הדף מאת: ורדית באומגרטן / עתיד במידבר
הדף בוחן מדוע זוגות רבים בתנ"ך נפגשו ליד הבאר ומנסה להתחקות על המשמעויות הנוספות של הבאר
וישב בארץ מדין וישב על הבאר-
קלט דרך אבות. שלשה נזדווגו להם זווגיהם מן הבאר: יצחק יעקב ומשה.
ביצחק כתיב "ויצחק בא מבוא באר וגו'",(בראשית, כד, סב ) ועוד שנזדווגה רבקה לאליעזר למעין,
יעקב: וירא והנה באר בשדה, (בראשית, כט, ב )
משה: וישב על הבאר (שמות, ב, טו)
הסברים
קלט דרך אבות. שלשה נזדווגו להם זווגיהם מן הבאר: יצחק יעקב ומשה.
ביצחק כתיב "ויצחק בא מבוא באר וגו'",(בראשית, כד, סב ) ועוד שנזדווגה רבקה לאליעזר למעין,
יעקב: וירא והנה באר בשדה, (בראשית, כט, ב )
משה: וישב על הבאר (שמות, ב, טו)
הסברים
- קלט דרך אבות – משה הבין שהזיווג של יצחק והזיווג של יעקב קרו על יד הבאר, וניסה את מזלו במציאת זיווג
- באותה דרך – מיד עם הגיעו למדין הלך לבאר, ובצירוף מקרים מופלא מצא שם את זיווגו.
- שמות רבה - מדרש אגדה ארץ-ישראלי לספר שמות. חלקו הראשון דומה בסגנונו לבראשית רבה, וייתכן כי הוא המשכו (המאה ה- 5 לספירה). חלקו השני מאוחר יותר, מימי הביניים.
דיון
- מדוע, לדעתכם, מילאה הבאר תפקיד מרכזי בסיפור מפגש האבות עם נשותיהם?
- מהי משמעותה הממשית והסמלית?
(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר. (יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. (יב) וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. (טו) וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ. (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. (יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. (יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ. (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. (כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו. (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם-לֹא. (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. (כג) וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי--בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ--גַּם-מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'. (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי. (כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ--כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.
And the servant took ten camels, of the camels of his master, and departed; having all goodly things of his master’s in his hand; and he arose, and went to Aram-naharaim, unto the city of Nahor. And he made the camels to kneel down without the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water. And he said: ‘O LORD, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham. Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water. So let it come to pass, that the damsel to whom I shall say: Let down thy pitcher, I pray thee, that I may drink; and she shall say: Drink, and I will give thy camels drink also; let the same be she that Thou hast appointed for Thy servant, even for Isaac; and thereby shall I know that Thou hast shown kindness unto my master.’ And it came to pass, before he had done speaking, that, behold, Rebekah came out, who was born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham’s brother, with her pitcher upon her shoulder. And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up. And the servant ran to meet her, and said: ‘Give me to drink, I pray thee, a little water of thy pitcher.’ And she said: ‘Drink, my lord’; and she hastened, and let down her pitcher upon her hand, and gave him drink. And when she had done giving him drink, she said: ‘I will draw for thy camels also, until they have done drinking.’ And she hastened, and emptied her pitcher into the trough, and ran again unto the well to draw, and drew for all his camels. And the man looked stedfastly on her; holding his peace, to know whether the LORD had made his journey prosperous or not. And it came to pass, as the camels had done drinking, that the man took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold; and said: ‘Whose daughter art thou? tell me, I pray thee. Is there room in thy father’s house for us to lodge in?’ And she said unto him: ‘I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore unto Nahor.’ She said moreover unto him: ‘We have both straw and provender enough, and room to lodge in.’ And the man bowed his head, and prostrated himself before the LORD. And he said: ‘Blessed be the LORD, the God of my master Abraham, who hath not forsaken His mercy and His truth toward my master; as for me, the LORD hath led me in the way to the house of my master’s brethren.’ And the damsel ran, and told her mother’s house according to these words.
דיון
אילו תכונות וערכים – של הגיבורים ושל החברה - מתבארים בכל אחד מסיפורי התנ"ך הבאים:
אילו תכונות וערכים – של הגיבורים ושל החברה - מתבארים בכל אחד מסיפורי התנ"ך הבאים:
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. (ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר. (ג) וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. (ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ. (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן. (ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ. (ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן. (ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה הִוא. (י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. (יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. (יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. (יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.
Then Jacob went on his journey, and came to the land of the children of the east. And he looked, and behold a well in the field, and, lo, three flocks of sheep lying there by it.—For out of that well they watered the flocks. And the stone upon the well’s mouth was great. And thither were all the flocks gathered; and they rolled the stone from the well’s mouth, and watered the sheep, and put the stone back upon the well’s mouth in its place.— And Jacob said unto them: ‘My brethren, whence are ye?’ And they said: ‘Of Haran are we.’ And he said unto them: ‘Know ye Laban the son of Nahor?’ And they said: ‘We know him.’ And he said unto them: ‘Is it well with him?’ And they said: ‘It is well; and, behold, Rachel his daughter cometh with the sheep.’ And he said: ‘Lo, it is yet high day, neither is it time that the cattle should be gathered together; water ye the sheep, and go and feed them.’ And they said: ‘We cannot, until all the flocks be gathered together, and they roll the stone from the well’s mouth; then we water the sheep.’ While he was yet speaking with them, Rachel came with her father’s sheep; for she tended them. And it came to pass, when Jacob saw Rachel the daughter of Laban his mother’s brother, and the sheep of Laban his mother’s brother, that Jacob went near, and rolled the stone from the well’s mouth, and watered the flock of Laban his mother’s brother. And Jacob kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept. And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father. And it came to pass, when Laban heard the tidings of Jacob his sister’s son, that he ran to meet him, and embraced him, and kissed him, and brought him to his house. And he told Laban all these things. And Laban said to him: ‘Surely thou art my bone and my flesh.’ And he abode with him the space of a month.
(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. (טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. (יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. (יח) וַתָּבֹאנָה אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. (יט) וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן. (כ) וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. (כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
Now when Pharaoh heard this thing, he sought to slay Moses. But Moses fled from the face of Pharaoh, and dwelt in the land of Midian; and he sat down by a well.
אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום - רואה שלום, שנאמר (בראשית כו) "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים".
רבי נתן אומר: מצא תורה, שנאמר (משלי ח') "כי מצאי מצא חיים" וכתיב הכא (=כאן) "באר מים חיים".
רבא אמר: חיים ממש.
The Gemara continues dealing with interpretations of the details of dreams: Rabbi Ḥanina said: One who sees a well in a dream sees peace, as it is said: “And Isaac’s servants dug in the valley and found there a well of living water” (Genesis 26:19), and ultimately there was peace. Rabbi Natan says: One who sees a well in his dream it is a symbol that he has found Torah, as the well symbolizes Torah. As it is stated with regard to the Torah: “For whoever finds me finds life” (Proverbs 8:35), and it is written here: “A well of living water,” and we see that a well is linked to Torah as both are associated with life. Rava said: The well in the dream symbolizes actual life.
דיון
פרשנות
ההקשר בגמרא הוא סוגית פשר החלומות. לדוגמה: מה פשר החלום שמופיע בו אריה.
ובלשוננו – אם אדם ראה בחלומו באר - מה פשר הדבר? על כל הצעה של פענוח יביא המפענח הוכחה מן הכתוב.
פרשנות
ההקשר בגמרא הוא סוגית פשר החלומות. לדוגמה: מה פשר החלום שמופיע בו אריה.
ובלשוננו – אם אדם ראה בחלומו באר - מה פשר הדבר? על כל הצעה של פענוח יביא המפענח הוכחה מן הכתוב.
דיון
- במדרש שלוש הצעות לפתרון תמונת הבאר בחלום - לאילו מהרעיונות שהעליתם מתחבר כל אחד? איזה פתרון מהשלושה נראה לכם מתאים ביותר?
- הציעו פתרון משלכם.
דף הנחיות למנחה:
מפגשים סביב הבאר הנחיה.rtf
מפגשים סביב הבאר הנחיה.rtf