הדף מאת: רֹני יבין / בית מדרש אלול
רצח רבין התרחש על רקע פוליטי ומדיני סוער ביותר. הרוצח וכמה מתומכיו טענו שהמעשה מבוסס כביכול על 'מקורות ישראל'.
מרבית המקורות בתקופות השונות שוללים מכל וכל מהלך כה קיצוני.
כמה ממקורות אלה מובאים בדף הלימוד הזה.
דיון
לימוד זה הוא לימוד אקטיבי שבו כל לומד אחראי לדרוש מעצמו, לצלול פנימה, להרהר בקול ולשתף במחשבות וברגשות שעולים בו כדי לגלות ולהפיק את הטמון בעומקי הכתוב. לא להתבייש, ולא לפחד כלל! אם המעוף והכנות והתעוזה והיצירתיות של חכמינו ונביאינו, סופרינו וצדיקינו מן העבר יפגשו באלה שלנו... עם ישראל חי! כך אפשר 'לגדול' באמת ולקבל השראה מהעיון במקורות ישראל, ובו בזמן להרחיב את טווח המשמעויות הגלומות בהם על ידי הוספת נקודת המבט הייחודית שלנו. כל לומד מוזמן להסכים או לחלוק על הכתוב, להבין אותו אחרת, או לבנות עליו, להסמיך אליו את ניסיון חייו, ולהמשיך בכך את 'תרבות המחלוקת' ואת 'תרבות המדרש' היהודית לדורותיה.
לימוד זה הוא לימוד אקטיבי שבו כל לומד אחראי לדרוש מעצמו, לצלול פנימה, להרהר בקול ולשתף במחשבות וברגשות שעולים בו כדי לגלות ולהפיק את הטמון בעומקי הכתוב. לא להתבייש, ולא לפחד כלל! אם המעוף והכנות והתעוזה והיצירתיות של חכמינו ונביאינו, סופרינו וצדיקינו מן העבר יפגשו באלה שלנו... עם ישראל חי! כך אפשר 'לגדול' באמת ולקבל השראה מהעיון במקורות ישראל, ובו בזמן להרחיב את טווח המשמעויות הגלומות בהם על ידי הוספת נקודת המבט הייחודית שלנו. כל לומד מוזמן להסכים או לחלוק על הכתוב, להבין אותו אחרת, או לבנות עליו, להסמיך אליו את ניסיון חייו, ולהמשיך בכך את 'תרבות המחלוקת' ואת 'תרבות המדרש' היהודית לדורותיה.
דיון
שאלות לפתיחה:
שאלות לפתיחה:
- מהו דין רודף?
- את מי הוא רודף?
- האם הוא עודנו רודף?
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן: הרודף אחר חברו להרגו, אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן:
The following can be saved [from sinning] even at the cost of their lives: he who pursues after his neighbor to slay him, [or] after a male [to rape him], [or] after a betrothed maiden [to rape her]. But he who pursues after an animal [to have relations with it], or one who would violate the Sabbath, or commit idolatry, must not be saved [from sinning] at the cost of his life.
דתניא - רבי יונתן בן שאול היא. דתניא, רבי יונתן בן שאול אומר: רודף אחר חבירו להורגו, ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל –נהרג עליו.
The Gemara comments: The baraita does not teach that a descendant of Noah is liable for actions similar to bloodshed. Abaye says: If you find a baraita that teaches this, it is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan ben Shaul. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Shaul says: If a person pursues another to kill him, and the one being pursued can save himself by injuring one of the limbs of the pursuer, but he does not save himself in this manner and instead kills the pursuer,
דע לך- כי שיטת ר' יונתן בן שאול היא. ששנינו בברייתא: מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו, להציל עצמו, באחד מאבריו של הרודף,שיכול לכוון לפגוע באחד מאברי המתכוון לרצוח וינצל, ולא הציל בדרך זו אלא הרג את הרודף, הרי זה נהרג עליו אף שעשה זאת מתוך הגנה עצמית.[מקבילה :תלמוד בבלי סנהדרין עד : א: דתניא, רבי יונתן בן שאול אומר: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל - נהרג עליו.]
as it is written: “And the earth was corrupt before God” (Genesis 6:11), presumably referring to a transgression, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption refers to a matter of licentiousness, as it is stated: “For all flesh had corrupted their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse. And corruption also refers to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly, and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16). The Gemara asks: And how do the other tanna’im, who do not derive from the verse “And the earth was corrupt before God” that the descendants of Noah are prohibited from engaging in idol worship and forbidden sexual relations, interpret this verse? The Gemara answers: In their opinion, the verse merely exposes the behavior of the generation of Noah. According to the school of Menashe, the prohibition of bloodshed for the descendants of Noah is stated separately in the Torah, as it is written: “One who sheds the blood of man, by man his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The Gemara asks: And how do the other tanna’im interpret this verse? The Gemara answers: In their opinion, the verse reveals the type of death penalty administered to the descendants of Noah, but it is not the source for the prohibition of bloodshed. The prohibition of robbery is stated, according to the school of Menashe, as it is written: “Every moving thing that is alive shall be for food for you; like the green herbs I have given you all” (Genesis 9:3). And Rabbi Levi says: Like the green herbs that sprout all over by themselves and are ownerless, and not like the vegetation of a garden, which belongs to the garden’s owner alone. This indicates that robbery is prohibited. The Gemara asks: And how do the other tanna’im interpret this verse? The Gemara answers: In their opinion, that verse comes to permit the consumption of meat. The prohibition against eating a limb from a living animal is stated in the Torah, as it is written: “Only flesh with its life, which is its blood, you shall not eat” (Genesis 9:4), i.e., it is prohibited to eat flesh while the animal that it comes from is still alive. And how do the other tanna’im interpret this verse? In their opinion, that verse comes to permit eating a limb from living creeping animals; this prohibition does not apply to creeping animals (see 59b). The prohibition of castration that applies to the descendants of Noah is stated, as it is written: “And you be fruitful and multiply, swarm in the earth and multiply in it” (Genesis 9:7), indicating that nothing may be done to prevent reproduction. And the other tanna’im hold that this verse is written merely as a blessing, not as a mitzva. The prohibition of diverse kinds that applies to the descendants of Noah is stated, as it is written: “Of the fowl after their kind and of the cattle after their kind, of every creeping thing of the ground after its kind” (Genesis 6:20), indicating that each species must be kept separate, and that crossbreeding is prohibited. And according to the other tanna’im, that verse does not indicate a mitzva; rather, the reason for keeping the species separate in Noah’s Ark was merely for the sake of companionship, as animals are most comfortable in the company of other members of their own species. Rav Yosef says: They say in the study hall that a descendant of Noah is executed for transgressing three mitzvot, which are represented by the letters gimmel, shin, reish in a mnemonic device: For forbidden sexual relations, for bloodshed, and for blessing, i.e., cursing, the name of God. Rav Sheshet objects to this statement: Granted, a descendant of Noah is executed for bloodshed, as it is written: “One who sheds the blood of man, by man his blood shall be shed” (Genesis 9:6). But with regard to those other prohibitions, from where do the Sages derive that a descendant of Noah who transgresses them is executed? If they derive it from the punishment for bloodshed by means of an analogy, then descendants of Noah should be executed even if they transgressed any of the other Noahide mitzvot. If they are executed because they are included in the term “anyone” and similarly, the term “no one” stated with regard to these two prohibitions, as it is stated with regard to cursing the name of God: “Anyone who curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), and it is stated with regard to forbidden sexual relations: “No one shall approach any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6), then gentiles should be executed for idol worship too, as they are included in the term “anyone” stated in that context (see Leviticus 20:2). Rather, Rav Sheshet says that Rav Yosef’s version should be rejected, and that this is what they say in the study hall: A descendant of Noah is executed for transgressing four mitzvot; the three that were listed, and idol worship. The Gemara asks: And is a descendant of Noah executed for idol worship? But isn’t it taught in a baraita: With regard to idol worship, matters for which a Jewish court executes the transgressor are prohibited to a descendant of Noah. The Gemara infers: Yes, there is a prohibition for a descendant of Noah, but there is no death penalty. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Their prohibition is their death penalty. Since the only punishment mentioned in the Torah for transgressing a Noahide mitzva is execution, any descendant of Noah who transgresses is liable to be executed. Rav Huna, Rav Yehuda, and all of the other students of Rav say: A descendant of Noah is executed for transgressing any of the seven Noahide mitzvot; the Merciful One revealed this punishment with regard to one mitzva, the prohibition of bloodshed, and the same is true with regard to all of them. The Gemara asks: But is a descendant of Noah executed for robbery? But isn’t it taught in a baraita: With regard to the following types of robbery: One who steals or robs, and likewise one who engages in intercourse with a married beautiful woman who was taken as a prisoner of war, and likewise all actions similar to these, if they are done by a gentile to another gentile, or by a gentile to a Jew, the action is prohibited; but if a Jew does so to a gentile, it is permitted? The Gemara explains the question: And if it is so that a gentile is liable to be executed for robbery, and it is not merely prohibited to him, let the baraita teach that he is liable to be executed. The Gemara answers: Because the tanna wanted to teach in the latter clause that if a Jew does so to a gentile, it is permitted, he taught in the former clause that if a gentile does one of these, it is prohibited. If the baraita were to state that if a gentile does so, he is liable, it would have to state that if a Jew does so to a gentile, he is exempt, because this is the opposite of liable. That would indicate that it is actually prohibited for a Jew to do so to a gentile, and that he is merely exempt from liability, which is not the case. Therefore, the word prohibited is used with regard to a gentile. Therefore, this does not prove that a gentile is exempt from capital punishment. The Gemara challenges: But wherever there is liability for capital punishment, this tanna teaches it; as it is taught in the first clause: With regard to bloodshed, if a gentile murders another gentile, or a gentile murders a Jew, he is liable. If a Jew murders a gentile, he is exempt. Evidently, the term liable is used in the baraita. The Gemara answers: There, in that case, how should the tanna teach it? Should he teach it using the terms prohibited and permitted, indicating that a Jew may kill a gentile ab initio? But isn’t it taught in a baraita that with regard to a gentile, and likewise with regard to Jewish shepherds of small livestock, who were typically robbers, one may not raise them out of a pit into which they fell, and one may not lower them into a pit? In other words, one may not rescue them from danger, but neither may one kill them ab initio. With regard to robbery, the term permitted is relevant, as it is permitted for a Jew to rob a gentile. The Gemara returns to discuss the details of the prohibition of robbery mentioned in the baraita, which included actions similar to it. The Gemara asks: With regard to robbery, to what actions similar to it is the baraita referring? Rav Aḥa bar Ya’akov says: It is necessary only to teach the halakha of a laborer working in a vineyard who eats from the fruit of the vineyard; his action is similar to robbery, and it is prohibited for a gentile to do so. The Gemara asks: When does this laborer in a vineyard eat from the fruit? If he does so at the time of the completion of the work, i.e., while he is harvesting the fruit, it is permitted for him to do so, just as a Jew working for another Jew is allowed to do so. If it is not at the time of the completion of its work, eating the fruit is full-fledged robbery, and there is no novel element to this case. Rather, Rav Pappa says that the mention in the baraita of actions similar to robbery is necessary only to teach the halakha of one who robs another of less than the value of one peruta. The Gemara asks: If so, why does the baraita state that it is prohibited for a gentile to do so to a Jew? Isn’t a Jew apt to forgive such a tiny debt? Why is this considered robbery? The Gemara answers: Although afterward the owner forgives him, does he not incur distress at the time of the robbery? Consequently, at the time of the robbery the robber commits a transgression and is liable to be punished for it. The Gemara challenges: If the mention of actions similar to robbery is referring to the robbery of less than the value of one peruta, what is the novel element in the case of a gentile who robs a gentile? Since they are not apt to grant forgiveness, robbing a gentile of even a minuscule amount is considered full-fledged robbery, and not merely similar to robbery. Rather, Rav Aḥa, son of Rav Ika, says that there is a different explanation: It is necessary only to teach the halakha of one who withholds the wages of a hired laborer; for a gentile to do so to another gentile and for a gentile to do so to a Jew is prohibited, but for a Jew to do so to a gentile is permitted. This case is less obvious than other types of robbery, as instead of taking an item from the victim, the robber withholds money that is due to the victim. The Gemara clarifies further: What is the action that is similar to engaging in intercourse with a beautiful woman who is a prisoner of war, to which the baraita is referring? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: In the case of a descendant of Noah who designated a maidservant as a mate for his slave, and then he himself engaged in intercourse with her, he is executed on her account. Although the maidservant is his property and is not the slave’s full-fledged wife, nevertheless, he is guilty of adultery. The Gemara comments: The baraita does not teach that a descendant of Noah is liable for actions similar to bloodshed. Abaye says: If you find a baraita that teaches this, it is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan ben Shaul. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Shaul says: If a person pursues another to kill him, and the one being pursued can save himself by injuring one of the limbs of the pursuer, but he does not save himself in this manner and instead kills the pursuer,
דיון
- אחרי שקראנו את שלושת המקורות הראשונים - מה פירוש דין רודף לפי המקורות הללו?
רש"י על מסכת סנהדרין, דף נז, עמוד א
כיוצא בו גבי שפיכות דמים לא תנא - האי תנא דלעיל, משום דאין לשפיכות דמים שאינו חייב גמור או מותר לגמרי, כגון נרדף שניתן להנצל עצמו בנפשו של רוצח, דאילו שופך דם בשוגג שפיכות דמים גמור הוא אלא רחמנא חס עליה. ויכול - הנרדף להציל עצמו באחד מאבריו של רודף, כגון לקטע רגלו. ולא הציל - אלא הרגו. נהרג עליו - היינו כיוצא בו דשפיכות דמים, דהוי קרוב להתיר ואינו מותר, נכרי בנכרי ונכרי בישראל - חייב, וכן ישראל בישראל, אבל ישראל בנכרי - פטור ואליבא דר' יונתן, אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו.
מושגים
כיוצא בו גבי שפיכות דמים לא תנא - האי תנא דלעיל, משום דאין לשפיכות דמים שאינו חייב גמור או מותר לגמרי, כגון נרדף שניתן להנצל עצמו בנפשו של רוצח, דאילו שופך דם בשוגג שפיכות דמים גמור הוא אלא רחמנא חס עליה. ויכול - הנרדף להציל עצמו באחד מאבריו של רודף, כגון לקטע רגלו. ולא הציל - אלא הרגו. נהרג עליו - היינו כיוצא בו דשפיכות דמים, דהוי קרוב להתיר ואינו מותר, נכרי בנכרי ונכרי בישראל - חייב, וכן ישראל בישראל, אבל ישראל בנכרי - פטור ואליבא דר' יונתן, אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו.
מושגים
- שפיכות דמים - איסור רציחה.
"שפיכות דמים" היא אחת משלוש העבירות שעליהן נאמר: "ייהרג ואל יעבור". ולכן, אף על פי שבכל המצוות אדם צריך לעבור עליהן ולא להיהרג, הרי שבעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, האדם מצווה למסור את נפשו ולא לעבור עליהן. לכן, אם אמרו לאדם להרוג את חברו, ואם לאו יהרגו אותו - אסור לו להרוג, אף אם ישלם על כך בחייו.
"שפיכות דמים" היא אחת משבע מצוות שנצטוו בהן כל אומות העולם.
דיון
- "ייהרג ואל יעבור" - למה הכוונה בפירוש רש"י וכיצד הוא מתמודד עם סוגיית דין רודף?
הלכות רוצח ושמירת הנפש
הלכה א
כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה (שמות כ' י"ד) לא תרצח, ואם רצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר (שמות כ"א כ') נקם ינקם, מפי השמועה למדו שזו מיתת סייף, בין שהרג את חבירו בברזל בין ששרפו באש מיתתו בסייף.
הלכה ה
רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבואו לבית דין וידינוהו למיתה, (במדבר ל"ה י"ב) ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, והוא הדין לכל מחוייבי מיתת בית דין שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין.
הלכה ו
במה דברים אמורים בשעבר ועשה העון שחייב עליו מיתת בית דין, אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף.
הלכה ז
כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג, ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוון ולא להצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו ואע"פ שעדיין לא הרג.
הלכה יג
כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו.
הלכה יד
כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא י"ט ט"ז לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.
הלכה טו
הרואה רודף אחר חבירו להרגו או אחר ערוה לבועלה ויכול להציל ולא הציל, הרי זה ביטל מצות עשה שהיא וקצותה את כפה ועבר על שני לאוין על לא תחוס עינך ועל לא תעמוד על דם רעך.
הלכה טז
אע"פ שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהן מעשה חמורים הם שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו.
הלכה א
כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה (שמות כ' י"ד) לא תרצח, ואם רצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר (שמות כ"א כ') נקם ינקם, מפי השמועה למדו שזו מיתת סייף, בין שהרג את חבירו בברזל בין ששרפו באש מיתתו בסייף.
הלכה ה
רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבואו לבית דין וידינוהו למיתה, (במדבר ל"ה י"ב) ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, והוא הדין לכל מחוייבי מיתת בית דין שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין.
הלכה ו
במה דברים אמורים בשעבר ועשה העון שחייב עליו מיתת בית דין, אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף.
הלכה ז
כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג, ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוון ולא להצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו ואע"פ שעדיין לא הרג.
הלכה יג
כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו.
הלכה יד
כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא י"ט ט"ז לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.
הלכה טו
הרואה רודף אחר חבירו להרגו או אחר ערוה לבועלה ויכול להציל ולא הציל, הרי זה ביטל מצות עשה שהיא וקצותה את כפה ועבר על שני לאוין על לא תחוס עינך ועל לא תעמוד על דם רעך.
הלכה טז
אע"פ שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהן מעשה חמורים הם שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו.
Kapitel — Der Mörder und der Verfolger
Wer ein menschliches Wesen aus Israel todschlägt, hat ein Verbot überschritten, denn es steht geschrieben: »Du sollst nicht morden« (Ex. 20, 12; Deut. 5:16). Begeht Jemand vorsätzlich בְּזָדוֹן und in Gegenwart von Zeugen einen Mord, so wird er durchs Schwert hingerichtet; denn es steht geschrieben: »Es werde dies gerächt« (Ex. 21:20), womit die Tradition auf die Hinrichtung durchs Schwert hinweist. Die Hinrichtung wird immer mit dem Schwert ausgeführt, mag der Mörder durch Eisen oder Feuer seine Tat verübt haben. It is a commandment for the redeemer of blood [to kill the murderer] as it says, "The redeemer of blood shall kill the murderer (Numbers 35:19)." And everyone who is worthy to inherit, he is the redeemer of blood. If he does not want to be the redeemer of blood or if he is unable to kill him or if there is no redeemer of blood, the court kills the murderer by decapitation. In the case of a father, who killed his son, if the victim had a son, he kills his father's father, because he is the redeemer of blood. If, however, he doesn't have a son, none of his brothers becomes the redeemer of blood obliged to kills his father, but the courts execute him instead. The same law applies to men and women in cases of redeeming of blood. And the court is warned not to take a ransom from the murderer, even if they give all of the money in the world, and even if the redeemer of blood wishes to exempt them. For the life of this person who was killed is not the possession of the redeemer of blood but rather the possession of the Holy One Blessed be He as it says, "Do not take a ransom for the life of a murderer." And there is nothing that the Torah is more exacting about than bloodshed as it says, "You shall not pollute the land..." (Numbers 35:33) "...for blood pollutes the land...". When a murderer kills willfully, he should not be killed by witnesses or observers until he is brought to court and sentenced to death, as implied by Numbers 35:12 "A murderer should not be put to death until he stands before the congregation in judgment." This law applies to all those liable for execution by the court, who transgressed and performed the forbidden act. They should not be executed until their trial is completed by the court. When does the above apply? When the person has already transgressed and performed the transgression for which he is liable to be executed by the court. When, however, a person is pursuing a colleague with the intention of killing him - even if the pursuer is a minor - every Jewish person is commanded to attempt to save the person being pursued, even if it is necessary to kill the pursuer. What is implied? If the rodef was warned and continues to pursue his intended victim, even though he did not acknowledge the warning, since he continues his pursuit he should be killed. If it is possible to save the pursued by damaging one of the limbs of the rodef, one should. Thus, if one can strike him with an arrow, a stone or a sword, and cut off his hand, break his leg, blind him or in another way prevent him from achieving his objective, one should do so. If there is no way to be precise in one's aim and save the person being pursued without killing the rodef, one should kill him, even though he has not yet killed his victim. This is implied by Deuteronomy 25:11-12, which states: "If a man is fighting with his brother, and the wife of one... grabs the attacker by his private parts, you must cut off her hand; you may not show pity." There is no difference whether she grabs "his private parts" or any other organ that imperils his life. Similarly, the rodef may be a man or a woman. The intent of the verse is that whenever a person intends to strike a colleague with a blow that could kill him, the pursued should be saved by "cutting off the hand" of the rodef. If this cannot be done, the victim should be saved by taking the rodef's life, as the verse continues: "you may not show pity." This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef. On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother. If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world. Diese Gebote bleiben sich gleich, ob Einer den Andern verfolgt, um ihn umzubringen, oder ob Jemand eine verlobte Jungfrau verfolgt, um sie zu vergewaltigen, denn es steht geschrieben: »Wie, wenn Jemand sich aufmacht gegen seinen Nächsten und ihn totschlägt, so ist diese Sache«(Num. 22:26). Ferner heißt es: »Die verlobte Jungfrau hätte schreien können, aber es war Niemand da, der ihr hätte beistehen sollen« (Num 22:27), daraus geht nun hervor, dass, wem Jemand da ist, der ihr Hilfe leisten könnte, dieser verpflichtet ist, es auch auf jede mögliche Weise zu bewirken, sogar, wenn es unvermeidlich ist, durch Tötung des Vergewaltigers. So verfährt man auch bei allen verbotenen Beziehungen, außer des Tieres. Man rettet einen Mann vor einem Vergewaltiger. Verfolgt Jemand ein Tier, um es zu vergewaltigen, oder Jemand will am Schabbat eine Arbeitsverrichtung oder Götzendienst treiben, so töte man ihn nicht, wenngleich die Aufrechthaltung des Schabbats und das Verbot gegen den Götzendienst wesentliche Teile unserer Religion sind, vielmehr bringe man ihn, erst nachdem er diese Sünde verübt, vor Gericht, und führe ihn dann, wenn das Urteil über ihn gefällt ist, zum Tode. Verfolgt Jemand eine Frau, packt sie, liegt bei ihr, führt sein Glied in sie ein und obwohl er den Verkehr noch nicht vollendet hatte, darf man ihn nicht töten bis er vor Gericht gestanden [denn das Einführen des Gliedes gilt als Vergewaltigung]. Verfolgt Jemand eine verheiratete Frau und Andere verfolgen ihn, um sie zu retten, während sie ruft „lasst ihn, damit er mich nicht töte“, so höre man nicht auf sie. Vielmehr muss man ihn aufhalten. Kann die Rettung gelingen durch Verstümmelung eines Gliedes des Mörders, Derjenige, der dies tun könnte, nimmt sich aber nicht diese Mühe, sondern bewirkt die Rettung, indem er dem Verfolger das Leben nimmt, und ihn tötet, so wird er als Blutvergießer betrachtet, und hat sogar den Tod [durch den Himmel] verdient. Jedoch darf das Gericht ihn nicht hinrichten lassen. Anyone who can save and does not save transgresses 'do not stand by the blood of your neighbour'. So too one who sees his friend drowning in the sea, bandits attacking him or a bad animal attacking him and he is able himself to save him or he could hire others to save him but he does not; one who hears idol worshippers or informers plotting harm for him or laying a trap for him and he doesn't tell his friend and inform him; or if he knows that an idol worshipper or a thug are on their way to his friend and he could appease them on behalf of his friend to change their intention and he doesn't appease him; and so too any similar case; One who does any of these transgresses 'do not stand idly by your neighbour's blood'. The one who sees a pursuer going after his friend to kill him or after a woman to rape her and is able to save [the pursued] and does not, this one has cancelled a positive commandment: "and cut off her hand" (Deut. 25:12) and has transgressed two negative commandments: "do not turn away your eyes" (Deut. 25:12) and "do not stand idly by your neighbor's blood" (Lev. 19:16). And even though we do not give lashes on negative commandments because there are no "deeds" in them, nevertheless they are very serious, since every person who kills a soul from Israel is considered as having destroyed the entire world, and every person who sustains/establishes one soul from Israel is considered as having established the entire world.
Wer ein menschliches Wesen aus Israel todschlägt, hat ein Verbot überschritten, denn es steht geschrieben: »Du sollst nicht morden« (Ex. 20, 12; Deut. 5:16). Begeht Jemand vorsätzlich בְּזָדוֹן und in Gegenwart von Zeugen einen Mord, so wird er durchs Schwert hingerichtet; denn es steht geschrieben: »Es werde dies gerächt« (Ex. 21:20), womit die Tradition auf die Hinrichtung durchs Schwert hinweist. Die Hinrichtung wird immer mit dem Schwert ausgeführt, mag der Mörder durch Eisen oder Feuer seine Tat verübt haben. It is a commandment for the redeemer of blood [to kill the murderer] as it says, "The redeemer of blood shall kill the murderer (Numbers 35:19)." And everyone who is worthy to inherit, he is the redeemer of blood. If he does not want to be the redeemer of blood or if he is unable to kill him or if there is no redeemer of blood, the court kills the murderer by decapitation. In the case of a father, who killed his son, if the victim had a son, he kills his father's father, because he is the redeemer of blood. If, however, he doesn't have a son, none of his brothers becomes the redeemer of blood obliged to kills his father, but the courts execute him instead. The same law applies to men and women in cases of redeeming of blood. And the court is warned not to take a ransom from the murderer, even if they give all of the money in the world, and even if the redeemer of blood wishes to exempt them. For the life of this person who was killed is not the possession of the redeemer of blood but rather the possession of the Holy One Blessed be He as it says, "Do not take a ransom for the life of a murderer." And there is nothing that the Torah is more exacting about than bloodshed as it says, "You shall not pollute the land..." (Numbers 35:33) "...for blood pollutes the land...". When a murderer kills willfully, he should not be killed by witnesses or observers until he is brought to court and sentenced to death, as implied by Numbers 35:12 "A murderer should not be put to death until he stands before the congregation in judgment." This law applies to all those liable for execution by the court, who transgressed and performed the forbidden act. They should not be executed until their trial is completed by the court. When does the above apply? When the person has already transgressed and performed the transgression for which he is liable to be executed by the court. When, however, a person is pursuing a colleague with the intention of killing him - even if the pursuer is a minor - every Jewish person is commanded to attempt to save the person being pursued, even if it is necessary to kill the pursuer. What is implied? If the rodef was warned and continues to pursue his intended victim, even though he did not acknowledge the warning, since he continues his pursuit he should be killed. If it is possible to save the pursued by damaging one of the limbs of the rodef, one should. Thus, if one can strike him with an arrow, a stone or a sword, and cut off his hand, break his leg, blind him or in another way prevent him from achieving his objective, one should do so. If there is no way to be precise in one's aim and save the person being pursued without killing the rodef, one should kill him, even though he has not yet killed his victim. This is implied by Deuteronomy 25:11-12, which states: "If a man is fighting with his brother, and the wife of one... grabs the attacker by his private parts, you must cut off her hand; you may not show pity." There is no difference whether she grabs "his private parts" or any other organ that imperils his life. Similarly, the rodef may be a man or a woman. The intent of the verse is that whenever a person intends to strike a colleague with a blow that could kill him, the pursued should be saved by "cutting off the hand" of the rodef. If this cannot be done, the victim should be saved by taking the rodef's life, as the verse continues: "you may not show pity." This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef. On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother. If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world. Diese Gebote bleiben sich gleich, ob Einer den Andern verfolgt, um ihn umzubringen, oder ob Jemand eine verlobte Jungfrau verfolgt, um sie zu vergewaltigen, denn es steht geschrieben: »Wie, wenn Jemand sich aufmacht gegen seinen Nächsten und ihn totschlägt, so ist diese Sache«(Num. 22:26). Ferner heißt es: »Die verlobte Jungfrau hätte schreien können, aber es war Niemand da, der ihr hätte beistehen sollen« (Num 22:27), daraus geht nun hervor, dass, wem Jemand da ist, der ihr Hilfe leisten könnte, dieser verpflichtet ist, es auch auf jede mögliche Weise zu bewirken, sogar, wenn es unvermeidlich ist, durch Tötung des Vergewaltigers. So verfährt man auch bei allen verbotenen Beziehungen, außer des Tieres. Man rettet einen Mann vor einem Vergewaltiger. Verfolgt Jemand ein Tier, um es zu vergewaltigen, oder Jemand will am Schabbat eine Arbeitsverrichtung oder Götzendienst treiben, so töte man ihn nicht, wenngleich die Aufrechthaltung des Schabbats und das Verbot gegen den Götzendienst wesentliche Teile unserer Religion sind, vielmehr bringe man ihn, erst nachdem er diese Sünde verübt, vor Gericht, und führe ihn dann, wenn das Urteil über ihn gefällt ist, zum Tode. Verfolgt Jemand eine Frau, packt sie, liegt bei ihr, führt sein Glied in sie ein und obwohl er den Verkehr noch nicht vollendet hatte, darf man ihn nicht töten bis er vor Gericht gestanden [denn das Einführen des Gliedes gilt als Vergewaltigung]. Verfolgt Jemand eine verheiratete Frau und Andere verfolgen ihn, um sie zu retten, während sie ruft „lasst ihn, damit er mich nicht töte“, so höre man nicht auf sie. Vielmehr muss man ihn aufhalten. Kann die Rettung gelingen durch Verstümmelung eines Gliedes des Mörders, Derjenige, der dies tun könnte, nimmt sich aber nicht diese Mühe, sondern bewirkt die Rettung, indem er dem Verfolger das Leben nimmt, und ihn tötet, so wird er als Blutvergießer betrachtet, und hat sogar den Tod [durch den Himmel] verdient. Jedoch darf das Gericht ihn nicht hinrichten lassen. Anyone who can save and does not save transgresses 'do not stand by the blood of your neighbour'. So too one who sees his friend drowning in the sea, bandits attacking him or a bad animal attacking him and he is able himself to save him or he could hire others to save him but he does not; one who hears idol worshippers or informers plotting harm for him or laying a trap for him and he doesn't tell his friend and inform him; or if he knows that an idol worshipper or a thug are on their way to his friend and he could appease them on behalf of his friend to change their intention and he doesn't appease him; and so too any similar case; One who does any of these transgresses 'do not stand idly by your neighbour's blood'. The one who sees a pursuer going after his friend to kill him or after a woman to rape her and is able to save [the pursued] and does not, this one has cancelled a positive commandment: "and cut off her hand" (Deut. 25:12) and has transgressed two negative commandments: "do not turn away your eyes" (Deut. 25:12) and "do not stand idly by your neighbor's blood" (Lev. 19:16). And even though we do not give lashes on negative commandments because there are no "deeds" in them, nevertheless they are very serious, since every person who kills a soul from Israel is considered as having destroyed the entire world, and every person who sustains/establishes one soul from Israel is considered as having established the entire world.
דיון
בכל אחת מן ההלכות של הרמב"ם מתואר מצב שונה:
מה מתואר בכל הלכה והלכה ומה מצופה מהאדם לפיה? כיצד 'הלכות רוצח ושמירת הנפש' מחזקות או מבליטות את האמירה שבדין רודף?
בכל אחת מן ההלכות של הרמב"ם מתואר מצב שונה:
דיון
ולסיכום:
בהעמידנו את דין רודף מול המקורת האחרים ומול 'לא תרצח', האם יש אפשרות אידאולוגית לראות את רצח רבין באור שונה?
ולסיכום:
בהעמידנו את דין רודף מול המקורת האחרים ומול 'לא תרצח', האם יש אפשרות אידאולוגית לראות את רצח רבין באור שונה?
דף הנחיות למנחה:
רצח ראש ממשלה - התראה וזיכרון.doc
רצח ראש ממשלה - התראה וזיכרון.doc