הדף מאת: דוד ליברמן / בית מדרש קולות
דף לימוד זה מוקדש ללימוד הפרקים האחרונים במקרא, בהם אנחנו נפרדים מהתנ"ך, מפרויקט 929 ומקבוצת הלימוד שלנו, בתקווה לשוב אליהם מבראשית.
הדף עוסק בשני נושאים מרכזיים:
כיצד מסתיימים טקסטים?
כיצד נפרדים? היחס בין פרידה ללימוד.
(א) פתיחה: מסיימים, מפסיקים או חוזרים?
דיון
בסיום המרתון הגענו לפרקיו האחרונים של התנ"ך. כיצד הוא מסתיים?
נפתח בשירה של לאה גולדברג העוסק בסיום
בסיום המרתון הגענו לפרקיו האחרונים של התנ"ך. כיצד הוא מסתיים?
נפתח בשירה של לאה גולדברג העוסק בסיום
כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים
שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג
א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.
צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג
א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.
צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
דיון
במה שונה רגע ההגעה לסוף הדרך מרגעים אחרים שהיו בדרך? באילו תובנות זוכים? כיצד?
במה שונה רגע ההגעה לסוף הדרך מרגעים אחרים שהיו בדרך? באילו תובנות זוכים? כיצד?
דן פגיס, כתוב בעפרון בקרון החתום, בתוך: גלגול - שירים, רמת גן: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה ('ספרית מקור'), 1970, עמ' 22
כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם / דָּן פָּגִיס
כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם / דָּן פָּגִיס
כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
איזה אירוע של סוף מתואר בשיר? היכן הוא מסתיים?
השיר מסתיים באופן קטוע כך שהשורה האחרונה חוזרת אל תחילת השיר, ונוצרת קריאה מעגלית ללא סוף. מדוע לדעתכם כתוב שיר זה כך? האם המעגליות קשורה לתכניו?
על מה מדבר השיר? מהי האמירה של חווה ואל מי היא מופנית?
לפני שנגיע לסיום התנ"ך, נבדוק סיומים של שני ספרים גדולים אחרים המונחים על מדפי ארון הספרים שלנו המשנה, ומשנה-תורה של הרמב"ם:
איזה אירוע של סוף מתואר בשיר? היכן הוא מסתיים?
השיר מסתיים באופן קטוע כך שהשורה האחרונה חוזרת אל תחילת השיר, ונוצרת קריאה מעגלית ללא סוף. מדוע לדעתכם כתוב שיר זה כך? האם המעגליות קשורה לתכניו?
על מה מדבר השיר? מהי האמירה של חווה ואל מי היא מופנית?
לפני שנגיע לסיום התנ"ך, נבדוק סיומים של שני ספרים גדולים אחרים המונחים על מדפי ארון הספרים שלנו המשנה, ומשנה-תורה של הרמב"ם:
סיום המשנה
אמר ר' יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
אמר ר' יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the world to come the Holy One, Blessed be He, will make each righteous person inherit three hundred and ten worlds, for it is written: "That I may cause those that love me to inherit yesh (numerical value of; and that I may fill their treasuries" (Proverbs 8:21. Rabbi Shimon ben Halafta said: the Holy One, Blessed be He, found no vessel that could contain blessing for Israel save that of peace, as it is written: "The Lord will give strength unto his people; the Lord will bless his people with peace" (Psalms 29:11).
סיום משנה תורה לרמב"ם
הלכה ד
לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
הלכה ה
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
הלכה ד
לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
הלכה ה
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
The Sages and the Prophets did not long for the days of the Messiah because they wanted to rule the world or because they wanted to have dominion over the non-Jews or because they wanted the nations to exalt them or because they wanted to eat, drink and be merry. Rather, they desired this so that they would have time for Torah and its Wisdom. And there would be no one who would oppress them or force them to be idle (from Torah). This, in order that they may merit the World to Come, as we have explained regarding the Laws of Repentance. At that time there will be no famines and no wars, no envy and no competition. For the Good will be very pervasive148Or, inspiring, affecting, influencing.. All the delicacies will be as readily available as is dust. The world will only be engaged in knowing G-d149Compare with Rabbi S. R. Hirsch in his Nineteen Letters.. Then, there will be very wise people150Some editions have, “Israel will be very wise”. who will understand the deep, sealed matters. They will then achieve knowledge of the Creator to as high a degree as humanly possible, as it says, “For the Earth shall be filled of knowledge of the Lord, as the waters cover the sea” (Isaiah 11:9).
Blessed be Hashem who helped me.
Blessed be Hashem who helped me.
דיון
על איזו תקופה מדברים שני הטקסטים?
מה יהיו הערכים המרכזיים בתקופת המדוברת?
המשנה ומשנה תורה הם בעיקרם ספרי הלכה - מדוע לדעתכם הם מסתיימים דווקא בקטעים אלה? מה הם באים ללמד?
גם אנו הגענו לפרקי הסיום של התנ"ך. האם התנ"ך מסתיים? וכיצד - בקריאה מעגלית כמו אצל פגיס, או בשיא נכסף כמו במשנה וברמב"ם? ואולי יש אפשרות ביניים שהתנ"ך ייעצר במקום שאליו הגיע המספֵּר.
על איזו תקופה מדברים שני הטקסטים?
מה יהיו הערכים המרכזיים בתקופת המדוברת?
המשנה ומשנה תורה הם בעיקרם ספרי הלכה - מדוע לדעתכם הם מסתיימים דווקא בקטעים אלה? מה הם באים ללמד?
גם אנו הגענו לפרקי הסיום של התנ"ך. האם התנ"ך מסתיים? וכיצד - בקריאה מעגלית כמו אצל פגיס, או בשיא נכסף כמו במשנה וברמב"ם? ואולי יש אפשרות ביניים שהתנ"ך ייעצר במקום שאליו הגיע המספֵּר.
(ב) סיומים בתנ"ך
דיון
ובכן, כיצד נראה סיום התנ"ך? נשווה עתה את סיום ספר דברי הימים לסיום ספר מלכים. ההשוואה מתבקשת משום ששניהם עסוקים בהיסטוריוגרפיה, בתיאור המאורעות של אותה תקופה. באיזה אופן כל אחד מהספרים מסתיים?
ובכן, כיצד נראה סיום התנ"ך? נשווה עתה את סיום ספר דברי הימים לסיום ספר מלכים. ההשוואה מתבקשת משום ששניהם עסוקים בהיסטוריוגרפיה, בתיאור המאורעות של אותה תקופה. באיזה אופן כל אחד מהספרים מסתיים?
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל.
Now in the first year of Cyrus king of Persia, that the word of the LORD by the mouth of Jeremiah might be accomplished, the LORD stirred up the spirit of Cyrus king of Persia, that he made a proclamation throughout all his kingdom, and put it also in writing, saying: ’Thus saith Cyrus king of Persia: All the kingdoms of the earth hath the LORD, the God of heaven, given me; and He hath charged me to build Him a house in Jerusalem, which is in Judah. Whosoever there is among you of all His people—the LORD his God be with him—let him go up.’
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו.
And it came to pass in the seven and thirtieth year of the captivity of Jehoiachin king of Judah, in the twelfth month, on the seven and twentieth day of the month, that Evil-merodach king of Babylon, in the year that he began to reign, did lift up the head of Jehoiachin king of Judah out of prison. And he spoke kindly to him, and set his throne above the throne of the kings that were with him in Babylon. And he changed his prison garments, and did eat bread before him continually all the days of his life. And for his allowance, there was a continual allowance given him of the king, every day a portion, all the days of his life.
דיון
מה המשמעות של האירוע המתואר בסוף דברי הימים, ומה של האירוע בסוף מלכים?
מדוע הסתיים ספר מלכים בצורה כזו?
שימו לב: סיום דברי הימים ממשיך ומשדרג את סיום מלכים! העם שמלכו הושם בשבי בבבל יוצא משם
לארצו. יחס זה, בין סיומי מלכים ודברי הימים, מקביל ליחס בין סיום ספר בראשית לבין סיום התורה (ספר דברים):
מה המשמעות של האירוע המתואר בסוף דברי הימים, ומה של האירוע בסוף מלכים?
מדוע הסתיים ספר מלכים בצורה כזו?
שימו לב: סיום דברי הימים ממשיך ומשדרג את סיום מלכים! העם שמלכו הושם בשבי בבבל יוצא משם
לארצו. יחס זה, בין סיומי מלכים ודברי הימים, מקביל ליחס בין סיום ספר בראשית לבין סיום התורה (ספר דברים):
סיום ספר בראשית
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
And Joseph said unto his brethren: ‘I die; but God will surely remember you, and bring you up out of this land unto the land which He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.’ And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence.’ So Joseph died, being a hundred and ten years old. And they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt.
סיום התורה (ספר דברים)
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
And Joshua the son of Nun was full of the spirit of wisdom; for Moses had laid his hands upon him; and the children of Israel hearkened unto him, and did as the LORD commanded Moses. And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses, whom the LORD knew face to face; in all the signs and the wonders, which the LORD sent him to do in the land of Egypt, to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land; and in all the mighty hand, and in all the great terror, which Moses wrought in the sight of all Israel.
דיון
מה דומה בין סיום ספר בראשית לסיום מלכים?
כיצד שני הטקסטים ממשיכים אלו את אלו?
(שאלה יצירתית לדרשנים כיצד צורתה של האות האחרונה של ספר בראשית קשורה לסיום ספר זה?)
מה דומה בין סיום ספר בראשית לסיום מלכים?
כיצד שני הטקסטים ממשיכים אלו את אלו?
(שאלה יצירתית לדרשנים כיצד צורתה של האות האחרונה של ספר בראשית קשורה לסיום ספר זה?)
(ג) דרכי פרידה
דיון
לרגל סיום לימוד התנ"ך, סקרנו עמדות שונות אודות סיום בטקסטים ספרותיים. כעת נבחן את נושא הסיום מהיבט נוסף: הפרידה.
לרגל סיום לימוד התנ"ך, סקרנו עמדות שונות אודות סיום בטקסטים ספרותיים. כעת נבחן את נושא הסיום מהיבט נוסף: הפרידה.
בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. 'בהתהלכך תנחה אותך' - בעולם הזה, 'בשכבך תשמור עליך' בקבר, 'והקיצות היא תשיחך' - לעולם הבא.
Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:71), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).
דיון
מה היא מערכת היחסים המתוארת בין התורה לבין האדם הלומד אותה?
התורה היא בת לוויה תמידית. מכאן נובע שבסיימנו ללמוד תורה אנו נפרדים מידיד, מבן לווייה. נעיין במספר מקורות המתייחסים לפרידות, וכיצד מבצעים אותן.
מה היא מערכת היחסים המתוארת בין התורה לבין האדם הלומד אותה?
התורה היא בת לוויה תמידית. מכאן נובע שבסיימנו ללמוד תורה אנו נפרדים מידיד, מבן לווייה. נעיין במספר מקורות המתייחסים לפרידות, וכיצד מבצעים אותן.
לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו.
Similarly, a person should neither take leave of another from an atmosphere of conversation, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of purposeless matters. Rather, one should take leave of another from involvement in a matter of halakha. As we found in the books of the Bible dealing with the early prophets, that they would conclude their talks with words of praise and consolation. And so Mari, the grandson of Rav Huna, son of Rabbi Yirmeya bar Abba, taught in a baraita: One should only take leave of another from involvement in a matter of halakha, so that, consequently, he will remember him; whenever he recalls the one from whom he took leave, he will think well of him because of the new halakha that he taught him (Eliyahu Zuta).
דיון
כיצד אתם מבינים את ההמלצה להיפרד מתוך "דבר הלכה"? מדוע דווקא כך? מה מעניקה פרידה זו לנפרדים?
הדובר הראשון במקור זה מציע להפרד מתוך דבר הלכה, אך כראיה לדבריו מציין מנהג נביאים לסיים בדברי שבח ותנחומים! התוכלו ליישב סתירה זו?
כיצד אתם מבינים את ההמלצה להיפרד מתוך "דבר הלכה"? מדוע דווקא כך? מה מעניקה פרידה זו לנפרדים?
הדובר הראשון במקור זה מציע להפרד מתוך דבר הלכה, אך כראיה לדבריו מציין מנהג נביאים לסיים בדברי שבח ותנחומים! התוכלו ליישב סתירה זו?
כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי [...] אמרי ליה הכי:
[=כשנפרדו חכמים מחבריהם בבית מדרשו של רבי אמי אמרו להם כך]
עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים.
לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות,
עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע,
שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.
[=כשנפרדו חכמים מחבריהם בבית מדרשו של רבי אמי אמרו להם כך]
עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים.
לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות,
עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע,
שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.
in the heavenly entourage [pamalia] of angels each of whom ministers to a specific nation (see Daniel 10), and whose infighting causes war on earth;
and in the earthly entourage, the Sages,
and among the disciples engaged in the study of Your Torah,
whether they engage in its study for its own sake or not for its own sake.
And all those engaged in Torah study not for its own sake,
may it be Your will that they will come to engage in its study for its own sake. After his prayer, Rabbi Alexandri said the following:
May it be Your will, Lord our God,
that You station us in a lighted corner and not in a darkened corner,
and do not let our hearts become faint nor our eyes dim.
Some say that this was the prayer that Rav Hamnuna would recite, and that after Rabbi Alexandri prayed, he would say the following:
Master of the Universe, it is revealed and known before You
that our will is to perform Your will, and what prevents us?
On the one hand, the yeast in the dough, the evil inclination that is within every person;
and the subjugation to the kingdoms on the other.
May it be Your will
that You will deliver us from their hands, of both the evil inclination and the foreign kingdoms,
so that we may return to perform the edicts of Your will with a perfect heart. After his prayer, Rava said the following:
My God, before I was created I was worthless,
and now that I have been created it is as if I had not been created, I am no more significant.
I am dust in life, all the more so in my death.
I am before You as a vessel filled with shame and humiliation.
Therefore, may it be Your will, Lord my God, that I will sin no more,
and that those transgressions that I have committed,
cleanse in Your abundant mercy;
but may this cleansing not be by means of suffering and serious illness, but rather in a manner I will be able to easily endure.
And this is the confession of Rav Hamnuna Zuti on Yom Kippur. When Mar, son of Ravina, would conclude his prayer, he said the following:
My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceit.
To those who curse me let my soul be silent
and may my soul be like dust to all.
Open my heart to Your Torah,
and may my soul pursue your mitzvot.
And save me from a bad mishap, from the evil inclination,
from a bad woman, and from all evils that suddenly come upon the world.
And all who plan evil against me,
swiftly thwart their counsel, and frustrate their plans.
May the words of my mouth and the meditation of my heart find favor before You,
Lord, my Rock and my Redeemer. The Gemara recounts that when Rav Sheshet would sit in observance of a fast, after he prayed he said as follows:
Master of the Universe, it is revealed before You
that when the Temple is standing, one sins and offers a sacrifice.
And although only its fat and blood were offered from that sacrifice on the altar, his transgression is atoned for him.
And now, I sat in observance of a fast and my fat and blood diminished.
May it be Your will that my fat and blood that diminished be considered as if I offered a sacrifice before You on the altar,
and may I find favor in Your eyes.
Having cited statements that various Sages would recite after their prayers, the Gemara cites additional passages recited by the Sages on different occasions. When Rabbi Yoḥanan would conclude study of the book of Job, he said the following:
A person will ultimately die and an animal will ultimately be slaughtered, and all are destined for death. Therefore, death itself is not a cause for great anguish.
Rather, happy is he who grew up in Torah, whose labor is in Torah,
who gives pleasure to his Creator,
who grew up with a good name and who took leave of the world with a good name.
Such a person lived his life fully, and about him, Solomon said:
“A good name is better than fine oil, and the day of death than the day of one’s birth” (Ecclesiastes 7:1); one who was faultless in life reaches the day of his death on a higher level than he was at the outset. Rabbi Meir was wont to say the following idiom:
Study with all your heart and with all your soul to know My ways
and to be diligent at the doors of My Torah.
Keep My Torah in your heart,
and fear of Me should be before your eyes.
Guard your mouth from all transgression,
and purify and sanctify yourself from all fault and iniquity.
And if you do so, I, God, will be with you everywhere. The Sages in Yavne were wont to say:
I who learn Torah am God’s creature and my counterpart who engages in other labor is God’s creature.
My work is in the city and his work is in the field.
I rise early for my work and he rises early for his work.
And just as he does not presume to perform my work, so I do not presume to perform his work.
Lest you say: I engage in Torah study a lot, while he only engages in Torah study a little, so I am better than he,
it has already been taught:
One who brings a substantial sacrifice and one who brings a meager sacrifice have equal merit,
as long as he directs his heart towards Heaven (Rav Hai Gaon, Arukh). Abaye was wont to say:
One must always be shrewd and utilize every strategy in order to achieve fear of Heaven and performance of mitzvot.
One must fulfill the verse: “A soft answer turns away wrath” (Proverbs 15:1)
and take steps to increase peace with one’s brethren and with one’s relatives,
and with all people, even with a non-Jew in the marketplace, despite the fact that he is of no importance to him and does not know him at all (Me’iri),
so that he will be loved above in God’s eyes,
pleasant below in the eyes of the people,
and acceptable to all of God’s creatures. Tangentially, the Gemara mentions that they said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that no one ever preceded him in issuing a greeting, not even a non-Jew in the marketplace, as Rabban Yoḥanan would always greet him first. Rava was wont to say:
The objective of Torah wisdom is to achieve repentance and good deeds;
that one should not read the Torah and study mishna and become arrogant
and spurn his father and his mother and his teacher
and one who is greater than he in wisdom or in the number of students who study before him,
as it is stated: “The beginning of wisdom is fear of the Lord, a good understanding have all who fulfill them” (Psalms 111:10).
It is not stated simply: All who fulfill, but rather: All who fulfill them, those who perform these actions as they ought to be performed, meaning those who do such deeds for their own sake, for the sake of the deeds themselves, not those who do them not for their own sake.
Rava continued: One who does them not for their own sake, it would have been preferable for him had he not been created. Rav was wont to say:
The World-to-Come is not like this world.
In the World-to-Come there is no eating, no drinking,
no procreation, no business negotiations,
no jealousy, no hatred, and no competition.
Rather, the righteous sit with their crowns upon their heads, enjoying the splendor of the Divine Presence, as it is stated:
“And they beheld God, and they ate and drank” (Exodus 24:11), meaning that beholding God’s countenance is tantamount to eating and drinking. The Gemara states: Greater is the promise for the future made by the Holy One, Blessed be He, to women than to men, as it is stated: “Rise up, women at ease; hear My voice, confident daughters, listen to what I say” (Isaiah 32:9). This promise of ease and confidence is not given to men. Rav said to Rabbi Ḥiyya: By what virtue do women merit to receive this reward? Rabbi Ḥiyya answered: They merit this reward for bringing their children to read the Torah in the synagogue, and for sending their husbands to study mishna in the study hall, and for waiting for their husbands until they return from the study hall. When the Sages who had been studying there took leave of the study hall of Rabbi Ami, and some say it was the study hall of Rabbi Ḥanina, they would say to him the following blessing:
May you see your world, may you benefit from all of the good in the world, in your lifetime,
and may your end be to life in the World-to-Come,
and may your hope be sustained for many generations.
May your heart meditate understanding,
your mouth speak wisdom, and your tongue whisper with praise.
May your eyelids look directly before you,
your eyes shine in the light of Torah,
and your face radiate like the brightness of the firmament.
May your lips express knowledge,
your kidneys rejoice in the upright,
and your feet run to hear the words of the Ancient of Days, God (see Daniel 7). When the Sages took leave of the study hall of Rav Ḥisda, and some say it was the study hall of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, they would say to him the following, in accordance with the verse: “Our leaders are laden, there is no breach and no going forth and no outcry in our open places” (Psalms 144:14). Our leaders are laden. Rav and Shmuel, and some say Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar, disputed the proper understanding of this verse. One said: Our leaders in Torah are laden with mitzvot. And one said: Our leaders in Torah and mitzvot are laden with suffering.
and in the earthly entourage, the Sages,
and among the disciples engaged in the study of Your Torah,
whether they engage in its study for its own sake or not for its own sake.
And all those engaged in Torah study not for its own sake,
may it be Your will that they will come to engage in its study for its own sake. After his prayer, Rabbi Alexandri said the following:
May it be Your will, Lord our God,
that You station us in a lighted corner and not in a darkened corner,
and do not let our hearts become faint nor our eyes dim.
Some say that this was the prayer that Rav Hamnuna would recite, and that after Rabbi Alexandri prayed, he would say the following:
Master of the Universe, it is revealed and known before You
that our will is to perform Your will, and what prevents us?
On the one hand, the yeast in the dough, the evil inclination that is within every person;
and the subjugation to the kingdoms on the other.
May it be Your will
that You will deliver us from their hands, of both the evil inclination and the foreign kingdoms,
so that we may return to perform the edicts of Your will with a perfect heart. After his prayer, Rava said the following:
My God, before I was created I was worthless,
and now that I have been created it is as if I had not been created, I am no more significant.
I am dust in life, all the more so in my death.
I am before You as a vessel filled with shame and humiliation.
Therefore, may it be Your will, Lord my God, that I will sin no more,
and that those transgressions that I have committed,
cleanse in Your abundant mercy;
but may this cleansing not be by means of suffering and serious illness, but rather in a manner I will be able to easily endure.
And this is the confession of Rav Hamnuna Zuti on Yom Kippur. When Mar, son of Ravina, would conclude his prayer, he said the following:
My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceit.
To those who curse me let my soul be silent
and may my soul be like dust to all.
Open my heart to Your Torah,
and may my soul pursue your mitzvot.
And save me from a bad mishap, from the evil inclination,
from a bad woman, and from all evils that suddenly come upon the world.
And all who plan evil against me,
swiftly thwart their counsel, and frustrate their plans.
May the words of my mouth and the meditation of my heart find favor before You,
Lord, my Rock and my Redeemer. The Gemara recounts that when Rav Sheshet would sit in observance of a fast, after he prayed he said as follows:
Master of the Universe, it is revealed before You
that when the Temple is standing, one sins and offers a sacrifice.
And although only its fat and blood were offered from that sacrifice on the altar, his transgression is atoned for him.
And now, I sat in observance of a fast and my fat and blood diminished.
May it be Your will that my fat and blood that diminished be considered as if I offered a sacrifice before You on the altar,
and may I find favor in Your eyes.
Having cited statements that various Sages would recite after their prayers, the Gemara cites additional passages recited by the Sages on different occasions. When Rabbi Yoḥanan would conclude study of the book of Job, he said the following:
A person will ultimately die and an animal will ultimately be slaughtered, and all are destined for death. Therefore, death itself is not a cause for great anguish.
Rather, happy is he who grew up in Torah, whose labor is in Torah,
who gives pleasure to his Creator,
who grew up with a good name and who took leave of the world with a good name.
Such a person lived his life fully, and about him, Solomon said:
“A good name is better than fine oil, and the day of death than the day of one’s birth” (Ecclesiastes 7:1); one who was faultless in life reaches the day of his death on a higher level than he was at the outset. Rabbi Meir was wont to say the following idiom:
Study with all your heart and with all your soul to know My ways
and to be diligent at the doors of My Torah.
Keep My Torah in your heart,
and fear of Me should be before your eyes.
Guard your mouth from all transgression,
and purify and sanctify yourself from all fault and iniquity.
And if you do so, I, God, will be with you everywhere. The Sages in Yavne were wont to say:
I who learn Torah am God’s creature and my counterpart who engages in other labor is God’s creature.
My work is in the city and his work is in the field.
I rise early for my work and he rises early for his work.
And just as he does not presume to perform my work, so I do not presume to perform his work.
Lest you say: I engage in Torah study a lot, while he only engages in Torah study a little, so I am better than he,
it has already been taught:
One who brings a substantial sacrifice and one who brings a meager sacrifice have equal merit,
as long as he directs his heart towards Heaven (Rav Hai Gaon, Arukh). Abaye was wont to say:
One must always be shrewd and utilize every strategy in order to achieve fear of Heaven and performance of mitzvot.
One must fulfill the verse: “A soft answer turns away wrath” (Proverbs 15:1)
and take steps to increase peace with one’s brethren and with one’s relatives,
and with all people, even with a non-Jew in the marketplace, despite the fact that he is of no importance to him and does not know him at all (Me’iri),
so that he will be loved above in God’s eyes,
pleasant below in the eyes of the people,
and acceptable to all of God’s creatures. Tangentially, the Gemara mentions that they said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that no one ever preceded him in issuing a greeting, not even a non-Jew in the marketplace, as Rabban Yoḥanan would always greet him first. Rava was wont to say:
The objective of Torah wisdom is to achieve repentance and good deeds;
that one should not read the Torah and study mishna and become arrogant
and spurn his father and his mother and his teacher
and one who is greater than he in wisdom or in the number of students who study before him,
as it is stated: “The beginning of wisdom is fear of the Lord, a good understanding have all who fulfill them” (Psalms 111:10).
It is not stated simply: All who fulfill, but rather: All who fulfill them, those who perform these actions as they ought to be performed, meaning those who do such deeds for their own sake, for the sake of the deeds themselves, not those who do them not for their own sake.
Rava continued: One who does them not for their own sake, it would have been preferable for him had he not been created. Rav was wont to say:
The World-to-Come is not like this world.
In the World-to-Come there is no eating, no drinking,
no procreation, no business negotiations,
no jealousy, no hatred, and no competition.
Rather, the righteous sit with their crowns upon their heads, enjoying the splendor of the Divine Presence, as it is stated:
“And they beheld God, and they ate and drank” (Exodus 24:11), meaning that beholding God’s countenance is tantamount to eating and drinking. The Gemara states: Greater is the promise for the future made by the Holy One, Blessed be He, to women than to men, as it is stated: “Rise up, women at ease; hear My voice, confident daughters, listen to what I say” (Isaiah 32:9). This promise of ease and confidence is not given to men. Rav said to Rabbi Ḥiyya: By what virtue do women merit to receive this reward? Rabbi Ḥiyya answered: They merit this reward for bringing their children to read the Torah in the synagogue, and for sending their husbands to study mishna in the study hall, and for waiting for their husbands until they return from the study hall. When the Sages who had been studying there took leave of the study hall of Rabbi Ami, and some say it was the study hall of Rabbi Ḥanina, they would say to him the following blessing:
May you see your world, may you benefit from all of the good in the world, in your lifetime,
and may your end be to life in the World-to-Come,
and may your hope be sustained for many generations.
May your heart meditate understanding,
your mouth speak wisdom, and your tongue whisper with praise.
May your eyelids look directly before you,
your eyes shine in the light of Torah,
and your face radiate like the brightness of the firmament.
May your lips express knowledge,
your kidneys rejoice in the upright,
and your feet run to hear the words of the Ancient of Days, God (see Daniel 7). When the Sages took leave of the study hall of Rav Ḥisda, and some say it was the study hall of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, they would say to him the following, in accordance with the verse: “Our leaders are laden, there is no breach and no going forth and no outcry in our open places” (Psalms 144:14). Our leaders are laden. Rav and Shmuel, and some say Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar, disputed the proper understanding of this verse. One said: Our leaders in Torah are laden with mitzvot. And one said: Our leaders in Torah and mitzvot are laden with suffering.
דיון
הקטע מתאר חכמים הנפרדים אלו מאלו. השוו בין דרך פרידה זו לבין הפרידה הרצויה על פי המקור הקודם (ברכות ל"א עמוד א). האם הפרידה המתוארת הולמת את הפרידה ששורטטה במקור הקודם?
הקטע מתאר חכמים הנפרדים אלו מאלו. השוו בין דרך פרידה זו לבין הפרידה הרצויה על פי המקור הקודם (ברכות ל"א עמוד א). האם הפרידה המתוארת הולמת את הפרידה ששורטטה במקור הקודם?
(ד) הדרן: סיום הלמידה ושמחת התורה
דיון
"סיום מסכת": על פי המסורת מקובל שכשאדם או קבוצה מסיימים לימוד מסכת בתלמוד, מציינים זאת באירוע חגיגי שבו עורכים סעודה חגיגית, במהלכה לומדים את הקטע האחרון של הספר שלימודו מסתיים. בסיום הלימוד אומרים את הקטע הבא:
"סיום מסכת": על פי המסורת מקובל שכשאדם או קבוצה מסיימים לימוד מסכת בתלמוד, מציינים זאת באירוע חגיגי שבו עורכים סעודה חגיגית, במהלכה לומדים את הקטע האחרון של הספר שלימודו מסתיים. בסיום הלימוד אומרים את הקטע הבא:
נוסח סיום מסכת, תלמוד בבלי
הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת [פלונית] וְהֲדַרַך עֲלָן, [=נחזור עלייך מסכת פלונית ותחזרי עלינו]
דֲעֲתֵן עֲלֵך מַסֶּכֶת [פלונית] ודֲעֲתֵך עַלָן, [=דעתנו עלייך מסכת פלונית ודעתך עלינו]
לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת [פלונית] וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי. [=לא נישכח ממך מסכת פלונית ולא תישכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא]
(...)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת [פלונית] כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כֹּל הַתָנָאִים וְאָמוֹרָאִים וּתַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עָד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ".
"כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים".
"אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד".
"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה'| יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת [פלונית] וְהֲדַרַך עֲלָן, [=נחזור עלייך מסכת פלונית ותחזרי עלינו]
דֲעֲתֵן עֲלֵך מַסֶּכֶת [פלונית] ודֲעֲתֵך עַלָן, [=דעתנו עלייך מסכת פלונית ודעתך עלינו]
לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת [פלונית] וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי. [=לא נישכח ממך מסכת פלונית ולא תישכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא]
(...)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת [פלונית] כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כֹּל הַתָנָאִים וְאָמוֹרָאִים וּתַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עָד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ".
"כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים".
"אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד".
"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה'| יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
דיון
מהו טיב מערכת היחסים בין המסכת לבין מסיימיה? תארו מה מפתיע בתיאור מערכת יחסים שכזו. מה דעתכם על תיאור זה?
לאיזה תפיסת סיום מאלו שסקרנו בתחילת הדף דומה תפיסת הסיום המובעת פה?
תרגיל סיום: כתבו לכם את ה'הדרן' (קטע הקריאה לרגל הסיום) שלכם מהתנ"ך.
מזל טוב ובשעה טובה!
מהו טיב מערכת היחסים בין המסכת לבין מסיימיה? תארו מה מפתיע בתיאור מערכת יחסים שכזו. מה דעתכם על תיאור זה?
לאיזה תפיסת סיום מאלו שסקרנו בתחילת הדף דומה תפיסת הסיום המובעת פה?
תרגיל סיום: כתבו לכם את ה'הדרן' (קטע הקריאה לרגל הסיום) שלכם מהתנ"ך.
מזל טוב ובשעה טובה!
דף הנחיות למנחה:
דברי הימים ב לג-לו למנחה.docx
דברי הימים ב לג-לו למנחה.docx
דף מספר 169 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161