הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
דף הלימוד יעסוק בהאצלת סמכויות מנהיגותיות ודתיות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשת 'משה ושבעים הזקנים' (במדבר, יא, טז-כט). תחילה יעסוק הדף באופן שבו פירשו חכמים את פעולת האצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, ולאחר מכן יתמקד בקשר שבין אישיותו של משה לבין יכולתו לתת מקום לאחרים.
דיון
המקורות שלפניכם עוסקים בסוגיית האצלת סמכויות של דת והנהגה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשת 'משה ושבעים הזקנים' המתוארת בפרק יא בספר במדבר. תחילה נבחן כיצד פירשו חכמים את פעולת האצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, ולאחר מכן נתמקד בקשר שבין אישיותו של משה ויכולת ההאצלה שלו.
המקורות שלפניכם עוסקים בסוגיית האצלת סמכויות של דת והנהגה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשת 'משה ושבעים הזקנים' המתוארת בפרק יא בספר במדבר. תחילה נבחן כיצד פירשו חכמים את פעולת האצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, ולאחר מכן נתמקד בקשר שבין אישיותו של משה ויכולת ההאצלה שלו.
חלק ראשון: "רק בגלל הרוח"- על יכולת ההאצלה של משה
דיון
נקרא את הפסוקים הרלוונטיים בפרק יא, הבאים לאחר שמשה רבנו מתקשה לעמוד לבדו מול כל עם ישראל. כמענה לבעייתו מאציל אלוהים מרוח הקודש לשבעים זקנים (כלומר אנשים חכמים) מבני ישראל:
נקרא את הפסוקים הרלוונטיים בפרק יא, הבאים לאחר שמשה רבנו מתקשה לעמוד לבדו מול כל עם ישראל. כמענה לבעייתו מאציל אלוהים מרוח הקודש לשבעים זקנים (כלומר אנשים חכמים) מבני ישראל:
(טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. (יז) וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ.
[...]
(כד)... וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. (כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ. (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה, שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד, וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. (כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.
[...]
(כד)... וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. (כה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ. (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה, שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד, וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. (כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.
And the LORD said unto Moses: ‘Gather unto Me seventy men of the elders of Israel, whom thou knowest to be the elders of the people, and officers over them; and bring them unto the tent of meeting, that they may stand there with thee. And I will come down and speak with thee there; and I will take of the spirit which is upon thee, and will put it upon them; and they shall bear the burden of the people with thee, that thou bear it not thyself alone.
דיון
- מדוע לדעתכם חשש יהושע מהתמשכות התנבאותם של אלדד ומידד ואמר: 'אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם'?
דיון
הרמב"ן מסביר:
הרמב"ן מסביר:
הטעם בזה, כי משה דיבר אל העם את דברי ה', כי הוא יאציל מן הרוח אשר עליו על המתייצבים עמו באוהל; והנה אלה אשר לא יצאו אל האוהל ועושים עצמן מכלל הנאצלים כממרים בדבריו, ולכך אמר לו [יהושע] "כלאם!". כי אולי רוח שקר בפיהם, או רוח רעה מבעתם, הנה צריכים לשומם בבית הכלא כאיש משוגע ומתנבא, ומשה בענוותנותו השיב "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' רוחו עליהם", כי ה' נתן עליהם רוחו מבלתי אצילות רוח שעלי...
מושגים
מושגים
- הרמב"ן - רבי משה בן נחמן - (ספרד 1195 - ישראל 1270) מגדולי חכמי ספרד בימי הביניים. מנהיג, מורה, פרשן התורה והתלמוד (הבבלי), איש קבלה, רופא ויועץ למלך. עלה לארץ בשנת 1267, ופעל לחידוש היישוב היהודי בירושלים.
דיון
- לפי פירוש זה, מדוע אומר יהושע למשה "כלאם"?
- מה משמעות המשפט: 'כי ה' נתן עליהם רוחו מבלתי אצילות רוח שעלי'?
דיון
הפרשן "חזקוני", ר' חזקיה בן מנוח, מפרש אף הוא את תשובתו של משה ליהושע:
הפרשן "חזקוני", ר' חזקיה בן מנוח, מפרש אף הוא את תשובתו של משה ליהושע:
"ומי יתן כל עם ה' נביאים", הן במחנה הן באהל מועד להקל מעלי. "כי יתן ה' את רוחו עליהם" ולא מרוחי, שמה שאמר הקב"ה לתת מרוחי היינו על שבעים זקנים, אבל יותר אינן מתנבאים מרוחי אלא מרוחו של הקב"ה, הלואי שיהיו כולם מתנבאים בענין זה
מושגים
מושגים
- רבי חזקיה בן מנוח (חזקוני) - (צרפת, 1250-1310): כתב פרשנות לתורה בספרו "החזקוני", והעיד עליה שהיא לקט של יותר מ-20 פירושים שונים לתורה שאותם ליקט במסעותיו
וכי יתן כל עם ה׳ נביאים, “would that all the Lord’s people were prophets!” Moses did not care if they would prophesy in the camp or only in the sacred precincts around the Tabernacle, as long as they would make his task easier to accomplish. כי יתן ה׳ את רוחו עליהם, “as long as G-d directly would bestow His holy spirit upon them!” He wanted them to receive holy spirit from G-d directly, not only as a part of the holy spirit that had been bestowed upon him. He realised that the seventy men had received only part of the Holy spirit that he had been endowed with, and that this Holy spirit would vanish as soon as he would die. He therefore prayed that they would receive permanent Holy spirit.
דיון
- נסו לחשוב על דוגמאות של האצלת סמכויות בתפקידי מנהיגות. האם האצלת סמכויות אכן דומה ל"האצלת רוח", כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיפור על משה ושבעים הזקנים?
דיון
המדרש הבא מ"מדרש תנחומא" מסביר את האצלת רוח הנבואה של משה לשבעים הזקנים באמצעות מטפורה:
המדרש הבא מ"מדרש תנחומא" מסביר את האצלת רוח הנבואה של משה לשבעים הזקנים באמצעות מטפורה:
ואם תאמר, הזקנים שהיתה נבואתם משל משה, שמא חסר מנבואתו כלום?
משל לנר שהיה דלוק והדליקו ממנו כמה נרות ואור דליקתו לא חסר. אף כאן משה, אף על פי שהיתה נבואת שבעים זקנים משלו, לא חסר מנבואתו כלום, שנאמר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד, י)
מושגים
משל לנר שהיה דלוק והדליקו ממנו כמה נרות ואור דליקתו לא חסר. אף כאן משה, אף על פי שהיתה נבואת שבעים זקנים משלו, לא חסר מנבואתו כלום, שנאמר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד, י)
מושגים
- מדרש תנחומא - קובץ מדרשי אגדה על התורה הנפוץ והמקובל ביותר אחרי מדרשי רבה. הקובץ נערך באמצע המאה ה-7 לספירה. הוא מיוחס לרבי תנחומא בר אבא - אמורא ארץ-ישראלי. הקובץ מבוסס על המחזור התלת–שנתי של קריאות התורה, כפי שנהגו בארץ ישראל ומשוקעים בו מדרשים מתקופות שונות.
(Numb. 11:16), “Gather Me seventy men [from the elders of Israel].” When the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Gather Me seventy men,” Moses said, “How shall I manage to get [them] from all the tribes?48Numb. R. 15:19; Sifre to Numb. 11:24-26 (95). If I get five each from every tribe, they will not add up to the number seventy. There will [only] be sixty. And if we get six each from every tribe, they will add up to the number seventy-two. But if we get five from one tribe and six from another, I shall be imposing jealousy among the tribes.” What did Moses do? R. Judah says, “He took seventy pieces of paper49Petaqim; cf. Gk.: pittikia (“notes”). and wrote ‘elder’ on them. Then he took another (seventy) [two] blank pieces of paper, mixed them up, put them in an urn,50Gk.: kalpis. and said to them, ‘Come and take your pieces of paper.’ Whoever took a paper with ‘elder’ written on it knew that he had been appointed an elder. Whoever came up with a blank paper in his hand knew that he had not been appointed an elder.” R. Nehemiah said to him, “There would still have been a controversy, since [a loser] could have said to him, ‘Where is a paper with "elder" written on it? If it had been there, it would have come up in my hand.’” Therefore, how did he manage for them? R. Nehemiah said, “He took seventy-two pieces of paper and wrote ‘elder’ on them plus [seventy-]two other blank pieces of paper. Then he mixed them up and put them in the urn. He said to them, ‘Come and take your papers.’ If a paper with ‘elder’ written on it came up in [a person's] hand he knew that he had been appointed an elder, but if a blank one came up in his hand he knew that he had not been appointed. Then the officer-in-charge would say to him, ‘Look there is another paper there with “elder" written upon it. If you had been worthy of being appointed, [a paper with "elder"] would have come up in your hand.’” When [Moses had followed this procedure] the elders were appointed. Eldad and Medad were there, but they excluded themselves. They said, “We are not worthy to be in the number of the elders.” Now because they excluded themselves, they were found [to have become] superior to the elders in five respects. The elders only prophesied for the morrow as stated (in Numb. 11:18), “And you shall say to the people, ‘Purify yourselves for the morrow,’” but these men prophesied what was going to happen at the end of forty years as stated (in Numb. 11:26), “But two men had remained in the camp; [the name of the one was Eldad and the name of the other was Medad…; and they were…] prophesying in the camp.” But what were they prophesying? Some say [they were prophesying] about the downfall of Gog and Magog, while others say they were prophesying that Moses would die and Joshua would bring Israel into the Land. You yourself know that they so prophesied, since it is what Joshua told Moshe (in vs. 28), “Then Joshua ben Nun, Moses' attendant from his youth, answered.” And it is written (in vs. 27), “But a lad ran and told Moses.” And who was it? It was Moses' son, Gershom. The elders did not enter the land, but these did enter the land. Eldad is [so listed] (in Numb. 34:21) [as] Elidad ben Chislon. Medad is [so listed] (in Numb. 34:24) [as] Kemuel ben Shiphtan. The elders were not designated by their names, but these were designated by their names. The elders had their prophecy cease, but these did not have their prophecy cease. It is so stated (of the seventy in Numb. 11:25), “they prophesied but did not continue.” In the case of the elders, their prophecy was from what belonged to Moses, even as the Scripture has said (in Numb. 11:17), “and I will set aside some of the spirit which is upon you and put it on them”; but these [two] had their prophecy from that which belonged to the Holy One, blessed be He, as stated (in Numb. 11:26), “and the spirit rested upon them.”
Now if you say, “Since the elders had their prophecy from what belonged to Moses, might it not have lessened his prophecy somewhat?” [The answer is] no. To what may Moses be compared? To a lamp which was lit and51Sifre to Numb. 11:17 (93). everyone lights up from it; yet its light is in no way diminished. So also in the case of Moses. Although the prophets took of his prophecy, the prophecy of Moses was in no way diminished. [It is so stated] (in Deut. 34:10), “And never again did there arise in Israel a prophet like Moses.”
Now if you say, “Since the elders had their prophecy from what belonged to Moses, might it not have lessened his prophecy somewhat?” [The answer is] no. To what may Moses be compared? To a lamp which was lit and51Sifre to Numb. 11:17 (93). everyone lights up from it; yet its light is in no way diminished. So also in the case of Moses. Although the prophets took of his prophecy, the prophecy of Moses was in no way diminished. [It is so stated] (in Deut. 34:10), “And never again did there arise in Israel a prophet like Moses.”
דיון
- כיצד מסייעת מטפורת הנר להבין את תהליך האצלת הסמכויות הרוחניות?
- מהו הקשר הרעיוני שבין המדרש הזה לפרשנותם של הרמב"ן וחזקוני שקראתם?
דיון
חלק שני: מה בין האצלה לאצילות?
על קריאתו של יהושע: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!" מגיב משה: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".
חלק שני: מה בין האצלה לאצילות?
על קריאתו של יהושע: "אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!" מגיב משה: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".
- מהי לדעתכם עמדתו הנפשית של משה שאפשרה לו להגיב באופן הפוך לזה של יהושע? מהיכן היא נובעת?
רבי שמעון אומר: במחנה נשתיירו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אספה לי שבעים איש", אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויין לאותה גדולה. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם.
ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו.
ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו.
Rabbi Shimon says: Eldad and Medad remained in the camp, as they did not want to come to the lottery for the Elders. At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Gather for me seventy Elders, Eldad and Medad said: We are not fitting for that level of greatness; we are not worthy of being appointed among the Elders. The Holy One, Blessed be He, said: Since you have made yourselves humble, I will add greatness to your greatness. And what is the greatness that he added to them? It was that all of the prophets, meaning the other Elders, who were given prophecy, prophesied for a time and then stopped prophesying, but they prophesied and did not stop.
דיון
- לפי פרשנותו של ר' שמעון, מה הייתה תכונתם של אלדד ומידד שהבטיחה להם את מתנת ההתנבאות?
- במה משותפת תכונה זו לאופיו של משה?
דיון
בפרק יב נכתב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר, פרק יב, פסוק ג). בחלק זה של הלימוד ננסה לברר האם קיים קשר בין תכונת הענווה של משה לבין יכולות ההנהגה, האצילות והאצלה, כפי שהן באות לידי ביטוי בפרשת שבעים הזקנים שקראנו.
בתורת הקבלה יש למושג 'האצלה' משמעות רבה בתיאור האופן שבו האל מתגלה לאדם בדרגות שונות. האצילות מתארת את הדרגה הגבוהה ביותר של התגלות העולם לאדם.
בספר הזוהר נכתב כי האצלה היא:
בפרק יב נכתב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר, פרק יב, פסוק ג). בחלק זה של הלימוד ננסה לברר האם קיים קשר בין תכונת הענווה של משה לבין יכולות ההנהגה, האצילות והאצלה, כפי שהן באות לידי ביטוי בפרשת שבעים הזקנים שקראנו.
בתורת הקבלה יש למושג 'האצלה' משמעות רבה בתיאור האופן שבו האל מתגלה לאדם בדרגות שונות. האצילות מתארת את הדרגה הגבוהה ביותר של התגלות העולם לאדם.
בספר הזוהר נכתב כי האצלה היא:
ספר הזוהר, פרשת יתרו, פ"ו
"כבוצינא דא דנהרין מיניה כמה בוצינין" [= כנר אשר מדליקים ממנו כמה נרות]
מושגים
"כבוצינא דא דנהרין מיניה כמה בוצינין" [= כנר אשר מדליקים ממנו כמה נרות]
מושגים
- ספר הזוהר - ספר היסוד של הקבלה. הוא כתוב ארמית וערוך כפירוש על רוב פרשות התורה לפי סדרן, לפי ההשקפה הקבלית.
דיון
- כיצד פרשנות זו להאצלה באה לידי ביטוי בפרשת משה ושבעים הזקנים?
- לאיזה מקור שקראתם מתקשר הציטוט מספר הזוהר?
מרדכי רוטנברג, קיום בסוד הצמצום – מודל התנהגותי לפי החסידות הקבלית, הוצאת מוסד ביאליק 1990. מתוך ההקדמה לספר
"באופן פרדוקסלי, [...] התפתחותו האישית-חברתית של האדם אינה ניזונה מפיטום האני אלא מצמצום האני, הפותח את מעייניו כדי לאפשר לעולם הטבעי והחברתי לחלחל לתוכו, לחדור לעומק פנימיותו ולמלא את כל ישותו.[...]
שני המונחים הקבליים שיש להם חשיבות מכרעת בדיוננו בתורה הבין-אישית של החסידות הם, כאמור, 'צמצום' ו'התפשטות'. מונחים קבליים מרכזיים אלה מתארים תהליך המתחולל באלוהות עצמה, תהליך שטמון בו ההסבר לבריאתו ולקיומו של היקום. האל, על- ידי הצמצום הסימבולי שלו, התכנס כביכול אל תוכו כדי ליצור את העולם החומרי והאנושי, לפנות לו מקום. [...] אף-על- פי שתורת הצמצום מתייחסת לתהליך קוסמי-אלוהי, אפשר לזהות את בבואתו האנושית של התהליך הזה במסגרת יישומן של נורמות קבליות חברתיות..."
"באופן פרדוקסלי, [...] התפתחותו האישית-חברתית של האדם אינה ניזונה מפיטום האני אלא מצמצום האני, הפותח את מעייניו כדי לאפשר לעולם הטבעי והחברתי לחלחל לתוכו, לחדור לעומק פנימיותו ולמלא את כל ישותו.[...]
שני המונחים הקבליים שיש להם חשיבות מכרעת בדיוננו בתורה הבין-אישית של החסידות הם, כאמור, 'צמצום' ו'התפשטות'. מונחים קבליים מרכזיים אלה מתארים תהליך המתחולל באלוהות עצמה, תהליך שטמון בו ההסבר לבריאתו ולקיומו של היקום. האל, על- ידי הצמצום הסימבולי שלו, התכנס כביכול אל תוכו כדי ליצור את העולם החומרי והאנושי, לפנות לו מקום. [...] אף-על- פי שתורת הצמצום מתייחסת לתהליך קוסמי-אלוהי, אפשר לזהות את בבואתו האנושית של התהליך הזה במסגרת יישומן של נורמות קבליות חברתיות..."
דיון
- כיצד ניתן לקשור בין דבריו של רוטנברג ליכולותיו של משה?
דיון
רוטנברג ממשיך:
רוטנברג ממשיך:
מרדכי רוטנברג, קיום בסוד הצמצום – מודל התנהגותי לפי החסידות הקבלית, הוצאת מוסד ביאליק 1990 עמ' 112-113
העצה להשיג את החכמה על-ידי ההידמות לאל אינה כרוכה בביטול מוחלט של העצמיות אלא ב"הקטנת עצמו", כלומר: בצמצום עצמו והכשרת מקום בנפשו לקליטת רשמיו של העולם הסובב, דבר שאינו אפשרי כלל כאשר אדם מוותר לחלוטין על עצמיותו ועל רצונו החופשי.
העצה להשיג את החכמה על-ידי ההידמות לאל אינה כרוכה בביטול מוחלט של העצמיות אלא ב"הקטנת עצמו", כלומר: בצמצום עצמו והכשרת מקום בנפשו לקליטת רשמיו של העולם הסובב, דבר שאינו אפשרי כלל כאשר אדם מוותר לחלוטין על עצמיותו ועל רצונו החופשי.
דיון
- מהו לדעתכם ההבדל בין "צמצום עצמי" ו-"שפלות רוח"?
- כיצד תורם הצמצום להתפתחות האדם?
- מה הקשר שבין יכולת הצמצום ויכולת ההאצלה, כפי שראינו אצל משה?
דף הנחיות למנחה:
האצלה.rtf
האצלה.rtf