הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
בלימוד זה נעיין בפרשיית יהודה ותמר המופיעה בפרשת 'וישב', ונתמקד ביכולתו של יהודה להכיר בטעותו ולהכריז בפומבי: "צדקה ממני". נדון במשמעות ההכרה בחטא ונראה כיצד היא סייעה ליהודה בהמשך בהתמודדותו מול אביו לנוכח דרישת אחיו יוסף להביא אליו את בנימין.
(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. (ב) וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. (ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ עֵר. (ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אוֹנָן. (ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ. (ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר. (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'. (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. (ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו. (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. (יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה. (יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ. (יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. (טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה-תִּתֶּן-לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי. (יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. (יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ. (יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. (כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ. (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל-הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כב) וַיָּשָׁב אֶל-יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. (כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. (כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה. (כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ. (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ. (כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן-יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה. (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ. (ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.
And it came to pass at that time, that Judah went down from his brethren, and turned in to a certain Adullamite, whose name was Hirah. And Judah saw there a daughter of a certain Canaanite whose name was Shua; and he took her, and went in unto her. And she conceived, and bore a son; and he called his name Er. And she conceived again, and bore a son; and she called his name Onan. And she yet again bore a son, and called his name Shelah; and he was at Chezib, when she bore him. And Judah took a wife for Er his first-born, and her name was Tamar. And Er, Judah’s first-born, was wicked in the sight of the LORD; and the LORD slew him. And Judah said unto Onan: ‘Go in unto thy brother’s wife, and perform the duty of a husband’s brother unto her, and raise up seed to thy brother.’ And Onan knew that the seed would not be his; and it came to pass when he went in unto his brother’s wife, that he spilled it on the ground, lest he should give seed to his brother. And the thing which he did was evil in the sight of the LORD; and He slew him also. Then said Judah to Tamar his daughter-in-law: ‘Remain a widow in thy father’s house, till Shelah my son be grown up’; for he said: ‘Lest he also die, like his brethren.’ And Tamar went and dwelt in her father’s house. And in process of time Shua’s daughter, the wife of Judah, died; and Judah was comforted, and went up unto his sheep-shearers to Timnah, he and his friend Hirah the Adullamite. And it was told Tamar, saying: ‘Behold, thy father-in-law goeth up to Timnah to shear his sheep.’ And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim, which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife. When Judah saw her, he thought her to be a harlot; for she had covered her face. And he turned unto her by the way, and said: ‘Come, I pray thee, let me come in unto thee’; for he knew not that she was his daughter-in-law. And she said: ‘What wilt thou give me, that thou mayest come in unto me?’ And he said: ‘I will send thee a kid of the goats from the flock.’ And she said: ‘Wilt thou give me a pledge, till thou send it?’ And he said: ‘What pledge shall I give thee?’ And she said: ‘Thy signet and thy cord, and thy staff that is in thy hand.’ And he gave them to her, and came in unto her, and she conceived by him. And she arose, and went away, and put off her veil from her, and put on the garments of her widowhood. And Judah sent the kid of the goats by the hand of his friend the Adullamite, to receive the pledge from the woman’s hand; but he found her not. Then he asked the men of her place, saying: ‘Where is the harlot, that was at Enaim by the wayside?’ And they said: ‘There hath been no harlot here.’ And he returned to Judah, and said: ‘I have not found her; and also the men of the place said: There hath been no harlot here.’ And Judah said: ‘Let her take it, lest we be put to shame; behold, I sent this kid, and thou hast not found her.’ And it came to pass about three months after, that it was told Judah, saying: ‘Tamar thy daughter-in-law hath played the harlot; and moreover, behold, she is with child by harlotry.’ And Judah said: ‘Bring her forth, and let her be burnt.’ When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: ‘By the man, whose these are, am I with child’; and she said: ‘Discern, I pray thee, whose are these, the signet, and the cords, and the staff.’ And Judah acknowledged them, and said: ‘She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son.’ And he knew her again no more. And it came to pass in the time of her travail, that, behold, twins were in her womb. And it came to pass, when she travailed, that one put out a hand; and the midwife took and bound upon his hand a scarlet thread, saying: ‘This came out first.’ And it came to pass, as he drew back his hand, that, behold his brother came out; and she said: ‘Wherefore hast thou made a breach for thyself?’ Therefore his name was called Perez. And afterward came out his brother, that had the scarlet thread upon his hand; and his name was called Zerah.
פירוש רשב"ם לבראשית, פרק לח, פסוק כו
צדקה ממני - יותר ממני, שאני ציויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שציויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה, כי לא נתתיה לשלה בני. וכן [...] בשאול "ויאמר אל דוד: צדיק אתה ממני" [שמואל כ"ד י"ח] – יותר ממני.
צדקה ממני - יותר ממני, שאני ציויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שציויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה, כי לא נתתיה לשלה בני. וכן [...] בשאול "ויאמר אל דוד: צדיק אתה ממני" [שמואל כ"ד י"ח] – יותר ממני.
צדקה - בדבריה. ממני - היא מעוברת. ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה: ממני ומאתי יצאו הדברים.
צדקה SHE IS RIGHTEOUS (right) in what she has said ממני FROM ME is she with child. Our Rabbis, of blessed memory, explained this to mean that a Bath-kol came forth and said the word ממני — from Me and by My agency have these things happened: because she proved herself a modest woman whilst in her father-in-law’s house I have ordained that kings shall be descended from her, and I have already ordained that I would raise up kings in Israel from the tribe of Judah (Genesis Rabbah 85:11) (therefore I have brought it about that these two persons who are to be the ancestors of kings should unite to become so).
דיון
- מדוע, לדעתכם, בוחר רש"י להרחיב את הפירוש ל"צדקה ממני"?
"ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" – היינו דאמר ר' חנין ברבי זנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, שנאמר" "עדות ביהוסף שמו" [תהלים פ"א], יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. כיון שהודה ואמר "צדקה ממני" - יצתה בת קול ואמרה, אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האוּר. מאן נינהו [=אלו הם]? חנניה מישאל ועזריה.
The verse states: “And Judah acknowledged them, and said: She is more righteous than I; forasmuch as I gave her not to Shelah my son” (Genesis 38:26). This is the same as Rav Ḥanin bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private by not committing adultery with the wife of Potiphar, merited that one letter from the name of the Holy One, Blessed be He, was added to his name, as it is written: “He appointed it in Joseph [bihosef ] for a testimony in his name, when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6). In this verse the name Joseph is written with an additional letter heh, found in the ineffable name of God. He continues: Judah, who sanctified the name of Heaven in public, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, for all the letters of the ineffable name of God are included within the name of Judah, with the addition of the letter dalet. When he confessed and said: “She is more righteous than I,” a Divine Voice went forth and said: You saved Tamar and her two children in her womb from being burned by the fire. By your life, i.e., in your merit, I will save three of your children from the fire. And who are they? Hananiah, Mishael, and Azariah (see Daniel, chapter 3).
דיון
ח יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. [...] (ספר בראשית, פרק מט, פסוקים ח-ט )
ובמדרש בבראשית רבה מפורש:
- מדוע רואים החכמים במעשה יהודה "קידוש שם שמים בפרהסיא"? מה במעשהו של יהודה זיכה אותו לשבחים אלו?
ח יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. [...] (ספר בראשית, פרק מט, פסוקים ח-ט )
ובמדרש בבראשית רבה מפורש:
בראשית רבה, פרשת ויחי, סימן ז
גור אריה יהודה, מלמד, שנתן לו גבורה של ארי, וחוצפה של גוריו.
מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף עלית, ונתעלית מטרפה של תמר.
עלית, ונתעלית
גור אריה יהודה, מלמד, שנתן לו גבורה של ארי, וחוצפה של גוריו.
מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף עלית, ונתעלית מטרפה של תמר.
עלית, ונתעלית
דיון
- כיצד אתם מפרשים את "נתעלית מטרפה של תמר"?
- האם תוכלו למצוא קווי דמיון בין התנהגותו של יהודה בפרשת תמר להתנהגותו בפרשת יוסף?
- מה ניתן ללמוד מפירושים אלו על דעתם של חז"ל על מעשהו של יהודה?
גילי זיוון "הכר נא": על האתגר של פרשת וישב, שבת שלום, גליון 581 תשס"ט
בלב פרשת "וישב", באמצע סיפורי יוסף במצרים, עוצרת פרשתנו את מרוצת הסיפור ופותחת סוגריים חשובים ביותר: סיפור יהודה ותמר. כי אילולא ירד יהודה "מאת אחיו", ואילו לא לקח לו לאשה את בת שוע, ואילו לא נולדו לו ממנה שלושה בנים, ואילו לא השיא את ער בכורו לתמר, וזה לא מת, ולא עשה אונן מה שעשה ומת, ולא התעלם יהודה מאלמנותה של תמר במניעת בנו שלה ממנה – לא היה יהודה לומד את הלקח החשוב ביותר של סיפורנו: אין קיום למשפחה ואין קיום לחברה בלי כינון יחסים של הקשבה לזולת והכרה בו, בלי ערבות לחייו של ה"אחר". בפרק לח' בספר בראשית יהודה למד מהי ערבות ומהי אחריות על ייסורי הזולת. ולכן, רק הוא יהיה זה שיוכל בעתיד לשכנע את יעקב לרדת שוב מצרימה לשבור אוכל מפני הרעב. ראובן, בניגוד ליהודה, לא למד את הלקח, והצעתו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" נתקלת בסירוב מצד יעקב. ראובן לא השכיל לפרוץ מעולמו אל עולם האב ולא הבין כי הבטחתו לזרוע מוות נוסף במשפחה אין בה בכדי ליצור אמון בו.
רק יהודה יהיה זה שיצליח באותו מפגש מרגש בפרק מד' בין יוסף לאחיו לומר בפה מלא: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו וחטאתי לאבי כל הימים".
© כל הזכויות שמורות למחברת
בלב פרשת "וישב", באמצע סיפורי יוסף במצרים, עוצרת פרשתנו את מרוצת הסיפור ופותחת סוגריים חשובים ביותר: סיפור יהודה ותמר. כי אילולא ירד יהודה "מאת אחיו", ואילו לא לקח לו לאשה את בת שוע, ואילו לא נולדו לו ממנה שלושה בנים, ואילו לא השיא את ער בכורו לתמר, וזה לא מת, ולא עשה אונן מה שעשה ומת, ולא התעלם יהודה מאלמנותה של תמר במניעת בנו שלה ממנה – לא היה יהודה לומד את הלקח החשוב ביותר של סיפורנו: אין קיום למשפחה ואין קיום לחברה בלי כינון יחסים של הקשבה לזולת והכרה בו, בלי ערבות לחייו של ה"אחר". בפרק לח' בספר בראשית יהודה למד מהי ערבות ומהי אחריות על ייסורי הזולת. ולכן, רק הוא יהיה זה שיוכל בעתיד לשכנע את יעקב לרדת שוב מצרימה לשבור אוכל מפני הרעב. ראובן, בניגוד ליהודה, לא למד את הלקח, והצעתו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך" נתקלת בסירוב מצד יעקב. ראובן לא השכיל לפרוץ מעולמו אל עולם האב ולא הבין כי הבטחתו לזרוע מוות נוסף במשפחה אין בה בכדי ליצור אמון בו.
רק יהודה יהיה זה שיצליח באותו מפגש מרגש בפרק מד' בין יוסף לאחיו לומר בפה מלא: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו וחטאתי לאבי כל הימים".
© כל הזכויות שמורות למחברת
דיון
- כיצד הכרה בטעות שעשה בפרשת תמר סייעה ליהודה, לפי זיוון, להתמודד מול אביו יעקב ואחיו יוסף?
- מה בין הכרה עצמית וגילוי אחריות?
- בהמשך ברכת יעקב ליהודה כתוב: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית, פרק מט, פסוק י)- מה בין היכולת להנהיג והכרה עצמית?
דף הנחיות למנחה:
צדקה ממני_גיבורים בשר ודם_1.rtf
צדקה ממני_גיבורים בשר ודם_1.rtf