הדף מאת: הרב ד"ר צמח יורה והרב אילה שני / תמורה – יהדות ישראלית
מטרת דף הלימוד היא להעמיק את ההבנה של ספר איוב ושל דמותו של איוב, דרך קריאה מקבילה והשוואה בין איוב התנ"כי ותמות שונות מספר איוב, לבין הפרשנות הלווינית של המתרחש בספר. המחזה 'ייסורי איוב', המבוסס על ספר איוב התנ"כי, ישמש מקפצה פדגוגית ללימוד מעמיק יותר של הפרקים התנ"כיים.
דיון
על המחזה 'ייסורי איוב' של חנוך לוין
המחזה 'ייסורי איוב' הועלה לראשונה על בימת תיאטרון הקאמרי בשנת 1981. בסקירתו על הצגת הבכורה ציין המבקר מיכאל הנדלזלץ, כי היה חשש שמא אנשים יזדעזעו מההצגה ויצאו באמצע, ולכן מחצית מהקהל הייתה מכרים וחברים שהוזמנו במיוחד. המחזה אכן הסעיר את הרוחות, ובעיקר כמה מחברי הכנסת דאז, ומאז אף תיאטרון ישראלי לא העז לשוב ולהציגו.
על המחזה 'ייסורי איוב' של חנוך לוין
המחזה 'ייסורי איוב' הועלה לראשונה על בימת תיאטרון הקאמרי בשנת 1981. בסקירתו על הצגת הבכורה ציין המבקר מיכאל הנדלזלץ, כי היה חשש שמא אנשים יזדעזעו מההצגה ויצאו באמצע, ולכן מחצית מהקהל הייתה מכרים וחברים שהוזמנו במיוחד. המחזה אכן הסעיר את הרוחות, ובעיקר כמה מחברי הכנסת דאז, ומאז אף תיאטרון ישראלי לא העז לשוב ולהציגו.
גורן, צבי, ייסורי איוב - חזון דרמטי ייחודי, אתר מרכז הבמה, 2011
תקציר המחזה
גרסתו של לוין לסיפור איוב נפתחת בסעודה המתכתבת עם "הדיבוק" שקבצנים זוכים בשאריות ממנה, והם שמחים בחלקם. אחר כך, בזו אחר זו באות ה"בשורות" המתחברות אל התפתחות השואה מחרם רכוש וממון אל עקירת שיני הזהב שבפיו, ואז כשהוא בתחתוניו בלבד ניחתות המכות של מות ילדיו.
כששלושת רעיו מגיעים הוא כבר קרוב לטירוף, מתגרד בכל גופו, ומכחיש את קיומו של אלוהים. השלושה מצליחים לשכנע אותו שאלוהים קיים בכל זאת, אלא שהפיכת חצר מעלה לשלטון קיסר חדש המכריז על ביטול קיומו של אל היהודים. חייליו מכריזים כי מי שידבק באמונתו "יקבל שיפוד בישבן".
החברים מתכחשים לאלוהים, ואילו איוב דבק באמונתו ומשופד. מנהל קרקס מציע לקנות אותו כאטרקציה נוסח "אמן הרעב" של קפקא יחד עם כוכביו האחרים, וברגע האחרון של גסיסתו האיטית איוב מכחיש את קיומו של אלוהים. מאוחר מדי, אומר לו הקצין האחראי על שיפודו, "באותו מחיר יכולת למות אדם עם עקרונות". אז, במגע לויני טיפוסי המתכתב עם צ'כוב, המחזה מגיע לסיומו בשיר נחמה: יש רחמים בעולם, ואנחנו עוד ננוח".
ב"ייסורי איוב" חנוך לוין מנהל התדיינות נוקבת עם הרעיון המקורי של ספר איוב, ועם עמדתו של איוב הדבק באמונתו, וגם אם אינו מבין את אלוהים כנדרש ממנו - הוא מסרב להיענות להצעת חבריו להתכחש לו. אך שלא כמו החנינה והתיקון שהוא זוכה להם בתנ"ך, איוב של לוין משלם בחייו, כשהוא משופד על חנית ארוכה.
למקור השלם
תקציר המחזה
גרסתו של לוין לסיפור איוב נפתחת בסעודה המתכתבת עם "הדיבוק" שקבצנים זוכים בשאריות ממנה, והם שמחים בחלקם. אחר כך, בזו אחר זו באות ה"בשורות" המתחברות אל התפתחות השואה מחרם רכוש וממון אל עקירת שיני הזהב שבפיו, ואז כשהוא בתחתוניו בלבד ניחתות המכות של מות ילדיו.
כששלושת רעיו מגיעים הוא כבר קרוב לטירוף, מתגרד בכל גופו, ומכחיש את קיומו של אלוהים. השלושה מצליחים לשכנע אותו שאלוהים קיים בכל זאת, אלא שהפיכת חצר מעלה לשלטון קיסר חדש המכריז על ביטול קיומו של אל היהודים. חייליו מכריזים כי מי שידבק באמונתו "יקבל שיפוד בישבן".
החברים מתכחשים לאלוהים, ואילו איוב דבק באמונתו ומשופד. מנהל קרקס מציע לקנות אותו כאטרקציה נוסח "אמן הרעב" של קפקא יחד עם כוכביו האחרים, וברגע האחרון של גסיסתו האיטית איוב מכחיש את קיומו של אלוהים. מאוחר מדי, אומר לו הקצין האחראי על שיפודו, "באותו מחיר יכולת למות אדם עם עקרונות". אז, במגע לויני טיפוסי המתכתב עם צ'כוב, המחזה מגיע לסיומו בשיר נחמה: יש רחמים בעולם, ואנחנו עוד ננוח".
ב"ייסורי איוב" חנוך לוין מנהל התדיינות נוקבת עם הרעיון המקורי של ספר איוב, ועם עמדתו של איוב הדבק באמונתו, וגם אם אינו מבין את אלוהים כנדרש ממנו - הוא מסרב להיענות להצעת חבריו להתכחש לו. אך שלא כמו החנינה והתיקון שהוא זוכה להם בתנ"ך, איוב של לוין משלם בחייו, כשהוא משופד על חנית ארוכה.
למקור השלם
(יב) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
(יג) לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
(יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי-הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי.
(טו) לֹא-יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ.
(טז) לֹא-תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
(יז) לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז.
(יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים.
(יט) לֹא-יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת-כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
(כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
(כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל-חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
(כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ.
(כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
(כד) כִּי-הוּא לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
(כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה.
(כו) בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת.
(כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם-חֲקָרָהּ.
(כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
(יג) לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
(יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי-הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי.
(טו) לֹא-יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָהּ.
(טז) לֹא-תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
(יז) לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז.
(יח) רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים.
(יט) לֹא-יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת-כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה.
(כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה.
(כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל-חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
(כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ.
(כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
(כד) כִּי-הוּא לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
(כה) לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה.
(כו) בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת.
(כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם-חֲקָרָהּ.
(כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
But wisdom, where shall it be found? And where is the place of understanding? Man knoweth not the price thereof; Neither is it found in the land of the living. The deep saith: ‘It is not in me’; And the sea saith: ‘It is not with me.’ It cannot be gotten for gold, Neither shall silver be weighed for the price thereof. It cannot be valued with the gold of Ophir, With the precious onyx, or the sapphire. Gold and glass cannot equal it; Neither shall the exchange thereof be vessels of fine gold. No mention shall be made of coral or of crystal; Yea, the price of wisdom is above rubies. The topaz of Ethiopia shall not equal it, Neither shall it be valued with pure gold. Whence then cometh wisdom? And where is the place of understanding? Seeing it is hid from the eyes of all living, And kept close from the fowls of the air. Destruction and Death say: ‘We have heard a rumor thereof with our ears.’ God understandeth the way thereof, And He knoweth the place thereof. For He looketh to the ends of the earth, And seeth under the whole heaven; When He maketh a weight for the wind, And meteth out the waters by measure. When He made a decree for the rain, And a way for the storm of thunders; Then did He see it, and declare it; He established it, yea, and searched it out. And unto man He said: ‘Behold, the fear of the Lord, that is wisdom; And to depart from evil is understanding.’
דיון
דיון על החכמה
פרק כ"ח טוען בסופו: "הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה". על פי פסוקים אלה, מי הוא לדעתכם החכם - אלוהים או איוב? ועל פי הספר כולו, מי הוא החכם?
מדוע פרק זה חשוב בהקשר של ספר איוב? השוו את הפרק הזה לנאום האל מתוך הסערה, ובמיוחד לפרק ל"ח, ועמדו על נקודות הדמיון והשוני.
במחזהו של לוין החוכמה אינה נזכרת כלל וכלל. המחזה מתמקד בשאלה האם האל קיים או לא. אם האל אינו קיים אז "החוכמה מאין תבוא"? והאם יש בכלל חוכמה?
דיון על החכמה
פרק כ"ח טוען בסופו: "הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה". על פי פסוקים אלה, מי הוא לדעתכם החכם - אלוהים או איוב? ועל פי הספר כולו, מי הוא החכם?
מדוע פרק זה חשוב בהקשר של ספר איוב? השוו את הפרק הזה לנאום האל מתוך הסערה, ובמיוחד לפרק ל"ח, ועמדו על נקודות הדמיון והשוני.
במחזהו של לוין החוכמה אינה נזכרת כלל וכלל. המחזה מתמקד בשאלה האם האל קיים או לא. אם האל אינו קיים אז "החוכמה מאין תבוא"? והאם יש בכלל חוכמה?
תיאור איוב היורד מגדולתו
(ה) בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי.
(ו) בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי-שָׁמֶן.
(ז) בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי-קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי.
(ח) רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ.
(ט) שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם.
(י) קוֹל-נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה.
(יא) כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי.
(יב) כִּי-אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא-עֹזֵר לוֹ.
(יג) בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן.
(יד) צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי.
(טו) עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי.
...
(א) וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים
אֲשֶׁר-מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם-כַּלְבֵי צֹאנִי.
(ב) גַּם-כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח.
(ג) בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה.
(ד) הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי-שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם.
(ה) מִן-גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב.
(ו) בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים.
(ז) בֵּין-שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ.
(ח) בְּנֵי-נָבָל גַּם-בְּנֵי בְלִי-שֵׁם נִכְּאוּ מִן-הָאָרֶץ.
(ט) וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה.
(י) תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא-חָשְׂכוּ רֹק.
(יא) כִּי-יתרו (יִתְרִי) פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ.
(יב) עַל-יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם.
(יג) נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ.
(יד) כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ.
(ה) בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי.
(ו) בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי-שָׁמֶן.
(ז) בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי-קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי.
(ח) רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ.
(ט) שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם.
(י) קוֹל-נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה.
(יא) כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי.
(יב) כִּי-אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא-עֹזֵר לוֹ.
(יג) בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן.
(יד) צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי.
(טו) עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי.
...
(א) וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים
אֲשֶׁר-מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם-כַּלְבֵי צֹאנִי.
(ב) גַּם-כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח.
(ג) בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה.
(ד) הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי-שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם.
(ה) מִן-גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב.
(ו) בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים.
(ז) בֵּין-שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ.
(ח) בְּנֵי-נָבָל גַּם-בְּנֵי בְלִי-שֵׁם נִכְּאוּ מִן-הָאָרֶץ.
(ט) וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה.
(י) תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא-חָשְׂכוּ רֹק.
(יא) כִּי-יתרו (יִתְרִי) פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ.
(יב) עַל-יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם.
(יג) נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ.
(יד) כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ.
When the Almighty was yet with me, And my children were about me; When my steps were washed with butter, And the rock poured me out rivers of oil! When I went forth to the gate unto the city, When I prepared my seat in the broad place, The young men saw me and hid themselves, And the aged rose up and stood; The princes refrained talking, And laid their hand on their mouth; The voice of the nobles was hushed, And their tongue cleaved to the roof of their mouth. For when the ear heard me, then it blessed me, And when the eye saw me, it gave witness unto me; Because I delivered the poor that cried, The fatherless also, that had none to help him. The blessing of him that was ready to perish came upon me; and I caused the widow’s heart to sing for joy. I put on righteousness, and it clothed itself with me; My justice was as a robe and a diadem. I was eyes to the blind, And feet was I to the lame.
חנוך, לוין, יסורי איוב ואחרים, הספריה החדשה, 1988, פרק ה'
תיאור סבלו של איוב ב"ייסורי איוב"
בלדד:
אינני בטוח שאשוב. נדבר גלויות:
ההתפלספות על אלוהים לא התחילה היום.
הנימוקים בעד ונגד ידועים. אך אני מדבר עכשיו
לא על פילוסופיה, רק על החיים. חיי יום-יום,
שאנו, בני-תמותה עם כספת, בלי כספת מנהלים
בתוך חברה שומרת חוק וסדר. כן, חוק וסדר.
מי נותן לחיינו פשר? מי מעניק משמעות לחוקינו?
בחברתנו אלוהים הינו המשמעות. אם אלוהים אינו קיים
לחיים אין משמעות, החוק הוא ריק,
חלול, בלי טעם ובלי פשר. אם אלוהים אינו קיים
לגנוב או לא לגנוב, זה היינו הך.
איוב:
אתה פוחד מגנבים. לשם כך אתה מטיל
על הסבל שלי את משא המשמעות.
אבל מה המשמעות מלבד הסבל? אני מתגרד ומתגרד
ומנסה לחפור בסבל ולמצוא בו משמעות.
ואני אומר לכם: בתוך הסבל לא טמון דבר, רק סבל!
ואני רואה רק סבל ממלא את העולם!
וכל גוש סבל, מורכב מאלף רסיסים
של סבל, וכל רסיס של סבל בנוי אף הוא
ממיליוני פרודות של סבל!
הסבל קיים! אני קיים! אתם קיימים!
ההבדל בינינו קיים! אלוהים לא קיים!
© כל הזכויות שמורות למחבר
hanochlevin.com
תיאור סבלו של איוב ב"ייסורי איוב"
בלדד:
אינני בטוח שאשוב. נדבר גלויות:
ההתפלספות על אלוהים לא התחילה היום.
הנימוקים בעד ונגד ידועים. אך אני מדבר עכשיו
לא על פילוסופיה, רק על החיים. חיי יום-יום,
שאנו, בני-תמותה עם כספת, בלי כספת מנהלים
בתוך חברה שומרת חוק וסדר. כן, חוק וסדר.
מי נותן לחיינו פשר? מי מעניק משמעות לחוקינו?
בחברתנו אלוהים הינו המשמעות. אם אלוהים אינו קיים
לחיים אין משמעות, החוק הוא ריק,
חלול, בלי טעם ובלי פשר. אם אלוהים אינו קיים
לגנוב או לא לגנוב, זה היינו הך.
איוב:
אתה פוחד מגנבים. לשם כך אתה מטיל
על הסבל שלי את משא המשמעות.
אבל מה המשמעות מלבד הסבל? אני מתגרד ומתגרד
ומנסה לחפור בסבל ולמצוא בו משמעות.
ואני אומר לכם: בתוך הסבל לא טמון דבר, רק סבל!
ואני רואה רק סבל ממלא את העולם!
וכל גוש סבל, מורכב מאלף רסיסים
של סבל, וכל רסיס של סבל בנוי אף הוא
ממיליוני פרודות של סבל!
הסבל קיים! אני קיים! אתם קיימים!
ההבדל בינינו קיים! אלוהים לא קיים!
© כל הזכויות שמורות למחבר
hanochlevin.com
דיון
הטרגדיה של איוב
האם הביוגרפיה של האדם, שנפל מתהילתו כמתואר בפרקים כט-ל, תואמת את פרקי סיפור המסגרת של ספר איוב? האם היא תואמת את הנפילה של איוב במחזה?
שימו לב שבפרקים כט-ל, איוב מעיד על עצמו, ובפרקים א-ב, הסופר המקראי הוא המספר עליו בגוף שלישי. במחזה הכול מתגלה דרך הדיאלוג - כיצד משפיעות נקודות המבט הללו על הסיפור?
הטרגדיה של איוב
האם הביוגרפיה של האדם, שנפל מתהילתו כמתואר בפרקים כט-ל, תואמת את פרקי סיפור המסגרת של ספר איוב? האם היא תואמת את הנפילה של איוב במחזה?
שימו לב שבפרקים כט-ל, איוב מעיד על עצמו, ובפרקים א-ב, הסופר המקראי הוא המספר עליו בגוף שלישי. במחזה הכול מתגלה דרך הדיאלוג - כיצד משפיעות נקודות המבט הללו על הסיפור?
טענותיו של איוב התנ"כי
(ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים.
(ג) הֲלֹא-אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
(ד) הֲלֹא-הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל-צְעָדַי יִסְפּוֹר.
(ה) אִם-הָלַכְתִּי עִם-שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל-מִרְמָה רַגְלִי.
(ו) יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי-צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי.
(ז) אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ
וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם.
(ח) אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ.
(לה) מִי יִתֶּן-לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן-תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי
וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי...
(לו) אִם-לֹא עַל-שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי.
(לז) מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ-נָגִיד אֲקָרְבֶנּוּ.
(לח) אִם-עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן.
(לט) אִם-כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי-כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי.
(מ) תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת-שְׂעֹרָה בָאְשָׁה
(ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים.
(ג) הֲלֹא-אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
(ד) הֲלֹא-הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל-צְעָדַי יִסְפּוֹר.
(ה) אִם-הָלַכְתִּי עִם-שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל-מִרְמָה רַגְלִי.
(ו) יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי-צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי.
(ז) אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ
וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם.
(ח) אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ.
(לה) מִי יִתֶּן-לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן-תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי
וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי...
(לו) אִם-לֹא עַל-שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי.
(לז) מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ-נָגִיד אֲקָרְבֶנּוּ.
(לח) אִם-עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן.
(לט) אִם-כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי-כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי.
(מ) תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת-שְׂעֹרָה בָאְשָׁה
For what would be the portion of God from above, And the heritage of the Almighty from on high? Is it not calamity to the unrighteous, And disaster to the workers of iniquity? Doth not He see my ways, And count all my steps? If I have walked with vanity, And my foot hath hasted to deceit— Let me be weighed in a just balance, That God may know mine integrity— If my step hath turned out of the way, And my heart walked after mine eyes, And if any spot hath cleaved to my hands; Then let me sow, and let another eat; Yea, let the produce of my field be rooted out.
חנוך לוין, יסורי איוב ואחרים, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1988 פרק ה'
טענותיו של איוב הלויני
איוב [נוהם מיסורי הגירוד]:
הגירוד! הגירוד! כל העור בוער!
מה שמפריע לי להיות אדם מאושר
זה הגירוד בלבד! רק הגירוד!
ואני אומר לכם, רבותי החיות המתגרדות,
אלמלא הגירוד כל העולם היה נראה אחרת.
כי על מה יתלונן אדם הכל מושלם. עולם יפה
ומאוזן כל-כך, חיים, מתים זו דרך העולם, רק הגירוד
עוכר את השימחה. אתם יודעים מה גרם
לנפילת קיסר רומא? הגירוד. קיסר רומא הרים יד
וגירד את האף ובכך הפקיר את הצוואר.
שימעו לבעל ניסיון:
בין האדם לבין האושר חוצץ רק הגירוד.
איוב:
מה אלוהים?
מה לחורבן חיי ולאלוהים? אם אלוהים עשה זאת,
מה המישחק שלו? מה החוקים שלו? על מה
החזיר לי את בנַי פגרים ביום אחד,
על מה מוטט את מיכרותי בלבנון, על מה טיבע
את ספינותי באלכסנדריה, על מה הפיל לי את קיסר רומא מכסאו?!
ועל מה, אולי תסבירו לי, העניק לי לקינוח גם
את הגירוד?! על מה הוא מעניש אותי, האלוהים?! זה גמול,
זה צדק אלוהי?! לא, ידידי, עולם שבו נמצא איוב
אינו מכיל את אלוהים!
© כל הזכויות שמורות למחבר
hanochlevin.com
טענותיו של איוב הלויני
איוב [נוהם מיסורי הגירוד]:
הגירוד! הגירוד! כל העור בוער!
מה שמפריע לי להיות אדם מאושר
זה הגירוד בלבד! רק הגירוד!
ואני אומר לכם, רבותי החיות המתגרדות,
אלמלא הגירוד כל העולם היה נראה אחרת.
כי על מה יתלונן אדם הכל מושלם. עולם יפה
ומאוזן כל-כך, חיים, מתים זו דרך העולם, רק הגירוד
עוכר את השימחה. אתם יודעים מה גרם
לנפילת קיסר רומא? הגירוד. קיסר רומא הרים יד
וגירד את האף ובכך הפקיר את הצוואר.
שימעו לבעל ניסיון:
בין האדם לבין האושר חוצץ רק הגירוד.
איוב:
מה אלוהים?
מה לחורבן חיי ולאלוהים? אם אלוהים עשה זאת,
מה המישחק שלו? מה החוקים שלו? על מה
החזיר לי את בנַי פגרים ביום אחד,
על מה מוטט את מיכרותי בלבנון, על מה טיבע
את ספינותי באלכסנדריה, על מה הפיל לי את קיסר רומא מכסאו?!
ועל מה, אולי תסבירו לי, העניק לי לקינוח גם
את הגירוד?! על מה הוא מעניש אותי, האלוהים?! זה גמול,
זה צדק אלוהי?! לא, ידידי, עולם שבו נמצא איוב
אינו מכיל את אלוהים!
© כל הזכויות שמורות למחבר
hanochlevin.com
דיון
טענותיו של איוב ודמותו המשתקפת מתוכן
סכמו את טענותיו/תרעומותיו של איוב בפרק ל"א ובפרק ה' של המחזה בכמה משפטים. איזה איוב מצטייר דרך טענות אלה, בתנ"ך ובמחזה?
האם דמותו של איוב כאדם נעשית קרובה יותר אליכם דרך הסיפור התנ"כי או המחזה? באילו אופנים?
חלק הארי במחזהו של לוין מוקדש לדרמה סביב שולחנו של איוב, וכן לענישתו ולמותו. רק הפרק החמישי מוקדש לדיאלוג שלו עם הרעים. ואילו בספר איוב המקראי, הסיפור הוא חלק קטן והדיאלוג תופס את רוב הספר. מדוע לדעתכם בחר לוין לבנות את מחזהו כך?
טענותיו של איוב ודמותו המשתקפת מתוכן
סכמו את טענותיו/תרעומותיו של איוב בפרק ל"א ובפרק ה' של המחזה בכמה משפטים. איזה איוב מצטייר דרך טענות אלה, בתנ"ך ובמחזה?
האם דמותו של איוב כאדם נעשית קרובה יותר אליכם דרך הסיפור התנ"כי או המחזה? באילו אופנים?
חלק הארי במחזהו של לוין מוקדש לדרמה סביב שולחנו של איוב, וכן לענישתו ולמותו. רק הפרק החמישי מוקדש לדיאלוג שלו עם הרעים. ואילו בספר איוב המקראי, הסיפור הוא חלק קטן והדיאלוג תופס את רוב הספר. מדוע לדעתכם בחר לוין לבנות את מחזהו כך?
סוף הסיפור התנ"כי
(יב) וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב-מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. (יג) וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. (יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. (טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב-בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. (טז) וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא (וַיִּרְאֶה) אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו-אַרְבָּעָה דֹּרוֹת. (יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
(יב) וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב-מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. (יג) וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. (יד) וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ. (טו) וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב-בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. (טז) וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וירא (וַיִּרְאֶה) אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו-אַרְבָּעָה דֹּרוֹת. (יז) וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
So the LORD blessed the latter end of Job more than his beginning; and he had fourteen thousand sheep, and six thousand camels, and a thousand yoke of oxen, and a thousand she-asses. . He had also seven sons and three daughters. And he called the name of the first, Jemimah; and the name of the second, Keziah; and the name of the third, Keren-happuch. And in all the land were no women found so fair as the daughters of Job; and their father gave them inheritance among their brethren. And after this Job lived a hundred and forty years, and saw his sons, and his sons’sons, even four generations. So Job died, being old and full of days.
חנוך לוין, יסורי איוב ואחרים, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1988 פרקים ז'-ח'
סוף המחזה
איוב [בשארית כוחו, בלחישה]:
מה זה אדם על שיפוד?
אדם על שיפוד זה אדם גמור, אבוד.
יאוש נורא מזה אין לתאר;
מחשיכה כזאת יכול האופק רק להתבהר.
[קיא ודם פורצים מפיו. הוא מת]
מנהל [בכעס]
"להתבהר!" לא יכולת לחיות עוד שעה?!
"להתבהר!" טפו!
[יורק על גוויית איוב. הקרקס והקהל מתפזרים ויוצאים]
[המתים שרים] המתים:
אבל יש רחמים בעולם.
ואנחנו עוד ננוח.
כך נחים המתים
בדומיה, באורך-רוח.
על הבשר יעלה עשב,
הצעקה תימוג ברוח;
אבל יש רחמים בעולם,
ואנחנו עוד ננוח.
[סוף]
למקור השלם
סוף המחזה
איוב [בשארית כוחו, בלחישה]:
מה זה אדם על שיפוד?
אדם על שיפוד זה אדם גמור, אבוד.
יאוש נורא מזה אין לתאר;
מחשיכה כזאת יכול האופק רק להתבהר.
[קיא ודם פורצים מפיו. הוא מת]
מנהל [בכעס]
"להתבהר!" לא יכולת לחיות עוד שעה?!
"להתבהר!" טפו!
[יורק על גוויית איוב. הקרקס והקהל מתפזרים ויוצאים]
[המתים שרים] המתים:
אבל יש רחמים בעולם.
ואנחנו עוד ננוח.
כך נחים המתים
בדומיה, באורך-רוח.
על הבשר יעלה עשב,
הצעקה תימוג ברוח;
אבל יש רחמים בעולם,
ואנחנו עוד ננוח.
[סוף]
למקור השלם
דיון
אחריתו של איוב
המחזה מסתיים אחרת לגמרי מהסיפור התנ"כי.
מדוע לדעתכם בחר לוין לסיים כך את המחזה שלו?
מה משמעות אחריתו הטובה של איוב לעומת מותו האכזרי?
לאיזו משמעות אתם מתחברים יותר?
אחריתו של איוב
המחזה מסתיים אחרת לגמרי מהסיפור התנ"כי.
מדוע לדעתכם בחר לוין לסיים כך את המחזה שלו?
מה משמעות אחריתו הטובה של איוב לעומת מותו האכזרי?
לאיזו משמעות אתם מתחברים יותר?
זהבה כספי, היושבים בחושך - עולמו הדרמטי של חנוך לוין: סובייקט, מחבר, צופים, הוצאת כתר, 2005, עמ' 127-132
בחתירה אל מעבר לתרבותי נהפכת שאלת "טבעו" של הגוף לשאלת מפתח שבאמצעותה לוין מברר סוגיות מהותיות ומטפיזיות: זהותו של הסובייקט... ואיום המוות לנוכח החיים. כך חורגת תפיסת הגוף של לוין מהממד החברתי תרבותי לעבר הממד הביולוגי והממד המטפיזי... בייסורי איוב הגוף חדל להיות מטפורי ונבחן כשהוא לעצמו, על פי צרכיו ומהותו. בייסורי איוב מופשט גיבור המחזה, על פי הדגם של הסיפור המקראי, מכל נכסיו: רכוש, ילדים, בגדים, שלמות הגוף וכבוד אנושי. איוב לוקה בפגיעות טבע ובפגיעות חברתיות, מה שנשאר מרכושו מעוקל, ואפילו בגדיו העליונים מוסרים ממנו - "למעט אותך עצמך, גוף ונפש" מודיעים לו אנשי ההוצאה לפועל... מעכשיו תתחיל הפגיעה בגוף העירום, שנותר חשוף...
במרכז המחזה מוצבת האופוזיציה שבין האל הרוחני המופשט לבין הגוף האנושי המוחש. אך עוד בטרם עולה שאלת קיומו של האל במחזה מתבררת מיד עוצמת קיומו של הגוף הפיזי, כאשר עקירת השיניים בתחילה וכאב הגירוד הבלתי נסבל בכל הגוף. מיד אחר כך משכיחים מאיוב לא רק את אובדן כל נכסיו, אלא - כמה משפיל ומעליב - גם את הצער האיום על מות בניו ובנותיו. הכאב הפיזי עוקר כל זיק "רוחני" בצלם האדם - אהבותיו, זיקותיו הרגשיות, קשריו החברתיים, אמונותיו וכבודו - ועושה אותו חיה עירומה הזוחלת על ארבע, מתפלשת בעפר בייסוריה, מייבבת וצווחת צווחות איומות. כאשר השפוד מוחדר דרך פי הטבעת, פלישה חודרנית אל מעמקיו של הגוף המעונה, "כל קשרי המשפחה, היצר, הרגשות, האמונות והדיעות מתערבלים אצלו למין עיסה חסרת צורה, לערפל כבד, שמתוכו מבליח, כמו אור של מגדלור, הכאב הנורא בישבן"...
הפגיעה הראשונה בגופו של איוב היא בעור: גירוד בלתי נסבל המתפשט והולך בכל איבריו ומייסדו עד כדי אובדן "צלם" אנוש. פני המעטפת של הגוף הן מדד ראשון המבדיל בין הגוף הביולוגי החי, שגבולותיו הם העור החיצוני, ושדרכו הוא חווה כאב או עונג, לבין גוף הבבואה, שפני השטח שלו הן כשל מראה ושלא באה בו לידי ביטוי שום התרחשות פנימית ממשית. בעוד גוף הבבואה, המשקף והמשתקף, הוא כפי שהיינו רוצים שהגוף יהיה - נקי, חלק, מושלם - המעטפת החיצונית של הגוף הביולוגי כבר זרועה כתמים צהובים או תפרחת מכוערת ומגרדת...
החזרה האובססיבית של לוין אל "החומרים הדוחים" הקשורים להפרשות הגוף היא אפוא הביטוי המזוכך ביותר למאבק האישי, העיקש והבלתי מתפשר שלו נגד המוות מראשית יצירתו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
מושגים
בחתירה אל מעבר לתרבותי נהפכת שאלת "טבעו" של הגוף לשאלת מפתח שבאמצעותה לוין מברר סוגיות מהותיות ומטפיזיות: זהותו של הסובייקט... ואיום המוות לנוכח החיים. כך חורגת תפיסת הגוף של לוין מהממד החברתי תרבותי לעבר הממד הביולוגי והממד המטפיזי... בייסורי איוב הגוף חדל להיות מטפורי ונבחן כשהוא לעצמו, על פי צרכיו ומהותו. בייסורי איוב מופשט גיבור המחזה, על פי הדגם של הסיפור המקראי, מכל נכסיו: רכוש, ילדים, בגדים, שלמות הגוף וכבוד אנושי. איוב לוקה בפגיעות טבע ובפגיעות חברתיות, מה שנשאר מרכושו מעוקל, ואפילו בגדיו העליונים מוסרים ממנו - "למעט אותך עצמך, גוף ונפש" מודיעים לו אנשי ההוצאה לפועל... מעכשיו תתחיל הפגיעה בגוף העירום, שנותר חשוף...
במרכז המחזה מוצבת האופוזיציה שבין האל הרוחני המופשט לבין הגוף האנושי המוחש. אך עוד בטרם עולה שאלת קיומו של האל במחזה מתבררת מיד עוצמת קיומו של הגוף הפיזי, כאשר עקירת השיניים בתחילה וכאב הגירוד הבלתי נסבל בכל הגוף. מיד אחר כך משכיחים מאיוב לא רק את אובדן כל נכסיו, אלא - כמה משפיל ומעליב - גם את הצער האיום על מות בניו ובנותיו. הכאב הפיזי עוקר כל זיק "רוחני" בצלם האדם - אהבותיו, זיקותיו הרגשיות, קשריו החברתיים, אמונותיו וכבודו - ועושה אותו חיה עירומה הזוחלת על ארבע, מתפלשת בעפר בייסוריה, מייבבת וצווחת צווחות איומות. כאשר השפוד מוחדר דרך פי הטבעת, פלישה חודרנית אל מעמקיו של הגוף המעונה, "כל קשרי המשפחה, היצר, הרגשות, האמונות והדיעות מתערבלים אצלו למין עיסה חסרת צורה, לערפל כבד, שמתוכו מבליח, כמו אור של מגדלור, הכאב הנורא בישבן"...
הפגיעה הראשונה בגופו של איוב היא בעור: גירוד בלתי נסבל המתפשט והולך בכל איבריו ומייסדו עד כדי אובדן "צלם" אנוש. פני המעטפת של הגוף הן מדד ראשון המבדיל בין הגוף הביולוגי החי, שגבולותיו הם העור החיצוני, ושדרכו הוא חווה כאב או עונג, לבין גוף הבבואה, שפני השטח שלו הן כשל מראה ושלא באה בו לידי ביטוי שום התרחשות פנימית ממשית. בעוד גוף הבבואה, המשקף והמשתקף, הוא כפי שהיינו רוצים שהגוף יהיה - נקי, חלק, מושלם - המעטפת החיצונית של הגוף הביולוגי כבר זרועה כתמים צהובים או תפרחת מכוערת ומגרדת...
החזרה האובססיבית של לוין אל "החומרים הדוחים" הקשורים להפרשות הגוף היא אפוא הביטוי המזוכך ביותר למאבק האישי, העיקש והבלתי מתפשר שלו נגד המוות מראשית יצירתו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
מושגים
- זהבה כספי - זהבה כספי (נולדה ב-19 במאי 1945) היא חוקרת ספרות עברית ותיאטרון ישראלי. מרבית מחקריה עוסקים ביחסים המורכבים שבין ייצוגו של הפוליטי-חברתי לבין היבטים אסתטיים, ספרותיים ותיאטרוניים. ספרה הראשון "היושבים בחושך" (2005) עוסק בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. ספר זה ופרסומים נוספים מיצב אותה כאוטוריטה ליצירתו הדרמטית של חנוך לוין.
דיון
דיון השוואתי
מה דעתכם על הניתוח של כספי באשר לעיסוק בגוף, בהפרשות הגוף ובמכאובי הגוף, במחזה של לוין?
האם תוכלו למצוא לכך הד בסיפור התנ"כי?
האם תיאורים אלה מקרבים או מרחיקים אתכם מדמותו של איוב ומאנושיותו?
מדוע, לפי כספי, הרבה לוין לעסוק במוטיבים אלה במחזותיו?
דיון השוואתי
מה דעתכם על הניתוח של כספי באשר לעיסוק בגוף, בהפרשות הגוף ובמכאובי הגוף, במחזה של לוין?
האם תוכלו למצוא לכך הד בסיפור התנ"כי?
האם תיאורים אלה מקרבים או מרחיקים אתכם מדמותו של איוב ומאנושיותו?
מדוע, לפי כספי, הרבה לוין לעסוק במוטיבים אלה במחזותיו?
הלל ברזל (עורך: ידידיה יצחקי), המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, כרך שני - מוניזם ופלורליזם, רעננה, הקיבוץ המאוחד,2013 עמ' 136-144
את סיפורו של איוב, מצד עלילתו, אפשר להסמיך לנפילה במשמעותה הדרמטית ב"פואטיקה" של אריסטו. ממרום מכונו, כאדם משגשג, נופל איוב למעמקי הכישלון והייסורים. המהפך הקיצוני הוא המפנה את המבט מעלה, אל האלוהות שבידה השליטה בכל הנעשה. בתנ"ך ייבחן נוהגו של האלוהים. במחזה תישאל השאלה בדבר קיומו. הסבל, הייסורים, יכוונו את המבט מטה. שאול וצלמוות כהוויות שמתחת לקליפת האדמה תופסים מקום נכבד בספר איוב. התפלשותו של מוכה הצרעת על הרצפה היא משיאיו החזותיים והדרמטיים של המחזה. אולם, על אף המתח בין שני הכיוונים, הנקשר בנפילה, בהתהפכות המזל, הרי שאת הסיפור התנ"כי יש לקשור בספירת גבהים, ואילו המחזה כל כולו הימשכות לספירה תחתונה... מכאן השוני העקרוני בשאלת המפתח הניצבת במרכז. בספר הספרים לא תיתכן הטלת ספק בקיומה של האלוהות. אפשר להקשות על נוהגו של האל בברואיו, אולם כל טעמה של הקושיה הוא מתוך הכרה בנוכחות על שהיא מקור הצדק והסמכות. במחזה, שעיקרו המבט אל הנמוך, גם מה שנמצא במרום ייתפס ויתקשר אל נקודת הראות המשפילה לראות...
(כל הדרך בה אלוהים מופיע בסיפור התנ"כי כשליט כל יכול, ובסוף הספר) החזרת נכסי החומר והנפש שאבדו פירושם כי האלוהים הגביה את הצדיק, נתן לו אפשרות לחדול מן ההתפלשות בעפר ובאפר וביטל את הצורך בהתרכזות בבשרו מוכה הצרעת. ישועת האדם, כמו תמונת הבריאה כולה, אחוזה ודבוקה במי שתלה את הארץ על בלימה, נתן רוח חיים בבריאה, עליון על פני כול, המוריד והמעלה. אלוה ממעלה השולט במרומים ובכל מה שמתחתם הוא יסודו ונופו של ספר איוב...
(במחזה לעומת זאת, הכיוון הוא למטה ועוד למטה) "אין אוויר", היא אמירתו האחרונה של איוב המשופד והנחנק וסמוך לה הקריאה "אין אלוהים". הליצן... מסכם את כל המתרחש בתמונת נפילה: "גבירותיי ורבותיי, אתם רואים עכשיו אדם נופל מגג בניין גבוה... אתם עומדים ומביטים מהופנטים בנפילה... אל תשאלו לפשר הנפילה"... בסצנה האחרונה, גוויית איוב מושלכת ארצה, קבצן הקבצנים מלקק את הקיא של איוב על הרצפה. נשמעת שירת המתים מן השאול, מטה.
נמצאת ההסתלקות מן הגבוה והפנייה הקיצונית אל ההפוך ממנו מכוונת אף היא לאותה מטרה אסתטית: לפרוץ את הגבולות ואה התחומים, כדי ליצור תחושה של אינסופיות ואי מוגבלות. אלא שעתה יש להכיר בעוצמתו של נשגב מסוג אחר: הנשגב הנמוך, אם נרצה, או הנשגב הסמוך אל הגרוטסקי... המחזה "ייסורי איוב"... מחפש את המימד של המופשט האינסופי בדרך התשליל כשהיא מלווה קומפוזיציה סיפורית - אלא שקומפוזיציה זו בנויה על הליכה מדורגת ומסודרת בסולם, הפוכה מזו שבתנ"ך. במקום סולם יעקב שיפוד וצלב. ואלה, לא בין שמיים לארץ, אלא בקרקע מול זונה וגמדים ותאבי כסף למיניהם. הירידה ללא מעצור מטה היא צורה אחרת של חיפוש הנשגב, במובן של אינסופיות, ההולמת את נופי תפיסתו והשקפתו של האמן בן הזמן... את מה שעושה התנ"ך בדרך ההתעלות מבקש המחזה שלפנינו לעשות בדרך ההנמכה. מאחר שהנמוך נועד כאילו מלכתחילה להאיר את הסופיות הקטנה, והמצומצמת, תבוא פריצת הגדר בכל תחומי ההבעה וההתייחסות המקובלת, כדי לקבוע למתרחש ארשת של הבלתי מוגבל, הבלתי נעצר.
© כל הזכויות שמורות להקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
מושגים
את סיפורו של איוב, מצד עלילתו, אפשר להסמיך לנפילה במשמעותה הדרמטית ב"פואטיקה" של אריסטו. ממרום מכונו, כאדם משגשג, נופל איוב למעמקי הכישלון והייסורים. המהפך הקיצוני הוא המפנה את המבט מעלה, אל האלוהות שבידה השליטה בכל הנעשה. בתנ"ך ייבחן נוהגו של האלוהים. במחזה תישאל השאלה בדבר קיומו. הסבל, הייסורים, יכוונו את המבט מטה. שאול וצלמוות כהוויות שמתחת לקליפת האדמה תופסים מקום נכבד בספר איוב. התפלשותו של מוכה הצרעת על הרצפה היא משיאיו החזותיים והדרמטיים של המחזה. אולם, על אף המתח בין שני הכיוונים, הנקשר בנפילה, בהתהפכות המזל, הרי שאת הסיפור התנ"כי יש לקשור בספירת גבהים, ואילו המחזה כל כולו הימשכות לספירה תחתונה... מכאן השוני העקרוני בשאלת המפתח הניצבת במרכז. בספר הספרים לא תיתכן הטלת ספק בקיומה של האלוהות. אפשר להקשות על נוהגו של האל בברואיו, אולם כל טעמה של הקושיה הוא מתוך הכרה בנוכחות על שהיא מקור הצדק והסמכות. במחזה, שעיקרו המבט אל הנמוך, גם מה שנמצא במרום ייתפס ויתקשר אל נקודת הראות המשפילה לראות...
(כל הדרך בה אלוהים מופיע בסיפור התנ"כי כשליט כל יכול, ובסוף הספר) החזרת נכסי החומר והנפש שאבדו פירושם כי האלוהים הגביה את הצדיק, נתן לו אפשרות לחדול מן ההתפלשות בעפר ובאפר וביטל את הצורך בהתרכזות בבשרו מוכה הצרעת. ישועת האדם, כמו תמונת הבריאה כולה, אחוזה ודבוקה במי שתלה את הארץ על בלימה, נתן רוח חיים בבריאה, עליון על פני כול, המוריד והמעלה. אלוה ממעלה השולט במרומים ובכל מה שמתחתם הוא יסודו ונופו של ספר איוב...
(במחזה לעומת זאת, הכיוון הוא למטה ועוד למטה) "אין אוויר", היא אמירתו האחרונה של איוב המשופד והנחנק וסמוך לה הקריאה "אין אלוהים". הליצן... מסכם את כל המתרחש בתמונת נפילה: "גבירותיי ורבותיי, אתם רואים עכשיו אדם נופל מגג בניין גבוה... אתם עומדים ומביטים מהופנטים בנפילה... אל תשאלו לפשר הנפילה"... בסצנה האחרונה, גוויית איוב מושלכת ארצה, קבצן הקבצנים מלקק את הקיא של איוב על הרצפה. נשמעת שירת המתים מן השאול, מטה.
נמצאת ההסתלקות מן הגבוה והפנייה הקיצונית אל ההפוך ממנו מכוונת אף היא לאותה מטרה אסתטית: לפרוץ את הגבולות ואה התחומים, כדי ליצור תחושה של אינסופיות ואי מוגבלות. אלא שעתה יש להכיר בעוצמתו של נשגב מסוג אחר: הנשגב הנמוך, אם נרצה, או הנשגב הסמוך אל הגרוטסקי... המחזה "ייסורי איוב"... מחפש את המימד של המופשט האינסופי בדרך התשליל כשהיא מלווה קומפוזיציה סיפורית - אלא שקומפוזיציה זו בנויה על הליכה מדורגת ומסודרת בסולם, הפוכה מזו שבתנ"ך. במקום סולם יעקב שיפוד וצלב. ואלה, לא בין שמיים לארץ, אלא בקרקע מול זונה וגמדים ותאבי כסף למיניהם. הירידה ללא מעצור מטה היא צורה אחרת של חיפוש הנשגב, במובן של אינסופיות, ההולמת את נופי תפיסתו והשקפתו של האמן בן הזמן... את מה שעושה התנ"ך בדרך ההתעלות מבקש המחזה שלפנינו לעשות בדרך ההנמכה. מאחר שהנמוך נועד כאילו מלכתחילה להאיר את הסופיות הקטנה, והמצומצמת, תבוא פריצת הגדר בכל תחומי ההבעה וההתייחסות המקובלת, כדי לקבוע למתרחש ארשת של הבלתי מוגבל, הבלתי נעצר.
© כל הזכויות שמורות להקיבוץ המאוחד
www.kibutz-poalim.co.il
מושגים
- פרופ' הלל ברזל - הלל ברזל (נולד ב-9 במאי 1925) הוא חוקר ספרות ישראלי, כיהן כפרופסור לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן.
דיון
דיון השוואתי
ברזל מצביע על החתירה לנשגב, משני כיוונים הפוכים. חוו דעה על הניתוח של ברזל.
מה מוסיף ניתוח זה להבנת ספר איוב?
מה דעתכם על ההשראה ששאב לוין מהסיפור התנ"כי כדי לכתוב מחזה המבטא דילמות ותפיסות של העת המודרנית?
האם נכון להתכתב כך עם הספרות המכוננת שלנו? האם יש בכלל "נכון" ו-"לא נכון" בכל הקשור לאמנות?
נסו ליצור שיחה בין איוב התנ"כי ואיוב הלוויני.
דיון השוואתי
ברזל מצביע על החתירה לנשגב, משני כיוונים הפוכים. חוו דעה על הניתוח של ברזל.
מה מוסיף ניתוח זה להבנת ספר איוב?
מה דעתכם על ההשראה ששאב לוין מהסיפור התנ"כי כדי לכתוב מחזה המבטא דילמות ותפיסות של העת המודרנית?
האם נכון להתכתב כך עם הספרות המכוננת שלנו? האם יש בכלל "נכון" ו-"לא נכון" בכל הקשור לאמנות?
נסו ליצור שיחה בין איוב התנ"כי ואיוב הלוויני.
קישורים לרקע והרחבה:
יסורי איוב לחנוך לוין
יסורי איוב לחנוך לוין
דף הנחיות למנחה:
איוב כח-לב למנחה.docx
איוב כח-לב למנחה.docx
דף מספר 139 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161