הדף מאת: אמנון ריבק / המדרשה באורנים
כחלק מסדרת שיעורים הבוחנים 'משפטים מכוננים' בתרבות היהודית, נברר בשיעור זה את אחד הביטויים הידועים ביותר - 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'.
ננסה להתמודד עם השאלות שהפסוק מעלה: מיהו 'הרֵעַ' ומה זה 'כמוך'? עד היכן 'ואהבת'? מתי חדלה האהבה? האם התורה מצווה עלינו אהבת חינם? האם אפשר לצוות על אהבה?
ויקרא, פרק י"ט
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם - קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לה' - לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה. ח וְאֹכְלָיו עֲו ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ ה’ חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט - לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי ה’. יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה’. יט אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ - בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ - בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל אָשָׁם. כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה’, עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
כג וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים - לֹא יֵאָכֵל. כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ - קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה'. כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. כו לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם; לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. כז לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם: אֲנִי ה’. כט אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. ל אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי ה’. לא אַל תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’.
לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם - לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ - כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אֲנִי ה’.
א וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם - קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לה' - לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה. ח וְאֹכְלָיו עֲו ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ ה’ חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט - לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי ה’. יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ה’. יט אֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ - בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. כ וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ - בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה. כא וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד--אֵיל אָשָׁם. כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה’, עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
כג וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל--וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיו שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים - לֹא יֵאָכֵל. כד וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ - קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה'. כה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. כו לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם; לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. כז לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם; וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם, וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם: אֲנִי ה’. כט אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. ל אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי ה’. לא אַל תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’.
לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם - לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ - כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אֲנִי ה’.
דיון
שאלות על פרק יט
מה מבקש מאתנו הציווי 'קדושים תהיו'? האם זו דרישה שאפשר לעמוד בה?
האם יש יתרון בפירוט הרב שבא אחרי הדרישה הכללית?
האם יש משמעות להיקף הנושאים שמובאים תחת הדרישה 'קדושים תהיו'?
אילו שאלות ניתן לשאול על הביטוי 'ואהבת לרעך כמוך'?
נסו בשלב זה להציף את כל השאלות מבלי לנסות לענות עליהן כעת.
שאלות על פרק יט
מה מבקש מאתנו הציווי 'קדושים תהיו'? האם זו דרישה שאפשר לעמוד בה?
האם יש יתרון בפירוט הרב שבא אחרי הדרישה הכללית?
האם יש משמעות להיקף הנושאים שמובאים תחת הדרישה 'קדושים תהיו'?
אילו שאלות ניתן לשאול על הביטוי 'ואהבת לרעך כמוך'?
נסו בשלב זה להציף את כל השאלות מבלי לנסות לענות עליהן כעת.
ספרא, קדושים, ד' פ"ט ע"ב
זה כלל גדול בתורה
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז), ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות האדם" (בראשית ה, א) זה כלל גדול מזה.
מושגים
זה כלל גדול בתורה
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז), ר' עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות האדם" (בראשית ה, א) זה כלל גדול מזה.
מושגים
- שמעון בן עזאי - מן התָנאים בדור שלישי בתחילת המאה השניה לספירה. רבו היה כנראה ר' יהושע בן חנניה שבשמו הוא מוסר כמה הלכות, לפעמים החזיק בהן אפילו נגד דעתו של ר' עקיבא (משנה יומא ב, ג ועוד). נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא. היה ידוע כאחד החכמים שעסקו בתורת הסוד (מסכת חגיגה בתלמוד הבבלי) ביחד עם רבי עקיבא, בן זומא ואלישע בן אבויה. על פי אגדה זו גרם העיסוק הנ"ל למותו ('הציץ ומת').
דיון
מה 'כלל גדול בתורה'?
מה פירושו ההכרזה: 'זה כלל גדול בתורה'?
הציעו כמה אפשרויות.
מה ההבדל בין בן עזאי ורבי עקיבא? מה מדגיש כל אחד מהם?
מה דעתכם - האם החובה היא כלפי רעך או כלפי כל אדם באשר הוא אדם? האם יש הבדל בין הלכה למעשה?
מה 'כלל גדול בתורה'?
מה פירושו ההכרזה: 'זה כלל גדול בתורה'?
הציעו כמה אפשרויות.
מה ההבדל בין בן עזאי ורבי עקיבא? מה מדגיש כל אחד מהם?
מה דעתכם - האם החובה היא כלפי רעך או כלפי כל אדם באשר הוא אדם? האם יש הבדל בין הלכה למעשה?
שניים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים:
אם שותים שניהם – מתים
ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב.
דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במותו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך" - חייך קודמים לחיי חברך.
אם שותים שניהם – מתים
ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב.
דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במותו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך" - חייך קודמים לחיי חברך.
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this verse: “And your brother shall live with you”? The Gemara answers: He requires the verse for that which is taught in a baraita: If two people were walking on a desolate path and there was a jug [kiton] of water in the possession of one of them, and the situation was such that if both drink from the jug, both will die, as there is not enough water, but if only one of them drinks, he will reach a settled area, there is a dispute as to the halakha. Ben Petora taught: It is preferable that both of them drink and die, and let neither one of them see the death of the other. This was the accepted opinion until Rabbi Akiva came and taught that the verse states: “And your brother shall live with you,” indicating that your life takes precedence over the life of the other.
דיון
וחי אחיך עמך
מה הייתם עושים במקרה שמובא בבבלי?
ומה עלינו לעשות במקרים פחות דרמטיים בחיי היומיום?
האם למשל אנחנו צריכים להפריש ממשכורתנו לאח או חבר שאינו יכול להתפרנס? עד כמה? כמה מאיתנו באמת עושים זאת?
עד היכן מגיע העיקרון של 'וחי אחיך עימך' אצלנו בבית?
וחי אחיך עמך
מה הייתם עושים במקרה שמובא בבבלי?
ומה עלינו לעשות במקרים פחות דרמטיים בחיי היומיום?
האם למשל אנחנו צריכים להפריש ממשכורתנו לאח או חבר שאינו יכול להתפרנס? עד כמה? כמה מאיתנו באמת עושים זאת?
עד היכן מגיע העיקרון של 'וחי אחיך עימך' אצלנו בבית?
הרמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה, ר"ו
כמו שאנו אוהבים את עצמנו
הציווי שנצטווינו לאהוב זה אה זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו , ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידידי, לא ארצה לו כמוהו, והוא אמרו יתברך: ואהבת לרעך כמוך
כמו שאנו אוהבים את עצמנו
הציווי שנצטווינו לאהוב זה אה זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו , ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידידי, לא ארצה לו כמוהו, והוא אמרו יתברך: ואהבת לרעך כמוך
דיון
עד כמה 'ואהבת לרעך כמוך'?
האם התורה אכן מבקשת מאתנו אהבה מוחלטת לאחר כדברי הרמב"ם, או שאין זו אלא לשון הפרזה והפלגה, כטענת הרמב"ן?
עד כמה 'ואהבת לרעך כמוך'?
האם התורה אכן מבקשת מאתנו אהבה מוחלטת לאחר כדברי הרמב"ם, או שאין זו אלא לשון הפרזה והפלגה, כטענת הרמב"ן?
רמב"ן, פירוש על התורה, ויקרא, פרק יט, פסוק יג
וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה [=הגזמה], כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמים לחיי חברך.
וטעם ואהבת לרעך כמוך – הפלגה [=הגזמה], כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמים לחיי חברך.
דיון
שאלות לדיון בחברותות
שאלות לדיון בחברותות
- מה עומד מאחורי הוויכוח בין רבי עקיבא לבין בן עזאי? מי לדעתכם צודק? האם אפשר לאהוב כל אדם?
- במי אתם מצדדים במחלוקת בין רמב"ם ורמב"ן?
- כיצד מתיחס הפסוק שלנו לפסוקים סמוכים לו? למשל: "לא תשנא את אחיך בלבבך... הוכח תוכיח את עמיתך". מהי הדרך לאהבה לפי פסוקים אלה? האם אהבה היא קבלת אדם ללא תנאי, כמו שהוא?
- האם ניתן לצוות על אהבה? האם זה אפשרי? ואולי רק תחת איום של "אני ה'"?
- האם הציווי 'ואהבת לרעך כמוך' מקביל ל-"אל תעשה לחברך את השנוא עליך"?
- מיהו הרֵע? האם זה כל אחר? האם זה מי שדומה לך (כמוך)? ואולי זהו משחק מילים - רעך: "רע לך"?
- מה הכוונה במילה 'כמוך'? כמו שאתה עם עצמך? כמו שהוא אוהב אותך?
- מדוע מתחיל הפסוק באות וי"ו (ו-אהבת)? האם זהו ציווי? ייחול? חפשו דוגמאות.
- האם יכולה להיות אהבת חינם, אהבה שאינה תלויה בדבר, כמו שמתארת המשנה במסכת אבות?
- האם במקום שבו יש לאנשים קנין פרטי, לא תיתכן אהבה, כדברי קדיש לוז?
- כיצד אנו נוהגים ביומיום? את מי אנחנו אוהבים "כמונו"? את מי אנו אוהבים יותר מ"כמונו"?
- איך האהבה שלנו באה לידי ביטוי? מי מאתנו היה תורם לב כדי להציל אחד מילדיו? למה אין רופא שיסכים לעשות זאת?
חיים לביא בשם הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זצוק"ל
מיהו שמצווה לאהוב אותו?
מיהו שמצווה לאהוב אותו?
- אם הוא צדיק וחסיד, טוב לשמיים טוב לבריות, האם התורה צריכה לצוות על כך?
- ואם הוא רשע עריץ, רע לשמיים ורע לבריות, האם התורה מצווה לאהוב אותו? כתוב: הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים לאוייבים היו לי .
בטל דבר, בטלה אהבה
כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.
איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.
כל אהבה שהיא תלויה בדבר--בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם.
איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.
All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Jonathan.
יעד בירן, "על "תשע קריאות תלמודיות" של עמנואל לוינס (1906 – 1995)", דעות 14, בהוצאת נאמני תורה ועבודה ומרכז יעקב הרצוג, עמ' 24
לוינס סובר שלא רק שהאדם צריך להימנע מלכבוש את האחר, אלא שיחסו הבסיסי של האדם לעולם הסובב אותו צריך להיות יחס של אחריות. לפני הכול ישנה חובת האדם לאחר. בניגוד לתורות אתיות אחרות המבססות קודם כול את מקומו של האדם ורק אחר כך מגדירות את חובותיו לזולת, לוינס מתחיל דווקא מהאחריות, ומתוך אחריות זו הוא מגדיר את מקומו של האדם
© כל הזכויות שמורות לכתב העת דעות
toravoda.org.il
לוינס סובר שלא רק שהאדם צריך להימנע מלכבוש את האחר, אלא שיחסו הבסיסי של האדם לעולם הסובב אותו צריך להיות יחס של אחריות. לפני הכול ישנה חובת האדם לאחר. בניגוד לתורות אתיות אחרות המבססות קודם כול את מקומו של האדם ורק אחר כך מגדירות את חובותיו לזולת, לוינס מתחיל דווקא מהאחריות, ומתוך אחריות זו הוא מגדיר את מקומו של האדם
© כל הזכויות שמורות לכתב העת דעות
toravoda.org.il
צעקתו האילמת של האחר, לורן כהן, במגזין "ארץ אחרת", גיליון 6, 2001
צעקתו האילמת של האחר
זו הכרת הקדושה. אסביר את עצמי: התכונה היסודית של ההוויה היא הדאגה השוכנת בקרבה של כל הוויה יחידה להווייתה. צמחים, חיות וכל הנבראים עלי אדמות מתרכזים כל-כולם בקיומם. עבור כל אחד, זהו מאבק החיים...
והנה, בתוך האנוש..... דאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית. לזה אני קורא קדושה. אנושיותנו מאופיינת על-ידי יכולתנו להכיר בעדיפות זו של הזולת.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
צעקתו האילמת של האחר
זו הכרת הקדושה. אסביר את עצמי: התכונה היסודית של ההוויה היא הדאגה השוכנת בקרבה של כל הוויה יחידה להווייתה. צמחים, חיות וכל הנבראים עלי אדמות מתרכזים כל-כולם בקיומם. עבור כל אחד, זהו מאבק החיים...
והנה, בתוך האנוש..... דאגה לזולת המתגברת על הדאגה העצמית. לזה אני קורא קדושה. אנושיותנו מאופיינת על-ידי יכולתנו להכיר בעדיפות זו של הזולת.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
