הדף מאת: אפרת וקסמן / עלמא
בפרקים שלפנינו מופיעים בכפיפה אחת שני היסודות החזקים והמובהקים ביותר של החיים הדתיים: חוק והתגלות. ואולם, לעומת נגינת הקרשנדו הסוערת שאפיינה את פרקים י"ט ו-כ' ('קולות וברקים... וקול שופר חזק מאד') - הרי שמקבץ הפרקים שבו נעסוק כאן (כ"א-כ"ה) מתנגן במתינות. במידה רבה מגדירה אותו התנועה מן המהפכה אל המיסוד; מן החוויה הרדיקלית, יוצאת הדופן, אל היומיומי והקבוע.
בדף הלימוד נשים לב לממדים שונים של החוק וההתגלות המתוארים בפרקינו. נעקוב במיוחד אחר התמורה המתחוללת במעבר מן הנשגב אל הרגלי היומיום; מן המופשט אל הקונקרטי; וננסה לחשוף את תהליכי המיסוד של חוויית הברית המטלטלת בסיני.
חשוב לציין כי על מנת לשרטט מהלך שלם ולעסוק בחוק ובהתגלות, עולים ונבחנים כאן נושאים מגוונים ואם הזמן העומד לרשותכם קצוב – תוכלו לבחור רק חלק מן הלימוד על פי העדפת הקבוצה.
1. חוק - דיני נזיקין
עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.
eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, burning for burning, wound for wound, stripe for stripe.
וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ, וְנִשְׁבַּר אוֹ-מֵת; בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם. אִם שָׂכִיר הוּא, בָּא בִּשְׂכָרוֹ.
And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution. If the owner thereof be with it, he shall not make it good; if it be a hireling, he loseth his hire.
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ - עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ; בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי.
If thou at all take thy neighbour’s garment to pledge, thou shalt restore it unto him by that the sun goeth down; for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto Me, that I will hear; for I am gracious.
וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.
neither shalt thou favour a poor man in his cause.
דיון
- אילו עקרונות ותפיסות של צדק מגולמים בפסוקים אלה?
- האם ההוראות השונות עולות בקנה אחד או שקיימים ביניהן מתחים?
- כיצד יש להבין את הפער בין הנחרצות והפשטות שמאפיינות את עשרת הדיברות (פרק כ) לבין הפירוט הרב וההבחנות הדקות שאנו מוצאים בפרקים כא-כג?
רבה בר בר חנן שברו לו הסבלים חבית של יין. לקח את בגדיהם, באו אמרו לרב.
אמר לו (לרבה בר בר חנן): תן להם את בגדיהם.
אמר לו: זה הדין?
אמר לו: כן, "למען תלך בדרך טובים" (משלי ב, כ).
נתן להם את בגדיהם.
אמרו לו (הסבלים): עניים אנו וטרחנו כל היום, ורעבים, ואין לנו דבר.
אמר לו (רב לרבה בר בר חנן): תן להם את שכרם.
אמר לו: זה הדין?
אמר לו: כן, "וארחות צדיקים תשמור" (משלי ב, כ).
אמר לו (לרבה בר בר חנן): תן להם את בגדיהם.
אמר לו: זה הדין?
אמר לו: כן, "למען תלך בדרך טובים" (משלי ב, כ).
נתן להם את בגדיהם.
אמרו לו (הסבלים): עניים אנו וטרחנו כל היום, ורעבים, ואין לנו דבר.
אמר לו (רב לרבה בר בר חנן): תן להם את שכרם.
אמר לו: זה הדין?
אמר לו: כן, "וארחות צדיקים תשמור" (משלי ב, כ).
And even on an inclined plane, this works out well where there is no evidence, i.e., in a case without witnesses. But where there is evidence, let him bring evidence and be exempt. Why then is he forced to take an oath? As it is taught in a baraita: Isi ben Yehuda says, with regard to the verse: “And it died or was hurt or driven away without an eyewitness, an oath of the Lord shall be between them” (Exodus 22:9–10), that one can infer from here that if there is an eyewitness, let him bring evidence and be exempt. The Gemara previously cited Rabbi Elazar’s answer to the apparent contradiction between the statements of Rabbi Meir, which was followed by an analysis of the various opinions of the tanna’im. The Gemara presents a different interpretation. And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: There is no difficulty with the oath proposed by Rabbi Meir, as this oath is a decree of the Sages for the betterment of the world. The reason for this oath is that if you do not say so, that an unpaid bailee who broke the barrel in transport can exempt himself by means of an oath, you will have no person who will be willing to transport a barrel for another from one place to another, due to the fear that it might break and he will have to pay. The Gemara asks: How exactly does he take an oath? Rava said that the phrasing is: I take an oath that I broke it unintentionally. And Rabbi Yehuda came to say: An unpaid bailee takes an oath, while a paid bailee pays, this one in accordance with his law and that one in accordance with his law. And Rabbi Elazar came to say: Yes, there is a tradition in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But I wonder whether both this one and that one can take an oath. Granted, an unpaid bailee takes an oath that he was not negligent with regard to the barrel, but why does a paid bailee take an oath? Even if he was not negligent, he is still required to pay. And even with regard to an unpaid bailee, this works out well if the barrel was broken on an inclined plane, but if it broke not on an inclined plane but under different circumstances, how can he take an oath that he was not negligent with it? And even on an inclined plane, this works out well where there is no evidence. But where there is evidence, let him bring evidence and be exempt. As it is taught in a baraita: Isi ben Yehuda says, with regard to the verse: “And it died or was hurt or driven away without an eyewitness, an oath of the Lord shall be between them” (Exodus 22:9–10), that one can infer from here that if there is an eyewitness, let him bring evidence and be exempt. The Gemara relates: There was a certain man who transported a barrel of wine in the market [beristeka] of Meḥoza and broke it on one of the protrusions of a wall in Meḥoza. The case came before Rava, who said to him: With regard to the market of Meḥoza, people are generally found there. Go and bring evidence in your favor and you will be exempt. Rav Yosef, Rava’s son, said to him: In accordance with whose opinion did you issue this ruling? In accordance with the opinion of Isi ben Yehuda? Rava said to him: Yes, I ruled in accordance with the ruling of Isi, and we hold in accordance with his opinion. The Gemara relates a similar incident. There was a certain man who said to another: Go and buy for me four hundred pitchers of wine. The second man went and bought them for him. Ultimately, he came before the first man and said to him: I bought four hundred pitchers of wine for you, but they fermented. The case came before Rava, who said to the second man: If four hundred pitchers of wine had fermented, this matter would generate publicity, i.e., people would have heard of this occurrence. Consequently, go and bring proof that initially, when you purchased the pitchers, the wine was good, and you will be exempt. Rav Yosef, Rava’s son, said to him: In accordance with whose opinion did you issue this ruling? According to that of Isi ben Yehuda? Rava said to him: Yes, I ruled in accordance with the ruling of Isi, and we hold in accordance with his opinion. The Gemara relates: Rav Ḥiyya bar Yosef issued a decree in the city of Sikhra, where he was the presiding Sage: With regard to those who carry loads on a pole [be’agra] and the item breaks, they must pay half. What is the reason? Such a pole is used to carry loads that are too much for one individual to carry and too little for two. Consequently, this breakage is close to an accident and equally close to negligence, and therefore they compromise with a payment of half liability. If he carried it with a digla, a wooden tool designed for double loads, he pays in full, as the use of such a tool indicates that he was carrying a load beyond the capacity of a single individual to bear and therefore acted negligently. The Gemara relates an incident involving Rabba bar bar Ḥanan: Certain porters broke his barrel of wine after he had hired them to transport the barrels. He took their cloaks as payment for the lost wine. They came and told Rav. Rav said to Rabba bar bar Ḥanan: Give them their cloaks. Rabba bar bar Ḥanan said to him: Is this the halakha? Rav said to him: Yes, as it is written: “That you may walk in the way of good men” (Proverbs 2:20). Rabba bar bar Ḥanan gave them their cloaks. The porters said to Rav: We are poor people and we toiled all day and we are hungry and we have nothing. Rav said to Rabba bar bar Ḥanan: Go and give them their wages. Rabba bar bar Ḥanan said to him: Is this the halakha? Rav said to him: Yes, as it is written: “And keep the paths of the righteous” (Proverbs 2:20). MISHNA: With regard to one who hires laborers and tells them to rise exceptionally early and to continue working until exceptionally late, if this is in a locale where laborers are not accustomed to rising so early or to continuing to work until so late, the employer is not permitted to compel them to do so. In a locale where employers are accustomed to feeding their laborers, the employer must feed them. If they are in a locale where an employer is accustomed to providing their laborers with sweet foods, he must provide such food. Everything is in accordance with the regional custom in these matters. There was an incident involving Rabbi Yoḥanan ben Matya, who said to his son: Go out and hire laborers for us. His son went, hired them, and pledged to provide sustenance for them as a term of their employment, without specifying the details. And when he came back to his father and reported what he had done, Rabbi Yoḥanan ben Matya said to him: My son, even if you were to prepare a feast for them like that of King Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation to them, as they are the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob. Rather, before they begin engaging in their labor, go out and say to them: The stipulation that food will be provided is on the condition that you have the right to claim from me only a meal of bread and legumes, which is the typical meal given to laborers. Rabban Shimon ben Gamliel says: Rabbi Yoḥanan ben Matya’s son did not need to state this condition, as the principle is that everything is in accordance with the regional custom. GEMARA: With regard to the mishna’s statement that an employer may not compel his laborers to rise exceptionally early and continue working until exceptionally late, the Gemara asks: Isn’t this obvious? By what right can he force them to do so? The Gemara explains: No, the mishna’s ruling is necessary only in a case where the employer increased their wages beyond the standard in that place. Lest you say that the employer could say to the laborers: The fact that I increased your wages was with the understanding that you would rise early and continue working late for me, the mishna therefore teaches us that the laborers can say in response to the employer: The fact that you increased our wages was with the understanding that we would perform quality work for you, not that we would work longer hours. § Reish Lakish says:
דיון
- מדוע לדעתכם לוקח רבה בר בר חנן את בגדי הפועלים? האם זהו עונש? תביעה לפיצוי? אקט של נקמה?
- מדוע מורה רב לרבה בר בר חנן להשיב לפועלים את בגדיהם? לאילו מן החוקים הנזכרים בספר שמות הוא מציית? על אילו מהוראות החוקים שם הוא עובר?
- רב מורה לרבה בר בר חנן להחזיר לסבלים את בגדיהם, ומנמק את דבריו בעזרת מובאה מספר משלי. מדוע הוא נעזר דווקא במשלי כדי להצדיק את הדין? מדוע אינו תולה את הכרעתו בכתוב בשמות?
- רב אף מורה לרבה בר בר חנן לשלם לפועלים את שכר עבודתם. מה דעתכם על הכרעה זו? האם היא מוצדקת? האם היא נאמנה לכללים שנקבעו בספר שמות?
- אילו כללים של מוסר וצדק בוחרים חז"ל לאמץ כאן? מדוע לדעתכם הם הולכים מעבר להוראות הדין שמגולל ספר שמות?
- היו אתם הפוסקים: האם תבחרו במערכת החוקים של ספר שמות או בערכים בהם מצדדים חז"ל? או אולי תכריעו על פי עקרונות וכללים שונים?
2. 'אחרי רבים להטות' - הרוב קובע?
לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת.
Thou shalt not follow a multitude to do evil; neither shalt thou bear witness in a cause to turn aside after a multitude to pervert justice;
...חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר 'לא בשמים היא' (דברים ל).
מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר נִתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג) 'אחרי רבים להטות'.
מצאו רבי נתן לאליהו. אמר לו: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא? [=מה עשה הקב"ה באותה שעה, כששמע את דבריו של רבי יהושע?] אמר לו: קא חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.
מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר נִתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג) 'אחרי רבים להטות'.
מצאו רבי נתן לאליהו. אמר לו: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא? [=מה עשה הקב"ה באותה שעה, כששמע את דבריו של רבי יהושע?] אמר לו: קא חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.
It is preferable for a person to engage in intercourse with a woman whose married status is uncertain and not humiliate another in public. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: It is from that which Rava interpreted, as Rava interpreted: What is the meaning of that which is written: “And when I limped they rejoiced and gathered…they tore and did not cease [damu]” (Psalms 35:15)? The term “damu” can also be understood as a reference to blood. Concerning the fasting he undertook to atone for his sin with Bathsheba (see II Samuel, chapters 11–12), David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, it is revealed and known before You that if my tormenters were to tear my flesh, my blood [dami] would not flow to the ground, due to excessive fasting. And moreover, they torment me to the extent that even at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of leprous sores and tents in which there is a corpse, i.e., halakhic matters that have no connection to my sin, they say to me: David, one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I say to them: One who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, but he still has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another in public has no share in the World-to-Come. The transgression of you, who humiliate me, is more severe than my transgression. And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25). § Rav Ḥinnana, son of Rav Idi, says: What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat each man his colleague [amito]” (Leviticus 25:17)? The word amito is interpreted as a contraction of im ito, meaning: One who is with him. With one who is with you in observance of Torah and mitzvot, you shall not mistreat him. Rav says: A person must always be careful about mistreatment of his wife. Since her tear is easily elicited, punishment for her mistreatment is immediate. Rabbi Elazar says: Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked, and prayer is not accepted as it once was, as it is stated in lament of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, He shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked, and one who cries before God may rest assured that his prayers will be answered, as it is stated: “Hear my prayer, Lord, and give ear to my pleading, keep not silence at my tears” (Psalms 39:13). And Rav says: Nevertheless, anyone who follows the counsel of his wife descends into Gehenna, as it is stated: “But there was none like Ahab, who did give himself over to do that which was evil in the sight of the Lord, whom Jezebel his wife incited” (I Kings 21:25). Rav Pappa said to Abaye: But don’t people say a popular proverb: If your wife is short, stoop and whisper to her and consult with her? The Gemara answers: This is not difficult, as this statement of Rav instructs that one not follow her counsel in general matters; and that proverb instructs that one follow her counsel in household matters. The Gemara presents another version of this distinction: This statement of Rav maintains that one should not follow her counsel in divine matters; and that proverb maintains that one should follow her counsel in general matters. Rav Ḥisda says: All the gates of Heaven are apt to be locked, except for the gates of prayer for victims of verbal mistreatment, as it is stated: “And behold, the Lord stood upon a wall built with a plumb line, and a plumb line in His hand” (Amos 7:7). God stands with the scales of justice in His hand to determine if one has been subjected to injustice. Rabbi Elazar says: In response to all transgressions, God punishes the perpetrator by means of an agent, except for mistreatment [ona’a], as it is stated: “And a plumb line [anakh] in His hand.” The term for mistreatment and the term for plumb line are spelled in a similar manner, indicating that God Himself inflicts retribution. Rabbi Abbahu says: There are three sins before whose transgressors the curtain [hapargod] between the world and the Divine Presence is not locked; their sins reach the Divine Presence. They are: Verbal mistreatment, robbery, and idol worship. Mistreatment, as it is stated: “And a plumb line in His hand”; robbery, as it is stated: “Violence and robbery are heard in her, they are before Me continually” (Jeremiah 6:7); idol worship, as it is stated: “A people that angers Me before Me continually; that sacrifice in gardens, and burn incense upon bricks” (Isaiah 65:3). Apropos the topic of how man should approach his household, Rav Yehuda says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as discord is found in a person’s house only over matters of grain, as it is stated: “He makes your borders peace; He gives you plenty with the finest wheat” (Psalms 147:14). If there is the finest wheat in your house, there will be peace there. Rav Pappa said: This is in accordance with the adage that people say: When the barley is emptied from the jug, quarrel knocks and enters the house. And Rav Ḥinnana bar Pappa says: A person must always be careful about ensuring that there is grain inside his house, as the Jewish people were characterized as poor only over matters of grain, as it is stated: “And it was, if Israel sowed, and Midian and the children of the east ascended” (Judges 6:3); and it is written: “And they encamped against them and they destroyed the crops of the land” (Judges 6:4); and it is further written: “And Israel was greatly impoverished due to Midian” (Judges 6:6). And Rabbi Ḥelbo says: A person must always be careful about sustaining the honor of his wife, as blessing is found in a person’s house only because of his wife, as it is stated in allusion to this: “And he dealt well with Abram for her sake, and he had sheep and oxen” (Genesis 12:16). And that is what Rava said to the residents of Meḥoza, where he lived: Honor your wives, so that you will become rich. § Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven.
דיון
- בפרשת 'תנורו של עכנאי' מוצא עצמו רבי אליעזר בודד בעמדתו מול דעת החכמים. אף על פי שבת קול מן השמים מדגישה את צדקתו, דוחים אותה חכמים בטענה שבסיני נמסר כלל הכרעה חשוב ועקרוני יותר: 'אחרי רבים להטות'. מה דעתכם על הפרשנות שהם מעניקים לנאמר בפסוק ב'? באיזו מידה הם נאמנים להוראתו?
- כיצד יש לדעתכם להבין את הוראת הפסוק? האם נחקק בו העיקרון לפיו אין לערער על עמדת הרוב?
- באילו מקרים יש ללכת בעקבות הרוב ומתי ראוי להתנער ממנו?
- אילו רווחים ואילו מחירים יש להדגשת עקרון הרוב?
Error loading media...
ניסוי הקונפורמיות של סלומון אש (1951), מתוך אתר Youtube
הניסוי של סולומון אש (1951) בקונפורמיות חברתית
הניסוי של סולומון אש (1951) בקונפורמיות חברתית
דיון
- אילו סכנות טומנת בחובה הנחיה בלתי מסויגת ללכת על פי הרוב?
- יהודה עמיחי, בשירו 'משלושה או ארבעה בחדר', מתאר את נקודת מבטו הייחודית של המיעוט: 'תמיד אחד עומד ליד החלון / מוכרח לראות את העוול בין קוצים'. מה רואה המיעוט בשונה מן הרוב? באיזו מידה הוא עשוי להיות רגיש יותר לעוול, לצער, לסבל? האם החוויה הזאת מוכרת לכם?
3. התגלות
וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ. וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
Then went up Moses, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness. And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand; and they beheld God, and did eat and drink.
דיון
- מה מקומן של האכילה והשתייה כאן? כיצד אפשר ליישב את רוממות המפגש עם האל עם הבנליות והגשמיות של אכילה ושתייה?
- אילו תחושות מתעוררות בכם לנוכח החיבור יוצא הדופן בין המרומם והשמימי לפשוט, הפיזי והיומיומי?
אורי צבי גרינברג, 'אנקריאון על קוטב העיצבון', 1928 בתוך: כל כתביו, כרך א, הוצאת ביאליק 1991, עמ' 158
מְעַטִּים מְאֹד מַאֲמִינֶיךָ, וְרַבִּים צְמֵאֵי הַקֵּבָה,
אֲשֶׁר לְנַפְשָׁם אִם תִּשְׁאַל, יַעֲנוּךָ: אֵינֶנָּה רְעֵבָה.
אַךְ הַצְמֵאִים מְאֹד בְּנַפְשׁוֹתָם יִשְׁתּוּךָ בְּמִדְבְּרוֹת יָמִים,
מָשָׁל לַכְּבָשִׂים מִנָּהָר,
וּבְכֹחַ הַשְּׁתִיָּה הַזֹּאת יִגְבְּרוּ לֶכֶת בָּעוֹלָם.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
מְעַטִּים מְאֹד מַאֲמִינֶיךָ, וְרַבִּים צְמֵאֵי הַקֵּבָה,
אֲשֶׁר לְנַפְשָׁם אִם תִּשְׁאַל, יַעֲנוּךָ: אֵינֶנָּה רְעֵבָה.
אַךְ הַצְמֵאִים מְאֹד בְּנַפְשׁוֹתָם יִשְׁתּוּךָ בְּמִדְבְּרוֹת יָמִים,
מָשָׁל לַכְּבָשִׂים מִנָּהָר,
וּבְכֹחַ הַשְּׁתִיָּה הַזֹּאת יִגְבְּרוּ לֶכֶת בָּעוֹלָם.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
- בין אילו "סוגים" שונים של רעב וצמא מבחין אצ"ג? מה יחסו לכל אחד? ומה דעתכם על העמדה שהוא מבטא?
- כיצד עשוי אצ"ג לפרש את הפסוק 'ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו'?
רבי בונם מפשיסחה, מובא בחיבור תורת אמת, ב, עמ' 108, יום שני של שבועות תרל"ג
כי באמת הוא, שדייקא מהנאת אכילה יוכל להתברר התגלות אלהות [...] וממנה דייקא, יוכל להגיע למחזה אלהים. כי הוא לדוגמא לשורש העונג שבקדושה.
כי באמת הוא, שדייקא מהנאת אכילה יוכל להתברר התגלות אלהות [...] וממנה דייקא, יוכל להגיע למחזה אלהים. כי הוא לדוגמא לשורש העונג שבקדושה.
דיון
- כיצד מבין רבי בונם מפשיסחה את הזיקה שבין התגלות ובין אכילה ושתייה?
- כיצד אתם בוחרים לפרש את הנאמר בפסוקים אלה - האם מעשה האכילה והשתייה שנזכר כאן הוא בעיניכם קונקרטי או מטפורי? האם מדובר כפשוטו, במזון לגוף, או במזון מטפורי לנפש? האם יש בכך מילוי צורך קיומי בסיסי או התענגות על-חושית?
4. משכן
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them.
דיון
- מדוע נכתב כאן "בתוכם" ולא "בתוכו" (במקדש)?
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת - אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of the testimony, of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel.
הרב בני לאו, אתנחתא, עמ' 202, הוצאת ידיעות ספרים - ספרי יהדות, תל אביב, 2009
המפגש בין האלהי והארצי מחפש ממשות. כל מה שהיה בהר סיני באופן רועד וגלוי אך חד פעמי, עובר למקום צנוע ופנימי אך קבוע. כל הפעילות הנלווית לבניין המשכן מכוון לאותה נקודה אינטימית ופנימית שמרכזת אותה אנרגיה רוחנית שהרעידה את העולם בזמן ההתגלות על הר סיני.
© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים
www.ybook.co.il
המפגש בין האלהי והארצי מחפש ממשות. כל מה שהיה בהר סיני באופן רועד וגלוי אך חד פעמי, עובר למקום צנוע ופנימי אך קבוע. כל הפעילות הנלווית לבניין המשכן מכוון לאותה נקודה אינטימית ופנימית שמרכזת אותה אנרגיה רוחנית שהרעידה את העולם בזמן ההתגלות על הר סיני.
© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים
www.ybook.co.il
דיון
- מה דעתכם על המעבר הזה? האם אתם סבורים שניתן לשמר את חוויית ההתגלות בסיני או להעתיקה מן השמים לארץ?
סיכום
לאה גולדברג, 'טבעות עשן', 1935 בתוך: שירים א, ספרית פועלים, 2003, עמ' 24
אלוהי / לאה גולדברג
אֶת אֱלֹהַי רָאִיתִי בַּקָּפֶה
הוּא נִתְגַּלָה לִי בַּעֲשַׁן סִיגָרִיּוֹת.
נְכֵה-רוּחַ, מִסְתַּלֵּחַ וְרָפֶה
רָמַז לִי: "עוֹד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת!"
הוּא לֹא הָיָה דוֹמֶה לַאֲהוּבִי:
קָרוֹב מִמֶּנּוּ, וְאֻמְלָל,
כְּצֵל שָׁקוּף שֶׁל אוֹר הַכּוֹכָבִים
הוּא לֹא מִלֵא אֶת הֶחָלָל.
לְאוֹר שְׁקִיעָה חִוֵּר וַאֲדַמְדַּם
כְּמִתְוַדֶּה עַל חֵטְא לִפְנֵי מוֹתוֹ,
יָרַד לְמַטָּה לְנַשֵּק רַגְלֵי אָדָם
וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
אלוהי / לאה גולדברג
אֶת אֱלֹהַי רָאִיתִי בַּקָּפֶה
הוּא נִתְגַּלָה לִי בַּעֲשַׁן סִיגָרִיּוֹת.
נְכֵה-רוּחַ, מִסְתַּלֵּחַ וְרָפֶה
רָמַז לִי: "עוֹד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת!"
הוּא לֹא הָיָה דוֹמֶה לַאֲהוּבִי:
קָרוֹב מִמֶּנּוּ, וְאֻמְלָל,
כְּצֵל שָׁקוּף שֶׁל אוֹר הַכּוֹכָבִים
הוּא לֹא מִלֵא אֶת הֶחָלָל.
לְאוֹר שְׁקִיעָה חִוֵּר וַאֲדַמְדַּם
כְּמִתְוַדֶּה עַל חֵטְא לִפְנֵי מוֹתוֹ,
יָרַד לְמַטָּה לְנַשֵּק רַגְלֵי אָדָם
וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
קישורים לרקע והרחבה:
לאתר פרויקט 929
לאתר פרויקט 929
דף הנחיות למנחה:
שמות כא כה למנחה.doc
שמות כא כה למנחה.doc
דף מספר 16 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161