קהלת ט-אסתר א: 'אוהב כסף לא ישבע כסף' - מקהלת ללוינס
הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
הדף השבועי עוסק בפרקים ט-יב בקהלת. מהו יחסו של קהלת לכסף? מנקודת מוצא של פסוק צפוי בקהלת נצא אל הסוגיה התלמודית הדורשת אותו ואל פרשנותו של עמנואל לוינס בסוגיה. מכאן נפתח דיון מעניין על לימוד תורה ועל מקומה של ירושלים.
דיון
פתיחה
בדף זה, העוסק בכמה פרקים במגילת קהלת, נתמקד בפסוק אחד שיש בו מסר די צפוי, המוקיע את תאוות הכסף. נלמד את הסוגיה התלמודית הדורשת פסוק זה, כהדגמה ליצירתיות המדרשית של חכמים, וכפתח לדיון על תלמוד תורה ועל תפקידה של ירושלים בתמונת העולם היהודית. לאחר מכן נעיין בפרשנות של עמנואל לוינס לסוגייה זו. יש ללוינס דברים חשובים להשמיע לנו היום.

בפתיחת הלימוד נעיין בכמה פסוקים שבהם קהלת מתייחס לעושר, לכסף, ליתרונות ולחסרונות שבעושר:
קהלת, לקט פסוקים
יחסו של קהלת לכסף
כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ב, ח-יא)

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל. בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף... גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. (ה, ט-טז, יח)

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. (ט, יא)

לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. (י, יט)
דיון
  • מהם יתרונות העושר, לפי קהלת?
  • מהם חסרונות העושר?
  • מה דעתך, האם כסף והנאה ממנו הם 'מתת אלוהים' או 'הבל'?
  • האם הכסף יכול להיות שניהם בו-זמנית? אם כן, באיזה מובן ובאילו תנאים?
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל.
He that loveth silver shall not be satisfied with silver; nor he that loveth abundance, with increase; this also is vanity.
דיון
  • מה משמעות הפסוק לפי דעתכם?
  • מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?
  • מדוע "גם זה הבל"?
דרש רבי סימאי מאי דכתיב (קהלת ה, ט) "אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה"? "אוהב כסף לא ישבע כסף" זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר, מצוה שבאה לידי אקיימנה.

"ומי אוהב בהמון לא תבואה" למי נאה ללמד בהמון? מי שכל תבואה שלו. והיינו [וזהו] דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב (תהילים קו, ב) "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"? למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלתו.
ורבנן ואיתימא [ואם תאמר = גירסה אחרת] רבה בר מרי אמר "מי אוהב בהמון לו תבואה" כל האוהב למלמד בהמון, לו תבואה. יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה. [נתנו בו חכמים עיניהם ברבא בנו של רבה (שאהב תלמידי חכמים ובניו היו תלמידי חכמים - ע"פ שטיינזלץ)].
רב אשי אמר, כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דאמר ר' יוסי בר' חנינא מאי דכתיב [מהו שכתוב בפסוק] (ירמיהו נ, לו) "חרב אל הבדים ונואלו"? חרב על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד [=לבד] ולא עוד אלא שמטפשין. כתיב הכא [כתוב כאן] "ונואלו" וכתיב התם [וכתוב שם] (במדבר יב, יא) "אשר נואלנו" ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר, "ואשר חטאנו". ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור (שאפשר ללמוד רעיון זה מכאן)]: (ישעיהו יט יג) "נואלו שרי צוען".
רבינא אמר, כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה, והיינו דאמר רבי: "הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן".

אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהילים קכב, ב) "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. ואמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהילים קכב) "שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"? (שם א) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי. אמר לו הקב"ה (תהילים פד, יא) "כי טוב יום בחצריך מאלף", טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.

מילים
  • ערי מקלט - מצווה מן התורה, בבמדבר פרק לה פסוקים ט - לד להקצות שלוש ערים בעבר הירדן ושלוש ערים בכנען לשם הגנה על רוצחים בשגגה מחשש לנקמת דם. בערים אלה יהיו מוגנים.
  • שונאיהם של תלמידי חכמים - הכוונה לתלמידי חכמים. זו צורת התייחסות עקיפה שנעשה בה שימוש בשל חומרת האמירה כלפי תלמידי החכמים.
On a related note, Rabbi Simai taught: What is the meaning of that which is written: “He who loves silver shall not be satisfied with silver; nor he who loves abundance with increase” (Ecclesiastes 5:9)? “He who loves silver shall not be satisfied with silver”; this is a reference to Moses our teacher, whose love of mitzvot was so great that although he knew that an unintentional murderer would not be admitted to the three cities of refuge that were in the east bank of the Jordan until the three cities of refuge that were in the land of Canaan were selected, and that his designation of cities of refuge would have no practical ramifications in his lifetime, he nevertheless said: When there is a mitzva that has come my way, I will fulfill it. The next phrase in that verse: “Nor he who loves abundance with increase,” is also interpreted as referring to Torah: For whom is it fitting to teach an abundance of people? One for whom all its increase belongs to him, i.e., one who knows all the content of the Torah is worthy of teaching it in public. And that is identical to that which Rabbi Elazar says: What is the meaning of that which is written: “Who can express the mighty acts of God, or make all His praise heard” (Psalms 106:2)? For whom is it fitting to express the mighty acts of God? It is one who can make all His praise heard. One who knows only part of it is unfit to teach the multitudes. And the Rabbis say, and some say Rabba bar Mari says, that the passage “nor he who loves abundance with increase” means whoever loves a Torah scholar who teaches in the presence of an abundance of people, to him shall be increase, i.e., sons who are Torah scholars. The Gemara relates: When they heard that interpretation, the Sages cast their eyes upon Rava, son of Rabba, who loved Torah scholars who disseminate Torah, and he was blessed with sons who were Torah scholars. The Gemara provides a mnemonic for the ensuing interpretations of the second part of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Ashi to study, Ravina to teach. Rav Ashi says: Anyone who loves to study in abundance, i.e., with many colleagues, to him shall be increase, i.e., he will succeed in his studies. And that is parallel to that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “A sword is upon the baddim, veno’alu (Jeremiah 50:36)? It is fitting that a sword be placed on the necks of the enemies of Torah scholars, a euphemism for Torah scholars, who sit and engage in the study of the Torah individually [bad bevad]. Moreover, they grow foolish through individual study, as it is written here: Veno’alu, and it is written there: “For we have been foolish [no’alnu]” (Numbers 12:11). Moreover, they thereby sin, as it is stated immediately thereafter: “And for we have sinned.” And if you wish, say that from here it is derived that no’alu means sinned: “The ministers of Zoan have sinned [no’alu]” (Isaiah 19:13). Ravina says that there is a different interpretation of the verse cited earlier (Ecclesiastes 5:9): Anyone who loves to teach in abundance, before the multitudes, to him shall be increase, as his Torah knowledge is enhanced through those lectures. And that is the parallel to that which Rabbi Yehuda HaNasi says: Much Torah have I studied from my teachers, and I have learned more from my colleagues than from them, and I have learned more from my students than from all of them. Apropos the virtue of Torah study, Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “Our feet were standing in your gates, Jerusalem” (Psalms 122:2)? What caused our feet to withstand the enemies in war? It is the gates of Jerusalem, where they were engaged in Torah study. He interprets the term “in your gates” to mean: Because of your gates, the place of justice and Torah. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: What is the meaning of that which is written: “A song of the ascents to David: I rejoiced when they said to me, let us go to the house of God” (Psalms 122:1)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I heard people who were saying in reference to me: When will this old man die, and Solomon his son will come and succeed him and build the Temple and we will ascend there for the pilgrimage Festival? It was common knowledge that the Temple would be constructed by David’s successor. David continued: And despite my pain that I am not privileged to build the Temple, I rejoiced. The Holy One, Blessed be He, said to him: “For better is one day in your courtyard than one thousand” (Psalms 84:11), meaning, I prefer one day during which you engage in the study of Torah before Me than the one thousand burnt-offerings that your son Solomon is destined to sacrifice before Me upon the altar (see I Kings 3:4).
דיון
החלק הראשון של הסוגיה עוסק בערי מקלט. כאשר כבש משה את עבר הירדן עם בני ישראל, הוא בחר לפי ציווי האל שלוש ערי מקלט ראשונות. שלוש ערים נוספות היו אמורות להיות ממוקמות בכנען לאחר כיבושה בידי יהושע ובני ישראל. מה שנאמר כאן הוא, שמשה הקדים לבחור את שלוש ערי המקלט הנוספות, עוד לפני מותו והכניסה לארץ.
  • מה עושה המדרש לפשט הפסוק? האם המדרש משבח או מגנה את משה על רצונו לקיים את מצוות בחירת ערי המקלט?
  • מהו הנמשל של כסף לפי המדרש? כיצד הדבר משפיע על משמעות הנלמד?
המדרשים הבאים מתייחסים למחצית השנייה של הפסוק ועוסקים בלימוד תורה ראוי. שימו לב לחילוף מ"לא" בפסוק ל"לו" במדרשים.
  • מהם ארבעת המדרשים למחצית הפסוק "ומי אוהב בהמון לא תבואה"? היעזרו בהטיות השונות של הפועל למ"ד במדרשים השונים.
  • מה מאפיין לימוד תורה ראוי, לפי סוגיה זו?
  • במה עדיף דוד על שלמה, ומדוע?
  • מה הקשר שבין ערי המקלט, לימוד התורה והמלחמה הניטשת על ירושלים?
  • מה תפקידה של התורה ותפקידו של תלמוד תורה בחיים היהודיים לפי סוגיה זו?
הפילוסוף היהודי-צרפתי הנודע עמנואל לוינס, פירש את הסוגיה התלמודית הזו בשיעורו 'ערי המקלט'. הוא עוקב אחרי הסוגיה ומבאר אותה בהקשר ימינו. נעיין בקטעים נבחרים מתוך שיעור תלמודי זה.
עמנואל לוינס, "ערי המקלט", מעבר לפסוק, הוצאת שוקן, עמוד 74, 2007.
"אוהב כסף לא ישבע כסף", משמעו: ציות למצוות התורה לא נחווה כעול אלא הופך לתשוקה, התשוקה לקיים יותר ממה שהיא מצווה. משווים תשוקה נאצלת זו ללהט, לתאוות הבצע של הקמצן, לתשוקה שלעולם אינה באה על סיפוקה של הקמצן, לאינסוף הנפתח על ידי הסטייה שחורגת הרבה מן הנטייה הטבעית. נראה שמשתמשים בכוונה בדימוי של כסף כדי להצביע על היעדר ההתחשבנות של תנופה זו. זהו דימוי עסיסי שתפקידו להדגיש את פוריות המצווה: משה ייסד את ערי המקלט לפני שניתן היה להשתמש בהן. הוא כמו אמר לעצמו: ברגע שמצווה "נופלת לך מן השמים", יש לאחוז בה, לקיימה מיד.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il


מושגים
  • עמנואל לוינס - לוינס (1906 – 1995) פילוסוף יהודי-צרפתי. הגותו עסקה בעיקר בעקרון ה"אחריות לאחר", במחויבות מוסרית לאחר באשר הוא. בין ספריו: אתיקה והאינסופי, אלוהים והפילוסופיה, תשע קריאות תלמודיות.
דיון
  • לפי לוינס, מה משמעות ההשוואה של תשוקה למצוות לתאווה לכסף?
  • איזה ערך יכול להיות לתשוקה אינסופית למצוות?
הנוצרים תמיד האשימו את היהודים שהם כורעים תחת עול המצוות. נראה שלוינס מתווכח עם תפיסה זו שגם יהודים רבים הושפעו ומושפעים ממנה.
עמנואל לוינס, "ערי המקלט", מעבר לפסוק, הוצאת שוקן, עמוד 74, 2007.
'"ומי אוהב בהמון לא תבואה" - למי נאה ללמד בהמון? מי שכל תבואה שלו.' כדי ללמוד תורה צריך לדעת את כולה. זהירות מפני הוראה של בורים וחובבים! אך מעל לכול, ללא ספק, כמשקל-נגד לגישה האישית אל האמת של הכתוב - שהיא כנראה סיבת הקיום של ריבוי בני-האדם שזוהרה האינסופי של האמת ה"אחת" מניעה אותם - הידרשות למסורת המתחדשת אך ורק במקום שבו היא קודם כל מתקבלת.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
דיון
לשם הבנת פיסקה זו כדאי להתחיל מן המשפט האחרון: כדי לחדש מסורת פרשנית יש קודם כול לקבל ולהכיר אותה. אסור שנקודת המוצא תהיה בורות או התעלמות מן המסורת הפרשנית. יחד עם זאת, ריבוי בני האדם מאפשר לגלות את האינסופיות של אמת הכתוב.
כלומר, שהאמת של התורה מורכבת מאינסוף הפרשנויות של הפרשניות והפרשנים השונים.
  • בעולם בתי המדרש הפלורליסטיים, הרבה מן המנחות והמנחים אינם אנשים שבקיאים בכל התלמוד והתורה. האם לדעתכם נתון זה שולל מהם את הזכות ללמד תורה?
  • האם לדעתכם התורה ניתנה רק לתלמידי חכמים ש"תורתם אומנותם"?
  • לוינס העיד על עצמו לא פעם שהוא חובבן בכל מה שקשור בלימוד תלמוד (הוא התחיל ללמוד תלמוד כאדם בוגר אחרי מלחמת העולם השנייה). ולמרות זאת, הוא לימד תלמוד. האם לוינס הוא 'נאה דורש ואין נאה מקיים'? או שמא יש להבין את דבריו כאן שלא לגמרי כפשוטם. ואם כך, כיצד נבין אותם?
עמנואל לוינס, "ערי המקלט", מעבר לפסוק, הוצאת שוקן, עמוד 75- 76, 2007.
המורה המלמד תלמידים רבים: מצוינות ההוראה האוניברסלית, או ההוראה המותאמת לאנשים רבים, או ההוראה שיש ביכולתה לפנות בקרב ההמון לייחודיותה של כל נפש. ומצוינות התלמיד המסוגל לאהוב את מורה ההמונים, מסוגל ליחס אישי בקרב ההמון; או מסוגל ליחס אישי עם אישיותו של המורה, מסוגל לאהוב אותו מבעד לאוניברסליות האמת. ...
על פי רב אשי, פוריות הלימוד בהמון משמעה לימוד שאינו ביחידות. המחשבה האמיתית אינה "דיאלוג שקט של הנשמה עם עצמה" אלא דיון בין אנשים חושבים... המילה "בדים" שמשמעה שקרים מתפרשת "בודדים"... שוב מודגש כאן ריבוי הפנים של האמת ה"אחת", האמת שנקודת מוצאה באישי: "זהירות מפני בודדים שאינם בוחנים את 'רעיונותיהם הגאוניים' באמצעות אנשים אחרים!" זהירות מפני קהות החושים של האיש הבודד ומפני חטא הגאווה שלו!
...
פלורליזם אינו רק לימוד של שווים. התלמיד מפרה את מחשבת המורה טוב יותר אף מן העמית. ההוראה היא צורת מחקר. זו אמרתו של רבי יהודה הנשיא, רבנו הקדוש עורך המשנה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
דיון
בכל פירושיו של לוינס כאן ניכר המתח בין המון מצד אחד, לבין היחיד הייחודי, מצד אחר. בהגותו, ובעיקר בספרו 'כוליות והאינסופי"', מדגיש לוינס עד כמה כל אדם אחר שאנו פוגשים הוא אינסוף, שאי אפשר ואסור לנו להפוך אותו לחלק ממכלול, למרכיב אלמוני של כוליות.
מצד אחד, אין ללמוד תורה לבד, בגלל סכנת הגאווה. אך מצד אחר, הפרט אינו "נבלע" בהמון שאתו הוא לומד. יש יחס אישי בין התלמיד למורה גם בתוך ההמון.

שיטות לימוד התורה לאורך הדורות אכן עודדו שיח לימודי.
  • האם אתם מזהים בבית המדרש שלכם עקרונות ללימוד תורה המופיעים בסוגיה ובלוינס?
  • האם בצורת הלימוד שלכם יש מימוש מסוים של תלמוד התורה הראוי לפי סוגיה זו ולפי פרשנות לוינס?
בהמשך שיעורו, מקשר לוינס בין שלושת חלקי הסוגיה: ערי המקלט, תלמוד תורה ראוי וירושלים.
עמנואל לוינס, "ערי המקלט", מעבר לפסוק, הוצאת שוקן, עמוד 76- 78, 2007.
ערי מקלט נחוצות משום שיש לנו די מצפון לשם כוונות טובות, אך לא די מצפון כדי למנוע בגידה בכוונותינו על-ידי מעשינו. מכאן נובעים מעשי ההריגה בשגגה [שערי המקלט נועדו להגן על מבצעיהם מפני גואלי דם]... בירושלים, עיר של התורה האותנטית, התודעה יותר מודעת, מפוכחת לחלוטין, יש ערנות גדולה. רגלינו עומדות. שוב איננו מוצפים על-ידי האירועים ... אנו יוצאים מן התוהו ובוהו, שבו כל יצור אינו דואג אלא לקיומו שלו, כדי להיכנס לסדר שבו סוף-סוף רואים את האדם האחר.
... לימוד ועיסוק בתורה חשובים יותר מן העבודה במקדש. מצוינות ירושלים, זו תורתה... יומרה זו של התורה, שבאמצעותה מוגדרת ירושלים, מובנת כניגוד לערי המקלט. עיר המקלט היא משכנה של ציויליזציה או של אנושיות המגינות על חפות סובייקטיבית וסולחות לאשמה אובייקטיבית ולכל המקרים שבהם המעשים סותרים את הכוונות... בירושלים מובטחת אנושיות של התורה. היא הצליחה להתגבר על הניגודים העמוקים של ערי מקלט: אנושיות חדשה, טובה יותר מבית מקדש. הטקסט שלנו שנקודת המוצא שלו בערי מקלט, מזכיר לנו או מלמד אותנו שהשאיפה לציון, הציונות אינה לאומנות או בדלנות נוספת וגם אינה סתם חיפוש של מקלט. היא התקווה למדע חברתי ולחברה אנושית לחלוטין. וכל זאת, בירושלים, בירושלים של מטה, ולא מחוץ לכל מקום, במחשבות חסודות.
© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il
דיון
השהייה בעיר המקלט היא בו זמנית הגנה מפני גואל הדם, כלומר הגנה על חפותנו הסובייקטיבית, אך גם ענישה מפני אשמתנו האובייקטיבית, בפגיעה שפגענו בזולת בשגגה. לא היינו די ערניים כדי לדאוג לזולת, לאדם האחר די הצורך.
  • האם יש משמעות לרעיון זה בחיי היומיום שלנו? (חשבו על סמס בשעת נהיגה למשל) הציעו דוגמאות נוספות.
לפי לוינס, התורה נועדה להעיר אותנו ותלמוד תורה ראוי נועד ללמד ערנות מלאה לזולת. בכך הוא מתגלה כתלמיד של הלל הזקן הטוען שאם צריך לתמצת את כל התורה על רגל אחת, לזקק את מהותה במשפט אחד, הרי זה "אל תעשה לזולתך מה ששנוא עליך והשאר פירושה [של התורה] הוא, לך ולמד".(שבת ל, ע"א)
  • איך כל זה קשור לירושלים?
  • האם אכן אפשר לחשוב על האתגר של הציונות בכלל, ושל ירושלים בפרט, ליצור "תקוה למדע חברתי ולחברה אנושית לחלוטין"?
  • איך זה פוגש את המאבקים הנוכחיים על השליטה בירושלים, בהר הבית וכו'?
  • האם זוהי אוטופיה מנותקת מן המציאות?
  • האם נוכל לשאוב השראה מרעיונות אלה כדי להתמודד עם המציאות?
דף הנחיות למנחה:
קהלת ט-אסתר א למנחה.doc