ירמיהו נא-יחזקאל ג: נביא סוף הממלכה ונביא הגולה - בין נקמה, תקווה וגאולה
הדף מאת: ליאורה אזרחי ורד- בית תפילה ישראלי
דיון המשווה בין שני הנביאים, ירמיהו ויחזקאל, המסמנים את המעבר מחורבן לגלות.
דיון
ירמיהו היה נביא כואב ומלא מתחים. נבואותיו מעידות על בקיאותו הרבה ביחסים הגיאו-פוליטיים של המזרח הקדום. הוא ניבא מעל ארבעים שנה בירושלים וחזה במו עיניו את התהליכים שהובילו לחורבן ממלכת יהודה ואת טראומת הגלות. הוא עצמו נאלץ לברוח למצרים לאחר רצח גדליה בן אחיקם.
נבואותיו מגלות ביקורת נוקבת על העם, התבוננות פנימה וחשש מחבירה לבני ברית לא ראויים. בכך נבואותיו של ירמיהו רלוונטיות ביותר גם לימינו אנו - קול של מוסר וביקורת אל-מול מציאות פוליטית ומדינית מורכבת.
לעומתו ניצב יחזקאל, נביא מרכזי שניבא מהגולה, ועל כן מיקומו בבבל הוא חלק בלתי נפרד מזהותו ותודעתו. יחזקאל מזכיר לנו שוב ושוב שגם בגלות, למרות הכול, קול אלוהים עדיין יכול להישמע. מעניין להשוות בין שני נביאים אלו השונים כל כך זה מזה.

פרק נ"א ונ"ב מהווים סיום דרמטי של נבואות ירמיהו, נביא שלא חסך משבט יהודה בכלל וממנהיגיו הפרט, מילים קשות. אך הפעם יש שינוי; מלבד הנבואה לעם ישראל, חוזה הנביא נבואה חריפה וברורה לגבי עתידה של בבל. הממלכה הגדולה, שזה הרגע כבשה את יהודה והגלתה כמעט את כל העם, מלכים ועניים - סופה ליפול. הרגש המרכזי העולה מהנבואה הוא הצורך בנקמה.
ירמיהו (נא)
(נח) כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וְיָעֵפוּ. {ס} (נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת-שְׂרָיָה בֶן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה. (ס) וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-תָּבוֹא אֶל-בָּבֶל אֶל-סֵפֶר אֶחָד אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים אֶל-בָּבֶל. (סא) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל-שְׂרָיָה כְּבֹאֲךָ בָבֶל וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
Thus saith the LORD of hosts: The broad walls of Babylon shall be utterly overthrown, and her high gates shall be burned with fire; And the peoples shall labour for vanity, And the nations for the fire; And they shall be weary. The word which Jeremiah the prophet commanded Seraiah the son of Neriah, the son of Mahseiah, when he went with Zedekiah the king of Judah to Babylon in the fourth year of his reign. Now Seraiah was quartermaster. And Jeremiah wrote in one book all the evil that should come upon Babylon, even all these words that are written concerning Babylon. And Jeremiah said to Seraiah: ‘When thou comest to Babylon, then see that thou read all these words,
דיון
דיון
הנביא ירמיהו נחשב פרו-בבלי, ולכן, ככל הנראה, הוא עצמו לא הוגלה לבבל.
מה יכולות להיות הסיבות לשינוי יחסו לבבל?
כיצד ניתן להבין את מניעי אלוהים וירמיהו בבחירה לומר נבואה כזו, דווקא אחרי היציאה לגלות?
גלות בבל הובנה על ידי ירמיהו כעונש אלוהי. מדוע אם כן יש לנקום בבבל, הרי לכאורה הם היו רק כלי משחק בידיו של אלוהים להענשת העם?
האם ניתן להבין את נבואתו האחרונה של ירמיהו כנבואת נקמה או תקווה לנקמה, או שמא מדובר פשוט בסופה הצפוי של כל אימפריה?
דיון
ירמיהו התנבא ארבעים שנה ביהודה; כל מהותו היא חוויית החיים בירושלים וביהודה. לעומתו, ספר יחזקאל נפתח באמירה הדרמטית: 'ואני בתוך הגולה'. יחזקאל שגלה בגל הראשון של הגולים, החל להתנבא רק בגולה ומתוך חוויית הגולה מארצו. לכן הוא התנבא גם אל גולי יהודה וגם אל אנשי ירושלים שעוד נותרו בעיר.
יחזקאל (א)
(א) וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה עַל-נְהַר-כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. (ב) בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. (ג) הָיֹה הָיָה דְבַר-ה' אֶל-יְחֶזְקֵאל בֶּן-בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל-נְהַר-כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד-ה'. (ד) וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
Now it came to pass in the thirtieth year, in the fourth month, in the fifth day of the month, as I was among the captives by the river Chebar that the heavens were opened, and I saw visions of God. In the fifth day of the month, which was the fifth year of king Jehoiachin’s captivity, the word of the LORD came expressly unto Ezekiel the priest, the son of Buzi, in the land of the Chaldeans by the river Chebar; and the hand of the LORD was there upon him. And I looked, and, behold, a stormy wind came out of the north, a great cloud, with a fire flashing up, so that a brightness was round about it; and out of the midst thereof as the colour of electrum, out of the midst of the fire.
דיון
בפרקים ב' וג' מדגיש יחזקאל לא את העונש הקולקטיבי של הגולה , אל את העונש האישי של כל אחד ואחד:
יחזקאל (ג)
וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר. (יז) בֶּן-אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי. (יח) בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיֹּתוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. (יט) וְאַתָּה כִּי-הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְלֹא-שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה הוּא בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְאַתָּה אֶת-נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. (כ) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ. (כא) וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא-חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר וְאַתָּה אֶת-נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.
And it came to pass at the end of seven days, that the word of the LORD came unto me, saying: ’Son of man, I have appointed thee a watchman unto the house of Israel; and when thou shalt hear a word at My mouth, thou shalt give them warning from Me. When I say unto the wicked: Thou shalt surely die; and thou givest him not warning, nor speakest to warn the wicked from his wicked way, to save his life; the same wicked man shall die in his iniquity, but his blood will I require at thy hand. Yet if thou warn the wicked, and he turn not from his wickedness, nor from his wicked way, he shall die in his iniquity; but thou hast delivered thy soul. Again, when a righteous man doth turn from his righteousness, and commit iniquity, I will lay a stumblingblock before him, he shall die; because thou hast not given him warning, he shall die in his sin, and his righteous deeds which he hath done shall not be remembered; but his blood will I require at thy hand. Nevertheless if thou warn the righteous man, that the righteous sin not, and he doth not sin, he shall surely live, because he took warning; and thou hast delivered thy soul.’
דיון
דיון
עמדו על ההבדלים בין נביא החווה את החורבן המלא (ירמיהו) ונשאר עד הסוף המר, לבין נביא שרואה את הדברים מרחוק, מהגלות (יחזקאל).
כיצד אירועים מסוג זה יכולים להשפיע על תפיסת המציאות של כל אחד מהנביאים הללו?
האם בהשוואה בין שני המקרים הללו לאלוהים יש תפקיד אחר?
כיצד החוויות האישיות של כל נביא יכולות להשפיע על נבואותיו ועל תפיסות השכר והעונש שלו?
לנצח אנגנך, מלכה שקד (עריכה), תל אביב: משכל, 2005
ירמיהו/ שלמה טנאי

וירמיהו אמר דברי אמת,
מרים, קשים ולא כחד.
חורבן הבטיח ירמיהו,
עונש על האמת, ולא טיח.
בית המקדש, שעדו עמעם
מתחת לאמת מרה, קשה,
לאט לאט קרס ונהרס.
וירמיהו עוד מוטט, מותת
ואבן לא השאיר על אבן-
ודבריו כולם אמת.

ובבוא נבוכדנצר לירושלים
היתה כבר חלולה כולה.
ולירמיהו הוא חלק כבוד
על האמת, ששקה ושנקבה.
ונשארה לנצח האמת,
אך לא היתה עוד ירושלים.
לנצח אנגנך, מלכה שקד (עריכה), תל אביב: משכל, 2005
יחזקאל/ יעקב פיכמן

מכל חוזי עמי ביני נפלאית.
עץ נעקר מיער המכורה,
בירכתי נכר לחו מלאת
ושממת גולה דברך הפרה.

כה חד ניבך לי, חד לי חזונך,
כה חדו המראות שהעלית-
רקמת פלאים זה, בה תבל פרחה,
חלום תקומה אשר בואו ניבאת!

אין זאת כי אם יפרח רק לב ידאב
ובו יבשל חזון, משל חדוה,
שיר יחיה נשמת עולם שרופה.
ואיש מול השממה כי יתמהמה
והבקעה חצה וגבעותיה-
פנס ישא מתחת למדיו.
דיון
דיון ביניים

בשירים לעיל מבטאים המשוררים את הערכתם לנביא ותכונותיו.
אילו תכונות מרכזיות יש לכל אחד מהנביאים?
האם השירים מבטאים גם ביקורת על הנביא?
מה הדומה והשונה בין ירמיהו ליחזקאל בשירים?
דיון
'נביא בעירו' או 'ואני בתוך הגולה' - האם הנבואה קשורה בהימצאות פיזית בישראל?
אחד ההיבטים המרתקים במעבר בין ירמיהו ליחזקאל הוא ההבנה המפתיעה מעט, שלמרות עזיבת הארץ, הנבואה לא פסקה. לכאורה, כפי שאת הפולחן המקראי יש לקיים רק בירושלים, היה ניתן לחשוב שהנבואה גם היא קשורה לנוכחות בארץ ישראל. בפסוקים הראשונים של נבואותיו מבטל יחזקאל תפיסה זו מהיסוד. יחזקאל הוא נביא גולה, הוא מנבא עבור יהודים בגולה אך עיניו תמיד מופנות לשני הכיוונים - לחיים בגולה ולארץ ישראל.

מאמירה ברורה זו של יחזקאל עולה שאלה הרלוונטית היום מתמיד:
האם יש מקום ל'נבואה' או דברי תוכחה על ישראל, על ידי 'נביאים' או מבקרים הבאים מחוצה לה?

גם כיום אנו עדים למתח בין יהודים החיים בישראל לבין יהודים החיים בתפוצה - למי מותר להעביר ביקורת על הנעשה במדינת ישראל? אם הנביא של ימינו הוא אדם העומד בשער ומוכיח את העם, מזהיר מפני התדרדרות מוסרית וקורא לצדק ומוסר - האם יש הבדל בין אדם כזה החי בישראל או אדם החי מעבר לים?
כיום שאלה זו רלוונטית מתמיד.
הארץ, 30.5.2010
דברים שלא רואים מכאן/ אלכס סינקלר
לישראלים יש כמה דרכי תגובה סטנדרטיות כשיהודי התפוצות מעזים לעוץ עצה או לחוות דעה: "אתם לא משלמים מסים כאן", "אינכם משרתים בצבא". אחת התשובות המוצלחות ביותר היא: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".
לו רק יכולתם, יהודי התפוצות הנאיבים, אנחנו אומרים בזלזול, לראות את העניינים דרך העיניים שלנו, הייתם משליכים לפח האשפה את הנטייה התמימה שלכם לתמוך בזכויות אדם ובליברליזם והייתם מקבלים את העמדה שלנו. הייתם מפסיקים לדאוג כל כך לזולת, ויותר לעצמכם. אתם, בבתיכם הגדולים בפרברים השלווים, לא באמת מבינים איך זה לחיות בג'ונגל של המזרח התיכון. אנחנו יודעים את האמת.

אלא שלפעמים ההיפך הוא הנכון. יש כיום תפישות אחרות ביחס ליחסי ישראל והתפוצות, הטוענות שדברים שיהודי התפוצות רואים משם אנחנו הישראלים איננו רואים מכאן. במלים אחרות, אנו הישראלים כה שקועים בנרטיב שלנו, בכאב שלנו, בהיגיון המעוות שלנו, עד שאיבדנו את היכולת לראות את הדברים כפי שהם באמת. יהודי התפוצות, בקצת מרחק ופרספקטיבה, מסוגלים לראות דברים בבהירות הרבה יותר גדולה מאתנו.
למקור השלם
אלון גל, 'היחסים בין ישראל ליהדות ארצות-הברית - הפרספקטיבה הישראלית', בתוך: עיונים בתקומת ישראל 8 (תשנח) 8-32 ‬
היחסים בין ישראל לארה"ב- פרספקטיבה ישראלית/ אלון גל
על־אף כל זאת, אולי צדקו חז״ל כשאמרו כי ׳אין חבוש מתיר עצמו מבית־ האסורים׳; רוצה לומר, אף שבכל אחת מהקהילות אכן קיימים הכוחות השואפים למלא בה את החסר, הרי הקהילות הללו תפוסות ואחוזות בידי כוחות היסטוריים כבירים שנשאו אותן עד כה. ספק רב אם ישראל ויהדות אמריקה תוכלנה להתאזן ולהתפתח כל אחת בכוחות עצמה בלבד כקהילות יהודיות חופשיות. ראוי שספק גדול ומאיים זה ידרבן את כל אחת משתי הקהילות להיפתח ולהיערך לקראת שותפות פעילה ביניהן בציוויליזציה היהודית בת־זמננו. שהרי יהדות אמריקה בלא ישראל בלבה עלולה להיות אנמית יותר ויותר מבחינה יהודית - אמנם ליברלית מוצהרת, אך מבוללת; ואילו ישראל, בלא השפעתם של המערב ושל יהדות ארצות־הברית, עלולה להיות שבטית יותר, ספק־דמוקרטית, קנאית וסוגרת את עצמה לדעת. יחסי הגומלין מן הסוג החדש יעניקו עומק ודינמיות לקשר בין ישראל לתפוצות המערב; ביחסים חדשים אלה טמונים הן תרומה ישראלית רבת השפעה לקיומה של התפוצה הגדולה בעולם והן הסיכוי להסגת הפונדמנטליזם הלאומני הגואה בישראל ולהתפתחותה המאוזנת של המדינה לאור העקרונות הציוניים והאוניברסליסטיים של מגילת העצמאות.
למקור השלם
דיון
דיון מסכם
ירמיהו ויחזקאל הם שני צדדים של אותו המטבע - החיים שלפני החורבן והשאיפה לקיום יהודי גם אחרי החורבן.
גם היום אנו עדים למתחים בין ישראל לבין התפוצות ולחילוקי דעות בשאלת זכותם של יהודי התפוצות להוכיח ולבקר את הנעשה במדינת ישראל.

מקריאת שני הטקסטים ודבריהם של ירמיהו ויחזקאל, נראה שאין ספק באשר לשאלה האם מותר להתנבא מחוץ לישראל.
  • האם הדבר משנה את טיב הנבואה, את הנושא שלה או את עוצמתה?
  • האם יש אחריות אחרת ל'נביא' בישראל או מחוצה לה?
  • האם יש נושאים שבהם אסור לבקר את ישראל, מבפנים כמו גם מבחוץ?
  • האם יש ערך מיוחד לנבואה או לביקורת שבאה ממי שיושב מרחוק?
  • מי הם הנביאים שלנו היום, בארץ ובעולם היהודי, אם בכלל?
נראה מדבריו הברורים של יחזקאל, שלדידו אין ספק בכלל והוא חש את הבעירה הפנימית לנבואה, בין אם הוא היה חי בישראל או בגולה. על אחת כמה וכמה, ייתכן שהוא חש את הבעירה והדחיפה לנבואה אף ביתר שאת בשל החיים בגולה.
גם כיום ישנו מתח בין יהודים החיים במדינת ישראל לבין יהודים החיים בחו"ל בשרטוט מסגרת הדיון על החיים בישראל או בקהילות יהודיות מעבר לים.
מיחזקאל אנו למדים שאין בכך ספק - גם יהודים שאינם חיים בישראל התנבאו ומתנבאים. אך כגודל המתח והצרכים הדתיים והרוחניים של העם בגולה או בישראל, כך גם צריך להיות גודל האחריות של הנביא, שמתאים עצמו לצורכי התקופה ולצורכי עמו.