מיכה ד-נחום א: היסטוריה של שאריות?
הדף מאת: בינה מאירה זשוראוועל / בית מדרש אלול
המחקר סובר שמיכה היה ראשון הנביאים שהתנבא וחזה את חורבן ירושלים. שלושת הפרקים הראשונים של ספר מיכה הם פרקי תוכחה; אחריהם נכתבו רצף של נבואות נחמה (פרקים ד-ה), ורצף נוסף של נבואות תוכחה ונחמה. בדף לימוד זה נתמקד בנבואת הנחמה שבפרק ה', המדברת על "שארית יעקב". נבקש להביא לקדמת הבמה את ה"שארית" ולבחון את היחס למי שנתפס כ"שארית" - הגולים, שורדי חורבן ירושלים המגיעים לארץ חדשה.
פתיחה
דיון
המשוררת רחל חלפי מפנה את אלומת האור של ההיסטוריה לפרטים שמהם היא עשויה - חלקיקים של בני אדם, שאריות של אירועים היסטוריים 'גדולים'. סיפורים קטנים רבים שאינם מובחנים.
מה היחס בין ה'שאריות', אותם חלקיקים קטנים ובלתי מובחנים, לבין 'ההיסטוריה'?
רחל חלפי, "חזה ההיסטוריה", מתוך "שוליים", ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 2014
חזה ההיסטוריה
אֲנַחְנוּ מִתְרַפְּקִים לְרֶגַע עַל חֲזֵה
הַזְּמַן הַגָּדוֹל הַגָּדוֹל
הוּא אֵינוֹ מַבְחִין בָּנוּ כְּלָל
לָמָּה שֶׁיַּבְחִין?
אֲנַחְנוּ חֶלְקִיק.
הַמַּסְלוּל הַקָּטָן נִרְשָׁם.
אוֹתָנוּ אֵין לִרְאוֹת.
לָנוּ נִרְאֶה הַכֹּל לְהֶפֶךְ:
שֶׁאֲנַחְנוּ הַזְּמַן הַגָּדוֹל
שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
שֶׁאֲנַחְנוּ - - -
וְאִלּוּ הַהִסְטוֹרְיָה הָאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה הַגֵּאוֹלוֹגְיָה
הִנָּן שְׁיָרִים שְׁחוּקִים זְעִירִים
מִין נוֹצוֹת שֶׁל כְּלוּם
לְקַשֵּׁט אֶת כּוֹבָעֵנוּ
הָעֲנָק
מִין פַּרְעוֹש נַנָּס
מְקַפֵּץ מְעַט
עַל הָאַדֶּרֶת הַמַּלְכוּתִית
שֶׁעַל חָזֵנוּ הָעֲנָק
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
לאחר שהתבוננו באופן ראשוני ב"שארית", נעמיק ונבחן את ה"שארית" ואת היחס אליה - לגולים, לשורדי חורבן ירושלים המגיעים לארץ חדשה. נעיין בפרק ה' בספר מיכה ונתבונן לעומק בפסוקים ו'-ז'.
ספר מיכה פרק ה'
(א) וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם. (ב) לָכֵן יִתְּנֵם עַד-עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו וְיָשָׁבוּ כִּי-עַתָּה יִגְדַּל עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ. (ד) וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי-יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. (ה) וְרָעוּ אֶת-אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת-אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי-יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ. {פ}
(ו) וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. {פ}
(ז) וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל.
(ח) תָּרֹם יָדְךָ עַל-צָרֶיךָ וְכָל-אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ. (ט) וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה' וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ. (י) וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ וְהָרַסְתִּי כָּל-מִבְצָרֶיךָ. (יא) וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ-לָךְ. (יב) וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. (יג) וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ. (יד) וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ. {פ}
But thou, Beth-lehem Ephrathah, Which art little to be among the thousands of Judah, Out of thee shall one come forth unto Me that is to be ruler in Israel; Whose goings forth are from of old, from ancient days. Therefore will He give them up, Until the time that she who travaileth hath brought forth; Then the residue of his brethren shall return with the children of Israel. And he shall stand, and shall feed his flock in the strength of the LORD, In the majesty of the name of the LORD his God; And they shall abide, for then shall he be great unto the ends of the earth. And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, And when he shall tread in our palaces, Then shall we raise against him seven shepherds, And eight princes among men. And they shall waste the land of Assyria with the sword, And the land of Nimrod with the keen-edged sword; And he shall deliver us from the Assyrian, when he cometh into our land, And when he treadeth within our border. And the remnant of Jacob shall be in the midst of many peoples, As dew from the LORD, as showers upon the grass, That are not looked for from man, Nor awaited at the hands of the sons of men. And the remnant of Jacob shall be among the nations, in the midst of many peoples, As a lion among the beasts of the forest, As a young lion among the flocks of sheep, Who, if he go through, treadeth down and teareth in pieces, And there is none to deliver. Let Thy hand be lifted up above Thine adversaries, And let all Thine enemies be cut off. . And it shall come to pass in that day, saith the LORD, That I will cut off thy horses out of the midst of thee, And will destroy thy chariots; And I will cut off the cities of thy land, And will throw down all thy strongholds; And I will cut off witchcrafts out of thy hand; And thou shalt have no more soothsayers; And I will cut off thy graven images and thy pillars out of the midst of thee; And thou shalt no more worship the work of thy hands. And I will pluck up thy Asherim out of the midst of thee; And I will destroy thine enemies. And I will execute vengeance in anger and fury upon the nations, Because they hearkened not.
דיון
מהי הדינמיקה שבין שני הפסוקים המודגשים המדברים על 'שארית יעקב'?
מה היחס בין "שארית יעקב" והעמים בשני הפסוקים? האם הוא שונה?
מה מייצג הטל בפסוק ו'? (אנו נשוב לטל בהמשך)
דיון
המקום הראשון שבו מוזכרת המילה "שארית" במקרא הוא רגע דרמטי - הרגע שבו יוסף מגלה לאחיו את זהותו לאחר פרידה של שנים.
בראשית מ"ה
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. (ה) וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. (ו) כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר. (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (ח) וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
And Joseph said unto his brethren: ‘I am Joseph; doth my father yet live?’ And his brethren could not answer him; for they were affrighted at his presence. And Joseph said unto his brethren: ‘Come near to me, I pray you.’ And they came near. And he said: ‘I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt. And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life. For these two years hath the famine been in the land; and there are yet five years, in which there shall be neither plowing nor harvest. And God sent me before you to give you a remnant on the earth, and to save you alive for a great deliverance. So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
דיון
כיצד יוסף מפרש את סיפור מכירתו לישמעאלים? מה ניתן ללמוד מפירושו על היחס למי שנמצא בגלות? בעקבות העיון בסיפור זה, כיצד ניתן להבין את היחס ל"שארית יעקב" בפרקנו? איך ניתן להבין את הקפיצה בין פסוק ו' לפסוק ז' בפרק ה' במיכה? האם ה"שארית" נשלחה? נבחרה? או למעשה נפלטה?
המקורות הבאים יביאו אותנו להעמיק בשאלה זו.
ילקוט שמעוני סימן תקנג
ילקוט שמעוני סימן תקנג
והיה שארית יעקב -
אותו שארית שאמר הקב"ה לאליהו: "והשארתי בישראל שבעת אלפים" - והם אותם שהופרשו בימי גדעון, בשעה שאמר: "אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת" הנה אנכי מציג. אמר לו הקב"ה: אני כתבתי: "אהיה כטל לישראל". ואתה אמרת: "על כל הארץ חורב" - אני איני עושה, מנין? שאין כתיב: ויעש אלהים כן, אלא ויהי כן מעצמו היה. אבל כשאמר: "והנה חורב על הגזה לבדה" - מיד "ויעש אלהים כן". אמר לו הקב"ה: "רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים" - אותם שכרעו על ברכיהם לשתות, רוצה ולא רוצה היה משתחוה לעו"א. אמר לו הקב"ה: "בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל" - ועליהם הוא אומר: "והשארתי בישראל" - ועליהם הוא אומר: "והיה שארית יעקב" וגו' "כטל מאת ה'" - שהטל סימן לתחיית המתים יחיו מתיך.
דבר אחר:
והיה שארית יעקב - א"ר פנחס בר חמא: אמרו ישראל: כטל אתה עושה אותנו? אמר להם: כשאתם עושים רצונו של מקום, כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם. אתה מוצא, בשעה שאמר אליהו: אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי - ולא שמע לו הקב"ה בטל, אלא הטל היה יורד.
וכן הוא אומר לאליהו: לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ואתנה טל ומטר אין כתיב כאן, להודיעך שאין שליט בטל, לכך נאמר: והיה שארית יעקב וגו' כטל מאת ה' כרביבים וגו'.
שופטים פרק ו'
(לג) וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו; וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. (לד) וְרוּחַ ה', לָבְשָׁה אֶת-גִּדְעוֹן; וַיִּתְקַע, בַּשּׁוֹפָר, וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר, אַחֲרָיו. (לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל-מְנַשֶּׁה, וַיִּזָּעֵק גַּם-הוּא אַחֲרָיו; וּמַלְאָכִים שָׁלַח, בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ, לִקְרָאתָם. (לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים: אִם-יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל--כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (לז) הִנֵּה אָנֹכִי, מַצִּיג אֶת-גִּזַּת הַצֶּמֶר--בַּגֹּרֶן: אִם טַל יִהְיֶה עַל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ חֹרֶב--וְיָדַעְתִּי כִּי-תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (לח) וַיְהִי-כֵן--וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת, וַיָּזַר אֶת-הַגִּזָּה; וַיִּמֶץ טַל מִן-הַגִּזָּה, מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם. (לט) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים, אַל-יִחַר אַפְּךָ בִּי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם; אֲנַסֶּה נָּא-רַק-הַפַּעַם, בַּגִּזָּה--יְהִי-נָא חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ יִהְיֶה-טָּל. (מ) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיְהִי-חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ הָיָה טָל. {פ}
Then all Midyan and ῾Amaleq and the children of the east were gathered together, and went over, and pitched in the valley of Yizre᾽el. But the spirit of the Lord clothed Gid῾on, and he blew a shofar; and Avi-῾ezer mustered behind him. And he sent messengers throughout all Menashshe; who also mustered behind him: and he sent messengers to Asher, and to Zevulun, and to Naftali; and they came up to meet them. And Gid῾on said to God, If Thou wilt save Yisra᾽el by my hand, as Thou hast said, behold, I will put a fleece of wool on the threshing floor; and if there be dew on the fleece only, and it be dry on all the ground elsewhere, then shall I know that Thou wilt save Yisra᾽el by my hand, as Thou hast said, And it was so: for he rose up early on the morrow, and pressed the fleece together, and wrung the dew out of the fleece, a bowl full of water. And Gid῾on said to God, Let not Thy anger burn against me, and I will speak but this once: let me prove, I pray Thee, but this once with the fleece; let it now be dry only upon the fleece, and upon all the ground let there be dew. And God did so that night: for it was dry on the fleece only, and there was dew on all the ground.
דיון
המדרש בילקוט שמעוני מקשר בין שארית יעקב וסיפורי גדעון בשני אופנים - שארית יעקב משולה לשלוש מאות המלקקים הנבחרים לצאת למלחמה יחד עם גדעון. בנוסף, אבטחת הטל בספר מיכה דומה לנס הטל והגיזה שניתן לגדעון לפני צאתו למלחמה.
כיצד מבין המדרש את תפקיד השארית?
הטל מייצג את ההבטחה, דרך הקישור לסיפור אליהו. מדוע הטל הוא האבטחה וההבטחה האולטימטיביות?

עיינו במקורות הבאים. מהו היחס ל"שארית" במקורות אלו? כיצד מבין רד"ק את הפעולה של השארת השארית? כיצד מבין זאת עמוס? האם שארית יעקב היא הפסולת הנותרת במסננת, או החלק הטוב שנותר בה?
רד"ק על ספר מיכה ה, ו
והיה שארית - אותם שישארו אחר שיצרפו כמו שאמרו "וצרפתים כצרוף הכסף וגו" (זכריה י"ג, ט)
ספר עמוס פרק ט'
(ח) הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי ה', בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת-בֵּית יַעֲקֹב--נְאֻם-ה'. (ט) כִּי-הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל-הַגּוֹיִם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה, וְלֹא-יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ. (י) בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי: הָאֹמְרִים, לֹא-תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ--הָרָעָה. (יא) בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם. (יב) לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת-שְׁאֵרִית אֱדוֹם, וְכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי, עֲלֵיהֶם: נְאֻם-ה', עֹשֶׂה זֹּאת. {פ}
Behold, the eyes of the Lord GOD Are upon the sinful kingdom, And I will destroy it from off the face of the earth; Saving that I will not utterly destroy the house of Jacob, Saith the LORD. For, lo, I will command, and I will sift the house of Israel among all the nations, Like as corn is sifted in a sieve, Yet shall not the least grain fall upon the earth. All the sinners of My people shall die by the sword, That say: ‘The evil shall not overtake nor confront us.’ . In that day will I raise up The tabernacle of David that is fallen, And close up the breaches thereof, And I will raise up his ruins, And I will build it as in the days of old; That they may possess the remnant of Edom, And all the nations, upon whom My name is called, Saith the LORD that doeth this.
דיון
בכל שינוי היסטורי, חורבן ובנייה שלאחריו, עולה השאלה בנוגע לטיב הנותרים והבונים את החורבות.
עמוס עוז מראה את הקונפליקט הזה באופן מעניין והומוריסטי מאוד. מהו היחס ל"שארית" שעולה בספרו של עמוס עוז?
עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, הוצאת כתר, עמודים 17-18, 2002
סיפור על אהבה וחושך, עמוס עוז
"לכאורה, בראש סולםהיוקרה של הימים ההם עמדו החלוצים. אבל החלוצים היו הרחק מירושלים, בעמקים, בגליל, בישימון שעל גדות ים המלח. אנחנו הערצנו מרחוק את דמותם החסונה והמהורהרת שהתנוססה, בין הטרקטור לתלמים החרושים, על כרזות של הקרן הקיימת שנקראו פלקטים.
דרגה אחת מתחת לחלוצים עמד היישוב המאורגן, קוראי "דבר" בגופייה על מרפסות הקיץ, פעילי ההסתדרות ה"הגנה" וקופת חולים, אנשי החאקי וכופר-היישוב, אוכלי הסלט והביצייה והלבן, חסידי ההבלגה, האחריות, אורח החיים הסולידי, כופר- היישוב, תוצרת הארץ, מעמד העובדים, המשמעת המפלגתית והזיתים האל חריפים מתוך הצנצנת של תנובה, תכלת מלמטה ותכלת מעל, אנו בונים פה נמל! פה נמל!
מול היישוב המאורגן הזה, מחוץ לגדר, עמדו הפורשים- הטרוריסטים, וגם החרדים ממאה שערים, וגם קומוניסטים "שונאי ציון", ועוד ערב רב של אינטלגנטים, קרייריסטים, ארטיסטים אגוצנטריים מן הטיפוס הקוסמופוליטי-הדקנטי, ועמהם כל מיני תימהוניים פורקי עול, ואינדיבדואליסטים וניהליסטים מפוקפקים, ויקים שלא הצליחו להירפא מן היקיות שלהם, וסנובים מתאגלזים למיניהם, וספרדים-מצורפתים עשריים שנראו מכאן מנומסים מלצריים מדי, ותימנים גורג'ים ומוגרבים וכורדים וסלוניקאים, כולם בהחלט בהחלט אחינו. כולם- כולם בהחלט חומר אנשי מבטיח מאוד, אבל מה לעשות, עוד נצטרך להשקיע בהם הרבה סבלנות ומאמץ.
מלבד כל אלה היו גם פליטים ומעפילים, ניצולים, שארית הפליטה, אודים מוצלים, שאליהם התייחסו אצלנו בדרך כלל ברחמים וקצת בסלידה: סחופים ודווים, עלובי עולם, מי אשם להם שברוב חכמתם הם ישבו להם שם וחיכו להיטלר במקום לבוא הנה בעוד מועד? ולמה הם נתנו שיובילו אותם כצאן לטבחבמקום להתארגן ולהשבי מלחמה? ושיפסיקו כבר אחת ולתמיד לדבר כאן ביידיש הנבעכית שלהם, ושרק לא יתחילו לספר לנו על כל מה שעשו להם שם, כי מה שעשו להם שם לא כל כך מוסיף כבוד, לא להם וגם לא לנו. ובכלל הלוא פנינו כאן מועדים אל העתיד ולא אל העבר, ואם כבר להעלותאת העבר הלוא יש לנו די והותר עבר עברי מרנין, מקראי, חשמונאי, ואין שום צורך לכער אותו כעבר יהדותי דכדוכי כזה שכולו רק צרות צרורות (את המילה "צרות" ביטאו אצלנו תמיד ביידיש, "צורעס", ובהעוויה של בחילה ובעוקצנות, שהילד ידע כי הצורעס האלה הן מין צרעת, וכי הצורעס שייכות להם ולא לנו)...."
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
דיון
לסיום נתבונן בשיר "שאריות של החיים" של עידן רייכל. כיצד מתייחס השיר למילה "שארית"? האם השארית מייצגת תקווה או ייאוש? מתי שארית היא דבר חיובי ומתי היא דבר שלילי? ניסו לחשוב על אירוע בחיים שלכם בו השארתם או הושארתם, האם אתם רואים בכך דבר חיובי או שלילי? שתפו.
עידן רייכל, שאריות של החיים, מתוך האלבום: בין קירות ביתי, 2008
שאריות של החיים \ עידן רייכל
מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים
ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים
אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דף הנחיות למנחה:
מיכה ד-נחום א דף למנחה.doc