תהלים נט-סג: 'בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה': מה בין פה ללב?
הדף מאת: עדי בן-זאב / 929- תנ"ך ביחד
המתח בין מחשבה בלב לביטוי בפה הוא מתח מוסרי תמידי ומשתנה. דף זה יעסוק בביטויים שונים של המתח בין הלב לפה במקורות שונים.
דיון
המתח המוסרי בין בין ביטוי למחשבה הוא מתח תמידי ומשתנה. דף זה יעסוק בביטויים שונים של המתח בין הלב לפה במקורות שונים.
אילו ביטויי שפתיים ניתן לזהות ביחידת פרקים זו?
מה ניתן ללמוד על הפער בין ביטוי הפה למה שקורה במחשבה, ברגש?
'יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ'
וידוי, מחזור התפילות לימים הנוראים
וידוי
וּבְכֵן יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתִּסְלַח לָנוּ עַל כָּל חַטּאתֵינוּ, וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל עֲונותֵינוּ, וּתְכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ:
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם: [= שבועת ביטוי]
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִבּוּר פֶּה: [= כל עבירות הדיבור בכללם: שקר, לשון הרע, מחלוקת, ניבול פה, קללה, גילוי סוד]
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי פֶּה: [= וידוי ללא כוונת הלב]
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם: [= דיבור לא ראוי - ניבול פה]
וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב:
עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂיחַ שִׂפְתותֵינוּ:

וְעַל כֻּלָּם אֱלוהַּ סְלִיחות. סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֶּר לָנוּ:
דיון
אילו ביטויי שפתיים שונים ניתן ללמוד מהוידוי?
מדוע ניתן משקל כזה לדיבור?
'בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה' - כוונת הלב ודיבור הפה
דיון
המקורות הבאים עוסקים בפער שבין הכוונה לבין הדיבור. קראו את המקורות ובדקו מה המשמעות של השינוי בכל אחד מהם.
האם 'אחד בפה ואחד בלב' נתפס כשקר או דווקא ההפך? האם ניתן לצוות על הלב? למה נדרשת אחדות בין הלב לפה? והאם יש מצבי ביניים בהם התשובה אינה ברורה (אין משמעות חיובית/שלילית מובהקת)?
בלק ובלעם
(י) וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. (יא) וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד. (יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי--דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר. (יג) אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי: אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר. (יד) וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
And Balak’s anger was kindled against Balaam, and he smote his hands together; and Balak said unto Balaam: ‘I called thee to curse mine enemies, and, behold, thou hast altogether blessed them these three times. Therefore now flee thou to thy place; I thought to promote thee unto great honour; but, lo, the LORD hath kept thee back from honour.’ And Balaam said unto Balak: ‘Spoke I not also to thy messengers that thou didst send unto me, saying: If Balak would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond the word of the LORD, to do either good or bad of mine own mind; what the LORD speaketh, that will I speak? And now, behold, I go unto my people; come, and I will announce to thee what this people shall do to thy people in the end of days.’
הקב"ה שונאן
שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו. שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי.
The Gemara cites a similar statement. The Holy One, Blessed be He, loves three people: One who does not get angry; one who does not get drunk; and one who is forgiving. The Holy One, Blessed be He, hates three people: One who says one statement with his mouth and means another in his heart, i.e., a hypocrite; one who knows testimony about another person and does not testify on his behalf; and one who observes a licentious matter performed by another person and testifies against him alone. His testimony is meaningless, as he is the only witness; consequently, he merely gives the individual a bad reputation.
פיו וליבו שווין
המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה,
עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה,
שאיני נכנס לבית הזה ואמר לזה,
שאיני נהנה לזה ואמר לזה--
לא אמר כלום, עד שיהא פיו וליבו שווין
He who intends saying ‘terumah’ and says ‘tithe’, or ‘tithe’ and says ‘terumah’; ‘Burnt-offering’ and he says ‘peace-offering’, or ‘peace-offering’ and he says ‘burnt-offering’; ‘[I vow] that I will not enter this house,’ and says ‘that house’, ‘That I will not derive any benefit from this [man],’ and says ‘from that [man],’ he has said nothing until his heart and mind are at one.
בשפתי צדיקים, סיפורים וליקוטים נפלאים
בלב שלם
בימיו של רבי נחומק'ה מהורודנא זצ"ל, היה בעיר מושל שונא ישראל, שגרם ליהודים צרות צרורות, אבל את רבי נחומק'ה העריך מאוד, בידעו ששמו הולך לפניו כצדיק גדול וכאיש אמת וישר לב. ביום שחל ראש השנה לנוצרים, הלכו פרנסי העיר, ובראשם רבי נחומק'ה אל המושל ובירכוהו כנהוג ב"שנת אושר". שמע המושל את הברכות, ורמז לפרנסים שחופשיים הם ללכת, ואילו מרבי נחומק'ה ביקש שיישאר לשבת עמו. פנה אליו ואמר, אל נא תחשוב, שאכן עד כדי כך אני שוטה. יודע אני שאין היהודים מחבבים אותי ביותר, שהרי טובות רבות אין להם ממני, ואני יודע שלא בירכתם אותי אלא כדי לצאת ידי חובה, מפחד, ובלבבכם ודאי לא איחלתם לי אותה שעה טובות. כך הוא טבעם של היהודים, אף יוסף, כך מסופר בתנ"ך, היה נוהג להישבע בחייו של פרעה, שכביכול יקרו לו מאוד, ולאמתו של דבר לא נתכוון אלא לקללו. ובכן, על היהודים שבאו עמך אין אני תמה, אבל אתה, אתה, ששמו הולך לפניך כאיש ישר, היאך אדם כמוך ידבר אחד בפה ואחד בלב, הייתכן. השיב לו על כך רבי נחומק'ה: חלילה, בברכות שבירכנו אותך התכוונו בלב שלם, איחלנו לך שנה של אושר, והאושר אדוני המושל לגביך מהו, שיעלוך בדרגה, שתהיה למושל כללי, לשר, למשנה למלך, ואז הלא תעזוב את הורודנא, וזאת אנו נשבעים לך, שכל יהודי העיר מאחלים לך זאת בכל לבם.
למקור השלם
יהודה אטלס, והילד הזה הוא אני, אוסף ראשון מתוך ספרי והילד הזה, הוצאת כתר, עמודים: 11, 32, 44 2012
הילד הזה הוא אני
כשושאלים: אתה מבטיח?
אני אומר שכן.
מה אני אשם
אחר-כך
אם אין לי חשק לקיים?

***

כשאני מספר לך משהו,
ואתה כל הזמן
רק "יופי, יופי" משיב,
אני יודע
שאתה בכלל לא מקשיב.

***

אצל דודים
אני אומר תמיד
שאני לא רעב,
כי אני פוחד
שיתנו לי לאכול
משהו שאני לא אוהב.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il