הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
דף הלימוד יעסוק בסוגית פריפריה ומרכז במטרה להראות את מקורות הכוח הקיימים אצל אנשים הנמצאים בשוליים. שני הסיפורים שיעמדו במרכז הלימוד עוסקים במורידי גשמים ייחודים, הזרים לנוף הסטנדרטי של באי בית המדרש. במסגרת הלימוד נדון במשמעות הנרחבת והמושאלת של פריפריה ומרכז ונעלה את השאלה מה יש בשוליים שמאפשר את הצמחת, ובמקרה זה אף את גאולת המרכז.
דיון
בטרם נלמד את המקורות, רצוי כי נעמוד על ההגדרות הבאות לפריפריה ומרכז שמספק מילון אבן שושן:
מֶרְכָּז: אמצע, חלק תיכון. דבר עיקרי שסביבות כרוכים עניינים אחרים. יסוד, עיקר. מקום שמרוכזים בו דברים מסוימים
מֶרְכָּזִי: של המרכז. עיקרי, ראשי, המרכז את כל העניינים.
פֵּרִיפֶרְיָה: סביבה, הישובים הנמצאים מסביב לישוב מרכזי, עיבורה של עיר: לעיר הגדולה יש פריפריה של כפרים וישובים קטנים [פריפריות] פֵּרִיפֶרִי,
פֵּרִיפֵרְיָאלִי: 1. שממוקם בפריפריה 2. שולי, שאינו במרכז החשיבות
מהגדרות אלו ניתן לראות כי מרכז ופריפריה אינם מקום גיאוגרפי גרידא.
בטרם נלמד את המקורות, רצוי כי נעמוד על ההגדרות הבאות לפריפריה ומרכז שמספק מילון אבן שושן:
מֶרְכָּז: אמצע, חלק תיכון. דבר עיקרי שסביבות כרוכים עניינים אחרים. יסוד, עיקר. מקום שמרוכזים בו דברים מסוימים
מֶרְכָּזִי: של המרכז. עיקרי, ראשי, המרכז את כל העניינים.
פֵּרִיפֶרְיָה: סביבה, הישובים הנמצאים מסביב לישוב מרכזי, עיבורה של עיר: לעיר הגדולה יש פריפריה של כפרים וישובים קטנים [פריפריות] פֵּרִיפֶרִי,
פֵּרִיפֵרְיָאלִי: 1. שממוקם בפריפריה 2. שולי, שאינו במרכז החשיבות
מהגדרות אלו ניתן לראות כי מרכז ופריפריה אינם מקום גיאוגרפי גרידא.
- מהם המצבים בהם ה"מרכז" נזקק ל"שוליים"?
- האם דווקא בפריפריה או בשוליים קיימים כוחות שאינם נמצאים במרכז
אבא חלקיה - בר בריה דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא. זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא, שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא; אזול לביתיה ולא אשכחוהו, אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק.
יהבו ליה שלמא ולא אסבר להו אפיה; בפניא כי הוה מנקט ציבי - דרא ציבי ומראבחד כתפא, וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני. כי מטי למיא - סיים מסאניה; כי מטא להיזמי והיגי - דלינהו למניה;
כי מטא למתא - נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא.
כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן.
יתיב וכריך ריפתא, ולא אמר להו לרבנן 'תו כרוכו'.
פלג ריפתא לינוקי: לקשישא חדא ולזוטרא תרי.
אמר לה לדביתהו: ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו; ניסק לאיגרא וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין". סקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא; קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו
כי נחית אמר להו: אמאי אתו רבנן? אמרו ליה: שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא. אמר להו: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו ליה: ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן:
מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה?
אמר להו: שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר .
ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה ?
אמר להו: טלית שאולה היתה; להכי שאלי, ולהכי לא שאלי.
מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה, וכי מטי למיא סיים מסאניה?
אמר להו: כולה אורחא חזינא, במיא לא קא חזינא .
מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה?
אמר להו: זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה.
מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא?
אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.
מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה והדר עיילינן אנן?
אמר להו: משום דלא בדקיתו לי.
מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן 'איתו כרוכו'?
משום דלא נפישא ריפתא, ואמינא: לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם
מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי?
אמר להו: האי קאי בביתא, והאי יתיב בבי כנישתא.
ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה?
משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה ;
אי נמי : הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא
לסוגיה המלאה באתר פשיטא
מושגים
יהבו ליה שלמא ולא אסבר להו אפיה; בפניא כי הוה מנקט ציבי - דרא ציבי ומראבחד כתפא, וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני. כי מטי למיא - סיים מסאניה; כי מטא להיזמי והיגי - דלינהו למניה;
כי מטא למתא - נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא.
כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן.
יתיב וכריך ריפתא, ולא אמר להו לרבנן 'תו כרוכו'.
פלג ריפתא לינוקי: לקשישא חדא ולזוטרא תרי.
אמר לה לדביתהו: ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו; ניסק לאיגרא וניבעי רחמי, אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין". סקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא; קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו
כי נחית אמר להו: אמאי אתו רבנן? אמרו ליה: שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא. אמר להו: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו ליה: ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא, אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן:
מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה?
אמר להו: שכיר יום הואי, ואמינא לא איפגר .
ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה ?
אמר להו: טלית שאולה היתה; להכי שאלי, ולהכי לא שאלי.
מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה, וכי מטי למיא סיים מסאניה?
אמר להו: כולה אורחא חזינא, במיא לא קא חזינא .
מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה?
אמר להו: זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה.
מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא?
אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.
מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה והדר עיילינן אנן?
אמר להו: משום דלא בדקיתו לי.
מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן 'איתו כרוכו'?
משום דלא נפישא ריפתא, ואמינא: לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם
מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי?
אמר להו: האי קאי בביתא, והאי יתיב בבי כנישתא.
ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה?
משום דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה ;
אי נמי : הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא
לסוגיה המלאה באתר פשיטא
מושגים
- חוני המעגל - צדיק ואיש מופת, תנא מן המאה הראשונה לפנה"ס, בן דורו של שמעון בן שטח.
§ The Gemara relates another story about a descendant of Ḥoni HaMe’aggel. Ḥanan HaNeḥba was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s daughter. When the world was in need of rain, the Sages would send schoolchildren to him, and they would grab him by the hem of his cloak and say to him: Father, Father, give us rain. He said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, act on behalf of these children, who cannot distinguish between their Father in Heaven, Who can provide rain, and the father who cannot provide rain. The Gemara asks: And why was he called Ḥanan HaNeḥba? Because he would hide [maḥbi] himself in the lavatory so that people would not bestow honor upon him.
דיון
תרגום חופשי
אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל. כשהיה העולם נצרך לגשמים היו החכמים קוראים לו שיבקש רחמים וירדו גשמים. פעם אחת נצרך העולם לגשמים. נשלחו אליו שני תלמידי חכמים שיבקש רחמים. באו לביתו ולא מצאוהו. הלכו לשדה בו עבד ומצאוהו שהוא עודר. פנו אליו לשלום, והוא אף לא הסביר פניו אליהם. בערב, בשובו מהעבודה שם עץ ואת חפירה על כתף אחת וגלימה על הכתף השנייה. בכל הדרך שהלכו לביתו לא נעל סנדליו. כשהגיע למים נעל סנדליו. כאשר הגיע למקום קוצים העלה את שולי בגדיו כשהגיע לעיר יצאה אשתו כשהיא מקושטת. כשהגיע לביתו נכנסה אשתו ראשונה, ואחריה נכנס הוא ורק אח"כ נכנסו חכמים. כשישב לאכול לחם, לא הציע לחכמים להצטרף לארוחה. את הלחם בצע כך שהקטנים קבלו מנה גדולה והגדולים מנה קטנה. אמר אבא חילקיה לאשתו: יודע אני שבאו חכמים אלא בגלל הגשמים: נעלה לעלייה ונבקש רחמים על עם ישראל. אפשר שיתרצה הקדוש ברוך הוא וירדו גשמים ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לעלייה, עמד הוא בזווית זו ואשתו בזווית זו וביקשו רחמים. קדם ועלה ענן מצד זווית של אשתו. כשירד אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חילקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהגשמים בזכותך ירדו, אלא יפרש לנו מה דברים אלו שהם תמוהים לנו: מדוע לא הסברת פניך אלינו? אמר להם: שכיר יום אני ולא רציתי לגזול ממעסיקי ומדוע שמת את כלי המלאכה (החדים) על כתף אחת ואת גלימתך על כתף שנייה [ולא השתמשת בגלימה כחוצץ בין הכתף לכלים? אמר להם: הטלית [גלימה] שאולה הייתה [לא שלי ולכן לא רציתי לפגוע בשלמותה] ומדוע כל הדרך לא נעלת סנדליך וכשהגעת למים, דווקא אז נעלת אותם? אמר להם: בדרך אני יכול לראות היכן רגלי דורכות ולהיזהר לא לפגוע בסנדלי, אך במים אינני יכול לראות. ומדוע כאשר הגעת אל דרך קוצים הפשלת את שלוי בגדיך. (במקום להשתמש בהם כהגנה מהקוצים)? אמר להם: פצע ברגל יכול להגליד אך בגד "פצוע" מתקלקל ומדוע אשתך קבלה את פניך מקושטת? אמר להם: כדי שלא אחשוק באשה אחרת ומדוע עלתה אשתך ראשונה לבית, אח"כ אתה ואח"כ אנחנו? אמר להם: אינם מוכרים לי ולא רציתי שייווצר מצב שתהיו לבד עם אשתי ומדוע לא כיבדת אותנו בארוחה? אמר להם: אני עני וארוחתי דלה ולכן לא הצעתי לכבדכם. ומדוע נתת לגדולים מנה קטנה ולקטנים גדולה: אמר להם: הגדולים שרויים בבית ברוב היום ויכולים לאכול כשירצו. לעומתם הקטנים הרגע חזרו מלימוד והם רעבים. ומדוע הקדימו העננים לבוא דווקא מכיוונה של אשתך? משום שהיא מצויה בבית, ונותנת לחם לעני וכך מקרבת הנאתו מהר (משביעה אותו) ואני נותן לעני מעות ואיני משביעו ישר. ובנוסף- יש בריונים בשכונתינו, אני מתפלל כי ימותו ואשתי מתפללת כי יחזרו בתשובה
תרגום חופשי
אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל. כשהיה העולם נצרך לגשמים היו החכמים קוראים לו שיבקש רחמים וירדו גשמים. פעם אחת נצרך העולם לגשמים. נשלחו אליו שני תלמידי חכמים שיבקש רחמים. באו לביתו ולא מצאוהו. הלכו לשדה בו עבד ומצאוהו שהוא עודר. פנו אליו לשלום, והוא אף לא הסביר פניו אליהם. בערב, בשובו מהעבודה שם עץ ואת חפירה על כתף אחת וגלימה על הכתף השנייה. בכל הדרך שהלכו לביתו לא נעל סנדליו. כשהגיע למים נעל סנדליו. כאשר הגיע למקום קוצים העלה את שולי בגדיו כשהגיע לעיר יצאה אשתו כשהיא מקושטת. כשהגיע לביתו נכנסה אשתו ראשונה, ואחריה נכנס הוא ורק אח"כ נכנסו חכמים. כשישב לאכול לחם, לא הציע לחכמים להצטרף לארוחה. את הלחם בצע כך שהקטנים קבלו מנה גדולה והגדולים מנה קטנה. אמר אבא חילקיה לאשתו: יודע אני שבאו חכמים אלא בגלל הגשמים: נעלה לעלייה ונבקש רחמים על עם ישראל. אפשר שיתרצה הקדוש ברוך הוא וירדו גשמים ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לעלייה, עמד הוא בזווית זו ואשתו בזווית זו וביקשו רחמים. קדם ועלה ענן מצד זווית של אשתו. כשירד אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חילקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהגשמים בזכותך ירדו, אלא יפרש לנו מה דברים אלו שהם תמוהים לנו: מדוע לא הסברת פניך אלינו? אמר להם: שכיר יום אני ולא רציתי לגזול ממעסיקי ומדוע שמת את כלי המלאכה (החדים) על כתף אחת ואת גלימתך על כתף שנייה [ולא השתמשת בגלימה כחוצץ בין הכתף לכלים? אמר להם: הטלית [גלימה] שאולה הייתה [לא שלי ולכן לא רציתי לפגוע בשלמותה] ומדוע כל הדרך לא נעלת סנדליך וכשהגעת למים, דווקא אז נעלת אותם? אמר להם: בדרך אני יכול לראות היכן רגלי דורכות ולהיזהר לא לפגוע בסנדלי, אך במים אינני יכול לראות. ומדוע כאשר הגעת אל דרך קוצים הפשלת את שלוי בגדיך. (במקום להשתמש בהם כהגנה מהקוצים)? אמר להם: פצע ברגל יכול להגליד אך בגד "פצוע" מתקלקל ומדוע אשתך קבלה את פניך מקושטת? אמר להם: כדי שלא אחשוק באשה אחרת ומדוע עלתה אשתך ראשונה לבית, אח"כ אתה ואח"כ אנחנו? אמר להם: אינם מוכרים לי ולא רציתי שייווצר מצב שתהיו לבד עם אשתי ומדוע לא כיבדת אותנו בארוחה? אמר להם: אני עני וארוחתי דלה ולכן לא הצעתי לכבדכם. ומדוע נתת לגדולים מנה קטנה ולקטנים גדולה: אמר להם: הגדולים שרויים בבית ברוב היום ויכולים לאכול כשירצו. לעומתם הקטנים הרגע חזרו מלימוד והם רעבים. ומדוע הקדימו העננים לבוא דווקא מכיוונה של אשתך? משום שהיא מצויה בבית, ונותנת לחם לעני וכך מקרבת הנאתו מהר (משביעה אותו) ואני נותן לעני מעות ואיני משביעו ישר. ובנוסף- יש בריונים בשכונתינו, אני מתפלל כי ימותו ואשתי מתפללת כי יחזרו בתשובה
דיון
- מי לדעתכם הדמויות בסיפור המייצגות את ה"מרכז" ומיהן הדמויות המייצגות את ה"שוליים"?
- בקריאת הסיפור נחשפים הקוראים לאט לאט לסיבות למעשיו המוזרים, לכאורה, של אבא חלקיה. כיצד חשיפה הדרגתית זו מדגימה את "כוחם של השוליים"?
- מה במעשיה של אשת אבא חלקיה ראוי במידה כזו שהעננים מגיעים דווקא מכיוונה? כיצד מעשים לו קשורים ל"כוחם של השוליים"?
דיון
הסיפור הבא קשור אף הוא בהורדת גשמים. גם כאן אנו מתוודעים לדמות אחרת, שונה, שבהחלט איננה מייצגת "מרכז" וקונצנזוס.
הסיפור הבא קשור אף הוא בהורדת גשמים. גם כאן אנו מתוודעים לדמות אחרת, שונה, שבהחלט איננה מייצגת "מרכז" וקונצנזוס.
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד, דף ה עמוד א- דף ה עמוד ב
| מקור: | תרגום: |
| איתחמי לרבי אבהו: פנטקקה יצלי ואתי מיטרא, נחית מיטרא, שלח ר' אבהו ואיתיתיה א"ל מה אומנך? א"ל: חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום: מוגר זנייתה, משפר תייטרון, מעיל מניהון לבני, מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון. א"ל: ומה טיבו עבדת? א"ל: חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון, אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית לה: מה ליך? ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש, ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה. וזבנית ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה. ואמרית לה: הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי. א"ל: כדיי את מצלייא ומתעניא. | נראה לרבי אבהו [בחלום]: פנטקקה יתפלל ויבוא גשם. ירד גשם. [ובחלומו פנטקקה התפלל שירדו גשמים ואכן ירדו גשמים.] שלח רבי אבהו [שליחים] והביאו את פנטקקה. אמר לו: מה מלאכתך? אמר לו: חמש עברות אני עושה בכל יום: שוכר זונות, מנקה ומייפה את התאטרון [מקומן של הזונות], כובס את בגדיהן, מטפח ורוקד לפניהן ומקיש בתוף לפניהן. אמר לו: ומה מעשה טוב עשית [שבזכותו הצלחת להוריד גשמים] אמר לו: פעם אחת הייתי משפר את התיאטרון, באה אשה אחת ועמדה לה מאחורי העמוד ובכתה, ואמרתי לה: מה לך? ואמרה לי: בעלי חבוש [בבית האסורים], ואני מבקשת לראות מה אעשה ואפדנו [כלומר, להשכיר עצמה לזנות כדי להשיג כסף לפדותו] . ואני [פנטקקה] מכרתי את מטתי ומצעי ונתתי לה את תמורתם, ואמרתי לה: הא לך, פדי את בעלך ולא תחטאי [בזנות]. אמרתי לו [ר' אבהו]: ראוי אתה להתפלל ולהיענות. |
דיון
- סיפורו של פנטקקה נפתח בשאלת הגמרא בירושלמי: "אלו הם היחידים"? כלומר, מיהם אותם יחידי סגולה שבזכותם יורדים גשמים בשנת בצורת. אם כך, מדוע לדעתכם מודגשים דווקא עבירותיו של אותו אדם ומקצועו המפוקפק?
- מדוע דווקא מעשהו של פנטקקה הביא לירידת גשמים?
- מה משותף לדמויות מורידי הגשמים בשני הסיפורים? (אבא חלקיה, אשת אבא חלקיה ופנטקקה) ומה שונה?
דף הנחיות למנחה:
בין מרכז לפריפריה.rtf
בין מרכז לפריפריה.rtf