על יעקב ועשו- ישראל והעמים (וסטיגמות)
הדף מאת: מורדי שטיין / בית מדרש אלול
סיפורי האחים עשו ויעקב מעלים שאלות רבות על טבע האדם, על הנטיה לחשיבה סטריאוטיפית, ועל היחס הנצחי בין ישראל לעמים. דף זה הינו אחד מעשרים וחמישה דפי לימוד מבית 'אלול', לרגל חגיגות ה-25 להקמתו של בית המדרש
דיון
נפתח עם מעשיה של רבי נחמן מברסלב, אשר מעוררת שאלה - האם קווי אופי שמוטבעים מלידה ניתנים לשינוי?
רבי נחמן מברסלב, פתיחת הסיפור - מעשה בבן המלך ובן השפחה שנתחלפו, מתוך: ספר המעשיות של רבי נחמן מברסלב
מעשה במלך אחד, שהייתה בביתו שפחה אחת, שהייתה משמשת את המלכה. הגיע זמן לידתה של המלכה, וגם השפחה הגיע זמן לידתה באותו העת. הלכה המיילדת והחליפה הולדות, לראות מה יצמח מזה ואיך ייפול דבר. והניחה בן המלך אצל השפחה, ובן השפחה אצל המלכה.
התחילו אלו הבנים לגדול. בן השפחה היו מגדלים אותו ממעלה למעלה, עד שהיה הולך וגדול והיה ברייה גדולה. ובן המלך נתגדל בביתו. ושניהם היו לומדים יחד בחדר אחד.

ובן המלך שגודל אצל השפחה, היה טבעו נמשך לנימוס המלכות, אף שהיה גדל בבית העבד. ובן השפחה, שגדל בבית המלך, היה טבעו נמשך לנימוס אחר שלא כנימוס המלך. אך היה גדל בבית המלך, והיה מוכרח להתנהג בנימוס המלכות, שהיו מגדלים אותו בנימוס זה.

והמיילדת, מחמת שנשים דעתן קלה, הלכה וגלתה הסוד לאחד, שהחליפה הבנים, והחבר חבר יש לו. נתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם. היו העולם מרננים שנחלף הבן מלך, אבל אין רשאים לדבר מזה בגלוי, שלא יתגלה למלך, כי מה יעשה המלך? כי אין תקנה לזה: אי-אפשר להאמין בדבר בשלמות, אולי הוא שקר. ואי אפשר לחזור ולהחליף. על כן הסכימו שאסור לגלות זאת למלך, רק העם היו מרננים ביניהם על זה.
(...)
דיון
נעיין כעת בסיפור המקראי הראשון על יעקב ועשו, ונעמוד על המרכיבים אשר כבר מניחים את היסוד להגדרות סטריאוטיפיות לשתי הדמויות.
(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. (כ) וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם-אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כב) וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. (כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. (כו) וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. (כז) וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. (לא) וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.
And these are the generations of Isaac, Abraham’s son: Abraham begot Isaac. And Isaac was forty years old when he took Rebekah, the daughter of Bethuel the Aramean, of Paddan-aram, the sister of Laban the Aramean, to be his wife. And Isaac entreated the LORD for his wife, because she was barren; and the LORD let Himself be entreated of him, and Rebekah his wife conceived. And the children struggled together within her; and she said: ‘If it be so, wherefore do I live?’ And she went to inquire of the LORD. And the LORD said unto her: Two nations are in thy womb, And two peoples shall be separated from thy bowels; And the one people shall be stronger than the other people; And the elder shall serve the younger. And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb. And the first came forth ruddy, all over like a hairy mantle; and they called his name Esau. And after that came forth his brother, and his hand had hold on Esau’s heel; and his name was called Jacob. And Isaac was threescore years old when she bore them. And the boys grew; and Esau was a cunning hunter, a man of the field; and Jacob was a quiet man, dwelling in tents. Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob. And Jacob sod pottage; and Esau came in from the field, and he was faint. And Esau said to Jacob: ‘Let me swallow, I pray thee, some of this red, red pottage; for I am faint.’ Therefore was his name called Edom. And Jacob said: ‘Sell me first thy birth right.’ And Esau said: ‘Behold, I am at the point to die; and what profit shall the birthright do to me?’ And Jacob said: ‘Swear to me first’; and he swore unto him; and he sold his birthright unto Jacob. And Jacob gave Esau bread and pottage of lentils; and he did eat and drink, and rose up, and went his way. So Esau despised his birthright.
דיון
לאחר דיון קצר על תיאורי הטקסט המקראי אודות שתי הדמויות, ומידת השימוש במרכיבים שמייצרים אבי-טיפוס, נתחלק לחברותות לעיון בכמה שירים של הדורות האחרונים.
(מומלץ להתמקד בשירים של איציק מאנגר וח. נ. ביאליק)
איציק מאנגר, מתוך: שירים ובלדות, עברית: בנימין טנא, הוצאת על המשמר, 1969, ע' 124-123
יַעֲקֹב קוֹנֶה אֶת הַבְּכוֹרָה מִיְדֵי עֵשָׂו / איציק מאנגר
"בִּמְטוּתָא, עֵשָׂו, הוֹאֵל נָא וְסוּר
לְרֶגַע לְצֵל קוֹרָתִי.
רַק עַתָּה הֶעֱלֵיתִי מִתּוֹךְ הַמַּרְתֵּף
דְּלִי יַיִן מַה-טּוֹב אֲמִתִּי".
עֵשָׂו מְגָרֵד אֶת פַּדַחְתּוֹ.
לָלֶכֶת אוֹ לַאו? הוּא שׁוֹקֵל.
וְאוּלַי מַעֲרִים הַיַּענְקֶל הַזֶּה,
הַזִּ'יד הַקָּטָן, הַנּוֹכֵל?

אַךְ שָׁעָה שֶׁמּוֹזֵג יַעֲקֹב אֶת הַכּוֹס,
מוּל הַשֶּׁמֶשׁ נוֹשְׂאָהּ בְּרָמָה,
מְהַרְהֵר לוֹ עֵשָׂו שֶׁהַיַּיִן אָדֹם
יוֹתֵר עוֹד מִן הַחַמָּה.

"דַּאי בּוֹזֶ'ה, יַּענְקֶל!" וְעֵשָׂו לוֹגֵם;
" דַּאי בּוֹזֶ'ה!" תִּפַּח רוּחֲךָ!
מְהַרְהֵר יַעֲקֹב, וְעָרוּם, מִתְחַסֵּד,
בִּזְקָנוֹ הוּא מַבְלִיעַ חוּכָה.

ועֵשָׂו לוֹגֵם כּוֹס אַחַר כּוֹס,
עוֹד מְעַט עֲשִׂירִית תּוּרַק.
"יַּענְקֶל, הַב חִישׁ, לְקִנּוּחַ הַב חִיש
אֹזֶן-הָמָן עִם פָּרָג!"

מְחַיֵּך יַעֲקֹב: "וְכִי פּוּרִים הַיּוֹם?
מַה פִּתְאֹם? רֹאשׁ שֶׁל גּוֹי, לִי תַּגִּיד?
מֵילָא, הַיַּיִן חִנָּם הוּא נִתַּן,
אַךְ תְּמוּרַת קַעֲרַת הַנָּזִיד,

שֶׁלָּעֶרֶב הֵכַנְתִּי לִי לִסְעוּדָה,
מְכֹר לִי אֶת הַבְּכוֹרָה!
בְּחַיַּי שֶׁשּׁוּם יְהוּדִי לֹא יוֹסִיף
לְךָ וְלוּ אֲגוֹרָה".

שׁוֹלֵף עֵשָׂו מִכִּיסוֹ הַבְּכוֹרָה.
כֵּן אוֹ לַאו? הוּא חוֹכֵךְ.
אַךְ עֵת הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁקַּעֲרַת הַנָּזִיד
אֵינָה מַנִּיחָה לוֹ לֵילֵךְ,

מַפְטִיר הוּא: "קַח!" וְיַעֲקֹב הַבְּכוֹרָה
לַאֲרוֹן כְּלֵי-הַכֶּסֶף תּוֹחֵב.
וְעֵשָׂו לוֹעֵס הָעֲדָשִׁים
וְחָש: לִבּוֹ כֹּה נוֹקֵף.

וְחָש כֵּיצַד בּוֹ גּוֹאָה הַשִּׂנְאָה
וּבְעַצְמוֹ לֹא יֵדַע עַל שׁוּם מָה.
וְהוּא מַשְׁלִיךְ הַקְּעָרָה הָרֵיקָה
וּמְנַפֵּץ אֶת הַכּוֹס בְּחֵמָה...
© כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם
www.acum.org.il
עלי אלון, מתוך: אלה תולדות יעקב- שירים, הוצאת ספרית פועלים, 1966
עשו בני וראשית אוני / עלי אלון
עֵשָׂו בְּנִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי
שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁיַּעֲקֹב
הוּא שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַבְּרָכָה הַהִיא.
הוּא שַׁיָּךְ לָהֶם: חֲלַקְלַק, עַרְמוּמִי,
מַחֲלִיף צוּרוֹת כֶּעָנָן
בְּפַרְצוּפוֹ הַתָּם, טוֹוֶה אֶת תְּכָכָיו
בְּתוֹכְכֵי הָאֹהֶל, אֲהוּב הַשָּׁמַיִם
וְהַנָּשִׁים
וַאֲנִי חַיָּב לְהַעֲמִיד פָּנִים
כְּאִלּוּ אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַתַּרְמִית

אֲבָל אַתָּה בְּנִי אֲהוּב נַפְשִׁי
יָדֶיךְ כָּעֵשֶׂב בַּטַּל,
רֵיחֲךָ כְּרֵיחַ הַמָּטָר בַּשָּׂדֶה
וּבֶכְיְךָ כְּאִוְשַׁת הַשִּׁבֳּלִים
בַּקָּמָה...

תְּהֵא לוֹ בִּרְכַּת אֱלוֹקִים הַמְּקֻלָּלָה
הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם,
תְּהֵא לוֹ חֶלְקַת הַמִּלָּה
וּלְךָ בְּנִי אֲהוּבִי בִּרְכַּת הָאָדָם:
"תְהֵא לְךָ הָאֲדָמָה".
© כל הזכויות שמורות למחבר
חיים נחמן ביאליק, יעקב ועשו, 1896
יַעֲקֹב וְעֵשָׂו / חיים נחמן ביאליק
עֵשָׂו מַשְׁכִּים לְבֵית הַמַּרְזֵחַ,
חָבִית מַשְׁקִים מִפִּיו תִּתֵּן רֵיחַ.
אוֹי, אוֹי, אוֹי,
אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי!
כּוֹסוֹ חַיָּיו,
לִשְׁתּוֹת חַיָּב,
כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.
יַעֲקֹב מַשְׁכִּים לְבֵית הַתְּפִלָּה,
נוֹתֵן לְיוֹצְרוֹ שֶׁבַח וּתְהִלָּה.
הוֹ, מַה-טּוֹב
חֵלֶק יַעֲקֹב!
אֶל צוּר חַיָּיו
לְהוֹדוֹת חַיָּב,
כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.

עֵשָׂו חוֹזֵר לְבֵיתוֹ בַּלַּיְלָה
אוֹי לָהּ לְאִשְׁתּוֹ מֵאֶגְרוֹף יַד בַּעְלָהּ.
אוֹי, אוֹי, אוֹי,
אוֹי לְעֵשָׂו גּוֹי!
זְרוֹעוֹ חַיָּיו,
לְהַכּוֹת חַיָּב,
כִּי-עַל-כֵּן הוּא גוֹי.

יַעֲקֹב חוֹזֵר בָּעֶרֶב אֶל-נָווֹ,
אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו מְשַׂמְּחִים לְבָבוֹ.
הוֹ, מַה-טּוֹב
חֵלֶק יַעֲקֹב!
בָּנָיו חַיָּיו,
לְגַדְּלָם חַיָּב,
כִּי שְׁמוֹ יַעֲקֹב.
© כל הזכויות שמורות לנחלת הכלל
דיון
  • באיזו מידה יש שימוש בתיאורים סטריאוטיפיים בשירים?
  • מה דעתכם על הפרשנות הניתנת על ידי המשוררים לדמויות יעקב ועשו?
  • מה דומה ומה שונה בפרשנות של מאנגר וביאליק?
דיון
נקנח עם שיר מאת בארי צימרמן, שנותן מבט אחר על ליל הכלולות של יעקב ולאה.
בארי צימרמן, מתוך החוברת: "דורש טוב לתורה", עמוד 12, תשס"ג
אם הלילה היה נמשך
יעקב בכלל לא היה מרגיש
מדהים עד כמה אבינו
היה בלתי רגיש.
שבע שנים היה יעקב
אביר אהבה נודע,
שבע שנים, בסתרי אהלהּ,
חכתה רחל לדודהּ.

ויהי בבקר, בהָנֵץ האור,
התגלתה האמת במלואהּ;
הדוד הגדול אינו מבחין
בין מנעמי רחל ומחמדי לאה.

עלובה מִרמת לבן
אך עלוב יעקב פי כמה
לבן רמה את יעקב,
יעקב את עצמו רמה.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דף מספר 20 בסדרה 25 שנה לאלול, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 21 22 23