הדף מאת: אפרת רותם / 929- תנ"ך ביחד
דף הלימוד עוסק בשאלת מערכת היחסים שבין אלוהים לאדם, דרך שלושה טקסטים עיקריים: תהלים מד, מדרש מפסיקתא רבתי, וקטעים מיומנה של אתי הילסום.
בחינת מערכת היחסים הזאת דווקא סביב העיסוק באסונות שקרו לעם ישראל, ובעיקר השואה, מעוררת שאלות מרתקות. שלושת המקורות יוצרים יחד פסיפס שאינו מתבייש לבקש, להתלונן, להטיח כלפי מעלה או כלפי מטה, וגם לשאול שאלות על מערכת היחסים שבין האל לאדם.
השיעור מתבונן גם על האנשים המרכיבים את הסיפורים הגדולים של ההיסטוריה היהודית, ושואל, כיצד חיי היומיום שלהם באים לידי ביטוי בכתיבתם העוסקת בשאלות רבות משמעות על התקופה הקשה שבה הם חיו.
תהלים (מד)
(ב) אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. (ג) אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם. (ד) כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא-הוֹשִׁיעָה-לָּמוֹכִּי-יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם. (ה) אַתָּה-הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. (ו) בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ. (ז) כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. (ח) כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.
(ב) אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. (ג) אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם. (ד) כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא-הוֹשִׁיעָה-לָּמוֹכִּי-יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם. (ה) אַתָּה-הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. (ו) בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ. (ז) כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. (ח) כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.
O God, we have heard with our ears, our fathers have told us; a work Thou didst in their days, in the days of old. Thou with Thy hand didst drive out the nations, and didst plant them in; Thou didst break the peoples, and didst spread them abroad. For not by their own sword did they get the land in possession, Neither did their own arm save them; but Thy right hand, and Thine arm, and the light of Thy countenance, because Thou wast favourable unto them. Thou art my King, O God; command the salvation of Jacob. Through Thee do we push down our adversaries; through Thy name do we tread them under that rise up against us. For I trust not in my bow, neither can my sword save me. But Thou hast saved us from our adversaries, and hast put them to shame that hate us.
דיון
פרק מד בתהלים הוא שיחה ישירה בין בנות ובני ישראל לבין אלוהים. הפנייה לאלוהים היא פנייה ישירה. מה מתאר חלקו הראשון של המזמור? כיצד תגיע הישועה על פי פסוקים א-ח?
פרק מד בתהלים הוא שיחה ישירה בין בנות ובני ישראל לבין אלוהים. הפנייה לאלוהים היא פנייה ישירה. מה מתאר חלקו הראשון של המזמור? כיצד תגיע הישועה על פי פסוקים א-ח?
העבודה שבלב, סידור התפילה הרפורמי הישראלי, הוצאת התנועה ליהדות מתקדמת, תשמ"ב
ברכת אבות ואמהות
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ ואמותינו, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אלוהי שרה, רבקה לאה ורחל, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת ואמהות, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם ועזרת שרה.
© כל הזכויות שמורות לתנועה ליהדות מתקדמת
www.reform.org.il
ברכת אבות ואמהות
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ ואמותינו, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, אלוהי שרה, רבקה לאה ורחל, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת ואמהות, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם ועזרת שרה.
© כל הזכויות שמורות לתנועה ליהדות מתקדמת
www.reform.org.il
דיון
תחילתו של פרק מד מהללת את הקשר בין האבות והאמהות לאלוהים. למעשה, חלק גדול מהתפילה היהודית מבוסס על "זכות אבות ואמהות" כפי שניתן לראות בברכת "אבות ואמהות" לעיל. על פי ברכה זו, על מה מבוססת מערכת היחסים שבין אלוהים לבין העם? מה זה אומר על מי שמתפלל/ת בכל רגע שהוא, בהווה או בעבר?
תחילתו של פרק מד מהללת את הקשר בין האבות והאמהות לאלוהים. למעשה, חלק גדול מהתפילה היהודית מבוסס על "זכות אבות ואמהות" כפי שניתן לראות בברכת "אבות ואמהות" לעיל. על פי ברכה זו, על מה מבוססת מערכת היחסים שבין אלוהים לבין העם? מה זה אומר על מי שמתפלל/ת בכל רגע שהוא, בהווה או בעבר?
תהלים (מד)
(ט) בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל-הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה. (י) אַף-זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא-תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. (יא) תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי-צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ. (יב) תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ. (יג) תִּמְכֹּר-עַמְּךָ בְלֹא-הוֹן וְלֹא-רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. (יד) תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. (טו) תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד-רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים. (טז) כָּל-הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי. (יז) מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.
(ט) בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל-הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה. (י) אַף-זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא-תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. (יא) תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי-צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ. (יב) תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ. (יג) תִּמְכֹּר-עַמְּךָ בְלֹא-הוֹן וְלֹא-רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. (יד) תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. (טו) תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד-רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים. (טז) כָּל-הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי. (יז) מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.
In God have we gloried all the day, and we will give thanks unto Thy name for ever. Selah Yet Thou hast cast off, and brought us to confusion; and goest not forth with our hosts. Thou makest us to turn back from the adversary; and they that hate us spoil at their will. Thou hast given us like sheep to be eaten; and hast scattered us among the nations. Thou sellest Thy people for small gain, and hast not set their prices high. Thou makest us a taunt to our neighbours, a scorn and a derision to them that are round about us. Thou makest us a byword among the nations, a shaking of the head among the peoples. All the day is my confusion before me, and the shame of my face hath covered me, For the voice of him that taunteth and blasphemeth; by reason of the enemy and the revengeful.
דיון
חלקו השני של תהלים מד שונה לחלוטין באווירתו מהחלק הראשון שחלק שבחים לאלוהים. נשים לב שבחלק הראשון השבחים התייחסו לעבר בלבד, וחלק זה מנוגד לו מכיוון שאותו דבר שעמד לזכות האבות בחלק הראשון, אינו עומד יותר לזכות הדור הנוכחי. על מה מדבר החלק השני של הפרק? שימו לב למעבר מדי פעם מלשון רבים ללשון יחיד - מה הוא בא להדגיש? שימו לב בעת הקריאה לכך שנטישת האל באה לידי ביטוי במערכת היחסים שבין ישראל לעמים האחרים.
חלקו השני של תהלים מד שונה לחלוטין באווירתו מהחלק הראשון שחלק שבחים לאלוהים. נשים לב שבחלק הראשון השבחים התייחסו לעבר בלבד, וחלק זה מנוגד לו מכיוון שאותו דבר שעמד לזכות האבות בחלק הראשון, אינו עומד יותר לזכות הדור הנוכחי. על מה מדבר החלק השני של הפרק? שימו לב למעבר מדי פעם מלשון רבים ללשון יחיד - מה הוא בא להדגיש? שימו לב בעת הקריאה לכך שנטישת האל באה לידי ביטוי במערכת היחסים שבין ישראל לעמים האחרים.
רחל מקשיבה
אמר לו יעקב אין אתה יכול בני שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקדוש ברוך הוא שנאמר ואקברה שֵם (בראשית מ"ח). מהו שֵם על פי הדיבור, ולמה שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם. וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה. מנין שכן? כתוב: בכי תמרורים רחל מבכה על בניה (ירמיה ל"א, י"ד).
הסברים
מילים
אמר לו יעקב אין אתה יכול בני שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקדוש ברוך הוא שנאמר ואקברה שֵם (בראשית מ"ח). מהו שֵם על פי הדיבור, ולמה שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם. וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה. מנין שכן? כתוב: בכי תמרורים רחל מבכה על בניה (ירמיה ל"א, י"ד).
הסברים
- ה"פסיקתא רבתי" הוא אוסף דרשות שרובו מתוארך לאלף הראשון לספירה. הוא נכתב על ידי חז"ל בגלות. המדרש מתאר כאן את המפגש של יוסף ויעקב כאשר יעקב שוכב על ערש דווי. יוסף מנצל את ההזדמנות לטעון כנגד אביו שלא עשה מספיק למען אמו, רחל, ולא הביאה לקבורה עם כל האבות והאמהות במערת המכפלה. יעקב מסביר כי אלוהים הורה לו לעשות זאת, ומספר ליוסף מה יקרה יום אחד, כשבית המקדש ייחרב ובני ובנות ישראל ייאלצו לצאת לגלות.
- פסיקתא רבתי - חיבור הלכתי שנכתב אחרי תקופת האמוראים, כלומר אחרי המאה ה – 6 לספירה
מילים
- אוניא - השכר שלי (ובמקרה זה, תמורת מעשיי בעבר)
... [What about all] the praise of Joseph, who exceeded in the honor of his father? And yet he did not enter into him all the time, such that were it not that they came to tell him, "Your father is sick," he would not have known! Rather this is to inform you of his righteousness. For he did not want to be alone with his father, lest he say to him, "How did your brothers act with you?" And [then] he would curse them.... Hence he did not go to his father all the time.)
דיון
מה מתאר יעקב ליוסף במדרש מפסיקתא רבתי? כיצד מגיבים האבות כאשר פונים אליהם בני ובנות ישראל בדרכם לגלות? מה תפקידה של רחל בסצנה המתוארת במדרש?
נסו לנסח את הביקורת שמביע בעל המדרש על המושג 'זכות אבות', ודרכו אולי גם על אלוהים שאינו קשוב לסבלם של היוצאים לגלות.
האם הרעיון שמאחורי מדרש זה יכול לדעתכם לבטא את תחושת הנטישה שמביע פרק מד בתהלים וכן בשיח היהודי סביב השואה?
מה מתאר יעקב ליוסף במדרש מפסיקתא רבתי? כיצד מגיבים האבות כאשר פונים אליהם בני ובנות ישראל בדרכם לגלות? מה תפקידה של רחל בסצנה המתוארת במדרש?
נסו לנסח את הביקורת שמביע בעל המדרש על המושג 'זכות אבות', ודרכו אולי גם על אלוהים שאינו קשוב לסבלם של היוצאים לגלות.
האם הרעיון שמאחורי מדרש זה יכול לדעתכם לבטא את תחושת הנטישה שמביע פרק מד בתהלים וכן בשיח היהודי סביב השואה?
תהלים מד, פסוקים יח-כג
תהלים מד
יח כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. יט לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ. כ כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. כא אִם-שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר. כב הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר-זֹאת כִּי-הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כג כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.
תהלים מד
יח כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. יט לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ. כ כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. כא אִם-שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר. כב הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר-זֹאת כִּי-הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כג כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.
דיון
קראו את החלק השלישי של תהלים מד, על מה מתלונן כאן הדובר בלשון רבים?
האם אתם מרגישים בעת הקריאה את היעדרו של הקול המשיב, את התעלמות האלוהים, לנוכח תיאורי הנאמנות של העם?
איזה סוג של מערכת יחסים עם אלוהים מתואר בקטעים שקראנו עד כה מתהלים מד? שימו לב לשימוש במושג 'כְּצֹאן טִבְחָה' - מושג בעייתי שהשתרש בהקשר של השואה כביטוי לאופן שבו 'הלכו' היהודים ללא התמרדות להשמדתם בתקופת השואה, אבל במקור, מושג זה מתאר תקופה של מצוקה. חוקרים משערים כי מזמור מד נכתב בתקופת גזרות השמד של שלטון אנטיוכוס (167 לפה"ס), אבל באותה מידה הוא יכול היה להיכתב בכל זמן שבין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני.
קראו את החלק השלישי של תהלים מד, על מה מתלונן כאן הדובר בלשון רבים?
האם אתם מרגישים בעת הקריאה את היעדרו של הקול המשיב, את התעלמות האלוהים, לנוכח תיאורי הנאמנות של העם?
איזה סוג של מערכת יחסים עם אלוהים מתואר בקטעים שקראנו עד כה מתהלים מד? שימו לב לשימוש במושג 'כְּצֹאן טִבְחָה' - מושג בעייתי שהשתרש בהקשר של השואה כביטוי לאופן שבו 'הלכו' היהודים ללא התמרדות להשמדתם בתקופת השואה, אבל במקור, מושג זה מתאר תקופה של מצוקה. חוקרים משערים כי מזמור מד נכתב בתקופת גזרות השמד של שלטון אנטיוכוס (167 לפה"ס), אבל באותה מידה הוא יכול היה להיכתב בכל זמן שבין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני.
אתי הילסום, מתוך: השמים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגום: שולמית במברגר, הוצאת כתר, עמ' 66-67, 2002
נקודת אור
יום חמישי 19 בפברואר, 1942, 2 אחר הצהריים. לו שאלו אותי מהו הדבר שהרשים אותי ביותר היום, הייתי אומרת: הידיים הגדולות והכחולות מקור של יאן בול (היה תלמיד של אתי). חוץ מזה שוב עוּנָה מישהו למוות. הנער העדין מ"קולטורה" (חנות ספרים מיוחדת לספרות קומוניסטית). אני זוכרת שניגן במנדולינה. הייתה לו פעם גם איזו חברה נחמדה. בינתיים נעשתה אשתו וגם נולד להם ילד. "חיות רעות", אמר יאן בול בין כל האנשים שמילאו את המסדרון באוניברסיטה. הם שברו אותו. הוא ויאן רומיין וטילרוי ועוד כמה פרופסורים קשישים ושבירים. הם כלואים עכשיו בצריף קר, לא רחוק מהמקום שהיו מבלים בו את חופשות הקיץ שלהם בפנסיון חביב ונעים. אין להם אפילו פיג'מה משלהם, אין להם שום דבר משלהם, זה מה שסיפרה אָלַיידָה סְחוט בקפטריה. כל זה נעשה כדי לגזול מהם כל צלם אנוש ולטעם בהם רגש נחיתות. [...] הבוקר היה עגום מאוד באוניברסיטה. אבל לא לגמרי עגום, הייתה גם נקודת אור. שיחה קצרה ולא צפויה עם יאן בול, בדרך לתחנת החשמלית. וכשעמדנו בתחנה שאל יאן במרירות: מה גורם לאנשים שירצו להרע לאחרים? ואני עונה: אתה מדבר על אנשים, אבל אל תשכח שגם אתה אחד מהם. ולהפתעתי הסכים אתי ללא ויכוח. יאן הזעפן והעקשן. והרוע הזה נמצא גם בנו, המשכתי והטפתי. לפי דעתי אין פתרון אחר, שום פתרון אחר, אלא להתרכז בעצמנו ולבער את הרקב מקרבנו. אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן וקדם את עצמנו. וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר. [...] עמדנו בקור וחיכינו לחשמלית, ליאן היו ידיים גדולות כחולות מקור וכאב שיניים. מה שאמרנו זה לזה לא היו תיאוריות. הפרופסורים שלנו עצורים, ידיד של האן נרצח והרשימה עוד ארוכה, ואנחנו אמרנו זה לזה: יש בזה משהו זול כל כך, ברצון הזה לנקום. אין ספק שזאת נקודת אור.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
נקודת אור
יום חמישי 19 בפברואר, 1942, 2 אחר הצהריים. לו שאלו אותי מהו הדבר שהרשים אותי ביותר היום, הייתי אומרת: הידיים הגדולות והכחולות מקור של יאן בול (היה תלמיד של אתי). חוץ מזה שוב עוּנָה מישהו למוות. הנער העדין מ"קולטורה" (חנות ספרים מיוחדת לספרות קומוניסטית). אני זוכרת שניגן במנדולינה. הייתה לו פעם גם איזו חברה נחמדה. בינתיים נעשתה אשתו וגם נולד להם ילד. "חיות רעות", אמר יאן בול בין כל האנשים שמילאו את המסדרון באוניברסיטה. הם שברו אותו. הוא ויאן רומיין וטילרוי ועוד כמה פרופסורים קשישים ושבירים. הם כלואים עכשיו בצריף קר, לא רחוק מהמקום שהיו מבלים בו את חופשות הקיץ שלהם בפנסיון חביב ונעים. אין להם אפילו פיג'מה משלהם, אין להם שום דבר משלהם, זה מה שסיפרה אָלַיידָה סְחוט בקפטריה. כל זה נעשה כדי לגזול מהם כל צלם אנוש ולטעם בהם רגש נחיתות. [...] הבוקר היה עגום מאוד באוניברסיטה. אבל לא לגמרי עגום, הייתה גם נקודת אור. שיחה קצרה ולא צפויה עם יאן בול, בדרך לתחנת החשמלית. וכשעמדנו בתחנה שאל יאן במרירות: מה גורם לאנשים שירצו להרע לאחרים? ואני עונה: אתה מדבר על אנשים, אבל אל תשכח שגם אתה אחד מהם. ולהפתעתי הסכים אתי ללא ויכוח. יאן הזעפן והעקשן. והרוע הזה נמצא גם בנו, המשכתי והטפתי. לפי דעתי אין פתרון אחר, שום פתרון אחר, אלא להתרכז בעצמנו ולבער את הרקב מקרבנו. אני לא מאמינה שאפשר לתקן משהו בעולם בלי שנתקן וקדם את עצמנו. וזה נראה לי הלקח היחיד שאפשר ללמוד מהמלחמה הזאת: שצריך לחפש את הרע בקרבנו ולא בשום מקום אחר. [...] עמדנו בקור וחיכינו לחשמלית, ליאן היו ידיים גדולות כחולות מקור וכאב שיניים. מה שאמרנו זה לזה לא היו תיאוריות. הפרופסורים שלנו עצורים, ידיד של האן נרצח והרשימה עוד ארוכה, ואנחנו אמרנו זה לזה: יש בזה משהו זול כל כך, ברצון הזה לנקום. אין ספק שזאת נקודת אור.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
דיון
קראו את הקטע מיומנה של אתי הילסום, שימו לב לכך שזהו תיאור של יום שגרתי, ביקור באוניברסיטה, שיחה עם ידידים, ולצד זאת מתרחשות זוועות. מהי נקודת האור שמוצאת הילסום באותו היום? מה מנחם אותה?
קראו את הקטע מיומנה של אתי הילסום, שימו לב לכך שזהו תיאור של יום שגרתי, ביקור באוניברסיטה, שיחה עם ידידים, ולצד זאת מתרחשות זוועות. מהי נקודת האור שמוצאת הילסום באותו היום? מה מנחם אותה?
אתי הילסום, מתוך: השמים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגום: שולמית במברגר, הוצאת כתר, עמ' 74, עמ' 83, 2002
קשה לתפוס ולעכל
אלוהים, קשה לפעמים לתפוס ולעכל מה שהברואים בצלמך מעוללים זה לזה בימים פרוצים אלה. אבל, אלוהים, אני איני מסתגרת בחדרי, עיני פקוחות לראות הכול, אינני מתעלמת מדבר ואני מנסה להבין משהו גם מן הפשעים החמורים ביותר, לרדת לעומקם ולחפש את האדם שמאחורי הדברים, האדם הקטן והעירום, שפעמים רבות נעלם כלא היה בתוך ההרס והחורבן שמותירים מעשיו חסרי הטעם.
[...] להשפלה דרושים תמיד שני אנשים. המשפיל והמושפל, כלומר מי שמניח שישפילו אותו. אם האחרון, כלומר הצד הפאסיבי, מחוסן נגד השפלות, הרי הן מתמוססות ונעלמות באוויר. [...] הבוקר רכבתי על האופניים ונהניתי מהשמיים הרחבים המשתרעים לפניי בשולי העיר, ונשמתי את האוויר הצח שאין עליו הגבלות. ובכל מקום תלויים שלטים האוסרים על יהודים לפנות בדרכים המובילות אל חיק הטבע. אבל השמיים משתרעים גם מעל לפיסת הדרך המותרת לנו. איש אינו יכול לפגוע בנו, באמת שלא. אפשר להקשות עלינו, אפשר לגזול מאיתנו רכוש, להגביל את חופש התנועה הפיסי שלנו, אבל הפגיעה האמיתית בכוחנו באה מעצמנו, מעצם המנטליות שלנו. מתוך זה שאנחנו מרגישים את עצמנו רדופים, מושפלים ומדוכאים. [...] החיים יפים בעיניי ואני מרגישה את עצמי חופשיה. השמים שבתוכי גדולים ורחבי ידיים כמו השמיים שמעליי. אני מאמינה באלוהים ואני מאמינה בבני האדם ואני מעיזה לומר את הדברים האלה בלי בושה מזויפת. [...] את פיסת הנצח המצויה בתוך כל אחד מאיתנו אפשר לתאר במילה אחת, אבל אפשר גם להקדיש לה עשרה כרכים עבים. אני אדם מאושר, ואני מברכת על חיי, כן, גם בשנה הזאת, שנת 1942 לספירה, השנה המי-יודע-כמה-למלחמה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
קשה לתפוס ולעכל
אלוהים, קשה לפעמים לתפוס ולעכל מה שהברואים בצלמך מעוללים זה לזה בימים פרוצים אלה. אבל, אלוהים, אני איני מסתגרת בחדרי, עיני פקוחות לראות הכול, אינני מתעלמת מדבר ואני מנסה להבין משהו גם מן הפשעים החמורים ביותר, לרדת לעומקם ולחפש את האדם שמאחורי הדברים, האדם הקטן והעירום, שפעמים רבות נעלם כלא היה בתוך ההרס והחורבן שמותירים מעשיו חסרי הטעם.
[...] להשפלה דרושים תמיד שני אנשים. המשפיל והמושפל, כלומר מי שמניח שישפילו אותו. אם האחרון, כלומר הצד הפאסיבי, מחוסן נגד השפלות, הרי הן מתמוססות ונעלמות באוויר. [...] הבוקר רכבתי על האופניים ונהניתי מהשמיים הרחבים המשתרעים לפניי בשולי העיר, ונשמתי את האוויר הצח שאין עליו הגבלות. ובכל מקום תלויים שלטים האוסרים על יהודים לפנות בדרכים המובילות אל חיק הטבע. אבל השמיים משתרעים גם מעל לפיסת הדרך המותרת לנו. איש אינו יכול לפגוע בנו, באמת שלא. אפשר להקשות עלינו, אפשר לגזול מאיתנו רכוש, להגביל את חופש התנועה הפיסי שלנו, אבל הפגיעה האמיתית בכוחנו באה מעצמנו, מעצם המנטליות שלנו. מתוך זה שאנחנו מרגישים את עצמנו רדופים, מושפלים ומדוכאים. [...] החיים יפים בעיניי ואני מרגישה את עצמי חופשיה. השמים שבתוכי גדולים ורחבי ידיים כמו השמיים שמעליי. אני מאמינה באלוהים ואני מאמינה בבני האדם ואני מעיזה לומר את הדברים האלה בלי בושה מזויפת. [...] את פיסת הנצח המצויה בתוך כל אחד מאיתנו אפשר לתאר במילה אחת, אבל אפשר גם להקדיש לה עשרה כרכים עבים. אני אדם מאושר, ואני מברכת על חיי, כן, גם בשנה הזאת, שנת 1942 לספירה, השנה המי-יודע-כמה-למלחמה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
דיון
כיצד רואה הילסום את המתרחש בעולמה? מי אחראי בעיניה לנעשה? כיצד היא מוצאת חופש בין המגבלות והגזירות של השלטון?
כיצד רואה הילסום את המתרחש בעולמה? מי אחראי בעיניה לנעשה? כיצד היא מוצאת חופש בין המגבלות והגזירות של השלטון?
אתי הילסום, מתוך: השמים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגום: שולמית במברגר, הוצאת כתר, עמ' 109, 2002
זמנים מפחידים
תפילת יום ראשון בוקר. אלוהים, אלה זמנים מפחידים. הלילה, בפעם הראשונה, לא הצלחתי להירדם; שכבתי בחושך ומול עיני הבוערות עברו תמונות רבות של סבל אנוש. דבר אחד אבטיח לך, אלוהים, רק הבטחה אחת קטנה: אני לא אעמיס את דאגות המחר על כתפי ההווה, אבל גם זה דורש תרגול וניסיון. כל יום קיים ועומד בפני עצמו. אלוהים, אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי, אבל אני לא יכולה להבטיח שום דבר מראש. רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו. זה הדבר היחיד שעוד נוכל להציל, וזה גם הדבר היחיד שחשוב באמת: נוכחותך בתוכנו. ואולי נוכל גם לעזור לאחרים לחפור ולחשוף אותך בליבותיהם המעונים. כן, אלוהים שלי, לא נראה לי שאתה יכול לשנות משהו בנסיבות האלה, הן פשוט חלק מהחיים האלה. ואני גם לא מבקשת ממך הסבר, להיפך: אתה תהיה רשאי לבקש הסבר מאתנו. ועם כל פעימת לב הולכת ומתחזקת בי ההכרה: אינך יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך ולהגן עד טיפת דמנו האחרונה על מקום משכנך בתוכנו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
זמנים מפחידים
תפילת יום ראשון בוקר. אלוהים, אלה זמנים מפחידים. הלילה, בפעם הראשונה, לא הצלחתי להירדם; שכבתי בחושך ומול עיני הבוערות עברו תמונות רבות של סבל אנוש. דבר אחד אבטיח לך, אלוהים, רק הבטחה אחת קטנה: אני לא אעמיס את דאגות המחר על כתפי ההווה, אבל גם זה דורש תרגול וניסיון. כל יום קיים ועומד בפני עצמו. אלוהים, אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי, אבל אני לא יכולה להבטיח שום דבר מראש. רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו. זה הדבר היחיד שעוד נוכל להציל, וזה גם הדבר היחיד שחשוב באמת: נוכחותך בתוכנו. ואולי נוכל גם לעזור לאחרים לחפור ולחשוף אותך בליבותיהם המעונים. כן, אלוהים שלי, לא נראה לי שאתה יכול לשנות משהו בנסיבות האלה, הן פשוט חלק מהחיים האלה. ואני גם לא מבקשת ממך הסבר, להיפך: אתה תהיה רשאי לבקש הסבר מאתנו. ועם כל פעימת לב הולכת ומתחזקת בי ההכרה: אינך יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך ולהגן עד טיפת דמנו האחרונה על מקום משכנך בתוכנו.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כתר
www.keter-books.co.il
דיון
מה מקומו של אלוהים בעולמה של הילסום? כיצד היא הופכת את מערכת היחסים שהציג מזמור מד בין אלוהים לאדם? האם תוכלו למצוא קשר בין עמדותיה של הילסום לבין הסיפור שסיפר המדרש מפסיקתא רבתי? כיצד מתייחסת הילסום לשאלת התעלמות האל שהעלה הדובר במזמור מד? כיצד היא פותרת אותה?
מה מקומו של אלוהים בעולמה של הילסום? כיצד היא הופכת את מערכת היחסים שהציג מזמור מד בין אלוהים לאדם? האם תוכלו למצוא קשר בין עמדותיה של הילסום לבין הסיפור שסיפר המדרש מפסיקתא רבתי? כיצד מתייחסת הילסום לשאלת התעלמות האל שהעלה הדובר במזמור מד? כיצד היא פותרת אותה?
תהלים (מד)
(כד) עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח. (כה) לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ. (כו) כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. (כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
(כד) עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל-תִּזְנַח לָנֶצַח. (כה) לָמָּה-פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ. (כו) כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. (כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
Awake, why sleepest Thou, O Lord? Arouse Thyself, cast not off for ever. Wherefore hidest Thou Thy face, and forgettest our affliction and our oppression? For our soul is bowed down to the dust; our belly cleaveth unto the earth. Arise for our help, and redeem us for Thy mercy's sake.
דיון
נקרא כעת את סופו של מזמור מד ברוחה של אתי הילסום, המהפכת את מערכת היחסים בין אלוהים לאדם ואומרת כי אלוהים רשאי לתבוע הסבר מאיתנו - מה עולה מסופו של המזמור? למי מופנית עתה הדרישה להתעורר? מי מתבקש שלא לזנוח את משמרתו? כיצד החסד של אלוהים מיתרגם לחסד בעולמנו?
נקרא כעת את סופו של מזמור מד ברוחה של אתי הילסום, המהפכת את מערכת היחסים בין אלוהים לאדם ואומרת כי אלוהים רשאי לתבוע הסבר מאיתנו - מה עולה מסופו של המזמור? למי מופנית עתה הדרישה להתעורר? מי מתבקש שלא לזנוח את משמרתו? כיצד החסד של אלוהים מיתרגם לחסד בעולמנו?
דף הנחיות למנחה:
תהלים מד-מח למנחה.docx
תהלים מד-מח למנחה.docx
דף מספר 106 בסדרה 929, דפים נוספים בסדרה:
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 107 108 109 110 111 112 113 114 115 116 117 118 119 120 121 122 123 124 125 126 127 128 129 130 131 132 133 134 135 136 137 138 139 140 141 142 143 144 145 146 147 148 149 150 151 152 153 154 155 156 157 158 159 160 161