חלוץ בפנסיה? ב

לימוד זה שייך לסדרת הלימודים 'ארץ ישראל' העוסקת בשאלה: מהם התנאים לישיבה בארץ ישראל? האם קיומה של מדינת ישראל היום מובטח לה, או שהוא תלוי בהתנהגות המוסרית של העם. נדון בחלוציות במובנה היום - ראשית הציונות ויישוב ארץ-ישראל. נראה כי למושג זה יש משמעויות של תיקון אדם ועולם, ונבחן האם ישנה זיקת גומלין בין המשמעויות הישנות והחדשות של המושג. נתמקד בשאלות של בנייה, חידוש והליכה לפני המחנה בבניין הארץ.

י.ח. ברנר, כתבים, ד, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים תשמ"ה, עמ' 1622 .
יוסף חיים ברנר/ מאמר תשובה / ביקורת, לדברי יהואש במאמר שכתב אחרי שירד מהארץ 'פון ניו יארק ביז רחובות און צוריק' (מניו יורק לרחובות וחזרה) 1917
לצעירינו בכל העולם דרוש עכשיו לדעת את האמת על ארץ-ישראל. דרוש, שהם ידעו, כי המקום איננו מרופד שושנים, כי הארץ היא עניה, מעטת-קסמים, מיושבה מאחרים בכל מקום שאפשר לעשות איזה דבר וחרֵרָה וקשה לישוב במקום שהיא עדיין לא-נושבה; כי יושבי-הארץ מחזיקים במשקיהם בכל תוקף ומתאחזים בפועל גם במשקים המעטים, שהנם, כביכול, בידינו; כי שכר-האדם בה קטן, המזונות דלים וביוקר, הצרכים למעלה מן היכולת, האווריריות בכל פינה, והקדחת על כל אלה אוכלת מבשר ועד נפש; כי כל צעירי הארץ שלנו הנם קנדידטים* למשרדים וללשכות, לגימנסיות ולאוניברסיטות, והכל מנבאים לימות-המשיח, על אף הגלוי והברור, ואדם שינקוף באצבע לעשות את העבודה הכי-קטנה הנחוצה – אין. דרוש, שכל זה יִוָדע בתפוצות-ישראל ושיוָלד בלב צעירינו ה"אף-על-פי-כן!", אותו האעפי"כ, שצריך לבוא תמיד בסוף כל החשבונות השליליים... אף על פי כן! בפרט, מכיוון שבמזרח-אירופה העתיד אפור מאוד, וההווה אפל מאוד, מכיוון שלהפסיד אין מה, מכיוון שהשאיפה קוראת להתחיל הכל מבראשית, ויהי מה!... ורק אותו החלוץ, שה"אף על פי כן" הזה נעשה לחלק מעצמותו, אותו החלוץ המוכן לכל – ולא רק בפה – הוא רשאי לבוא. הוא ולא אחר.

מושגים

• יוסף חיים ברנר - יוסף חיים ברנר (1881–2 במאי 1921) סופר, הוגה, פובליציסט ומנהיג ציבור.
  נולד באוקראינה למשפחה עניה. בשנת 1902 גויס לצבא הרוסי. שנתיים לאחר מכן, כאשר פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ערק ונתפס, אך למזלו הצליח להשתחרר מהצבא. בשנים 1906 עד 1907 התגורר בלונדון, ושם ערך והוציא לאור את כתב העת ספרותי "המעורר". עלה לארץ בשנת 1909. עסק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני. אך לא כאהרון דוד גורדון, לא הצליח לסבול את עבודת האדמה ונטש אותה, לטובת הספרות וההוראה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. במאי 1921 נרצח ברנר בדרום תל אביב, בפרעות שיזמו הערבים ביהודים, הידועות גם בשם מאורעות תרפ"א.
  בכתיבתו הספרותית והפובליציסטית חתר להציג את האמת כפי שהיא בחיי העם היהודי על כל קשייה והפך למצפן הרוחני של המעטים שהגשימו חיים יהודים חדשים בארץ ישראל. ברנר גרס כי בחיים היהודים יש לשים דגש על "הראליות והקדושה" – כדבריו, כחלק אינטגרלי בשיבת עם ישראל אל חיק הנורמליות בין האומות, כי עם ישראל חולה ושבור. דוקא בשל כתיבת אמת זו ללא כחל וסרק, היה ברנר כה אהוב על אנשי העליה השניה והשלישית.

מילים

• קנדידטים - מועמדים

מאיר יערי, 'בראש ובראשונה ידיים', בדרך ארוכה, ספרית פועלים הוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר מרחביה 1947, עמ' 11
בּֽראש וָרִאשונָה יָדַים ממכתבו של משה ולד לועידת השומר הצעיר בפולין 1918
אנו רוצים לחנך דור קשה וחזק, ולא מתמוגג ושוגה בדמיונות. הנוער שלנו צריך להתכונן לחיי עמל ולדעת את תפקידו פה ושם, בארץ האבות. בכל אדמת בור וסלעים, חולות ומדבריות. רק זרוע הרקולס תוציא לפועל את העבודה הזאת ולא משוררים ומנבאים או חסידים עורים של אבנגלית פרסטר ווינקן.** הכרחי לפתח את המחשבה והלב, הרצון והאופי, לעורר שמחה ואמונה, אולם לא זוהי מטרתנו כאן, זוהי רק הכנה לחיים השומריים, זוהי אנרגיה פוטנציאלית, אשר צריך להחליפה בחיי עבודה.

מושגים

• משה ולד [יערי], מאיר ולד [יערי] - נכתב על ידי משה יערי [אז ולד] לועידת השומר הצעיר בפולין 1918, אחיו של משה, מאיר יערי, מנהיג תנועת השומר הצעיר בארץ, ביקש לימים לנכס לעצמו את המכתב ופרסם אותו בספרו.
• פרסטר ויניקן - גרמני שכתב על "חברת הנעורים" ותרבות הנוער. האידיאולוגיה שיצר עמדה בבסיס הקמת תנועות הנוער באירופה.

מילים

• אבנגלית - בְּשוֹרה (דתית, אבנגליון)

דיון
מהי דמות החלוץ הרצויה לפי י"ח ברנר ולפי משה ולד (יערי)?

כאן על פני האדמה (בעריכת מוקי צור, תאיר זבולון, חנינא פורת), תל אביב תשמ"א, עמ' 87
הִסְתַּפּקוּת בְּמוּעָט – אורח החיים של חלוצי העלייה השנייה.
הסתפקות במועט היתה תנאי להסתגלות לתנאים החומריים בהם חיו פועלים בארץ-ישראל: תזונה בלתי מספקת, חסרון בגדים, תנאי שיכון פרימיטיביים ובריאות לקויה. הסירוב לקבל על עצמם את עול ההסתפקות במועט היה מביא את הפועלים לירידה מהארץ או לבריחה מחיי עבודה. תפיסת ההסתפקות במועט כערך לא ניזונה מראיה סגפנית, הטוענת לעליונות הרוח על החומר, אלא מביקורת על הזיוף שבאורח החיים הבורגני, ועל החציצה שהוא יוצר בין בני אדם, ובין האדם לטבע ולעבודה. ניכרת השפעתם של הלכי רוח טולסטויאניים. יחד עם זאת, ההסתפקות במועט היתה המשך למסורת יהודית ארוכה של הסתפקות במועט. מבחינה חומרית היתה תרבות העליה השניה תרבות עוני. אך לא ניכרו בה תופעות הנלוות לתרבות עוני: היא היתה אקטיבית, יוצרת, מחוללת שינויים, חיה חיים רוחניים אינטנסיביים.

דיון
האם הסתפקות במועט הייתה תנאי הכרחי לחלוץ וחלוציות?

הפועל הצעיר, גיליון 22-23 (ג' באלול תרע"ב, 16.8.1912)
מבפנים/ ברל כצנלסון
לא בתור שליחי ציבור באנו לארץ ישראל לעבדה ולשמרה, ולא בתור מורשים בעלי מנדטים של מישהו, ה"מקשר את עתידו" עם ארץ-ישראל והמתוה לנו את דרכנו שבה נלך – את חורבתנו אנו באים להקים ואת חיינו אנו לבנות, למילוי צרכינו אנו עובדים ולפדות נפשנו, ואין בת-קול מחורבות חוץ-לארץ שלטת בנו ולא צריכה לשלוט בנו...
... ומהו פירוש המילים "המקשרים את עתידם", "המעונינים בישוב הארץ-ישראלי" וכו'? האומנם המהגר, החלוץ, המתישב, והמקשר, והמעוניין, והשואף לישוב ארץ-ישראל (במפלגתו ובאגודתו) – עולים בקנה אחד? האומנם מי שמשלם שקל או חותם על ה"אידישער ארבייטער"* ומשלם פארטי-שטייער לנו הוא? ארץ-ישראלי הוא, ויש לנו חובות חברים כנגדו, ולו זכות דעה בחיינו ובעבודתנו?.. או אפשר לקחה לה איזו מפלגה גם את ההגירה לארץ-ישראל במונופולין? ואלי יש בינינו סוברים, כי בעבותות פרוגרמה כובשים מדינה ועל ידי ישוב שאלות המפלגה מישבים ארץ? ...
... אבל התקוה לגאולת ארצנו, לישובה ולשחרור האדם בעובד עליה לא תתגשם ואין לה שום אפשרות להתגשם בלי אותם אישים, אנשי הרצון, מבקשי הגדולות, מחפשי גאולה ומרחב לכוחותיהם המתפרצים, חושקי החיים ועובדים מתוך אהבה, בלי אותו החומר האנושי שאיננו מוצא לו מנוחה בדעות המתהלכות ובמצוַת אנשים מלומדה. הוא הוא שיצר את הישוב החדש באמריקה ובאוסטרליה, הוא הוא שנתן לעולם את ניסיונות הישוב החברתי המכוון במחשבה תחילה, מימי חלוצי האנגלו-סכסים ועד הדוחובורים**.
"צעירי-ציון" ו"פועלי-ציון", "מסודרים" על צד היותר טוב באו ויבואו. ורק חלק מהם נשאר, חי ועובד בארץ. רבים מהם כבר עזבו. לא צריך להביט באספקלריה שחורה בשביל לראות שרבים מהבאים עוד עתידים לעזוב את הארץ ואת העבודה. הם לא מצאו פה את חייהם, והארץ לא מצאה בהם את עובדיה. החינוך באגודה, איזו שתהיה, איננו מספיק עדיין בכדי לברוא לאדם את התכונות האישיות הנחוצות בשביל לחיות פה, ואינו תריס לא בפני השלומיאליות, לא בפני הגעגועים לגלות בכל צורותיה, לא בפני הבריחה, ואף לא בפני התנוונות כאן. ואין כללים קבועים בדבר.

*ה"אידישער ארבייטער" = עיתונם של 'פועלי ציון' באוסטריה. נוסד בשנת 1903 בוינה.
**הדוחובורים = אנשי כת רוסית הכופרת בקדושת הכמרים ובתי-הכנסייה. לדעתם ניתנו החיים לאדם לשם "השלמת הרוח האלוהי שבו", ומכאן שמה: דוחובור – לוחם הרוח. בסוף המאה התשע-עשרה נדד חלק מהם לקנדה, שם הם יצרו יישובים בעמל חלוצי עקשני.

מושגים

• ברל (בארי) כצנלסון - (1887-1944) ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עורך העיתון "דבר" וממקימי הסתדרות העובדים.

דיון
האם חלוצים הם שלוחי ציבור?

מה דעת הכותב ומה דעתכם?

האם מי שתורם כסף הוא גם חלוץ?

מה הזיקה בין מקור זה לבין המקור שקראנו בספר עזרא בשיעור הקודם?

האם זו אותה סיטואציה?

מהי דמות החלוץ?

מה היחס בין החלוץ לשאר החברה?

י' קניבסקי, הביטוח הסוציאלי בארץ ישראל, הישגיו ובעיותיו, תל אביב 1942, עמ' 151
קופת חולים על בסיס עזרה הדדית תקנות קופת חולים, סיוון תרע"ג [יוני 1913] יפו חג השבועות תרע"ג
א. "קופת חולים" של פועלי יהודה נוסדה ופועלת על יסוד עזרת-חברים הדדית.
ב. לחברים מתקבלים פועלים ובעלי-מלאכה העובדים בעצמם.
ג. כל חבר מכניס פרנק אחד דמי-כניסה וחצי בישליק בכל חודש.
ד. כל חבר מחויב להשתתף בפועל בלינה על-יד חולה או לשלוח אחר במקומו.
ה. החבר החולה מקבל רופא, רפואה ולינה, ובשעת הצורך - גם מקום בבית חולים.
ו. במשך הזמן יכולה עבודת הקופה להתרחב, במובן של תמיכה וסעד לקם מחוליו, כשהוא זקוק למנוחה, לתנאים מיוחדים. הערה: לפי שעה, מצב הקופה עכשיו, אין עדיין באפשרותנו לתת עזרה למבריאים. העזרה הפרטית בזמן המחלה (כגון: כלכלת החולה, הובלתו וכו') נזקפת על חשבון החולה בתור הלוואה.
ז. במשפחה שיש בה רק עובד אחד – כל בני-המשפחה נהנים מזכויות החבר. במשפחה שיש בה עובדים אחדים – חייב כל עובד לשאת בחובות החברים.
ח. לפועלים החדשים בארץ, שעדיין לא הספיקו להיות חברי הקופה, עוזרת הקופה, כמו לחבריה, בכל דבר, עד שני חודשים להיותם בארץ. פועלים שעברו עליהם שני חודשים בארץ ועדיין אינם ממלאים את חובותיהם לקופה, אינם יכולים ליהנות מזכויותיה. במקרים יוצאים מן הכלל רשאית הקופה לבוא לעזרתם.
ט. חבר שלא מילא את חובותיו לקופה במשך שלשה חודשים, בלי טעמים מספיקים חדל להחשב בין חברי הקופה.

הערה: אנשי העלייה השנייה עלו כבודדים או בקבוצות קטנות, והיו ברובם צעירים חסרי משפחות. המפגש עם תנאי הארץ הקשים והעבודה הפיזית, שרובם לא היו מורגלים בה, גרמו למחלות ולקדחת ודחפו ליצירת מוסדות עזרה הדדית, וביניהם קופת-חולים. החלטה על כך התקבלה בחנוכה תרע"ב (1912) על ידי הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה. הוועידה השנייה של צירי הקופה התקיימה ביפו בשבועות תרע"ג (1913), ובה התקבלו תקנות הקופה שנוסדה על יסוד עזרה הדדית ותשלום דמי-חברות על ידי הפועלים.

כאן על פני האדמה (בעריכת מוקי צור, תאיר זבולון, חנינא פורת),הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשמ"א, עמ' 100
קופות חולים
קופות לעזרה הדדית בבריאות אורגנו על ידי פועלים באופן מקומי ובאופן מאורגן יותר ב"שומר" וגם בהסתדרויות הפועלים החקלאים ביהודה ובגליל. המצב התברואתי בארץ היה גרוע ביותר. התנאים האקלימיים הקשים, היתושים, הלכלוך, חוסר התזונה הנאותה, כל אלה הביאו למחלות בלתי פוסקות. הרפואה נשענה על חובשים וחובשות ורופאים ספורים. היה איום מתמיד של מוות מתוך הזנחה רפואית. המצב הורע עוד יותר במלחמת העולם הראשונה. החלו מגיפות ורעב כבד. אילולא העזרה ההדדית, היה האסון שנפל על הישוב קשה פי כמה.

דיון
מה דמותה של החברה שמקימה את הארגון?

האם זה מאפיין חברה חלוצית?

האם עולה כאן דמות החלוץ? ומאיזה סוג?

דיון
אסיף
בטרם נקרא את דבריו של מרטין בובר, נדון בשאלה:

נסו להגדיר את המושג "חלוץ" ו"חלוציות".

מרטין בובר, נתיבות באוטופיה, תל אביב תש"ז [1947].
החלוץ/ מרטין בובר
הטיפוס החדש המתהווה בהתחדשות ושבו היא מוצאת את ביטויה מתגבש בחלוץ. כל תנועה לאומית אלמנטרית כל תנועה שביסודה שרויה שאיפת עם להגשמת מהותו ולמילוי יעודו הרי רום שיאה בזה, שהיא מחוללת, ולו רק לזמן מה, טיפוס חדש: האדם המוכשר והנועד להשתלט על המצב ההיסטורי הממשי, לבצע את התפקיד ההיסטורי הממשי המושם על ידי מצב זה; מחוללת את האדם, שיוכל לעמוד פנים אל פנים מול השעה ההיסטורית, מול צרתה וגדולתה, תביעתה ולבטיה. בזה שאותו טיפוס עושה את פעולתו, אבל גם בזה, כיצד הוא עושה אותה, ובעצם הוָיתו הוא מסייע במידה עיקרית להתרחשות המפנה המכריע בחיי העם.

מושגים

• מרדכי מרטין בובר - (וינה, 1878 – ישראל, 1965) חוקר, סופר והוגה דעות. עסק במחקר, בכתיבה ובהוראה של פילוסופיה, הגות ציונית, פרשנות מקרא, חסידות וחקר תרבויות. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציונות הרוחנית והיה פעיל בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. היה תומך נלהב בהקמת מדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת ארץ ישראל.

- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.

טלפון: 02-6789946