And thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt; and thou shalt observe and do these statutes.
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: פטרתן מלומר מה נשתנה. פתח ואמר עבדים היינו״

תרגום: אמר רב נחמן לדרו עבדו: עבד שמוציא אותו אדונו מעבדות לחירות ונותן לו כסף וזהב, מה צריך לומר לו? אמר לו: צריך להודות ולשבח. אמר לו פטרת אותי מלומר מה נשתנה. והתחיל ואמר עבדים היינו
Rav Naḥman said to his servant, Daru: With regard to a slave who is freed by his master, who gives him gold and silver, what should the slave say to him? Daru said to him: He must thank and praise his master. He said to him: If so, you have exempted us from reciting the questions of: Why is this night different, as you have stated the essence of the seder night. Rav Naḥman immediately began to recite: We were slaves.
דיון
  • מדוע התשובה של דרו, עבדו של רב נחמן, פטרה את רב נחמן מלומר בליל הסדר 'מה נשתנה'?
  • יש כאן דוגמה למציאות שבה מודעות מכתיבה שינוי מעשי ״בחוק״ (בחוק ההלכתי), מה דעתכם על כך?
  • האם מספיקה תודעה כדי לשנות דרכי התנהגות?
  • האם תודעה של אחדות, של סיפור היסטורי משותף, יכולה להחליף את המעשים שבאים לבטא את אחדות העם?
חלק ד- המלוכה
(ד) כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. (טז) רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַה', אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. (יז) וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. (יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. (כ) לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל
and it be told thee, and thou hear it, then shalt thou inquire diligently, and, behold, if it be true, and the thing certain, that such abomination is wrought in Israel; then shalt thou bring forth that man or that woman, who have done this evil thing, unto thy gates, even the man or the woman; and thou shalt stone them with stones, that they die. At the mouth of two witnesses, or three witnesses, shall he that is to die be put to death; at the mouth of one witness he shall not be put to death. The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterward the hand of all the people. So thou shalt put away the evil from the midst of thee. If there arise a matter too hard for thee in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between stroke and stroke, even matters of controversy within thy gates; then shalt thou arise, and get thee up unto the place which the LORD thy God shall choose. And thou shall come unto the priests the Levites, and unto the judge that shall be in those days; and thou shalt inquire; and they shall declare unto thee the sentence of judgment. And thou shalt do according to the tenor of the sentence, which they shall declare unto thee from that place which the LORD shall choose; and thou shalt observe to do according to all that they shall teach thee. According to the law which they shall teach thee, and according to the judgment which they shall tell thee, thou shalt do; thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left. And the man that doeth presumptuously, in not hearkening unto the priest that standeth to minister there before the LORD thy God, or unto the judge, even that man shall die; and thou shalt exterminate the evil from Israel. And all the people shall hear, and fear, and do no more presumptuously. When thou art come unto the land which the LORD thy God giveth thee, and shalt possess it, and shalt dwell therein; and shalt say: ‘I will set a king over me, like all the nations that are round about me’; thou shalt in any wise set him king over thee, whom the LORD thy God shall choose; one from among thy brethren shalt thou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother. Only he shall not multiply horses to himself, nor cause the people to return to Egypt, to the end that he should multiply horses; forasmuch as the LORD hath said unto you: ‘Ye shall henceforth return no more that way.’ Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold. And it shall be, when he sitteth upon the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life; that he may learn to fear the LORD his God, to keep all the words of this law and these statutes, to do them; that his heart be not lifted up above his brethren, and that he turn not aside from the commandment, to the right hand, or to the left; to the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel.
דיון
בפסוקים לעיל מצווה העם לשים מלך אותו ה' יבחר למלוך עליהם. ישנם גם הגבלות מסויימות על המלך.
  • האם לדעתכם מלך תורם לאחדות העם?
  • אילו סוגים של מלוכה יש? איזו מהם לדעתכם תורמת במיוחד לאחדות העם?
מלך האריות, אולפני וולט דיסני, בימוי: רוגר אלרס, רוב מינקוף, 1994
מלך האריות
מופאסה: [בתור רוח] "סימבה!"
סימבה: "אבא?"
[סימבה רואה את רוחו של אביו בשמים.]
מופאסה: "סימבה, שכחת אותי."
סימבה: "לא, איך יכולתי?"
מופאסה: "אתה שכחת מי אתה, וכך שכחת אותי. תחפש בתוך עצמך, סימבה. אתה יותר ממה שאתה. אתה חייב לקחת את מקומך במעגל החיים."
סימבה: "איך אני יכול לחזור? אני לא מי שהייתי פעם."
מופאסה: "זכור מי אתה. אתה הבן שלי, המלך האחד והאמיתי. זכור מי אתה."
© כל הזכויות שמורות לאולפני ההנפשה של וולט דיסני
www.disneyanimation.com
דיון
  • לפי הקטע הזה, והסרט "מלך האריות." בכלל, מהי הופך את סימבה למלך?
  • מהי מלוכה על פי קטע זה?
  • מה ההבדל בין התפיסה היהודית כפי שהצגנו אותה לבין התפיסה שמוצגת כאן?
דף הנחיות למנחה:
דברים יג-יז למנחה.docx