הדף מאת: מעגל טוב / מעגל טוב
דף זה מהווה את חלקו הראשון של לימוד העוסק בקשר לארץ-ישראל, מנקודות מבט של מתבוננים בעלי השקפות עולם שונות, ממקומות שונים ומתקופות שונות. חלק מנקודות המבט הן רגשיות, חלקן נופיות, וחלקן רעיוניות-הלכתיות. בחלק זה נתמקד ברגש ובכמיהה לארץ.
רחל בלובשטיין, שירת רחל, הוצאת דבר, תל אביב תרצ"ט, עמ' נח
אל ארצי
לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.
רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.
אָכֵן דַּלָּה מְאוֹד,
יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,
אָכֵן דַּלָּה מְאוֹד
מִנְחַת בִּתֵּךְ.
רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל
בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר,
רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים
עֲלֵי עָנְיֵךְ.
(תל אביב תרפ"ו, 1926)
מושגים
אל ארצי
לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי,
וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ
בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה
בִּשְׁלַל קְרָבוֹת.
רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ
חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים,
רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי
עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.
אָכֵן דַּלָּה מְאוֹד,
יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם,
אָכֵן דַּלָּה מְאוֹד
מִנְחַת בִּתֵּךְ.
רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל
בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר,
רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים
עֲלֵי עָנְיֵךְ.
(תל אביב תרפ"ו, 1926)
מושגים
- רחל המשוררת - (רחל בלובשטיין), 1890–1931, מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית. רחל נולדה ברוסיה והגיעה כחלוצה לארץ-ישראל בשנת 1909 לקבוצה השיתופית כינרת. בשנת 1913 נסעה לצרפת להשתלם בחקלאות ובציור, אך כעבור שנה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה היא נאלצה לחזור לרוסיה. ב-1919 שבה לארץ והצטרפה לקבוצת דגניה. משהתגלתה אצלה מחלת השחפת היא נאלצה לעזוב את הקיבוץ, ושנותיה האחרונות עברו עליה בבדידות ובייסורים.
שירת ימי הביניים וההשכלה, (בעריכת א' לובין-צפרוני), הוצאת אבאייל, תל אביב 1970, עמ' 37.
יְפֵה נוֹף, יהודה הלוי
יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב
הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב
וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב
דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב
הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב
מושגים
יְפֵה נוֹף, יהודה הלוי
יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב
הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב
וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב
דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב
הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב
מושגים
- יהודה הלוי (ריה"ל) - (טולדו, לפני 1075 – מצרים/ישראל?, 1141) גדול משוררי ספרד, פילוסוף, רופא, ומנהיג לא רשמי של יהודי ספרד בימיו. שירתו כללה סוגה חדשה ומיוחדת במינה, שירי ציון. ספרו הפילוסופי נקרא - ספר הכוזרי
דיון
שאלות:
שאלות:
- ממה נובע הקשר בין המשוררים לארץ ישראל בשני השירים?
- ממה נובע הכאב המובע בשני השירים? מהו ההבדל העקרוני בין מקורות הכאב הללו?
- כיצד משפיע מקום כתיבת השיר על יחס המשורר לארץ? מה ההבדל ומה המשותף בין שני השירים?
- לאיזו ארץ אוטופית שואף כל אחד משני המשוררים?
לימוד בחברותות
ארץ האלוהים
(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. (יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. (יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
For the land, whither thou goest in to possess it, is not as the land of Egypt, from whence ye came out, where thou didst sow thy seed, and didst water it with thy foot, as a garden of herbs; but the land, whither ye go over to possess it, is a land of hills and valleys, and drinketh water as the rain of heaven cometh down; a land which the LORD thy God careth for; the eyes of the LORD thy God are always upon it, from the beginning of the year even unto the end of the year. .
בברִיָיתו של עולם - תנו רבנן: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר (משלי ח): "עד לא עשה ארץ וחוצות".
ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה): "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות".
ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'.
ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'.
ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה): "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות".
ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'.
ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'.
verse deals with the creation of the world, when all the water was contained in the deep. The Sages taught in a baraita: Eretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields” (Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, Eretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire world is watered through an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields” (Job 5:10). Additionally, Eretz Yisrael drinks rainwater and the rest of the entire world drinks from the remaining residue of rainwater left in the clouds, as it is stated that God is He “who gives rain upon the land” and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” Eretz Yisrael drinks first, and the rest of the entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the land and sends water upon the fields.” There is a parable that illustrates this: A person who kneads his cheese after it has curdled takes the food and leaves the refuse.
דיון
שאלות:
שאלות:
- איך מתבטא במקורות אלה הקשר המיוחד של אלהים וארץ-ישראל?
- מה אופיו של קשר זה?
'וליוסף אמר, מבֹרכת ה' ארצו' (דברים לג, יג-יד) – מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל הארצות, 'ממגד שמים מטל' - שיהיה טל מצוי לה בכל שעה, 'ומתהום רובצת תחת' - מלמד שהיא מרבצת מעיינות. 'וממגד תבואות שמש' - מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה ואין לך פירות יפים ומתוקים בעולם אלה הרואים את החמה, וכן שפתוחה לחמה כך פתוחה ללבנה, שנאמר 'וממגד גֶרֶשׁ יְרָחים'.
הסברים
הסברים
- 'וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים' (דברים פרק לג, פסוק יד) רש"י : 'וממגד תבואות שמש' - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות, 'גרש ירחים' - יש פירות שהלְבָנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר: 'גרש ירחים' - שהארץ מגרשת ומוציאה מחֹדש לחֹדש. רמב"ן: 'ממגד שמים' - מגֶד לשון מעדנים ומתק. 'וממגד תבואת שמש' - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את פירות. 'גרש ירחים' - יש פירות שהלְבָנה מבשלתן והן קשואין ועין. 'גרש ירחים' - שהארץ מגרשת ומוציאה מחֹדש לחֹדש - לשון רש"י. ואם כן, יהיה עם פרי מגדים (שיר השירים ד, יג) פרי ממתקים. יברך אותו שתהיה ארצו ממתק השמים שיהיה מן הטל, ותהיה מבורכת מן התהום שתהיה רובצת תחת ארצו, להיות עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ויתכן שהפירות יקראו מגדים, ויאמר שתהיה ארצו מבורכת מפרי השמים שהוא הטל, ובעבור היות המגדים בטל יקרא מגד, ותהיה מבורכת מתהום תחתיה. וברכתו כעין יעקב שאמר (בראשית מט כה) 'ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת'. וטעם 'גרש ירחים' - המגדים אשר יגרשו הירחים, כי כל האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי, וזה טעם 'לחדשיו יבכר' (יחזקאל מז יב), בחדשיו הידועים לפרי ההוא יבכר לפני כל שאר האילנות.
(Devarim 33:13) "And of Joseph he said: 'Blessed of the L-rd is his land'" — whence we are taught that the land of Joseph was the most blessed of all the lands. "of the sweet things of the heaven, of the dew" — whereby we are taught that dew was ever present there. "and of the deep, lying below" — whereby we are taught that it was watered by springs. (Ibid. 14) "And of the sweet things brought forth by the sun" — whereby we are taught that it was "open" to the sun. And it was, similarly "open" to the moon, viz. (Ibid. 14) "and of the sweet things (like melons) quickened by the moon." (Ibid. 15) "And of the first (ripened fruits) of the mountains of "yore," and of the sweet things of the eternal (i.e., eternally fruitful) hills — whereby we are taught that the (fruits of) the mountains of Joseph are the first (to ripen) of those of Eretz Yisrael; and those of Eretz Yisrael are the first of the mountains of all the lands. Variantly: "And of the first of the mountains of yore and of the sweet things of the eternal hills" — (the first of) the blessings of the (fore-) fathers and mothers, who are called "mountains" and "hills," viz. (Song of Songs 4:6) "I will go to Mount Moriah and to the hill of frankincense" (Devarim, Ibid. 16) "And of the sweet things of the earth and its fullness" — whereby we are taught that the land of Joseph is "full," and not lacking in any blessing. R. Shimon b. Yochai says: If a man anchors his boat in the portion of Joseph, he needs nothing outside of it. "and the will of the dweller in the bush": (Israel,) who did the will of the One who was revealed in the bush." It (the blessing) shall come upon the head of Joseph": He came first to Egypt, and he shall come first (for blessing) in time to come. "upon the head of him (Joseph) "sundered" by his brothers": He was "distanced" by his brothers. (Ibid. 17) "The grandeur of his (Joseph's) 'ox' (Joshua, the strong, who came from Joseph) is accorded ("hadar") him": We are hereby taught that "hod" (glory) was accorded Moses, and "hadar" was accorded Joshua; the entire world could not withstand him. (Devarim, Ibid.) "and the horns of a re'em are his horns": The strength of an ox is great, but its horns are not beautiful, whereas the horns of a re'em are beautiful, but its strength is not great. Joshua received the strength of an ox and the horns of a re'em. "With them he shall gore peoples as one, the ends of the earth": How many peoples did Joshua conquer? How many lands did he conquer? (The meaning is) that all the Kings that he conquered ruled from one end of the world to the other. R. Yehudah says; Now were all of the thirty-one kings that Joshua conquered in Eretz Yisrael? But just as it is with Rome now, that any king or ruler who has not acquired palaces and dependencies in Rome says "I have done nothing!" — so, every king or ruler who did not acquire palaces and dependencies in Eretz Yisrael said "I have done nothing!" We are not told explicitly of the greatness of the Canaanites, but it may be readily inferred from the following (Judges 1:7) "And Adoni-bezek (a Canaanite king) said: 'Seventy kings, their thumbs and big toes cut off used to glean under my table.'" (Devarim, Ibid.) "And they (the descendants of Joseph) are the thousands of Ephraim, and they are the thousands of Menasheh": We are hereby taught that they were blessed with thousands and with ten thousands, viz. (Bamidbar 10:36) "the ten thousands thousands of Israel."
ר' אבא, ר' חנינא ו ר' חיא בר גמדא
ר' אבא היה מנשק הסלעים של עכו. ר' חנינא היה מתקן [בה] תקלות הדרכים. ר' חיא בר גמדא היה מתגלגל בעפרהּ, שנאמר: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו' (תהלים קב, טו).
מושגים
ר' אבא היה מנשק הסלעים של עכו. ר' חנינא היה מתקן [בה] תקלות הדרכים. ר' חיא בר גמדא היה מתגלגל בעפרהּ, שנאמר: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו' (תהלים קב, טו).
מושגים
- רבי אבא - הדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל. השליש השני של המאה השלישית לספירה. היה בבלי שעלה לארץ ישראל, והמרה בכך את פי רבו, רב יהודה בר יחזקאל שהתנגד לעליית הבבלים לארץ ישראל. חיבתו המיוחדת לארץ ישראל ניכרת במספר מקומות בתלמוד הבבלי. הוא מסר מספר הלכות בבליות בארץ ישראל.
- רבי חנינא - רבי חנינא (חנניא) בן תרדיון היה תנא בדור השלישי, מעשרת הרוגי מלכות. בתו היא ברוריה אשת רבי מאיר.
- רבי חיא בן גמדא - הדור הראשון סיעה שניה לאמוראי ארץ ישראל. מעט הלכות נמסרו בשמו וכמעט כולן בתלמוד הבבלי.
and it was the same in area as that which stretches from the city of Bei Mikhsei until the fortress of Tulbanki: Its length twenty-two parasangs and its width six parasangs, 132 square parasangs, which is 2,112 square mil. § The Gemara relates that Rabbi Ḥelbo, Rabbi Avira, and Rabbi Yosei bar Ḥanina happened to come on one occasion to a certain place. The locals brought before these Sages a peach [afarseka] that was as large as a stewpot [ilpas] of Kefar Hino. The Gemara asks: And how big is a stewpot of Kefar Hino? The Gemara answers: It has a capacity of five se’a. They ate one-third of it, they declared ownerless one-third of it, and they placed before their animals one-third of it. In the following year, Rabbi Elazar happened to come to that same place, and they brought a peach before him. He held it in his hand, as the peach was small enough for him to grasp in one hand, and he said, in reference to the change in size of the fruit from the previous year: “A fruitful land into a salt waste, from the wickedness of they who dwell there” (Psalms 107:34), i.e., their sins caused the drastic change in the yield of the produce. § Once Rabbi Yehoshua ben Levi happened to come to Gavla, in the Golan, and he saw those clusters of vines that were standing as large as calves. He said to the locals: Calves are standing between the grapevines and you are not concerned that they will cause damage? They said to him: They are clusters. Rabbi Yehoshua ben Levi said: O earth, O earth! Gather in your fruit. For whom do you produce your fruit? For these gentiles who stand over us in our sins? It would be preferable if you did not produce such large fruit. The following year, Rabbi Ḥiyya happened to come to that same place, and he saw clusters that were standing as large as goats. He said: Goats are standing between the grapevines. They said to him: Go away; do not do to us what your colleague has done. Rabbi Yehoshua ben Levi’s curse was already fulfilled, as the fruit had shrunk from the previous year. § The Sages taught: In years of blessings of Eretz Yisrael, an area of land measuring one beit se’a produces five thousand kor. By way of comparison, when Zoan, a fertile region in Egypt, was settled, one beit se’a there would produce only seventy kor. As it is taught in a baraita that Rabbi Meir said: I saw in the valley of Beit She’an that one beit se’a produced seventy kor, which teaches that the soil of a good-quality and irrigated stretch of land outside the borders of Eretz Yisrael will naturally yield this quantity of produce. And you have no more outstanding earth among all the lands other than the land of Egypt, as it is stated: “Like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Genesis 13:10). And you have no more outstanding region in all of the land of Egypt than Zoan. The superior quality of Zoan is derived from the fact that they would raise kings there, as it is written: “For his princes are at Zoan” (Isaiah 30:4). And you have no rockier terrain in all of Eretz Yisrael than Hebron, as people would bury their dead there, e.g., the Patriarchs in the Cave of Machpelah, because the land was not arable. And even so, Hebron was more developed, i.e., more fertile, than Zoan by sevenfold, as it is written: “Now Hebron was built [nivneta] seven years before Zoan in Egypt” (Numbers 13:22). What is the meaning of the term: Nivneta, in this verse? If we say it means literally that Hebron was built before Zoan, would a person build a house for his younger son before building one for his older son? As it is stated: “And the sons of Ham: Cush, and Mizraim, and Put, and Canaan” (Genesis 10:6), which indicates that Egypt, Mizraim, was older than Canaan, in whose territory Hebron was located. Rather, the meaning of the verse is that Hebron was more developed and more fertile than Zoan by sevenfold, which means that Hebron produced 490 kor, seven times more than the seventy kor of regular fertile land, as stated above. And this applies only to the rocky terrain of Eretz Yisrael, e.g., Hebron, whereas those parts of Eretz Yisrael that were not rocky produced even more, up to five hundred kor. And this applies only to a year when Eretz Yisrael is not blessed. However, with regard to a year when it was blessed, it is written: “And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundredfold” (Genesis 26:12). Isaac’s field produced one hundred times the normal yield, which according to the above calculations is five thousand kor, as stated in the baraita. § It is taught in a baraita that Rabbi Yosei said: A se’a of wheat in Judea would produce five se’a. How so? It would yield a se’a of flour; a se’a of fine flour; a se’a of bran fiber, from the outer layer of the grain; a se’a of coarse bran, i.e., flour mixed with bran fiber; and a se’a of cibarium [kiburaya], inferior flour. A certain Sadducee said to Rabbi Ḥanina: You are improving your land very well; my father left me one beit se’a of land in Eretz Yisrael and from it I am able to produce oil, from it I produce wine, from it I grow produce, from it I grow legumes, and with it I provide pasture from which my sheep graze. A certain Amorite once said to a resident of Eretz Yisrael: That palm tree which stands on the banks of the Jordan, how many dates are you able to pick from it? He said to him: Sixty kor. The Amorite said to him: You have not yet fully entered Eretz Yisrael and yet you have already succeeded in destroying it. We would pick off that tree 120 kor. The resident said to him: I too am speaking to you about only one side of the tree, as I have not yet picked the fruit off the other side. § Rav Ḥisda said: What is the meaning of that which is written: “And give you a pleasant land, the goodliest [tzvi] heritage” (Jeremiah 3:19)? Why is Eretz Yisrael likened to a deer [tzvi]? This comparison comes to tell you that just as with regard to this deer, its skin cannot contain its meat once it has been skinned, so too, Eretz Yisrael cannot contain its fruit once it has been picked, due to the great quantity of the produce. Alternatively, just as this deer is swifter than all the other beasts, so too Eretz Yisrael is swifter to ripen its fruit than all the other countries. The Gemara asks: If so, one can suggest the following comparison: Just as this deer is swift and its meat is not fatty, so too, Eretz Yisrael is swift to ripen its fruit but its fruit is not fat and juicy. The Gemara explains: For this reason the verse states: “Flowing with milk and honey” (Exodus 3:8), to say that its fruit is fat and juicier than milk and sweeter than honey. § The Gemara relates that when Rabbi Elazar ascended to Eretz Yisrael he said: I have been spared one curse. When they ordained him and awarded him the title of Rabbi, he said: I have been spared two. When they appointed him to sit in the council of Sages who dealt with the intercalation of the calendar, he said: I have been spared three. As it is stated: “And My hand shall be against the prophets that see vanity, and that divine lies; they shall not be in the council of My people, neither shall they be written in the register of the house of Israel, neither shall they enter into the land of Israel; and you shall know that I am the Lord God” (Ezekiel 13:9). “They shall not be in the council of My people,” this is referring to the council of the intercalation of the calendar; “neither shall they be written in the register of the house of Israel,” this is referring to ordination; “neither shall they enter into the land of Israel,” this is understood as per its plain meaning. Rabbi Elazar merited that these three curses were not fulfilled in him. § When Rabbi Zeira ascended to Eretz Yisrael he could not find a ferry to cross the Jordan River. He took hold of a rope that was strung across as a makeshift bridge and crossed the Jordan. A certain Sadducee said to him: Hasty people who put your mouths before your ears, when you said at the time of the giving of the Torah: “We will do” before “we will hear” (Exodus 24:7), you remain hasty to this day. Why couldn’t you wait a little longer to cross the river on a ferry? Rabbi Zeira said to him: This is a place where Moses and Aaron did not merit entering; who is to say that I will merit seeing this land? I hurried across before anything might occur to prevent my entrance into Eretz Yisrael. § Rabbi Abba would kiss the rocks of Akko, which was on the coast of Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina would repair its stumbling blocks, i.e., any potholes in the land, so that travelers would not fall and consequently speak ill of Eretz Yisrael. Rabbi Ammi and Rabbi Asi
ס' יזהר, צדדיים, הוצאת זמורה ביתן 1996, עמ' 67 - 68.
הו הו הזלזלת / ס' יזהר
... אבל מי מכם שמע מימיו על הזלזלת? לא זלזול ולא זלילה אלא הזלזלת? שרועה כולה על הסלעים וכשיכולה גם נתפשת ונאחזת באיזה גזע עץ חולם, או בגדר אבן מאלה שבירושלים אינן חסרות ושאותן פורץ הגדר ישכנו הנחש, כידוע, ואילו הזלזלת, אחת ממשפחת הנוריתיים, היא אינה חוששת ועולה ומכסה כל גדר וכל גזע עקום ומתלבשת עליו ונכרכת סביבו ועליו בכל תמימות עליה דמויי הלב המחודד, עם כל פרחיה הצהבהבים שראשם רכון למטה מפני הגשם חלילה, ואלמלא עצר והצביע מורנו וצעק הו הו הזלזלת, לא הינו מבחינים בה מעולם, כי היא והסלע בשר אחד ומי שם לב לשום סלעים או עוצר לשֵם לבושם הירוק הנסרח עליהם, אבל מורנו אביזוהר עָצר, ופרש ידיו כאליהו הנביא וכזוהר הרקיע היו עיניו התכוּלוֹת, כשצעק ישר מליבו, הו הו, וכולנו עצרנו, הוא הוסיף וקרא מעל ההר הו הו הזלזלת, ואנחנו עצרנו נשימה, הו הו הזלזלת קרא מורנו אביזוהר וידיו פרושות מאופק אל אופק ופניו אל בית המקדש בירושלים. הו הו הזלזלת, לעולם לא נפסח עוד על שום זלזלת, וימים רבים בכל מיני הזדמנויות נהייה עוצרים מן היום ההוא והלאה ואומרים בנרגשות ובהתכוונות גדולה, הו הו הזלזלת, ובתום ובאמונה ובחדווה של מגלי סוד העולם, ככה: הו הו הזלזלת.
וזה לא היה מעשה של בדיחות הדעת, מורנו אביזוהר כשיצא אל הסלעים שמעבר לבית הכרם ומעבר ל"סלע הפיל" הידוע בעיקר לאוהבים שלא סובלים מבטי זרים, ומתחת לשכונת יפה נוף שהיו בה כבר שני בתים וחצי אם לא שלושה ורבע, מפני שתמיד היה שם בית אחד באמצע הבנייה וכאילו שכחהו בוניו, שם בחוץ בפתוח ההוא על ראשי ההרים היה מורנו כדג שחזר למים, הוא היה מאושר, הוא היה בהתלהבות גדולה, הוא היה כילד שהנה ניתן לו הדבר היפה, עיניו היו מתמלאות זוהר מרוב יופי ומהתפעלות כזו כלפני צאת הנשמה, וכך יום אחד, יום חורף ירושלמי בית הכרמי, שרק האוהבים בלילות הקזוארינות ידעו מהו חורף לילי בית הכרמי, יום חורף שמשי אחד כזה, לאחר גשמים וסגריר ורוחות וקור, במדרון המערבי של הר בית הכרם, ופניך לעבר עין כרם, יצאנו עם מורנו אביזוהר כמות שהוא בבגדיו של תמיד ובמגבעתו ההיא והשמש עלתה וההרים היו נוצצים והירוק היה שר והאופק צלול, שם נעצר פתאום האיש ופרש שתי ידיו ואסף נשימה ובקול של אמת אמר ישר מלבו בתוך השקט האינסופי – ברוך אתה הטבע – כך ובמילים האלה ובשקט הגדול אמר מורנו ועיניו היו מלאות דמעות, ואולי גם שלנו, עם כל המרקסיזם המתווכח בעצמותינו עם הציונות ...
מושגים
הו הו הזלזלת / ס' יזהר
... אבל מי מכם שמע מימיו על הזלזלת? לא זלזול ולא זלילה אלא הזלזלת? שרועה כולה על הסלעים וכשיכולה גם נתפשת ונאחזת באיזה גזע עץ חולם, או בגדר אבן מאלה שבירושלים אינן חסרות ושאותן פורץ הגדר ישכנו הנחש, כידוע, ואילו הזלזלת, אחת ממשפחת הנוריתיים, היא אינה חוששת ועולה ומכסה כל גדר וכל גזע עקום ומתלבשת עליו ונכרכת סביבו ועליו בכל תמימות עליה דמויי הלב המחודד, עם כל פרחיה הצהבהבים שראשם רכון למטה מפני הגשם חלילה, ואלמלא עצר והצביע מורנו וצעק הו הו הזלזלת, לא הינו מבחינים בה מעולם, כי היא והסלע בשר אחד ומי שם לב לשום סלעים או עוצר לשֵם לבושם הירוק הנסרח עליהם, אבל מורנו אביזוהר עָצר, ופרש ידיו כאליהו הנביא וכזוהר הרקיע היו עיניו התכוּלוֹת, כשצעק ישר מליבו, הו הו, וכולנו עצרנו, הוא הוסיף וקרא מעל ההר הו הו הזלזלת, ואנחנו עצרנו נשימה, הו הו הזלזלת קרא מורנו אביזוהר וידיו פרושות מאופק אל אופק ופניו אל בית המקדש בירושלים. הו הו הזלזלת, לעולם לא נפסח עוד על שום זלזלת, וימים רבים בכל מיני הזדמנויות נהייה עוצרים מן היום ההוא והלאה ואומרים בנרגשות ובהתכוונות גדולה, הו הו הזלזלת, ובתום ובאמונה ובחדווה של מגלי סוד העולם, ככה: הו הו הזלזלת.
וזה לא היה מעשה של בדיחות הדעת, מורנו אביזוהר כשיצא אל הסלעים שמעבר לבית הכרם ומעבר ל"סלע הפיל" הידוע בעיקר לאוהבים שלא סובלים מבטי זרים, ומתחת לשכונת יפה נוף שהיו בה כבר שני בתים וחצי אם לא שלושה ורבע, מפני שתמיד היה שם בית אחד באמצע הבנייה וכאילו שכחהו בוניו, שם בחוץ בפתוח ההוא על ראשי ההרים היה מורנו כדג שחזר למים, הוא היה מאושר, הוא היה בהתלהבות גדולה, הוא היה כילד שהנה ניתן לו הדבר היפה, עיניו היו מתמלאות זוהר מרוב יופי ומהתפעלות כזו כלפני צאת הנשמה, וכך יום אחד, יום חורף ירושלמי בית הכרמי, שרק האוהבים בלילות הקזוארינות ידעו מהו חורף לילי בית הכרמי, יום חורף שמשי אחד כזה, לאחר גשמים וסגריר ורוחות וקור, במדרון המערבי של הר בית הכרם, ופניך לעבר עין כרם, יצאנו עם מורנו אביזוהר כמות שהוא בבגדיו של תמיד ובמגבעתו ההיא והשמש עלתה וההרים היו נוצצים והירוק היה שר והאופק צלול, שם נעצר פתאום האיש ופרש שתי ידיו ואסף נשימה ובקול של אמת אמר ישר מלבו בתוך השקט האינסופי – ברוך אתה הטבע – כך ובמילים האלה ובשקט הגדול אמר מורנו ועיניו היו מלאות דמעות, ואולי גם שלנו, עם כל המרקסיזם המתווכח בעצמותינו עם הציונות ...
מושגים
- ס. יזהר \ יזהר סמילנסקי - (1916 - 2006), היה סופר עברי ומחדש גדול בספרות העברית החדשה, חבר כנסת (1949 – 1967) וחתן פרס ישראל לספרות יפה (בן 43 בלבד). הפרוזה העברית שלו הינה בין ההישגים הגדולים ביותר של כתיבת פרוזה עברית חדשה. יש האומרים שהיחס בין האדם למרחב, בין איש הארץ לארץ ישראל, בין האמן והנוף ובין היחיד לרבים הוא הלוז של יצירתו הספרותית. יזהר נולד ברחובות למשפחה של סופרים. הוא בנו של זאב סמילנסקי (ז"ס) אשי. דוד אביו הוא הסופר המפורסם משה סמילנסקי. יזהר סיים לימודי הוראה באוניברסיטה העברית והיה מורה. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך באוניברסיטת תל אביב.בין ספריו 'ימי ציקלג', 'ארבעה סיפורים', 'צלהבים', 'גילוי אליהו' ועוד.
דיון
שאלות:
שאלות:
- השוו בין הסיפור המודרני לסיפורים בספר האגדה – מה השוני ומה הדמיון במחוות שעושים הגיבורים כלפי הארץ?
- היכן מסתתר אלוהים אצל ס' יזהר?
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה מה פשר הקשר 1.rtf
דף למנחה מה פשר הקשר 1.rtf