חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים
הדף מאת: תכנית בארי / מכון שלום הרטמן
חג הפסח בכלל, וליל הסדר בפרט, מחזירים אותנו לאירוע המכונן בתולדות העם היהודי - יציאת מצרים. התורה קובעת שיש להזכיר אירוע זה מדי שנה ולספר עליו לדורות הבאים. בעקבות התורה קובעת המשנה שעל מנת לחזור לעבר ההיסטורי, עלינו לחוש כאילו אנו עצמנו יוצאים ממצרים. שיעור חינוך זה עוסק ברעיון של ההיזכרות בעבר הלאומי ובשאלת מטרתו של זיכרון יציאת מצרים. מתאים במיוחד לשיעורי מחנך לכיתה יב.
בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג): "הגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
Rabban Gamaliel used to say: whoever does not make mention of these three things on Pesah does not fulfill his duty. And these are they: the pesah, matzah, and bitter herbs. The pesah because the Omnipresent passed over the houses of our fathers in Egypt. The matzah because our fathers were redeemed from Egypt. The bitter herb because the Egyptians embittered the lives of our fathers in Egypt. In every generation a man is obligated to regard himself as though he personally had gone forth from Egypt, because it is said, “And you shall tell your son on that day, saying: ‘It is because of that which the Lord did for me when I came forth out of Egypt” (Exodus 13:8). Therefore it is our duty to thank, praise, laud, glorify, raise up, beautify, bless, extol, and adore Him who made all these miracles for our fathers and ourselves; He brought us forth from slavery into freedom, from sorrow into joy, from mourning into festivity, from darkness into great light, and from servitude into redemption. Let us say before him, Hallelujah!
דיון
  • מדוע לדעתכם קובעת המשנה שעלינו לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצריים?
  • המשנה הופכת את זיכרון יציאת מצרים מזיכרון קולקטיבי (זיכרון השייך לקבוצה מסוימת) לזיכרון אישי. הסבירו את הטענה. מדוע לדעתכם חשוב למשנה הזיכרון האישי?
  • כיצד לומדת המשנה מתוך הפסוק מספר שמות שעל כל אחד מאתנו לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים?
  • מדברי המשנה אנו רואים שיציאת מצרים היא האירוע המרכזי בהיסטוריה היהודית שאליו עלינו לחזור מדי שנה. מדוע לדעתכם דווקא אירוע זה קיבל מעמד היסטורי מיוחד?
הגדה של פסח
עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו במצרים.

מילים
  • הקב"ה - ראשי תיבות: הקדוש ברוך הוא
דיון
  • כיצד, על פי דבריה אלו של ההגדה, משפיע העבר הלאומי הרחוק (יציאת מצרים) על ההווה?
  • לאור דברי ההגדה, מהו המסר העיקרי הנובע מסיפור יציאת מצרים?
  • התורה מבססת על סיפור יציאת מצרים אמירה מוסרית: מכיוון שבעברנו הלאומי היינו עבדים, כיום עלינו לבוא לעזרתם של אלו שהם עדיין עבדים. כיצד קשורה אמירה מוסרית זו לדברי ההגדה?
מצות עשה של תורה לספֵּר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר 'זכור את היום הזה אשר יצאתם' [...] בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר 'ואותנו הוציא משם', ועל דבר זה צווה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.

מושגים
  • משנה תורה - רמב"ם החל לכתוב את "משנה תורה" בשנת 1177, ועסק בכתיבתו עשר שנים. על הצורך בכתיבתו כותב הרמב"ם בהקדמה לספרו: ..."לפיכך קראתי את שם חיבור זה 'משנה תורה', לפי שאדם קורא בתורה בכתב תחילה, ואח"כ קורא בזה- ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"
According to a biblical positive command, we must tell on the night preceding the fifteenth day of Nisan all about the miracles and wonders that were performed for our forefathers in Egypt. As it is stated (Exodus 13:3), "Remember this day that you went out of Egypt"; just as it is stated (Exodus 20:8), "Remember the day of the Shabbat." And from where [do we know] that [the remembering] is on the night of the fifteenth? [Hence,] we learn to say (Exodus 13:8), "And you shall recount to your son on that day, saying, 'Because of this'" - at the time that there is matsa and bitter herbs (being 'this') laying in front of you. And [this is the case] even though he does not have a son. Even great scholars are required to tell about the exodus from Egypt. Anyone who relates at length about the events that occurred deserves praise. It is one's duty to inform the children even if they ask no questions, as it is written: "You shall tell your son" (Exodus 13:8). The father should instruct his son according to the child's understanding. For example, he should say to one small or foolish: "My son, all of us were slaves in Egypt, like this maidservant or like this manservant, and on this night God redeemed and liberated us." If the son is grown up and intelligent, he should inform him about everything that happened to us in Egypt, and about the miracles that were wrought for us by our teacher Moses; all in accordance with the son's understanding. On the first night of Pesaḥ, one should introduce some change at the table, so that the children who will notice it may ask, saying: "Why is this night different from all other nights?" And he in turn will reply: "This is what happened." In what manner, for example, should he introduce a change? He may distribute parched grain or nuts to the children; remove the table from its usual place; snatch the unleavened bread from hand to hand, and so on. If he has no son, his wife should ask the questions; if he has no wife, they should ask one another: "Why is this night different?"—even if they are all scholars. If one is alone, he should ask himself: "Why is this night different?" And one must begin with disgrace and conclude with praise. How is that? He begins and recounts that in the beginning, our ancestors at the time of Terach and before him, were heretics, erring after emptiness and pursuing idolatry. And he concludes with the true religion that the Omnipresent brought us close to Him, separated us from the nations and brought us close to His unification. And likewise does he begin and lets it be known that we were slaves to Pharaoh in Egypt and all of the evil that he did to us. And he concludes with the miracles and with the wonders that were done for us and with our freedom. And that is that he should expound from "My father was a wandering Aramean" (Deuteronomy 26:5), until he finishes all of [that] section. And anyone who adds and speaks at length in expounding this section, he is surely praiseworthy. Anyone who has not said these three things on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation, and these are them: The Passover sacrifice; matsa; and marror. The Passover sacrifice for the sake of (to commemorate) that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 12:27), "And you shall say, 'It is the Passover sacrifice to the Lord, etc.'" Bitter herbs [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. Matsa [to commemorate] that they were delivered. And these thing are called Haggadah (Recounting). In every generation, one must show himself as if he personally had come out from the subjugation of Egypt; as it is stated (Deuteronomy 6:23), "And He took us out from there, etc." And regarding this, the Holy One, blessed be He, commanded in the Torah (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), "Remember that you were a slave" - meaning to say, as if you yourself had been a slave, came out to freedom, and were redeemed.
דיון
  • השוו בין הרמב"ם למשנה, על מה מבקש הרמב"ם לשים את הדגש? מדוע לדעתכם?
קישורים לרקע והרחבה:
אתר תכנית 'בארי'
דף מספר 6 בסדרה שיעורי חינוך לפסח, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5