תהלים ט-יג: שימו לב אל הלב – על דימוי הלב במזמורי תהלים
הדף מאת: סיגל שטיינברג / בית פרת - מדרשה ישראלית
הלב הוא דימוי רווח בשפה העברית ומוטיב שכיח ביותר בשירה. בכל אחד מחמשת פרקי השבוע מופיע מוטיב זה והלימוד השבועי יתבונן בהם דרכו. מהו הלב? אילו תהליכים עובר הלב בכל אחד מהפרקים? נרחיב על ידי עיון בשיר "בערוב היום" של ביאליק ובהמנון הלאומי "התקווה", שגם בהם מופיע הדימוי.
חלק ראשון: פרקים ט-י: "אודה לה' בכל לבי"
(א) לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
(ב) אוֹדֶ֣ה ה' בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
(ג) אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
(ד) בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
(ה) כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃
(ו) גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
(ז) הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃
(ח) וַֽ֭ה' לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃
(ט) וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃
(י) וִ֘יהִ֤י ה' מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
(יא) וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ ה'׃
(יב) זַמְּר֗וּ לַ֭ה' יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
(יג) כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים [עֲנָוִֽים׃]
(יד) חָֽנְנֵ֬נִי ה' רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
(טו) לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
(טז) טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃
(יז) נ֤וֹדַ֨ע ׀ ה' מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃
(יח) יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
(יט) כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים [עֲ֝נִיִּ֗ים] תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
(כ) קוּמָ֣ה ה' אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ׃
(כא) שִׁ֘יתָ֤ה ה' ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃

(א) לָמָ֣ה ה' תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
(ב) בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ ׀ בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ׃
(ג) כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ ׀ ה'׃
(ד) רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל־יִדְרֹ֑שׁ אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל־מְזִמּוֹתָֽיו׃
(ה) יָ֘חִ֤ילוּ דרכו [דְרָכָ֨יו ׀] בְּכָל־עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ כָּל־צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם׃
(ו) אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל־אֶמּ֑וֹט לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע׃
(ז) אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן׃
(ח) יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃
(ט) יֶאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר ׀ כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶ֭אֱרֹב לַחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ׃
(י) ודכה [יִדְכֶּ֥ה] יָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּ֝עֲצוּמָ֗יו חלכאים [חֵ֣יל] [כָּאִֽים׃]
(יא) אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח׃
(יב) קוּמָ֤ה ה' אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח עניים [עֲנָוִֽים׃]
(יג) עַל־מֶ֤ה ׀ נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע ׀ אֱלֹהִ֑ים אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִּדְרֹֽשׁ׃
(יד) רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ עָ֘מָ֤ל וָכַ֨עַס ׀ תַּבִּיט֮ לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ עָ֭לֶיךָ יַעֲזֹ֣ב חֵלֶ֑כָה יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה ׀ הָיִ֬יתָ עוֹזֵֽר׃
(טו) שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ־רִשְׁע֥וֹ בַל־תִּמְצָֽא׃
(טז) ה' מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ׃
(יז) תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ ה' תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ׃
(יח) לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ׃
למקור השלם
For the Leader; upon Muthlabben. A Psalm of David. I will give thanks unto the LORD with my whole heart; I will tell of all Thy marvellous works. I will be glad and exult in Thee; I will sing praise to Thy name, O Most High: When mine enemies are turned back, They stumble and perish at Thy presence; For Thou hast maintained my right and my cause; Thou sattest upon the throne as the righteous Judge. Thou hast rebuked the nations, Thou hast destroyed the wicked, Thou hast blotted out their name for ever and ever. O thou enemy, the waste places are come to an end for ever; And the cities which thou didst uproot, Their very memorial is perished. But the LORD is enthroned for ever; He hath established His throne for judgment. And He will judge the world in righteousness, He will minister judgment to the peoples with equity. The LORD also will be a high tower for the oppressed, A high tower in times of trouble; And they that know Thy name will put their trust in Thee; For thou, LORD, hast not forsaken them that seek Thee. Sing praises to the LORD, who dwelleth in Zion; Declare among the peoples His doings. For He that avengeth blood hath remembered them; He hath not forgotten the cry of the humble. Be gracious unto me, O LORD, Behold mine affliction at the hands of them that hate me; Thou that liftest me up from the gates of death; That I may tell of all Thy praise in the gates of the daughter of Zion, That I may rejoice in Thy salvation. The nations are sunk down in the pit that they made; In the net which they hid is their own foot taken. The LORD hath made Himself known, He hath executed judgment, The wicked is snared in the work of his own hands. Higgaion. Selah The wicked shall return to the nether-world, Even all the nations that forget God. For the needy shall not alway be forgotten, Nor the expectation of the poor perish for ever. Arise, O LORD, let not man prevail; Let the nations be judged in Thy sight. Set terror over them, O LORD; Let the nations know they are but men. Selah Why standest Thou afar off, O LORD? Why hidest Thou Thyself in times of trouble? Through the pride of the wicked the poor is hotly pursued, They are taken in the devices that they have imagined. For the wicked boasteth of his heart's desire, And the covetous vaunteth himself, though he contemn the LORD. The wicked, in the pride of his countenance [, saith]: 'He will not require'; All his thoughts are: 'There is no God.' His ways prosper at all times; Thy judgments are far above out of his sight; As for all his adversaries, he puffeth at them. He saith in his heart: 'I shall not be moved, I who to all generations shall not be in adversity.' His mouth is full of cursing and deceit and oppression; Under his tongue is mischief and iniquity. He sitteth in the lurking-places of the villages; In secret places doth he slay the innocent; His eyes are on the watch for the helpless. He lieth in wait in a secret place as a lion in his lair, He lieth in wait to catch the poor; He doth catch the poor, when he draweth him up in his net. He croucheth, he boweth down, And the helpless fall into his mighty claws. He hath said in his heart: 'God hath forgotten; He hideth His face; He will never see.' Arise, O LORD; O God, lift up Thy hand; Forget not the humble. Wherefore doth the wicked contemn God, And say in his heart: 'Thou wilt not require'? Thou hast seen; for Thou beholdest trouble and vexation, to requite them with Thy hand; Unto Thee the helpless committeth himself; Thou hast been the helper of the fatherless. Break Thou the arm of the wicked; And as for the evil man, search out his wickedness, till none be found. The LORD is King for ever and ever; The nations are perished out of His land. LORD, Thou hast heard the desire of the humble: Thou wilt direct their heart, Thou wilt cause Thine ear to attend; To right the fatherless and the oppressed, That man who is of the earth may be terrible no more.
דיון
שאלות מנחות להבנה ודיון:
היחידה הספרותית כוללת את פרקים ט-י כיחידה אחת (שימו לב שלפרק י' בעצם אין כותרת, כמו כן, ניתן לראות שרידי אקרוסטיכון המתחיל בפרק ט' ונגמר בסוף פרק י').
1. לְמה מופנית ההודיה של המשורר שנמצאת בפתיחת הפרק?
2. לאלוהים יש שלושה או ארבעה תפקידים מרכזיים בעיני המשורר. נסו לזהות אותם לאורך הפרקים.
3. באילו מצבים המשורר מודה ומזמר לאלוהים, ובאילו מצבים הוא כועס עליו?
4. עקבו אחר הלב: מה התהליכים שעובר "לב" מתחילת פרק ט', דרך כל פרק י' ועד סיומו? כיצד מכינים את הלב? ולקראת מה מכינים אותו?
"בכל לבי": כי כבר באר ב"חובות הלבבות" (שער העבודה) שהטעם אשר יקשה להאדם להודות לה' חסדו הוא מפני שבעת שבא להודות על העבר דברי פיו דברי מודה וכונתו כונת מבקש, שבלבו יכוין לבקש שיוסיף ה' להיטיב עמו בעתיד ואם כן אין הודאתו שלמה, כי בלבו מדמה שהטובות שקבל לא יספיקו עדיין ורוצה שיוסיף לו עליהם, אבל אנכי אודה בכל לבי ולא יעלה בלבי כוונת מבקש.
למקור השלם
דיון
שאלות מנחות:
מה לפי המלבי"ם הופך את הודיית המשורר במזמור למיוחדת? כיצד הוא מבין את תפקיד הלב?
וַאֲנִ֤י ׀ בְּחַסְדְּךָ֣ בָטַחְתִּי֮ יָ֤גֵ֥ל לִבִּ֗י בִּֽישׁוּעָ֫תֶ֥ךָ אָשִׁ֥ירָה לַה' כִּ֖י גָמַ֣ל עָלָֽי׃
למקור השלם
But as for me, in Thy mercy do I trust; My heart shall rejoice in Thy salvation. I will sing unto the LORD, Because He hath dealt bountifully with me.
"יגל לבי בישועתך": כשמח על דבר שלא קוה עליו, כי אני בטחתי רק בחסדך, שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי לזה, ועתה אשירה לה' כי גמל עלי מצד הגמול, בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה שמחה חדשה, שלא קויתי עליה.
למקור השלם
דיון
שאלה מנחה:
כיצד המלב"ים מאיר את הקשר בין תחילת היחידה בפרקים ט, לסיומה בפסוקים האלה בפרק י"ג?
חלק שני: פרקים יא-יג: "יש לי ציפור קטנה בלב"
(א) לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד בַּֽה' ׀ חָסִ֗יתִי אֵ֭יךְ תֹּאמְר֣וּ לְנַפְשִׁ֑י נודו [נ֝֗וּדִי] הַרְכֶ֥ם צִפּֽוֹר׃
(ב) כִּ֤י הִנֵּ֪ה הָרְשָׁעִ֡ים יִדְרְכ֬וּן קֶ֗שֶׁת כּוֹנְנ֣וּ חִצָּ֣ם עַל־יֶ֑תֶר לִיר֥וֹת בְּמוֹ־אֹ֝֗פֶל לְיִשְׁרֵי־לֵֽב׃
(ג) כִּ֣י הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן צַ֝דִּ֗יק מַה־פָּעָֽל׃
(ד) ה' ׀ בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ ה' בַּשָּׁמַ֪יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃
(ה) ה' צַדִּ֪יק יִ֫בְחָ֥ן וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ׃
(ו) יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃
(ז) כִּֽי־צַדִּ֣יק ה' צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃

הסברים
  • מקור: עולם התנ"ך
    "נודו" הוא הכתיב, "נודי" הקרי. לפי הכתיב אפשר לפרש שכאן פונים הדוברים אל המשורר, ואל רעיו המחזיקים אף הם באמונתו ובבטחונו בה', ולפי הקרי הפניה היא של הדוברים אל נפש המשורר, שנזכרה קודם לכן. נוסח הכתוב מוקשה, ויש מפרשים שתקנוהו וגרסו: "נודי הרים כציפור", ועל פי התרגום הסורי הקדום, הפשיטתא, בנוסח הוא:" נודי הר כמו ציפור", בהפרדת המילים "הרכם" לשתיים "הר כמו". מכל מקום, בכל הנוסחים מציעים למשורר לנדוד ממקום למקום ולבקש לו מחסה בהרים, כמו הצפור הנודדת ומחפשת מחסה."
For the Leader. [A Psalm] of David. In the LORD have I taken refuge; how say ye to my soul: 'Flee thou! to your mountain, ye birds'? For, lo, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string, that they may shoot in darkness at the upright in heart. When the foundations are destroyed, what hath the righteous wrought? The LORD is in His holy temple, the LORD, His throne is in heaven; His eyes behold, His eyelids try, the children of men. The LORD trieth the righteous; but the wicked and him that loveth violence His soul hateth. Upon the wicked He will cause to rain coals; fire and brimstone and burning wind shall be the portion of their cup. For the LORD is righteous, He loveth righteousness; the upright shall behold His face.
דיון
שאלות מנחות:
מה היחס בין אלוהים לבין המשורר? מה רוצים הרשעים? האם המשורר מרגיש מאוים מהם? מה עושה אלוהים שמרגיע את המשורר?
דיון
חזרה למוטיב הלב:
"ישרי לב" הוא ביטוי החוזר במקומות רבים בתהלים. לדוגמה, מתוך המזמור שנכלל בתפילת קבלת שבת וכן בפתיחת תפילות יום הכיפורים: "א֭וֹר זָרֻ֣עַ לַצַּדִּ֑יק וּֽלְיִשְׁרֵי־לֵ֥ב שִׂמְחָֽה (תהלים צז, יא) כיצד אתם מבינים את הביטוי "ישר לב"? השוו למשלי פרק י"ז פסוק כ': 'עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב'. היום אנו מתייחסים ל"לב" כמקום הרגש. האם פסוקים אלו מתאימים לכך לדעתכם? מהו השימוש שלהם במושג "לב"?
(ב) הוֹשִׁיעָה ה', כִּי-גָמַר חָסִיד: כִּי-פַסּוּ אֱמוּנִים, מִבְּנֵי אָדָם.
(ג) שָׁוְא, יְדַבְּרוּ--אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ: שְׂפַת חֲלָקוֹת--בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ.
(ד) יַכְרֵת ה', כָּל-שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת-- לָשׁוֹן, מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.

הסברים
  • המלבי"ם: בלב ולב. הלב ידבר על ידי הלשון שהוא שליח הלב ועל ידי עצמו, ודברתי אני בלבי, ורצונו לומר שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו על ידי שלוחו שהוא הלשון.

  • רש"י: בלב ולב. בשני לבבות לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם.
Help, LORD; for the godly man ceaseth; For the faithful fail from among the children of men. They speak falsehood every one with his neighbour; With flattering lip, and with a double heart, do they speak. May the LORD cut off all flattering lips, The tongue that speaketh proud things!
דיון
שאלות מנחות להבנה ודיון:
מהי "שפת חלקות בלב ולב"? מה תפקידו של הלב? את השפתיים רואים ואילו הלב נחבא מה משמעות הדבר לדעתכם?
(ב) עַד-אָנָה ה', תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח; עַד-אָנָה, תַּסְתִּיר אֶת-פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.
(ג) עַד-אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת, בְּנַפְשִׁי-- יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם;...
(ו) וַאֲנִי, בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי-- יָגֵל לִבִּי, בִּישׁוּעָתֶךָ:
אָשִׁירָה לַה', כִּי גָמַל עָלָי.
How long, O LORD, wilt Thou forget me for ever? How long wilt Thou hide Thy face from me? How long shall I take counsel in my soul, having sorrow in my heart by day? How long shall mine enemy be exalted over me?
דיון
שאלות מנחות:
ה"לב" מופיע פעמיים בפרק י"ג. מהי התחושה שמעביר המשורר בפסוקים האלו? מה הוא אומר על הלב שלו? הלב מופיע גם בפסוקים החותמים את המזמור. מה התהליך שעבר הלב במהלך הפרק?
חלק שלישי, להרחיב את הלב:
דיון
"לב" הוא אחד הדימויים הנפוצים ביותר בשירה. הוא יכול להיות "סמל רומנטי חבוט, הוויה פנימית הממונה על הרגש, או ממונה על הרגשת הרגש." (אריאל הירשפלד, "כינור ערוך" לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק, עמ' 13). ח"נ ביאליק מנסה להוציא את הלב מהדימויים האלה, ולהחזיר לו קצת מהחיות שלו. "ה"אני" פונה אל ליבו ומביט אל תוכו ומגלה בו מרחב של בית" (שם, שם).
בשיר "בערוב היום" פונה המשורר אל האני הפנימי שלו, שאותו מייצג ליבו. השיר פותח בתיאור של שקיעה, ועובר למחשבות על חשכה שהולכת וגוברת במקום בו הוא נמצא. ביאליק מדבר עם לבו ומציע לו לצאת אל האור:
חיים נחמן ביאליק, בערוב היום, מתוך: אתר פרויקט בן יהודה
מתוך: בערוב היום | חיים נחמן ביאליק
...פֹּה נֶאֱלַח הַכֹּל, הַכֹּל סָג
יֶשׁ-עוֹלָם טוֹב שֶׁכֻּלּוֹ חָג.
יֶשׁ-קֶרֶן בְּרוּכָה, פִּנַּת אוֹר,
שֶׁשִּׁמְשָׁהּ צְדָקָה, רוּחָהּ דְּרוֹר;

שָׁם תַּרְתִּי מָקוֹם לְךָ וָלִי
קוּם נָעוּף יַחְדָּו, נִדְאֶה, בְּנִי!

לֹא זֹה הַמְּנוּחָה, עוּף מִפֹּה
אַךְ לָמָּה, לִבִּי, תִּדְוֶה כֹה?

מִי הֵטִיל בַּחֲדָרֶיךָ צֵל,
אֲפֵלַת עַד וְחֶשְׁכַת אֵל?

מַדּוּעַ אַתָּה זָעֵף, סָר
יֵשׁ מֶרְחַב יָהּ וּלְךָ הוּא צָר.

הֲלִרְאוֹת יֵרַע לְךָ בִּגְבֹר
אֱשׁוּן הַחֹשֶׁךְ עַל הָאוֹר?

כִּי-מָה הַכְּאֵב וּמָה הַחֲלוֹם,
הַבָּאִים אַט עִם-צֵאת הַיּוֹם,

וּמֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב הַתָּם
אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם?

תרנ"ה.
למקור השלם
אריאל הירשפלד, כינור ערוך: לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק, הוצאת עם עובד, עמ' 13, תשע"א
אריאל הירשפלד על ה"לב" בשירת ביאליק
הלב ב"בערוב היום" נעשה זולת ממשי. אין זה עוד מושג כללי ומעורפל בדבר מחוז הרגשות שבאדם, אלא נוכחות ממשית, בעלת מקום ומרחב משלה, מעין דמות המתגוררת בבית פנימי, וקובעת את מהלכם של הרגשות מתוך יגיעה ורצון הקודמים לידיעתו ולרצונו של "האני"... ה"לב" כאן הוא נוכחות מרתקת בפעלתנותה; הוא שרוי באי שקט ובתנועה, הוא מוצף פחדים, "רע" לו, וה"אני" חש להבין את המתרחש בו. הוא איננו מבין באמת... ה"אני" מביט אל לבו ומנסה להבין את המתרחש בו, אך הלב אינו עונה על שאלותיו. ה"לב" הוא התוך הלא נודע.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.am-oved.co.il
דיון
שאלות מנחות:
מה מציע המשורר ללב שלו?
מה קורה ב"חדרי הלב"?
מהי תגובת הלב להצעת המשורר? האם יש תגובה? למה?
השיר מסתיים בשאלה. המשורר שואל את הלב שלו מה מושך אותו כל כך אל החושך. מה אתם הייתם עונים?
מהי השיחה המתנהלת בין המשורר ללב שלו, על פי השיר?
לסיום
דיון
את הלב אנחנו מכירים גם מההמנון הלאומי. שימו לב שהוא מופיע עוד לאורך השיר, ותופס בו מקום נרחב. מה מקומו בשיר "התקווה"? איזה דימוי הוא משמש? האם הוא מהדהד את הפרקים שלנו?
נפתלי הרץ אימבר, הַתִּקְוָה, מתוך: אתר פרויקט בן יהודה
מתוך הַתִּקְוָה | נפתלי הרץ אימבר

1
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה,
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:
לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,
לְעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.

8
כָּל-עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,
עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם
כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
9
שִׁמְעוּ אַחַי בְּאַרְצוֹת נוּדִי
אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ,
כּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי
גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!

*
לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,
הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,
רוֹפְאֶךָ ה', חָכְמַת לְבָבוֹ,
לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא...
למקור השלם
דף הנחיות למנחה:
תהלים ט-יג למנחה.docx